לשכת הסופר, חקירות ו

1אותיות שנדבקו זו בזו ורוצה לגרוד ביניהן להפרידן. וכן אות שנכתב אצל נקב ואינו מוקף גויל שם. או שהגיע האות לקצה היריעה. ורוצה לגרוד קצת בכדי שיהי' מוקף גויל. מהו:

2בטור או"ח סי' ל"ב הביא שהסמ"ק כתב דאות שלא היתה מוקפת גויל מתחלה ואח"כ עשאה מ"ג פסול משום דהוי כמו חק תוכות. ושהרא"ש התיר. ובב"י הביא מ"ש הרשב"א בתשו' שלמד מן הירושלמי דאם נדבק האות לאות שלפניו בתחלת הכתיבה לא מהני גרידה משום דנדבק קודם שנשלמה צורתו. אבל אם נדבק בסופו כגון וא"ו שכתבה אצל נו"ן ונדבק סוף רגלה ברגל הנו"ן בזה מהני גרידה וכיון דמהני גרידה כי לא גרד נמי כשר משום דר' זירא וכו'. והביא שכ"כ גם הרמב"ן בתשו'. וכתב עוד שגם הסמ"ק למד דבריו מן הירושלמי. ושוב מביא הב"י כמה פוסקים שכתבו כהרא"ש דבכל מקום שנדבק האות לאות פסול. ומועיל גרידה. וסיים וכן נראה שהוא דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש שלא הזכירו הירושלמי הזה כלל וכן הלכה עכ"ל והנה פשוט דמ"ש וכ"נ שהוא דעת הרי"ף והרמב"ם אי כוונתו דנראה דעתי' להתיר הגרידה בכל מקום דהא לא הזכירו כלל מזה אלא כוונתו דנראה דעתי' לאסור בכל מקום שנדבקו לאפוקי מהרשב"א שדעתו דאם נדבקו למטה לא צריכין גרידה כלל. ולכן צירף בהדיהו גם את הרא"ש אף דהרא"ש כתב להדיא דגרידה מהני. אך מהיות כי לא בא מפורש בדבריו דגם למטה בעי גרידה לכן כתב דנראה כן דעתו מדלא הזכיר את הירושלמי. ופסק בש"ע דבכל מקום הדיבוק פוסל והפירוד מכשיר:

3אמנם בתשו' הרמ"ע סי' ל"ו האריך להוכיח דהעיקר הוא בפי' הירושלמי כהגאונים אשר פירשוהו דמיירי דוקא ע"י גירוד ובזה הוא שמכשיר למטה ופוסל למעלה אבל בלא גירוד גם בנדבקו למטה פוסל. ועוד הוסיף לומר דתלמודא דידן חולק גם בזה על הירושלמי וס"ל דגם למטה לא מהני פירוד משום ח"ת (ובקוצר דעתי לא יכולתי עמוד על עומק דבריו הקדושים בזה) והפר"ח באהע"ז סי' קכ"ה סעיף ו' מביא דברי הרמ"ע בקיצור וחולק עליו בלי שום ראי' מוכרחת וכתב דמתוך ספר התרומה למדנו דלא שאני לן בין נגמרה האות ללא נגמרה ודלא כס' הרמ"ע שהרי לאחר שהביא הירושלמי כתב וז"ל אמנם בתלמודנו לא מפליג בין נוגע למטה או למעלה ופוסל בכל ענין אם אינה מ"ג מארבע רוחותי' ע"כ ומשמע ודאי דלענין גרידה נמי לא שאני לן בין נוגע למטה לנוגע למעלה וכו' עכ"ל הפר"ח. ולא ידעתי מה רצונו בזה. הא ודאי דתלמודא דידן לא מפליג בדיבוק ופוסל בין מלמעלה בין מלמטה. אבל לומר דס"ל דפירוד מותר זאת לא שמענו כלל. וסה"ת אך מסברא דנפשי' קאמר לה (במסקנא בפסק) ואדרבה שיטה דידי' קשיא לפע"ד. דהא בירושלמי אמרי' דאשייאן דאמר ניקב תוכו של ב' אם אין גויל מקיפו פסול פליג ארב וארב חסדא דאינהו סברי דיכולין לגרוד לעשותו מ"ג ואיהו אוסר ומסקי' דאיהו ס"ל כהאי תנא דתני עירב האותיות מלמעלן פסול. ובע"כ אנו צ"ל דגם האי תנא ס"ל דגרידה לא מהני בנדבקו למעלה וכמ"ש גם הרשב"א. וא"כ מנא לן להקל ולומר דתלמודא דידן פליג בהא. וי"ל בדוחק. אבל עכ"פ להרשב"א וסיעתי' ועל הרמ"ע לא קשי' מידי:

4ובמרדכי פ' הקומץ בהג"ה כתב וז"ל ופי' ר"ץ בתיקון שלו דאם כתב ודיבקה בשלשה מקומות בדף שלא יוכל להפרידה אח"כ דהו"ל ח"ת (מ"ש בשלשה מקומות בדף צ"ע) ואין נראה אלא הו"ל כשאר טעיות ויכול לתקן וראי' דאמרי' בהבונה שקלי' לגגי' דחי"ת ועשאו שני זיני"ן חייב ולדבריו היינו ח"ת והיאך חשיב לי' כתב גבי שבת אלא נראה כיון שהוא מתעסק בהפרדת האותיות [לאו] היינו חק תוכות עכ"ל. ונתקשתי דלפי"ז לדידן דפוסלין בכה"ג דנטלי' לגגי' דחי"ת ועשאו שני זיני"ן משום ח"ת ובע"כ שאנו תופסין שיטת הר"ן שבפ' הבונה דשאני מלאכת שבת וכ"כ בסה"ת סי' ר"ה. וא"כ מנ"ל להתיר הפירוד בין האותיות ואמאי פסק בש"ע להקל בזה. וראיתי בביאורי הגאון מהרא"וו זצ"ל שהקשה שם בש"ע דהא אמרי' נמי שם בפ' הבונה שנטלו לתגו של דל"ת ועשאו רי"ש מה שאנו פוסלים. ושוב מצאתי בביאור מרדכי שהקשה כמו שהקשתי וכתב וז"ל וצ"ל דמ"מ אינך פוסקים שלא הביאו ראי' זו (מפ' הבונה) י"ל דלא קשרו ע"י תקנתא דגרידה רק בשאר אותיות דבוקות שלא נפסד בהן צורת האות ולא נעשה אות אחר עכ"ל. והנה לפי"ז צ"ל דהנך פוסקים מפרשים את הירושלמי דמכשיר בנדבקו למטה גם בלא גרידה ובלמעלה פוסל רק בלא גרידה ותלמודא דידן פליג ופוסל גם למטה בלי גרידה והיתר הגרירה פשיטא להו להנך פוסקים מסברא. אבל מאחר דהרשב"א והרמב"ן והסמ"ק ס"ל דהא דפוסל בירושלמי בנדבקו למעלה היינו אף בגרידה והרמ"ע הוכיח במישור שכן הוא העיקר בפי' הירושלמי ואי לא תימא הכי אין שום ביאור לדברי הירושלמי שבמס' מגילה דאמר דאשייאן ס"ל כהך תנא דאמר מלמעלן פסולין (ובלא"ה נמי נ"ל דניחא טפי לפרושי הכי כי היכא דלא ליפלוג אתלמודא דידן. ולמעט במחלוק?ה?ת עדיף) א"כ קשיא טובא מנ"ל להקל נגד הירושלמי במה שאין לנו ראי' מש"ס דילן (ובאמת כי הרא"ש והגהמ"י והאגור לא הביאו כלל את הירושלמי וגם המרדכי לא הביא הירושלמי דמגילה רק דברכות):

5ובספר עולת תמיד מביא ג"כ דברי הרמ"ע וכתב עליו וז"ל ובאמת דבריו נכונים מאוד מיהו אם נעשה מלמטה (אף שהרמ"ע מחמיר גם בזה וסובר דתלמודא דידן פליג בהא אירושלמי) מאחר דהרמב"ן מתיר בלא פירוד כדאי הוא לסמוך עליו להכשיר (ע"י פירוד) מאחר שהמחבר מסכים להתיר עכ"ל. ולפע"ד קרוב הדבר דמעיקר הדין הכי הוא לאסור הגרירה למעלה ולהתירה למטה. אך בשעת הדחק הנה גם הרמ"ע בעצמו התיר שם וז"ל אמת שבא מעשה לידינו בס"ת שהי' רגל נו"ן פשוטה דבוק לגגה של ה"א המכוונת תחתי' והיתה הה"א מגופו של שם והכשרנו בשעת הדחק ע"י גרידת קצת רגל הנו"ן וכו' ואעפ"י שאות הה"א נראה דבוקה מעיקרא ושלא הי' לה היקף גויל עד עכשיו מ"מ הכשרנו דלא כשמעתין כיון שהורה זקן (בש"ע) ודוקא בשעת הדחק כי האי גונא לא זולת שאין דנין אפשר משאי אפשר וכו' עכ"ל. וגם אנחנו לא נחמיר יותר. ונ"ל דבתפילין ומזוזות אם כתב להלן אזי גם שלא במקום שם חשיב שעת הדחק שלא להצריכן גניזה (וחזיין נמי לאיצטרופי הני רבוותא דס"ל דגם בנטל גגו של חי"ת ועשאו שני זייני"ן לא הוי ח"ת. הגם רי"ל דבתו"מ בכה"ג מודי דפסול עכ"פ משום שלא כסדרן. אבל בשלא נשתנה צורת האות אולי חזיין לאיצטרופי) ומצאתי בס' ארחות חיים שכתב וז"ל וכן אם נגעה אות לחברתה לא יועיל גרידת תיקון סכין דמקרי חק תוכות אבל בירושלמי מכשיר בנגיעת אות לאות למטה ופסל למעלה והמחמיר (לפסול גם למטה ע"י גרידה) תע"ב עכ"ל:

6והנה אהא דכתב בש"ע דאם נדבקו האותיות והפרידן כשר כתב שם במג"א ס"ק כ"ז ונ"ל דה"ה אם רגל הך' מגיע לסוף בלי היקף קלף רשאי לגרד קצת דלא גרע מנדבק אות לאות. ובשערי תשובה שם מביא שהבר"י כתב כי בס' בית הרואה למהרש"פ הרבה לתמוה על המג"א בזה שכתב שמותר לגרד קצת מהרגל הך' המגיע לסוף הקלף. ואנכי הנה לא ידעתי אי זה בית הרואה לראות בו. וכפי הנראה דעתו לפסוק כהש"ע ואינו מתמיה רק על המג"א. ואם כן הוא נימא מסייע לי' להמג"א מהירושלמי דאמר ר' זעירא בשם רב חסרא היה הגימל מכלה את הגויל אם גורדו ונשתייר ממנו ירך קטנה כשר וכו'. ואמנם הרמ"ע לשיטתי' דס"ל דלתלמודא דירן לא מהני גרידה בין אות לאות ואפי' בדיבוק שלמטה וחולק על הש"ע הוא אומר שם דגם הך דרב חסדא לאו הילכתא היא לדידן ע"ש. אבל אנחנו אם נתפוס כהירושלמי כמ"ש נראה דהדין עם המג"א שהרי גם בזה הפסול דחסרון הקף גויל לא בא עד לבסוף ויפה כתב המג"א דלא גרע מנדבק אות לאות. ואמנם אם הי' כן בתחלת כתיבה כגון שהתחיל לכתוב אות למ"ד בקצה היריעה ולא הניח כדי הקפת גויל או שהי' שם נקב בצד ראש האות או בצד אמצעיתו נ"ל דאין להתיר הגרידה כ"א בשעת הדחק כמו בנדבק (וע' חקירה י"ד דגם בשם יש להקל) זהו הנראה לפי עניית דעתי. וה' יעזרני כי בו בטחתי:

7בס' בית מאיר סי' קכ"ה ס"ח מביא כי המרדכי (פ"ב דגיטין) הקשה מתירוצו של רב ששת (סוף פ' הבונה) כגון שנטלו לגגו של חי"ת ועשאו ב' זייני"ן דמוכח מני' דח"ת הוי כתב לענין שבת. ומחלק בין חיוב שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה. וכתב עליו וז"ל ואיני יודע מה יענה לתירוץ רבא (כגון שנטלו לתגו של דל"ת ועשאו רי"ש) דחשיב למחיקה דתג של דלת לתיקון ספר ואלו חשיב ח"ת לענין כתיבה מהו התיקון. עוד הקשה על הרשב"א דדבריו נראין סת?ו?רין כי בחידושיו למס' שבת הוכיח מתי' רבא דבכה"ג לא הוי ח"ת ובתשו' כתב דהוי ח"ת. ולזה תי' דס"ל להרשב"א דמדאו' לא הוי ח"ת. ואך מדרבנן הוי ח"ת והוכיח זאת הרשב"א מירושלמי דאמר עירב את האותיות מלמעלה פסול. ושוב כתב כי להמרדכי והסמ"ג דנראה מדעתם דח"ת גמור הוא קשה מתי' רבא ואין לו לישב אלא בדוחק גדול דס"ל דאות שנעשה בח"ת מהני להעביר עליו קולמס ונחשב כתיבה (דלא כדעת הפוסקים) ומפרשין שנטלו לגגו של דל"ת ועשאו רי"ש ע"י העברת קולמס. והנה הודה בעצמו שהוא דוחק גדול דודאי לישנא לא משמע הכי. העברת קולמס מאן דכר שמי'. ומלבד זאת הנה זאת נגד דעת הפוסקים דלא מהני העברת קולמס לח"ת. ועוד שהוא כתב לתרץ שיטת המרדכי והרי המרדכי גופי' כתב שם בפ"ב דגיטין דלא מהני העברת קולמס לח"ת ע"ש. ועוד נראה לפע"ד דאי אפשר לפרש הכי. כי הנה עוד הקשה שם לפמ"ש הט"ז דאם עשה דל"ת במקום רי"ש דגרידה לא מהני אבל יכול לתקנו בהוספת דיו. וא"כ אמאי לא מתרצין הכי שם בפ' הבונה שהגיה באופן זה שהוסיף דיו על דל"ת ועשאו רי"ש. ולפע"ד נ"ל זאת. דכיון דתנא הגי"ה אות אחת משמע דנקט לרבותא שאפי' בלא כתיבה חייב. ואם הוסיף דיו על דל"ת ועשאו רי"ש ע"י הדיו הרי זאת כתיבה ממש. ועתה אם נאמר דהא דאמר נטל גנו וכו' היינו שאח"כ העביר עליו קולמס. ודהוי בזה כתיבה. א"כ קשה אמאי קאמר הגיה אות אחת הול"ל כתב אות אחת: אמנם כל זאת גרם לו להבעל בית מאיר ז"ל מה שלא ראה שם דברי הר"ן במקומו במס' שבת שלאחר שהביא דברי הרשב"א שם והוכיח משם דבכה"ג לא הוי ח"ת כתב וז"ל ולי נראה דאין מכאן ראי' דלגבי שבת ליכא קפידא בין חק תוכות לחק ירכות דכל היכא דהוי מלאכת מחשבת מחייב שהרי אפי' מוחק ע"מ לכתוב חייב אבל במידי דבעינין כתיבה דליהוי כתיבה כה"ג אין לנו עכ"ל. הרי כי התירוץ הזה דשאני שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה עולה גם לרבא דבנטל תגו של דל"ת ועשאו רי"ש עכ"פ הרי הספר ראוי ללמוד בו וחייב משום שבת אבל מ"מ הספר אינו כשר בקדושת ס"ת משום דהוי ח"ת. ויכול להיות ג"כ דמיירי בספר אחר לא בס"ת. וכמ"ש רש"י ז"ל בד"ה והשלימה לספר אות אחרונה של אחת מכ"ד ספרים: גם מה שהקשה דהרשב"א סותר עצמו מחידושיו לתשובותיו. לא ידענא מאי חידוש הוא זאת. הרי הרבה פעמים מצאנו כזאת. וכתבו הפוסקים כי דבריו שבתשובה עיקר. ע' פרמ"ג בהקדמה למ"ד כללים בהוראות או"ה אות ט':