לשכת הסופר, חקירות ח

1סופר שכתב תפילין ובהגיעו לכתוב מימים ימימה ראה שלא ישאר לו שיעור פתוחה שכל את ידיו וכתב תיבת מימים למעלה בין השיטין ואח"כ חזר וכתב תיבת ימימה בתוך השיטה. מהו:

2בספר התרומה סי' ר"ה לאחר שהביא הדין דכותבין את השם על מקום המחק ועל מקום הגרד ור' יצחק אומר תולין כתב וז"ל ובירושלמי סוף פ"ק דמגילה אמרי' תולין בספרים ואין תולין בתפילין ומזוזות ולא מפליג בין שם לשאר תיבות א"כ אסור להגיה שום אות בתו"מ וגם שלא לכתוב לא על המחק ולא על הגרד דהא לעיל בהל' ס"ת לא נתברר איזה עדיף אמנם אם דילג אות אחת או שתים והניח ריוח למעלה בסדר השורה יכול לכתבן שם (בסדר השורה) אמנם י"מ דטעמא דאין תולין בתו"מ לפי שנכתבו שלא כסדר ותניא במכילתא גבי תפילין כתבן שלא כסדרן יגנזו א"כ אסור לכתוב בריוח שהניח לכתוב האות שדילג עכ"ל. והנה לפי הדעה הראשונה צריכין לומר דהא דתניא במכילתא כתבן שלא כסדרן יגנוז זהו רק בשכתב הפרשיו' שלא כסדרן שכתב תחלה את הפרשה המאוחרת ואח"כ את המוקדמת (ע' לשון המכילת' הבאתי' בסי' ט' סק"א) אבל אם כתב את הפרשיות כסדרן רק שאיזה אותיות או תיבות כתב שלכ"ס לית לן בה מאחר שכל פרשה היתה כתובה בשלמות קודם להפרשה המאוחרת (ע' נקודת הכסף סי' רפ"ח) (ועוד י"ל בא"א וכמ"ש לקמן אי"ה) ואך לדעה שני' גם אות אחת אם כתבו שלא כסדר דהיינו שכתבו לאחר שכתב להלן מעכב ופוסל. עוד צריכין אנו לומר לדעה הראשונה דהא דאמרי' אין תולין בתו"מ זהו אף אם יהיו נכתבין כסדרן כמו בנדון דידן. דליכא למימר דמשום שלכ"ס אין תולין דהא באותיות ותיבות ליכא משום שלכ"ס. ולדעה שני' אין לדין זה הכרע (ומ"מ י"ל כן וכמש"ל אי"ה בשם הדב"ש) והנה שם בפסק כתב וז"ל ואם טעה ודילג אות או תיבה לא יתלנה ולא יכתבנה על המחק ועל הגרד ואפי' הניח ריוח חלק בסדר השיטה לא יכתבנה שם דהוי כותב שלכ"ס וכו' עכ"ל. ואם נאמר שהוא מחליט כדעה השני' שהביא לעיל דהא דאמרי' אין תולין בתו"מ זהו רק משום שלכ"ס וכמכילתא קשה טובא דא"כ מנ"ל לאסור הכתיבה על המחק ועל הגרד. אלא נראה שהוא חושש גם לדעה הראשונה. והא דכתב דינא דאין תולין באם טעה ודילג אף כי לדעה זאת גם בלא טעה ודילג אין תולין צ"ל דאורחא דמילת' נקט דאי לא טעה ודילג מהיכא תיתי יתלה. לכן נקטי' בטעה ודילג וכללי' בהדי מחק וגרד:

3והנה הך ירושלמי הנ"ל קאי אמתני' אין בין ספרים לתפילין ומזוזות וכו' ועלה קאמר תולין בספרים ואין תולין בתפילין ומזוזות ספרים שכתבם כתפילין ומזוזות אין תולין בהם תפילין ומזוזות שכתבם כספרים תולין בהם. ופי' הר"ן בתשו' סי' ל"ט וז"ל ושם (בירושלמי) בגמ' אמר על דרך קושיא תולין בסדרים וכו' כלומר היאך אמרו במשנתנו שאין בין ספרים ומזוזות אלא שהספרים נכתבים בכל לשון הרי חילוק אחר יש ביניהם שהרי תולין בספרים ואין תולין בתו"מ ואמרי שם על דרך תירוץ ספרים שכתבם וכו' כלומר הא דלא קתני במתני' אין בין לענין תליה לפי שמה שתולין בספרים ואין חולין בתו"מ אינו מחומר תפילין ומזוזות ולא מקולן של ספרים אלא מפני דרך כתיבתן אמרו כי שלפי שהספרים כתיבתן גסה ויש ריוח הרבה בין שיטה לשיטה חולין אבל תו"מ מתוך שכתיבתן דקה אין תולין ולפיכך ספרים שכתבן כתו"מ אין תולין בהן תו"מ שכתבן כספרים חולין בהם ולפיכך לא נשנה במשנתנו באין בין זה מה שנראה לי בפי' הירושלמי עכ"ל הר"ן וע"ש עוד (ולפע"ד יש ראי' מזה למ"ש המג"א בסי' ל"ב ס"ק ל"ב דאין צריכין בין שיטה לשיטה כמלא שיטה אלא בס"ת ולא בתו"מ. וא"ל הא גופא קשיא ליתני חילוק זה. משום דגם בס"ת הא דצריך ריוח כמלא שיטה אינו אלא למצוה ולא לעיכוב) ובאמת כי פירוש זה נראה מוכרח בירושלמי ויצא לנו מזה ג"כ דאפי' אם תהיה הכתיבה כסדרן כנדון שלפנינו ג"כ אין תולין (אם לא כשכתבת כספרים) ובס' מלא"ש כלל ח' בינה סק"א הביא תו"ד הר"ן וכתב עליו וז"ל אמנם לפי"ז קשה נהי דהירושלמי מתרץ קושיתו שפיר לענין תלייה שהיא כסדרן בזמן מ"מ לענין שלא כסדרן בזמן הקושיא במ"ע דהו"ל למתני באין בין והיינו אם נכתב אות המאוחר קודם והוא עומד במקומו הראוי לו ואיננו קטן מחבריו ואין בו שום שינוי זולת שנכתב שלכ"ס שהוא פסול מדאו' והו"ל למחט' באין בין עכ"ל. ולפע"ד לאחר העיון היטב בדברי הר"ן יתבאר דס"ל דהא דתניא במכילתא וכותבן כסדרן אין הכוונה כסדרן בזמן אלא הכוונה היא כסדרן היינו שיכתבם באופן שיהיו נקראים כסדרן כמו שהן כתובות בתורה לאפוקי אם כתב תחלה תיבה המאוחרת או פסוק המאוחר ואח"כ כתב אחרי' תיבה המוקדמת או פסוק המוקדם. דאז פסולין משום דאינן נקראין כסדרן שהן כתובין בתורה אלא נקראין בסירוגין (ונראה דמשום דסד"א כיון שהתפילין ומזוזות אינן עשויין לקרות בהן לא קפדא תורה אלא שיהיו התיבות של הפרשיות כתובות בהן ואפי' בסירוגין קמ"ל תנא דמכילתא דלא) ומעתה אין שום קושיא להר"ן. ע"ש לשונו היטב:

4שוב ראיתי בס' גנת ורדים כלל ב' סי' ד' הביא לשון הירושלמי הנ"ל ופי' בו פירוש אשר בעצמו העיד עליו שהוא דוחק. ושם בסי' ז' הביא מה שכתב הר"ן הנ"ל בפירושא דהך ירושלמי. והוא ז"ל במחכ"ת בא עליו בטענה אינה נכונה כלל. ופי' בו פירוש אחר זר מאוד. והוא דהירושלמי סובר דס"ת מדינא לא בעי שרטוט אלא שנהגו לשרטט. ותפילין ומזוזות לא בעיין שרטוט וגם לא נהגו לשרטט. והא דאמר תולין בספרים ואין תולין בתו"מ אינו דרך קושיא וכן הא דאמר ספרים שכתבן כתו"מ וכו' אינו דרך תירוץ. והכי פירושא ספרים שכתבן כתו"מ דהיינו בלא שרטוט אין תולין בהם דכיון שאין השיטות מיושרות איכא למיחוש להאי דנכתב ביני שיטי שידמה כמו שנכתב קודם לשטה התחתונה דפסול גם בס"ת ותו"מ שכתבן כס"ת דהיינו בשרטוט דהשתא לא טעי אינשי בסדרן של שיטות לכן תולין בהן בדרך שיהיו כתובין כסדרן (וכנדון דידן) והנה הרגיש בעצמו שאינו כהלכה דהא מזוזה לכ"ע בעי שרטוט. וגם ס"ת לרוב הפוסקים מדינא בעי שרטוט. ומ"מ ניחא לי' לפרש הכי ואומר דהירושלמי מצי סבר הכי. וסיים שם וז"ל זהו מה שנלע"ד בפי' הירושלמי והוא קרוב ומוסכם להלכה עכ"ל. ובמחכ"ת נהפוך הוא כי פי' זה הוא רחוק וזר מאוד כמעט אי אפשר למשמע וגם הוא נגד ההלכה. אבל פי' הר"ן ז"ל ודאי ישר ונכון וכן פי' בקרבן עדה. ונקטינן מיני' הלכה דבתו"מ (שלא נכתבו כספרים) אין תולין בהם בשום אופן. אך מה שכתבתי לעיל כי הר"ן מפרש כסדרן דמכילת' בענין אחר. ודאי כי לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ח"ו נגד הלכה מרווחת בישראל דשלכ"ס פסול בכל ענין בתו"מ. ואי משום הקושיא אמאי לא תני לה בהדי אין בין. ח"ו לדחות הלכה שפשטה בישראל בשביל איזה קושיא. וידוע כי כל קושי' יש לה תירוץ. אבל מ"ש דאין תולין בשום אופן נראה לפע"ד מוכרח מתוך הירושלמי וכן נראה דעת סה"ת כמש"ל (אך מה שהוא מחמיר עוד שלא לכתוב בתו"מ לא על מקום המחק ולא על מקום הגרד. לפי הירושלמי אינו מוכרח כלל והרמב"ם מתיר להדיא וכותי' נקטינין):

5והנה התוס' במס' שבת דף ע"ט ע"ב ד"ה הא מורידין עושין וכן במנחות דף ל"ב ע"א ד"ה דילמא להשלים כתבו שאם הי' פרשת והי' אם שמע בתחלת עמוד וכתב עלי' פ' שמע בגליון שלמעלה. ומוכח דס"ל דמזוזה לא בעי' כסדרן. וס"ל דמכילתא (שהביאו בעצמן במנחות דף ל"ד ע"ב ד"ה והקורא) מיירי רק בתפילין. ואולי ס"ל הכי כי היכא דלא תקשה אמאי לא תני לה בהדי אין בין. ובאמת כי לפע"ד קשיא טובא דמנא לה למכילתא דתפילין בעי' כסדרן. ובע"כ משום דכתיב והיו בהוייתן יהיו (כמ"ש בסי' ט' סק"א) וא"כ אמאי נחלק בין תפילין למזוזה הרי במס' מגילה דף ט' ע"א לענין אשורית ילפי' לתרויהו מן והיו (ולכאורה הי' נ"ל מזה דס"ל לתוס' ג"כ כמש"ל לדעת הר"ן אך מדבריהם במנחות דף ל"ד הנ"ל לא משמע הכי) ויהי' איך שיהי' עכ"פ צריכין אנו לומר לדעת התו' דהא דאין תולין בתפילין ומזוזות אין לו ענין לשלא כסדרן. אלא דבשום אופן אין תולין בהו (אם לא דנדחק לומר דלא ידעי מהך ירושלמי כלל) ופשיטא דחזי' דעתי' לאיצטרופי לשאר רבוותא להחמיר בזה:

6גם בשו"ת דבר שמואל סי' קנ"ד הורה לאסור התלי' אף בכסדרן וכתב וז"ל. מכח סתמיות לישנא דתלמודא בירושלמי פ"ק דמגלה דקאמר תולין בספרים ואין תולין בתפילין ומזוזות ואחריו נמשכו כל הפוסקים ז"ל ולא חלקו בין היכא שמכתיבה היתה בזמנה כסדרה או לא. משמע שאין הדבר תלוי דוקא בסדר הזמן אלא ג"כ בסדר מקום הכתיבה והשיטות בקריאתו שלא יהיה כתיב מה שמקומו למטה למעלה ונקרא מה שלמעלה למטה שגם זה חשב לפיסול שלא כסדרן עכ"ל וע"ש עוד. ובס' מלאכת שמים כתב כי דברי התשב"ץ ח"א סי' ט' המה תיובתא לדבריו. הנה ראיתי דברי התשב"ץ. גברא ידענא ותיובתא לא ידענא. בריך רחמנא:

7עפ"י הירושלמי הנ"ל ופירושו של הר"ן (ומכ"ש לפמ"ש שיש מזה ראי' דבתו"מ לא בעינין בין שיטה לשיטה כמלא שיטה) נראה לפעד"ל קושי' התוס' במס' סוטה דף י"ז ע"א ד"ה אינו כותב וכו' תימה בפ' המוציא דתנן קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין שמע ישראל אמאי לא קתני פרשת סוטה דשיעורא זוטא טפי וכו' עכ"ל. והנה באמת פרשת שמע ישראל אך מעט גדולה מפרשת סוטה לדברי הת"ק דהלכתא כותי' (בפ' סוטה יש ר"א אותיות ובפ' שמע ר"י) וי"ל שפרשת סוטה היו רגילין לכתוב בכתב גסה כמו שכותבין את התורה. וא"כ קלף לפרשת שמע קטן יותר מקלף לפ' סוטה. והוא נכון בעז"ה: