לשכת הסופר, חקירות ז

1אם נמצא בתפילין ומזוזה אות שהוכהה מראיתה. מהו:

2בש"ע או"ח סי' ל"ב סעיף כ"ז אותיות ותיבות שנמחקו קצת אם רישומן ניכר כל כך שתינוק דלא חכים ולא טיפש יכול לקרותם מותר להעביר קולמס עלי' להטיב הכתב ולחדש ולא הוי שלא כסדרן (והוא מן התה"ד סי' מ"ח) וכתב המג"א בס"ק ל"ט אבל אם קפלה כל הדיו מהקלף ולא נשאר רק רושם אדמימות מהחלודה של הדיו הוי שלכ"ס עכ"ל. והקשה הפרמ"ג מאי איריא חלודה אפי' הדיו עתה אדום שנקלף השחרות העליון ונשאר אודם אפי' הוא ממשות הדיו הוי שלכ"ס דאודם אין כשר בתפילין כמ"ש בס"ג עכ"ל. ובס' מלאכת שמים כלל ח' סעיף ה' כתב דגם דעת התה"ד והש"ע והמג"א כך היא דכל שהאות אינו שחור ממש אלא שהוכהה מראה הדיו נפסל האות וממיל' אין תקנה בהעברת קולמס דהוי שלכ"ס ע"ש. ובמחכ"ת לא ידעתי איך אפשר לומר כן דא"כ מאי שייאטי' דינוקא הכא. והרי גם אם האות הוא אדום או ירוק התינוק יקראהו. ועין איש חכם יותר יבחין אם הוא עדיין שחור כראוי או לא. אבל הדבר ברור כי דעתם שאפי' אם האות אבד שחרירותו באופן שאם מתחלת הכתיבה היה נכתב כך היה פסול מ"מ אם בשעת הכתיבה הי' שחור כראוי ואח"כ הוכהה כל שלא נמחק לגמרי ותינוק מכירו כשר. וזה ויבואר גם בלשון המג"א ס"ק ל"ח שכתב אבל אם בתחלת הכתיבה לא הי' הדיו שחור אלא דומה ללבן שהוכהה מראיתו או לאדום וצריך להעביר עליהם קולמס הוי שלכ"ס. הרי מבואר דס"ל דאם בשעת הכתיבה היה הדיו שחור ואח"כ נתקלקל ודומה ללבן שהוכהה מראיתו או לאדום כשר:

3ומ"מ לדינא ודאי דין זה חידוש גדול הוא וכמו שהקשה הפרמ"ג. וראיתי בביאורי הגאון מהרא"וו זצ"ל הראה למ"ס פ"ג ה"ח. ושם איתא ספר שנמחק אל יקרא בו ר"ש בן אלעזר אומר אם היה בבואה שלה ניכרת הר"ז מותר. ולכאורה הך דינא דתה"ד כרשב"ג אתיא ואנן הא מסתמ' קימ"ל כת"ק. וראיתי בס' כסא רחמים שכתב שם וז"ל נראה דת"ק פליג בהא וסובר דצריך שיהא רישומו ניכר הרבה על דרך שפסק מרן בש"ע או"ח סי' ל"ב דין כ"ז לענין תפילין וכו' עכ"ל. ולפע"ד צע"ג מנא לן לחדש זאת מסתימת לשון ת"ק:

4ונ"ל דהתה"ד ס"ל כהר"מ המאירי שהביאו הב"י דבנפסקה וא"ו שמראין אותה לתינוק זהו גם בשעינינו רואות שעד הנקב אין בה שיעור וא"ו מ"מ אם יש מקצתה לאחר הנקב והתינוק יצרפן לקרות וא"ו כשר ולמדו זאת מעובדא דראמי בר תמרי. והרי אם מתחלה היה כותב כן שנפסק האות אפי' שלא ע"י נקב אלא שמחמת איזה סיבה נשאר קצת גויל חלק באמצע פשיטא דלא מהני מה שהתינוק יצרפו וכמ"ש הב"ח (עמ"ש בסי' ו' סק"א) והיינו משום דבשעת הכתיבה מעיקרא נעשה האות שלא כתיקונו. הרי דקריאת התינוק מועיל למה שנתקלקל לאחר הכתיבה אף דלא היה מועיל קריאתו בענין זה אם הי' נעשה כן בשעת הכתיבה. וצ"ל הטעם כמו שמצאתי בס' יראים שכתב וז"ל ואם נכתבו אותיות כדינן ונקרעו או נמחקו מייתינין ינוקא דלא חכים ולא טיפש אי קרי להו כדמעיקר' שירי מצוה נינהו וכשרין והכי אמרי' בהקומץ רבה רמי בר תמרי וכו' עכ"ל. ולכן ס"ל להתה"ד דגם לענין נתקלקלה שחרירות הדיו אמרי' הכי דאם לאחר הכתיבה נעשה כן הרי היא שירי מצוה וכשר כל שהתינוק קורא אותו. זהו הנראה לפע"ד ברור בדעת התה"ד:

5אבל אנן הא קימ"ל כהמפרשים בהא דאיפסקה ו' דויהרג וכו' היינו שלא נשאר כלל למטה מן הנקב וכמ"ש הט"ז בסק"י (וע' בס' לדוד אמת סי' י"ג סעיף י"ג) וכן מוכח דעת רש"י שם (עמ"ש בחקירה ד') גם הרמב"ם ז"ל כתב דין הבחנה ע"י תינוק בשכתב מתחלה את האות ומסופקין אם יש בו כשיעור. ולפי"ז אם אנו רואים שאין האות כתיקונו הן מחמת נקב הן מחמת חלשות הדיו אף שנעשה כן לאחר הכתיבה אין לנו שום סבר' להקל. לכן נראה לפע"ד דאם הוכהה כ"כ שאם מתחלה היה כותב כן היה פסול. גם בזה שנעשה אח"כ כן נמי פסול. ולא מהני העברת הקולמס בתפילין ומזוזה משום דהוי שלא כסדרן:

6ואמנם מה שרוצה שם בס' מלא"ש להחמיר עוד יותר דגם כשהאות עדיין שחור כראוי וכשר אסור להחזיקו בדיו כיון שבכתב הזה השני משמר את הכתב הראשון והוי כתב זה השני כמעמיד ודבר עקרי ויש בו משום שלא כסדרן ועוד מטעם שיש לחוש טובא שמא לאחר זמן תתקלקל הדיו הראשונה ולא תתראה קלקולה מחמת שהיא מכוסה בדיו שניה ונמצא שמתכשר ע"י כתב שהוא שלא כסדרן. לפע"ד חומרא יתרה היא ולית מאן דחש לה. הגע בעצמך הן ידוע כי כתב דק ימחק יותר מהר מכתב עב ולפי דבריו אם כתב איזה אות כראוי אלא שהקו הוא דק ולאחר שכתב להלן הוא חוזר ומעבה בקולמס את הקו הדק למען יעמוד יותר יהי' בזה משום שלכ"ס. זאת לא שמענו:

7והנה בתה"ד מביא ראיה להתיר מהא דמתירין לדבק יוד"י האלוף וכדומה (בסי' ט' ס"ד) ואין חוששי' משום שלכ"ס אעפ"י שכל זמן שלא נדבקו פסולין כ"ש הכא דגם השתא כשר הוא. ובס' הנ"ל כתב דשאני התם דאין פסול אלא משום דבעינן כתיבה תמה וע"כ אין בו משום שלכ"ס משא"כ בנדון התה"ד דלמא כשכתב השני בא להחזיק ולשמר הכתב הראשון הכתב השני הזה הוה כמעמיד ודבר עקרי הוא ויש בו משום שלכ"ס. והנה מ"ש דהוי כמעמיד ודבר עקרי לא הבנתי מדוע יהיה עקרי אדרבה אנו אומרים שכיון שהאות גם בלא הדיו הזאת כשר א"כ הוא העיקר והדיו הזאת השני' אינה אלא טפלה ושומר להדיו הראשונה שלא תתקלקל יותר. והוא מבטל את הטפל לגבי העיקר. והסברא שכתב לחלק מדביקות יודי האלפי"ן וכדומה. אף אם נאמר דסברא מעליא היא מ"מ נראה לפע"ד כי ראי' גדולה וחזקה יש משם. כי הרי לא מצאנו מי שהזהיר שם לדקדק כחוט השערה בדביקותן שלא ירבה בדיו רק כפי צורך החיבור דהיינו דוקא במקום הלבן ולא יעבור גבולו למשוך את הקולמס על מקום הכתב אפי' כחוט השערה. והרי סתמא דמילתא הסופר המתקן אינו מדקדק בזה ואדרבה מעביר קולמסו על כל הרגל. ואמאי לא ניחוש שמא הרגל הזה ברבות הימים היה כלה שחרירותו ואין לו קיום רק מחמת הדיו השני' והוי שלכ"ס. א"ו דלא חיישי' להא משום דדיו שני' לא הוה אלא שומר שלא תתקלקלה הראשונה (ולפע"ד נראה שכשהוא בא לדבק יודי האלוף וכדומה אדרבה עדיף טפי להעביר הקולמס על כל הרגל. כי הנה דרך משל אם רגל התא"ו נפסק אך מעט מן הגג ולכן התינוק קוראו כראוי אבל אם היה כל הקו הדק כלה ולא היה נשאר רק היו"ד שלמטה הרי התינוק היה קורא אותו ה"א. ומעתה אם לא יעבור בקולמס רק על מקום ההפסק יש מקום לחוש שמא לאחר זמן יופסק או יתאדם קצת מן החלק הזה שהוא עתה שחור כראוי שאם לא הי' בתחלה מתקן את הפירצה הקטנה היתה הפירצה גדולה עד שהיה התינוק קורא אותה ה"א ונמצא שמכשירין ע"י כתיבה שלכ"ס אבל כשהוא מעביר הקולמס על כל הקי הרי הוא מעמיד לו שומר וק"ל) וכן מוכח מהא דכתבו הפוסקים (הבאתי בסי' ט' ס"ב) דיכולין למשוך וכן להעבות אותיות ולא הזהירו לדקדק שלא להוסיף דיו על דיו הראשונה. והרי הדבר קשה ליזהר בו. ובע"כ צ"ל דלא חיישי' ושפיר דמי אף שמוסיף דיו על הראשונה (ולא דמי למ"ש בסי' ד' סק"ה בנפלה טפת דיו ע"ג האות. דשם נפלה שלא בכוונה וכיון שנתכסה הכתב הראשון נתבטל ממילא. אבל הכא שהוא עושה בכוונה וכוונתו שלא לבטל את הכתב אלא אדרבה לחזקו ולקיימו שפיר דמי):

8עוד כתוב שם בתה"ד בסוף התשו' בהג"ה ראי' מפ' המצניע דף צ"ד ע"ב דקימ"ל כרב ששת דאמר השתא מהו לא אהני מעשיו. ועל זה כתב בס' הנ"ל דהכא י"ל דאהני מעשיו כיון דכתב הראשון משתמר ע"י השני והוי שלכ"ס ועוד מנ"ל דלא דמי זה להוציא כזית ממת גדול דכתבו תוס' שם ד"ה והא דתנן דלכ"ע אמרי' דאהני מעשיו וכו'. והנה מ"ש דכיון דכתב הראשון משתמר אהני מעשיו. נ"ל דהשתא בשעת הכתיבה עכ"פ לא אהני מעשיו כיון דהאותיות כשרות וא"כ לא עביד מידי ולכן לא הוי משום זה שלכ"ס. ומ"ש מדברי התוס' דשם. במחכ"ת שגה בהבנת דבריהם והעתיק משמם דבר שלא כתבו. הוא אומר שכתבו דבכזית ממת גדול לכ"ע אמרי' דאהני מעשיו. ובאמת תיבת לכ"ע ליתא בתוס'. וכוונתם רק דלרב נחמן בכה"ג חייב. ע"ש בלשונם ותראה:

9ובתשו' מהרי"ל סי' קכ"ט כתב ג"כ להתירא משום דלאו מידי קעביד והוי כמו מחיצה ע"ג מחיצה. וכוונתו להא דאיתא במס' עירובין דף כ"ה ע"א העושה מחיצה ע"ג מחיצה (שהראשונה לא היתה לשם דירה ולא הועילה להיתר טלטול ולכן עשה עלי' מחיצה אחרת לשם דירה) ואמר רב ששת דלא הועילה משום דלאו מידי קעביד. ובס' הנ"ל כתב גם על זה דלא דמי לכאן דעביד לקיום ולשימור והוי כדבר המעמיד. וכבר כתבתי בסמוך דאין זה דיחוי דהא השתא מיהו לאו מידי קעביד כיון שהאות כשר והדיו השני' אינה אלא שומר. ומ"ש עוד שם דודאי יש לחוש טובא דמידי קעביד דאם לאחר זמן יכלה האות שהעביר עליו הקולמס שכן דרך הכתיבה שבאורך הזמן וע"י עבוד הסיד משתנה המראה וממילא אלו לא העביר עליו הקולמס היה פסולו נראה לעינים ועכשיו אפשר שכבר כלה מראיתו וממשו לגמרי אלא דלא נתגלה בהתי' כיון שמכוסה בדיו שהעביר עליו מחרש ונמצא מכשירין התו"מ ע"י האות החדשה והוא שלא כסדרן ממש שהרי פנים חדשות באו לכאן עכ"ל. ולפע"ד הנך גדולים ס"ל דדיו המתקלקלת לאחר זמן מעילא עקר ותחלה מתקלקלת ממעלה על פני' מחמת האויר ואח"כ מבפנים (וכן משמעות לשון הפרמ"ג שכ' שנקלף השחרות העליון) ולכן הדיו הראשונה לא תתקלקל יותר כל זמן שהעליונה קיימת (עוד מביא שם דברי הרה"ג מוה' מענדל קארגויא זצ"ל שגם דעתו להחמיר. אבל לפע"ד גם דבריו אינן מוכרחין כלל לדחות דברי גדולי הפוסקים ואין להאריך) ע' בשערי תשובה סי' ל"ב סק"ג בשם ספר הכוונות (הבאתיו בסי' כ' סק"ו) והרי מחזק את הכתב הראשון ומוכח דלא חיישי' משום זה לשלא כסדרן: