לשכת הסופר יא

1אזהרה למוחק את השם. אבל גרם מחיקה מבואר במס' שבת דף ק"כ דמותר. מדכתיב לא תעשון וגו' עשיה הוא דאסור גרמא שרי. ובתשב"ץ ח"א סי' ב' כתב דדוקא התם שהי' השם כתוב על בשרו שהוא בלא"ה עומד להמחק גרמא שרי ולא במקום אחר. אבל בשלטי הגבורים ר"פ ארבע מיתות כתב לחלק דכשהוא לצורך אז גרם מחיקה מותר אבל שלא לצורך אסור ע"ש. וע' נוב"ת או"ח סי' י"ז. ובס' כסא רחמים מ"ס פ"ה הל' י"ב האריך בזה: וראיתי בס' טוב טעם ודעת סס"י רל"ט כתב להוכיח דמחיקת השם אפי' ע"י גרמא בעלמא אסור מהא דאיתא במס' סכה דף נ"ג בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעי למשטפא עלמא אמר דוד מי איכא דידע אי שרי למכתב שם אחספא ונשדיה בתהומא ומנח וכו'. והרי דוד לא היה מוחק רק המים מחקו והוי רק גרמא ואעפי"כ היה אסור לולי הק"ו. ולפעד"נ דשם לא הוי גרמא אלא מעשה בידים. וכמ"ש הר"ן בפ' כל כתבי בהא דאמר ר' ישמעאל על האי גברא דשקען לברכות במים גדול עונש האחרון יותר מן הראשון. מפני שאבדן בידים. ועוד נראה לפע"ד כי לכתוב לכתחלה שם על דעת לאבדו ע"י גרמא. זאת אינו גרמא אלא עשיה ממש. והיינו דשאל דוד אי שרי למכת"ב שם וכו':

2שאם מוחק וכו'. בתשב"ץ ח"ג סי' קצ"ג כתב וז"ל כיון שהוא (הס"ת) כל כך ישן והולך לימחק ולהעביר דיו על המחק הוא מנמרו יגנז כמו שאמרו בפ' השולח (אולי צ"ל הניזקין) ולהעביר עלי' קולמס ונקדשי' הו"ל מנומר ועוד יש לאסור להעביר דיו על השם דקימ"ל דכתב ע"ג כתב חייב משום מוחק התחתון וכן כתבתי בתשובה בס' תשובתי הראשון בסי' קכ"ז עכ"ל. ותמיהני מאוד כי שם בח"א סי' קכ"ז כתב כן לענין כתב אזכרה בזהב דאסור להעביר עליו דיו משום דהוי מוחק כתב התחתון דהוי כמו דיו ע"ג סיקרא (בגיטין דף י"ט) אבל דיו ע"ג דיו איתא שם להדיא דלא הוי מוחק את התחתון. אלא דלכאורה אף אם נאמר דמשום מוחק ליכא במעביר דיו ע"ג דיו מ"מ יש לעיין בהא דאמרי רבנן לר' יהודה (גיטין דף כ') אין השם מן המובחר וקאמר רב אחא בר יעקב טעמי' משום דבעינין זא"ו. ופי' המג"א (בסי' ל"ג סק"ז) דהיינו משום דמיחזי כמנומר (עמ"ש בסי' ג' סק"ב) ולפי"ז אסור להעביר דיו אפי' על שם א'. ואף דאנן לא קימ"ל כרב אחא בר יעקב. מ"מ הרי רבנן קאמרי הכי לר' יהודה (כדאיתא בירושלמי פ' הבונה וע"ש בחידושי הרשב"א) וא"כ עכ"פ יש ללמוד משם דלרבנן אסור להעביר דיו ע"ג השם אף שכבר נכתב בהכשר בדיו משום דמיחזי כמנומר. אמנם באמת דברי המג"א בזה אינן מוכרחין לומר דטעמא משום מנומר (ע"ש בפרמ"ג) והא דאמרי' משום זא"ו י"ל היינו שאין זאת כבוד השם להיות נכתב ע"ג שם שהוא חול. וגם לפ"ד המג"א יש לדחות ולומר דשאני התם משום דאפשר למחקו ולכתוב את השם מחדש. ולכן קאמרי דאינו מן המובחר להעביר עליו קולמס. אבל במקום אחר שנכתב השם בקדושה ונתקלקלה קצת הדיו י"ל דמותר לתקנו בהעברת קולמס. ונראה לפע"ד ראי' להתיר מדברי הרא"ש בתשובה שכתב דאותיות השם שנדבקו והפרידן אינו צריך אח"כ להעביר עליהן קולמס לקדשן (והוא לקמן סי' י"ב סעי' ט"ו) משמע דאינו צריך אבל אם הוא רוצה מותר (ע' פתחי תשובה סי' רע"ו סק"ו ומ"ש דבעינין השם כסדרן עמ"ש אי"ה בחקירה י') שוב ראיתי בנוב"ק או"ח סי' א' שהביא ג"כ ראי' זאת לדחות דברי האוסר משום חציצה ע"ש. וע"ע שם בחלק אהע"ז סי' פ"ה:

3שנכתב בטעות וכו'. זה פשוט מאוד ומוכח ממ"ס פ"ה הכותב שם של שני שמות של קודש מקיים את הראשון ומעכב את האחרון וכו'. הרי כי אף שהשם השני כתבו בטעות ושלא במקומו מ"מ אינו נמחק אלא מעכבו. וכן בכמה מקומות שבמ"ס מוכח זאת. והב"י בבד"ה מביא כתוב בא"ח כתב רבינו סעדיה הכנויים אם טעה בהם הסופר וכתבן שלא במקומן נמחקין וכו' עכ"ל. ומוכח דאם טעה הסופר בשם וכתבו שלא במקומו אינו נמחק. וכן מוכח מהרבה פוסקים ובעלי תשובות. ולא הוצרכתי לכתוב זאת אלא מפני שראיתי למי ששגה בזה:

4חק תוכות וכו'. כ"כ בתשו' הרמ"ע סי' ל"ו וכן היה פשוט לבעל חות יאיר בסי' ט"ז בחותם. והרי חותם הוי ח"ת. וכן הורה שם במטבע ע"ש. וכן פשוט הדבר בהרבה פוסקים ובשו"ת. אך בס' שב יעקב (אשר לא ראה דברי הרמ"ע) כתב להתיר בח"ת ויפה השיג עליו בעל מלאכת שמים נ"י. וכתב עוד וז"ל ועוד הסברא מנגדת לדבריהם (סל המקילין) דאטו באיסור מחיקת השם תיבת כתיב"ה נמצאת בו עד שנמעט החקוק ע"י חק תוכות לא תעשון כן לה' אלקיכם כתיב ובין שנכתב השם ע"י דיו או צבע בין נעשה ע"י ח"ת הכל אסור במחיקה עכ"ל ונכון. ואני מוסיף ואומר כי מגופא דקרא מוכח לאיסור שהרי הוא אומר ופסילי אלהיהם תגדעון ואבדתם את שמם מן המקום ההוא. והרי הפסילים חק תוכות הן שאין עושין מעשה בגוף הצורה אלא שפוסלין מן הצדדין והצורה ממילא נמצאה. ועל זה אמר קרא לגדען ולאבד את שמם שלא יהא זכר למו. וסמיך לי' לא תעשון כן לה' אלהיכם. ומוכח להדיא דגם שם שנעשה ע"י ח"ת המאבדו עובר בלאו (ודברי הגאון מהרע"ק איגר זצ"ל בתשוב' שנדפס' בחידושי' לאו"ח סי' ל"ב סעי' י"ז נפלאו ממני) (וע"ל סק"ט):וראיתי בס' שנות חיים שו"ת סת"ם סי' כ"ז מעשה בס"ת שבשם הוי"ה ב"ה נמחק רגל ימיני של היו"ד וגם רגל הוי"ו נמחק. והסופר שבא לתקן טעה ומשך את רגל היו"ד בחשבו כי הוא מתקן את הוי"ו. וגם את הוי"ו תיקן כך. ואח"כ בראותו את קלקלתו גרד את הרגל מן היו"ד. והנה היא יו"ד ע"י חק חוכות. וצדד שם בכמה קולות. ובמחכ"ת כל דבריו דברי תימה הן. תחלה מ"ש דשם הנעשה ע"י ח"ת מותר במחיקה. הנה בטלה דעתו נגד דעת רוב גדולי הפוסקים האוסרים. ומה שצדד מכח אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. במחכ"ת לא קרב אל זה כמובן מכמה אנפי. ועוד צדד לעשות מן היו"ד הזאת וי"ו ולמחקה אח"כ. ועוד צדד לעשות ע"י גרמא כמ"ש בס' בית אפרים סי' ס"א. וכך העלה להלכה וכתב דליתר שאת יעשה תחלה מן היו"ד וי"ו כאשר הי' מעיקרא ואח"כ ימחקנה ע"י גרמא. וסיים דז"ב ונכון. ובמחכ"ת זו היא שגיאה גדולה מאוד. אבל ברור ופשוט שהעושה מן היו"ד הזאת וי"ו הוא חייב מלקות. כי מה לי אם מחקה במים וכדומה ומה לי אם מקלקלה בדיו. ועוד ברור ופשוט שאם עבר ועשה כן אזי אח"כ מותרין למחקה להדיא (ולא צריכין כלל לגרמא) שהרי כבר איננה יו"ד אלא וי"ו. ובענין גרמא ע"ש בב"א. והדבר צע"ג:

5בכתב נכרי. בס' מלא"ש כתב וז"ל ולא בשמות הכתובים בלשון הקודש ובכתב אשורי לבד הדין כן אלא גם בכל הלשונות ובכל הכתיבות. ב"י בבד"ה סי' רע"ו ובתשו' פמ"א ח"א סי' מ"ה ובמגדל עז דף ס"ח. ודברי הש"ך בהל' מעונן תמוהים עכ"ל. והנה ז"ל הש"ך בהל' מעונן סי' קע"ט ס"ק י"א אבל השם בלשון הקודש הוא שם אבל בלשון חול אינו שם כלל והגע עצמך דהא מותר למחוק שם שנכתב בלשון חול כגון גאט בלשון אשכנז או בוג בלשון פולין ורוסיא וכיוצא בזה עכ"ל. ולא אדע במה הם דבריו תמוהים. והרי כן מוכח גם דעת הרמב"ם ז"ל בהל' סנהדרין פ' כ"ו הל' ג' שכתב וז"ל הואיל והוא חייב אם קלל בכל הכנויים כך אם קלל בכל לשון חייב שהשמות שקוראין בהם הגוים להקב"ה הרי הן ככל הכנויים עכ"ל (וע"ש במגדל עז) וכ"כ הטור בחשן המשפט סי' כ"ז. הרי כי לשון העכו"ם אינו אלא ככנוי. ואינו בכלל איסור מחיקה. ומ"ש בס' מלא"ש בשס הב"י בבד"ה. הנה זהו לשונו. כתוב בא"ח לא שנא אם נכתב בכתיבה גסה או בכתיבה משק' או אפי' בכתיבת גוים או מצויירים במשי ע"י תפירה אסור למוחקן עכ"ל. הרי כי לא הזכיר אלא כתיבת גוים אבל לא לשון הגוים. וכוונתו שאם נכתב באותיות שכותבין בהן הגוים. ונקרא בלשון הקודש (כגון %) אסור למחקו. וגם בתשו' פמ"א בהכי איירי. שהרי גם הוא מביא ראי' מדברי הא"ח אלו. וכן מוכח שם לשון השאלה. ומ"ש לשו"ן כוונתו שנכתבו באותיות שכותבין בהם לשונם. אבל היו נקראין כמו בלשון הקודש. אך במגדל עז (להגאון מהריעב"ץ ז"ל בחלק אוצר הטוב פנה ב' אות י') הוא ז"ל כתב לאסור בכל ענין וז"ל ואפי' השם שקורין העכו"ם כגון דיאו בלעז גאט בל"א אסור למחוק אם כתבו בני אדם עכ"ל. אבל לא ידענא מאין הוציא זאת. והרי הש"ך כתב בהדיא להיפוך. וגם מן הרמב"ם מוכח כהש"ך כמ"ש. ואולי גם הוא ז"ל לא אמר דאסור למחקו אלא כשהוא שלא לצורך. דגם הכנויים אין מתירין למחוק אלא כשהוא לצורך תיקון כדלקמן ס"ה. והש"ך דינא קאמר וקושטא קאמר. ועכ"פ אין דבריו תמוהים:

6ועל כל דבר שיהי'. בס' מנחת חינוך מצוה תל"ז הקר בשם שנכתב על עור בהמה טמאה כיון שנכתב שם באיסור אם מותרין למחקו או לא. וכתב דאיסור כתיבת שם על עור בהמה טמאה הוא מדכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך. דמשמע דהתורה הקפידה דתורת ה' יהי' נכתב דוקא על המותר בפיך. והביא את הירושלמי שהביא הכ"מ פ"ג מהל' סוטה ר"א בן שמוע אומר אין כותבין (פ' סוטה) על עור בהמה טמאה א"ר שמעון מכיון דלמחיקה אזלא למה לא יכתוב ר"א בר"ש אומר נראין דברי ר"א מדברי אבא דלמא אמרה איני שותה ונמצא השם גגוז על עור בהמה טמאה ע"כ (גם התוס' במס' סוטה דף י"ז ע"ב הביאו ירושלמי זה) וכתב דלכאורה יש ראי' מכאן דאפי' נכתב על עור בהמה טמאה אינו נמחק דאל"כ אם תאמר איני שותה נמחקו. ושוב דחה דשאני התם שנכתב בהיתר כיון דלמחיקה אזלא. ולפע"ד זהו דוחק. גם מ"ש דטעם איסור כתיבת השם על עור בהמה טמאה הוא משום דכתיב למען תהי' תורת ה' בפיך. לא נהירא לפע"ד דהא לגופי' איצטרך. ועיקר הטעם נראה משום כבוד שמו ית'. ואין ספק לפע"ד דגם על כרעי המטה וכדומה בכל מקום שהוא בזיון אסור לכתוב את השם ומ"מ אם עבר וכתבו אסור למחקו (עירוכין דף ו') וכן על בשר אדם ודאי דאסור לכתוב את השם דאדם עתיד לירקב ומ"מ אם עבר וכתבו אסור למחקו (שבת דף ק"כ) וגם מצד הסברא נראה לפע"ד פשוט דאף אם היה כתוב על עור בהמה טמאה כל המוחקו לוקה:

7שהכותבו וכו'. עמ"ש בחקירה י' כי לפע"ד נראה דאפי' אם הכותבו או העושה אותו היה קטן כל שידע שזהו שמו של הקב"ה המקלקלו עובר בלאו:

8שחותך וכו'. דבר זה פשוט בסברא. וכן מוכח מדברי החו"י סי' ט"ז בטבעת של פרקים ע"ש. ושוב ראיתי שכ"כ גם בס' מלא"ש בשם הס' גן המלך סי' ע"ג:

9כל שהוא. הרמ"ע כתב הטעם משוס דחצי שיעור אסור מן התורה (ועמ"ש אי"ה בחקירה י"ד) אבל בנו"ב תנינא סי' קס"ט כתב הטעם משום דלא גרע מהנטפל להשם. ולפי דבריו לכאורה בנטפלין יש להתיר לגרוד קצת מן האות. כי נטפל לנטפל לא שמענו. וצ"ע: שוב ראיתי בפרמ"ג סי' ל"ב א"א ס"ק מ"ז כתב וז"ל ובמלת אלקיך שמקצת הגג יוצא חוץ למה לן לגרוד הגג קצת אע"ג דמוחק ליכא כל שצורת אות נשאר עי"ד רע"ו מ"מ למה לן עכ"ל. הנה פשטית לשונו משמע דאפי' באות מן השם גופי' כל שצורת האות נשאר ליכא משום מחיקה. והא ודאי ליתא. אבל גם בנטפל לפע"ד צ"ע:

10עשרה שמות וכו'. כן הוא באבות דר' נתן פרק ל"ד ע"ש. ולנוסחא ההיא קשה דבפרטן אתה מוצא אחד עשר. ועוד קשה דחשב קצת עם נטפלין ולא כולם. ונראה דט"ס יש שם ובמקום אלקיך אלקיכם צ"ל אלקי. ובהכי עשר קדושות הן:

11כתב אל מאלהים וכו'. בס' שנות חיים שו"ת סת"ם סי' פ"ט מעשה שבמקום שם אלקים טעה הסופר והתחיל לכתוב שם הוי"ה ב"ה ולאחר שכתב אותיות י"ה נזכר ולא כתב יותר. והשיב דמן הדין היה מותר למחקו כיון שנכתב בטעות אין בו קדושה וכמ"ש הב"י בשם התשב"ץ דהוי כמקדיש בעלי מומין למזבח. וכתב עוד דנדון זה קיל יותר דאף דאמרי' י"ה מהוי"ה אינו נמחק זהו אם נכתב במקומו הראוי דאזלינן בתר מעשה ובמעשה הרי יש כאן שם בפ"ע. אבל במקום שאינו מקומו אף אם נאמר דשם שנכתב בטעות אין למחקו דבתר המחשבה אזלינין מ"מ אם לא גמרו ודאי מותר למחקו דממ"נ אם נלך בתר המעשה הרי מקומו מוכח דהוי טעות ואינו שייך כאן והוי מקדיש בע"מ למזבח ואם בתר מחשבה אזלינין הרי לא כוון לשם י"ה ולא נתקיים מחשבתו לכן מותר למחקו מדינא. אלו דבריו. ולא נהירא כלל. הנה מ"ש דשם שנכתב בטעות הוי כמקדיש בע"מ למזבח. ליתא. דהתשב"ץ לא אמר זאת אלא בשם שהוא חול. ולא בשם שהוא באמת קודש אלא שנכתב בטעות שלא במקומו. ואדרבה הט"ז בסי' רע"ו סק"ב למד מדברי תשב"ץ אלו דשם שהוא קודש אף שנכתב בטעות אסור למחקו ע"ש. גם מ"ש במחשבה ובמעשה. אינו מובן כלל. דפשיטא דיש כאן מחשבה ומעשה ופשיט דאסורין למחקו. וממילא גם העצה שנזכרה שמה לגרוד איזה תיבות לפניו ולהכניס אותיות אל"ה לצרף אליהן היו"ד ולעשות מן הה"א מ"ם שיהי' שם אלקים כראוי. לאו עצה טובה היא. כי במה שהוא עושה מן הה"א מ"ם הרי הוא מוחקה ואיסורא קעביד: ע' נוב"ת יו"ד סי' קע"ז. ודבריו ברורים:

12יה מהשם הוי"ה וכו'. ואם כתב אותיות יה"ו מהשם הוי"ה לכאורה יש להסתפק אם מותר למחוק את הוי"ו. ומסתברא לאסור לא מיבעי' לשיטת הר"ח שאנו מחמירין כותי' דגם א"ד מן אד' אינו נמחק משום דהוי מקצת שם המפורש מכ"ש בזה דאסורין למחוק את הוי"ו. אלא גם לדעת החולקים וס"ל דגם הא די"ה מה' אינו נמחק הטעם הוא משום שהוא שם בפ"ע מ"מ נ"ל דגם הוי"ו אינו נמחק ואע"ג דאותיות יה"ו אינן שם בפ"ע. מ"מ מאחר שכבר נתקדשו אותיות י"ה מקדשין גם את הוי"ו. לא מיבעי' לדידן דקימ"ל דהנטפלין להשם מאחריו אינן נמחקין מפני שכבר קדשן השם. אלא גם למ"ד דהנטפלין נמחקין ולית לי' הך סברא שכבר קדשן השם. היינו דוקא בנטפלין. אבל הוי"ו שנכתבה לשם עיקר השם. מודה דחלה עלי' קדושה לאחר שכבר נתקדשו אותיות י"ה. וכן מוכח דעת הרמ"ע בסי' ל"ו שכתב וז"ל אבל תוספת באמצע כגון שנכפלה ה"א ראשונה או נכפלה הוי"ו ראוי להחמיר בזה כי אנחנו לא נדע איזה מהן נכתבה שלא בכוונה לפיכך יגוד ויגנוז עכ"ל. והנה הא ודאי דס"ל דכל אות שנכתב לאחר הטעות אין עליו קדושה ומותר במחיקה וכמ"ש בעצמו בשהיה צריך לכתוב את השם וכן כוון וטעה וכתב יהודה דמותר למחוק את הה"א (וכמ"ש בס' בני יונה) ועתה בשלמא אם כפל ה"א הראשונה שפיר כתב דצריך ליגוז כל השם כי אף שמותר לו למחוק הה"א שהוסיף וגם ו"ה ולא ישאר רק י"ה מ"מ כיון שהוא מסתפק אם ה"א זאת נכתבה בכוונה או לא. אסור למחקה משום די"ה מהשם אינן נמחקין. וגם להשאירה אי אפשר דשמא לא נכתבה בכוונה לכן יגוז. אבל אם כפל את הוי"ו אמאי יגוז כולו. ימחוק הוי"ו היתרה והה"א האחרונה שנכתבו לאחר הטעות. וימחוק גם את הוי"ו הראשונה וישארו י"ה בקדושתן ויוסיף עליהם ו"ה. א"ו דס"ל דגם בכתב יה"ו מהשם אין הוי"ו נמחקת: וראיתי בס' שנות חיים שו"ת סת"ם סי' מ"ה שהסכים שם עם השואל להתיר מחיקת הוי"ו. ולפע"ד לא נהירא. וההוכחה שכתב שם מן הש"ס בקל יש לדחות ואין להאריך. וע"ש בחי' הריטב"א:

13אינו נמחק. נראה לפע"ד דמדאורייתא הוא. וכן מוכח מלשון הרמב"ם שכתב י"ה מה' אינו נמחק ואצ"ל יה שהוא שם בפ"ע. ומשמע דא"ל מאלקים וי"ה מה' שוים לשם יה. וכן נראה מהגהמ"יי שכ' וז"ל י"ה מה' לא דמי לצ"ב מצבאות דאין חייבין עליו וכו'. משמע דעל י"ה מה' חייבים. וכן יש ללמוד מדברי הרמ"ע (שהבאתי בחקירה ט') שכתב דהקדושה אינה משתלמת אלא לבסוף או בשם קטן משם גדול וכו'. ומשמע דבזה נגמרה הקדושה כמו בשם גדול. וע"ל ס" ק י"ז:

14מותר למחוק אותן. עמ"ש בחקירה י' דנראה שאפי' אם נכתבו לאחר שכבר נכתב השם מ"מ נמחקין:

15אסורים למחוק וכו'. כתב הט"ז בסי' רע"ו סק"ד דזהו רק מדרבנן. וכן הסכימו האחרונים ז"ל. ע' נוב"ק יו"ד סי' ע"ו בדברי השואל והסכים עמו שם גם הנו"ב. ובס' אור החיים פ' ראה כתב וז"ל ואומרו אלדיכ"ם רמז ל"כם שנטפלו לאלדי. ומ"ש רמב"ם שאינו לוקה אלא על אותיות השם כיון שאין הדבר מפורש בפירוש בכתוב אינו לוקה עליו עכ"ל. לכאורה נראה כוונתו דעכ"פ איסורא דאו' איכא. ואמנם אם זהו רמז תקשה מאי טעמא דת"ק דגם הנטפל לאחריו נמחק. ומסתברא לפע"ד דגם לאחרים אינו אלא אסמכתא בעלמא: ויש לראות אם האותיות הנטפלות נעשו ע"י חק תוכות. ומסתברא לי דלא שנא. דכל דתקון רבנן כעין דאו' תקון. וכשם שאותיות גוף השם אסורין במחיקה גם כשנעשו ע"י ח"ת הכי נמי אותיות הנטפלות לאחריו. וכעין זה כ' בתשו' עה"ג סי' צ"ה ע"ש: בס' אניה דיונה קמיבעי' לי' אם נמחק השם ולא נשאר כ"א הנטפל אי איכא עדיין איסורא במחיקתו או לא. ועלה בדעתי לפשוט מהא דאיתא במס' שבת דף קט"ז מקום הכתב לא קמיבעי' לי דכי קדוש אגב כתב הוא דקדוש אזלא כתב אזלא לה קדושתי'. והכי נמי י"ל בנטפל. שוב ראיתי שגם הוא נ"י כתב ראי' זאת בפי' מאיל המלאים ופלפל עוד בזה ע"ש:

16ואפי' אם אינם שייכים במקום הזה וכו'. בס' בני יונה צדד וכתב דאפשר לומר דהא דאמרי רז"ל הנטפל להשם מאחריו אינו נמחק שכבר קדשו השם. זהו רק בשהטפיל מה שראוי להיות נטפל לו בכאן אבל אם הטפיל אותיות שאינן ראויין כאן אף שראויין במקום אחר כגון שהיה צריך לכתוב אלקינו וכתב אלקיכם י"ל דמותר למחקו. והנה כתב בעצמו כי מן הרמ"ע מוכה דגם בכה"ג אינו נמחק מדקאמר דוקא שהטפיל אות שאין לו שייכות כלל כגון ק' או פ'. וגם הט"ז כתב דהא דאמרי' כ"ם של אלקיכם אינו נמחק מיירי כשנכתב בטעות. וכן הוא דעת עה"ג ודעת הנו"ב. ופשיטא שאפי' אם היה הבני"ו מתיר בבירור היה לנו לומר הלכה כרבים מכ"ש דגם הוא ז"ל לא התיר בבירור אלא כתבו בדרך אפשר (ודלא כמ"ש בתשו' מהר"ח כהן סי' מ"ד) וע' בס"ק שאח"ז:

17שהיה צריך לכתוב אלקים וכו'. ואם טעה וכתב במקום אלקים אלקיכם כתב שם בעה"ג שיעשה מן הכ' מ"ם ואח"כ ימחוק את המ"ם היתרה. אבל בס' בני יונה משיג עליו כי בעשייתו מן הכ' מ"ם הרי הוא מוחק את המ"ם האחרונה (ועמ"ש בזה אי"ה בסי' י"ב סק"ג) ולפע"ד יש לפקפק עוד שהרי אותיות כ"ם שנטפלו לא נתקדשו בעצמותן רק מחמת השם ורק מדרבנן ואיך יעשה מן הכ' מ"ם לעשותה מגוף השם. ואולי ס"ל להעה"ג דבגמר השם לשם קדושה מתקדש כל השם. ומש"ה גם הבני"ו לא השיג עליו בזה. ועמ"ש בחקירה ט':בשו"ת מעיל צדקה סי' נ"ה נשאל בסופר שטעה במקום שהיה צריך לכתוב אלקיכם כתב אלקיך אם מותר לעשות מן הך' פשוטה כ' כפופה ולגרוד אח"כ הקו הנמשך למטה. והשיב לאיסור מכמה טעמי חדא מפני שאסור לגרוד הקו הנמשך (שכבר קדשו השם) ועוד שיראה כמו חק תוכות. ועוד מפני שאינו מסכים עם העה"ג (וכמ"ש בספרו בני יונה שהבאתי בסמוך) אלא כל שאסור למחוק אסור ג"כ לשנותו ע"י כתיבה. וא"כ במה שהוא עושה כ"ף כפופה הוא מוחק את הפשוטה: והנה הגיעני ס' שואל ומשיב וראיתי בחלק שלישי סי' ר"ו שנשאל בענין זה ממש שבמקום שצ"ל אלקיכם נמצא כתוב אלקיך. והשואל התחכם לתקן בענין זה. לעשות רחוק קצת מן הכ"ף פשוטה מ"ם סתומה ואח"כ יעשה מן הכ"ף פשוטה כפופה. ואף שתהיה ארוכה יותר מדאי אין בכך כלום. והוא נ"י הסכים עמו. והביא גם דברי המע"צ שהבאתי ותמה עליו שלא העלה בדעתו לעשות כן. ולפע"ד תיקון זה אינו נכון. דהא קודם שיקרב את הכ"ף אל המ"ם הסתומה במ"נ קשיא. אם יש לה גם אז תואר כ"ף כפופה. א"כ מאחר שהיא רחוקה מן המ"ם הרי נתבטלה מלהיות נטפל להשם כי בסוף השם צ"ל פשוטה ולא כפופה. ועוד נראה דאז אין לה עדיין תואר כ"ף כפופה. אלא או תואר נו"ן כפופה. או שאין לה צורת אות כלל. ועכ"פ איננה כ"ף פשוטה והרי הוא כאלו מחקה:

18גדולי הראשונים ז"ל אוסרין וכו'. ראיתי בס' שנות חיים חלק סת"ם סי' ז' שכתב דאם אירע איזה קלקול באות מן השם ויש בו ספק אם הוא כשר או לא מותר לקדור את השם מטעם ס"ס. שמא הוא פסול ומותרין אפי' למחקו. ואת"ל דכשר שמא הלכה כהפוסקים דאפי' שם כשר מותרין לקדרו. ולפע"ד יש לפקפק קצת לפמש"ל ס"א בשם הבני"ו דאפי' אם נמחק מקצת השם אפ"ה אסור למחוק את הנשאר. אך מ"מ י"ל נהי דגם הנשאר אסור במחיקה. הרי קדירה באמת לאו מחיקה היא. אלא דהאוסרים אוסרים מפני הכבוד. וי"ל דזהו רק כשהוא בכשרותו אבל לאחר שנפסל. אף שעדיין אסור במחיקה. מ"מ מותרין לקדרו ולהכניס שם כשר במקומו וזהו כבודו. וא"כ גם בספיקא יש להקל. עור יעץ שם בחכמה לחתוך בצדדי השם סדק מצד זה וסדק מצד זה. ולכתוב את השם על מעט קלף בגליונות רחבות. ולתחוב את הגליונות בתוך הסדקים וידביקם שם מאחורי הגויל ונמצא השם החדש נקרא בס"ת כראוי. והשם הישן עדיין אינו מקודר והוא תחתיו אך למותר. ומאחר שהוא אך למותר שוב הותר לקדרו. וכתב שלפי דעתו היא הוראה ברורה. ולפעד"נ כי במה שהוא מדבק עליו את השם החדש ומבטל את הישן הרי הוא ממש כאלו קדרו דכל העומד לקדור כקרור דמי. ומלבד זאת אף אם נימא דכותבין את השם על העלאי. הנה צריכין לדבק תחלה את הטלאי ואח"כ לכתוב עליו כמ"ש אי"ה בסי' י"ח ס"ז: ובגופא דעובדא דידי' שנעשה נקב בתוך חלל האות מן השם עמ"ש אי"ה בחקירה ד':

19עם איזה תיבות וכו'. נראה דיצא להם האי מנהג מהא דאיתא בירושלמי מגלה פ"ק הובא בב"י לענין תליית השם דעדיף טפי כשיש גם תיבות חול עמו. והשבו"י בח"א סי' פ"א דחה ע"ש. אבל י"ל כי הנוהגין כן סוברין אף דבענין תליה לא קימ"ל בהא כירושלמי כיון דלא נזכר בגמ' דילן מ"מ למדין ממנו דכשיש גם תיבות חול עמו אינו בזיון כ"כ וכמו שפי' בקרבן עדה: והאי ירושלמי הואיל ואתא לידן נימא בי' מילתא דהכי איתא ר' זעירה רב חננאל בשם רב ואם היה כגון אני ה' אלקיכם מותר למה מפני שהן שלש תיבות או מפני שיש בו חול נפיק מן ביניהם אל אלקים ה' (יהושע כ"ב ותלים נ') אי תימר מפני שהן שלש תיבות הרי הם שלש תיבות אי תימר מפני שיש בו חול הרי אין בו חול. והקשו האחרונים ז"ל אמאי לא נקט מקרא שבתורה ה' ה' אל. ע' בס' שלום ירושלם (וע"ע בס' ביאור מרדכי לדף פ"ג ע"ד שורה נ') ונראה לפעד"ל. כי הנה לכאורה תמוה מאוד מאי קמיבעי' לי'. הרי מוכח דודאי מפני שיש בו חול הוא דאי רק מפני שהן שלש תיבות הול"ל רבותא טפי ה' ה' אל או ה' אלקינו ה'. וצ"ל דקמיבעי' לי' משום דאיכא למדחי דלמא לעולם לא בעי רק ג' תיבות ואף שכולן קדושות שרי אלא דס"ל דבעינין ג' תיבות שלשתן משונות זו מזו. ולכן לא מצי נקט ה' ה' אל או ה' אלקינו ה' מפני שבאלו ב' תיבות שוות. והשתא שפיר קאמר דנפיק מן ביניהם אל אלקים ה' דבהא איכא לספוקי דאיכא למימר כיון שהן ג' תיבות שאינן שוות אף דשלשתן קדושות תולין אותן. והא דר' זעירה בשם רב לא נקט אלו אף שיש בזה צד רבותא קדושה המשולשת מ"מ י"ל דנקט אני ה' אלקיכם דהוי צד רבותא ג"כ דגם בס"ת תולין ג' תיבות כאלו: (שוב ראיתי מ"ש בזה בס' ברכי יוסף סי' רע"ו ובהך ירושלמי דמס' מגילה נראה דנוכל לומר כמ"ש):

20כדין נכתב. במהדורא קמא כתבתי שאם הא' בסוף העמוד והשני בתחלת העמוד קודרין את הראשון והן דברי ר' יהודה במ"ס. ובס' מלא"ש השיג עלי ועל הכרם שלמה שכתב ג"כ הכי. דהא מסתמא הלכה כרבנן. ותמיהני עליו שלא זכר את ראש המדברים והרי גם בס' בני מנה כתב כן (ע"ש דף ו' ע"ג ויש שם טעות הדפוס וצ"ל כשקודרין שם מיותר) ואפריון נמטי' לבעל אניה דיונה שיחי' שכתב לקיים את דברינו דמצינו הרבה פעמים דר' יהודה לפרושי אתא אע"ג דלא אמר אימתי וכמ"ש התוי"ט במס' בכורים פ"ג מ"ו. ואמנם לאחר שפלפל בחכמה העלה דהכא בע"כ ר"י פליג ולא מפרש. ולדידי היה נראה כיון דהב"י הביא בשם הגהמי"י דלא יכתוב את השם בסוף הדף בע"כ שהיו מפרשים דר"י לפרושי אתא. מיהו מאחר דשאר הפוסקים לא הביאו זאת וגם הב"י לא הביאו בש"ע ש"מ דלא ס"ל הכי לכן הדרנא בי: ונסתפקתי אם לאחר השם השני המיותר. עוד לא כתב כלום מה לעשות. כי נראה דודאי אינו נכון לכתוב במכוון איזה תיבות אדעתא דהכי לקדרן עם השם. ולקדור את הראשון עם איזה תיבות ג"כ אינו נראה לי לעבור על דברי המ"ס ויותר נראה לפע"ד להתיר בזה לקדור את השם השני לבדו:

21נראה לי דכשר. בס' מלא"ש כלל ע' בינה ס"ק י"ז מביא דברי העה"ג בסופר שהיה לו לכתוב שם אלקים וטעה וכתב אלקיכם והורה לעשות מן הכ"ף מ"ם סתומה ולמחוק אח"כ את המ"ם סתומה היתרה. והוא נ"י השיג עליו דהא הכ"ף שנכתבה בטעות הוה כאלו לא נכתבה לשם קדושת השם כלל וא"כ איך נצטרף חלק ממנה להשם. וכתב עוד וז"ל ואין לדחות ממה דאיתא במ"ס פ"ה ה"א הכותב שני שמות של קודש מקיים את הראשון ומחטב (פי' קודר) את האחרון ר' יהודה אומר אם הראשון בסוף הדף מחטב את הראשון ומקיים את השני. ונהי דהלכה כרבנן מ"מ תקשה לר' יהודה הלא השני לא נכתב לשמה די"ל כמ"ש בשו"ת פרי תבואה סי' פ"ג דר' יהודה לטעמי' אזיל דס"ל בגיטין דף נ"ד ע"א דשם שלא נכתב לשמה מותר להעביר עליו הקולמס לשמה וסובר דגם בזה צריך להעביר הקולמס לשמה על השם שבראש הדף וכו' עכ"ל. הנה לפי דבריהם לדידן אם עבר וקדר את הראשון הס"ת פסול משום דהשם השני כיון שנכתב בטעות הוה כאלו נכתב שלא לשמה. ולפע"ד מדברי הפוסקים לא משמע הכי. אלא דמשום שהראשון נכתב כדין לכן לכתחלה אין לקדרו ולסלקו מפני השני שנכתב בטעות. אבל בדיעבד אם קדר את הראשון שפיר מיתכשר הס"ת בשני דכיון שנכתב לשם קדושת השם אף שמתחלה נכתב בטעות. מ"מ בקדושתו קאי. והכי מוכח בכמה דוכתי. וגם לישנא דר' יהודה במ"ס לא משמע כלל שיהי' צריך להעביר עליו את הקולמס ולקדשו מחדש (וע"ל ס"ק י"ז שהשגתי על העה"ג בסברא אחרת):

22דזה הוי כאלו מחקן. בנוב"ק סי' ע"ו כ' הטעם לאסור קליפת הנטפלין משום דכל זמן שהן נטפלין להשם קדושת השם עליהן וכשקולפן לעצמן פסק המעלה שלהן. ולא ידעתי אמאי לא כתב משום דפרידתן זוהי מחיקתן. ואולי באמת כוונתו כך היא:

23אין כותבין שם על המטלית. כן הביאו האחרונים בשם שו"ת חב"י ששמע כן ממנהג הסופרים. ונראה לפע"ד כיון דאין טעם נכון לחומרא זאת הבו דלא לוסיף עלה. דהיינו דוקא שם לבדו אבל עם שאר תיבות יש להתיר לכתבו על המטלית וכמו שנוהגין לאסור לקדור את השם לבדו ועם שאר תיבות נוהגין להתיר כמ"ש בסעי' ח'. ובס' נטע שעשועים סי' כ"ז ראיתי שכתב דיש לחומרא זאת ראי' ממנחות דף ל' ע"ב דאמר רשב"א משום ר"מ כיצד הוא עושה מסלק את היריעה כו'. וכיון דמהדר אתקנתא ולא מצא רק לסלק היריעה והלא אפשר לקדור התיבות ולהניח מטלית ולכתוב עליו את השם א"ו דאין כותבין שם על המטלית. וכתב שהיא ראי' נכונה (וכעת ראיתי שקדמו בראי' זו בשבו"י ח"ב סי' פ"ח) אבל לפע"ד נראה כי מרשב"א משום ר"מ ליכא ראי' כלל לדידן. דאף אם נימא דאיהו סבר אין כותבין שם על המטלית אכתי אינו מוכרח לומר דטעמי' משום דחייש שמא יתפרד אח"כ אלא טעמי' משום דהוי גנאי שנכתב על מטלית. וי"ל דהיינו דוקא לשיטתי' דמחמיר טפי בשם וס"ל נמי דאין כותבין אותו לא על מקום המחק ולא על מקום הגרד ואין תולין אותו. אבל לדידן דפסקינין דכותבין את השם על מקום המחק וכו' שפיר י"ל דכותבין אותו גם על הטלאי. כנלפע"ד פשוט. ועכ"פ נראה להתיר עם שאר תיבות כמ"ש:

24שלא לכתוב חצי השם וכו'. בשבו"י ח"ב סי' פ"ח כתב הטעם לפי שהוא גנאי יותר ויותר. ולפע"ד י"ל עוד טעם אחר בזה. כי המתירין דאין חוששין שמא יתפרד לאחר זמן י"ל דזהו רק בשם שלם שאף אם יתפרד מן היריעה בכל מקום שהוא קדוש יאמר לו. יראו ישרים ויגנזוהו. אבל אם יתפרד המעלית עם חצי השם הר"ז מחיקה והכותב כן הוא גורם מחיקה. שוב ראיתי בס' גן המלך סי' ה' שכ"כ ונהנתי:

25אסור לשנותו לחול. בא"ר סי' קמ"ב סק"ג כתב שנשאל מסופר ששכח לכתוב איזה פסוקים אחר הפסוק ויקרא שם המקום ההוא בית אל ואין תקנה אלא לגרוד איזה פסוקים קודם כדי שיכניס שורות החסרות ויגרוד גם תיבת בית וישאר תיבת אל ויהא נקרא אל בית אביו לא אל בצרי. אי שרי למיעבד הכי שישתנה השם ע"י קריאה. והשיב דאם תיבת אל מבית אל קודש (ע' חלק שני לך לך י"ב ח') אסור לעשות כן משום דהשם משתנה מקודש לחול וראי' מהא דהכותב יהודה ולא הטיל בו דל"ת דיתלה הדל"ת למעלה. וכתב הלבוש הטעם מפני שלא נתכוין לכתוב את השם. וא"כ בנ"ד דכוונתו היתה לשם אסור לשנותו בקריאה להול ועוד דעי"ז יבא ח"ו לידי מחיקה כי הדורות הבאים לא ידעו שהיה זה שם קודש עכ"ד. ובסי' י"ב סק"ג ובסוף חקירה י"ב אעשה בעז"ה סמוכין לחששות אלו ממ"ס ע"ש:

26מעשה בסופר וכו'. בשו"ת חינוך בית יהודה סי' ע"ב. ומוכח דס"ל דהא דאל מאלקים אינו נמחק זהו מדאו' וכמש"ל בס"ק י"ג. דאי מדרבנן הו"ל להתיר למחוק בספיקא. והא דלא הורה לתלות את השם אלקים. צ"ל דס"ל כמ"ש הא"ר בס"ק שלפ"ז. אמנם בשו"ת רע"ק איגר זצ"ל סי' ע' נשאל כעין שאלה זאת שנמצא ס"ת בפסוק ויאמר יעקב אל יוסף אל שדי שהיו חסרים שתי תיבות אל יוסף והיה כתוב ויאמר יעקב אל שדי. ויש ספק אם הסופר קדש שם אל או לא. והורה לתלות שתי התיבות יוסף אל ביני שיטי ולקדש השם אל. וכתב דגם להלבוש י"ל דלא הוי מחיקה ממש אלא מדרבנן וכיון דהוי ספיקא שמא לא קדש הסופר תיבת אל אלא כתבו בכוונת אל בסגול לכן מותר בכה"ג שע"י תליות שאר תיבות יקרא חול. וגם החשש שכתב הא"ר שמא לאח"ז ימחקוהו ליכא למיחוש כיון דספיקא הוא שמא באמת חול הוא. ולהלכה לפע"ד צריכין להתישב בדבר כי על הראיות משו"ת עבה"ג ומשו"ת הב"ח יש לפקפק. בדברי עה"ג עמש"ל סקי"ז ובדברי תשו' הב"ח עמ"ש אי"ה בסי' י"ב סק"ח. וע' חת"ם סופר סי' רס"ג מסכים ג"כ דכל שנעשה ע"י כתיבה הוי מחיקה גמורה ולא רק גרמא: שוב ראיתי בס' בית אהרן שהוא היה השואל דבר זה. ודעתו שיש לתלות כי מסתמא הסופר דילג תיבות אל יוסף וקדש שם אל שדי. יען כי בכל התורה לא נמצא שם שדי לבד. לומר שהיה טועה והיה סובר שצריך לכתוב שם שדי לבד. לכן דעתו לתלות תיבות אל יוסף (וה"ה לגרוד איזה תיבות כדי להכניסן) והיא סברא נכונה. ועוד נראה לפע"ד דמיסתבר יותר לומר ששכח לכתוב אל יוסף. וכתב ויאמר יעקב אֵל שדי שיש לזה פירוש וכוונה. אבל לומר שטעה וכתב ויאמר יעקב אֶל שדי. שאין לזה שום פירוש וכוונה. זאת לא אמרי'. ולעולם תלינין במצוי. ואמנם כל זאת אם הסופר היה בר אוריין. אבל אם יש לחוש שהסופר כתב בלי הבנה. נראה לפע"ד דיש לקדור תיבת אל עם איזה תיבות שלפניו ולדבק מטלית ולכתוב עליו כל החסר: שוב הגיעני ספר שו"ת הר המור ונלוה אליו קונטרס חכמת שלמה ושם בסי' י"ב תשובה מאת הגאון מוה' יהודא אסאד זצ"ל בענין זה. האריך בפלפול. וסיומא דפסקא כתב כי לדעת הסוברים דגם מיעוט מיצטרף לס"ס. א"כ הכא שם אל קודש הוא מכח ס"ס. חדא שמא קדשו הסופר. ואת"ל לא קדשו שמא הלכה כה"ר אלחנן ותי' א' בתוס' במנחות (דף מ"ב) דסתמא נמי כשר. וגם להסוברים דמיעוט אינו מצטרף לס"ס. הרי כתב הט"ז ברס"י רע"ד דיאמר בתחלת הכתיבה שיכתוב כל אזכרות לשם קדושת השם. והביא שכ"כ גם בס' חמד משה דלאזכרות נמי מהני קדושה בתחלת הכתיבה ושכן עושים הסופרים (עמ"ש בסי' י' סק"ה דאינו נכון) א"כ זה עדיף מסתם ואפי' ידעי' בודאי ששכח לקדש איזה אזכרה מהני אמירתו שבתחלת הכתיבה ומכ"ש היכא דאיכא ספק שמא קדשו ג"כ שנית במקומו כמו בנ"ד. ובמחכ"ת שגה בזה דהא הכא הספק הוא שמא הסופר כתבו בכוונת תיבת אֶל וקראו כן בפיו קודם הכתיבה. ובהא ליכא למ"ד סתמא לשמה. דהא לאו סתמא הוא אלא בפירוש תיבה שהוא חול. וגם לדעת הט"ז אם כתבו בפירוש לשם חול פשיטות דלא עלה הקדושה שאמר בתחלת הכתיבה. וזה פשוט:

27ונסתפק אח"כ הסופר וכו'. הנה שם בחב"י כתב כי קרוב לודאי שכוון לכתוב אל הנחש ושכח לכתוב את השם אלקים כי רחוק מאוד מאדם המעורר כוונתו לכתוב לשם קדושת השם ובעודו בכוונה ההיא יכתוב רק ב' אותיות ראשונות וישכח כוונתו ולא ישלימו וכו'. ובאמת שזוהי סברא כדולה. ואוסיף אנא שהרי אסור להפסיק באמצע כתיבת השם שאפי' המלך שואל בשלומו לא ישיבנו כדי שלא יסיח דעתו מן הכוונה. ואיך נאמר שכתב שתי אותיות הראשונות לשם קדושת השם אלקים והפסיק וטעה. ודאי הסברא נותנת ששכח את כל השם וכתב אל הנחש. והא דבאמת לא התיר שם בחב"י למחוק תיבת אל י"ל משום דשם היה המעשה שהסופר בעצמו שאל את השאלה ומסתמא עילה מלא לחוש ועלה ונסתפק. אבל אם היה נמצא כן בס"ת. היה נראה לפע"ד להתיר למחוק תיבת אל ועוד איזה תיבות להכניס את השם אלקים או לתלותו ביני שיטי לשם קדושה. דהא קימ"ל בכל התורה כולה בין להקל בין להחמיר תלינין במצוי. וע' בס"ק שלפ"ז:

28שלא בספר וכו'. כתב בשערי תשובה או"ח סי' א' סק"ג וז"ל וראיתי בכתבי בד"ז וכו' על מה שהיו רגילין לעשות מנורות על קלף מצוירים להניח בסידורים וכותבין בהם שויתי ה' וכו' השם בן ד' אותיות ושאר שמות ומנורה הזאת היתה נקראת שויתי והטעם הוא בכדי שיהי' נזכר שלא לשיח שיחה בטלה בתוך התפלה מאימת השם אשר לנגד עיניו וכתב ע"ז בשם דודו אא"ז הגאון בעל תב"ש שאמר במליצתו הצחה אם לא שויתי ודוממתי ר"ל שיוכל לגדור א"ע שידום אף בלא השויתי והתרעם מאיד ע"ז לפי שעל הרוב אינם משתמרי' כראוי ותשתפכנה בראש כל חוצות וע"ד שאמרו בר"ה דף י"ח ע"ב שעל דבטלית אדכרתא מן שטריא עשאוהו י"ט ולכן גם בזה ראוי לאזור חיל לבטל המנהג והאריך בדברי נועם ונראה דבמנורות הגדולות המצוירות על קלף שקובעים בבהכ"נ לפני העמוד או שאר מקומות שקובעים אותה תחת טבלא זכוכית לית לן בה ולא קפיד רק על אותן שמניחים בסידורים מטעמא דלעיל וגם שעל הרוב באים לידי מחיקת השם כאשר עינינו הרואות שהם הולכי' לאיבוד ולהמחק ובפרט שכותבים עליהם שמות אשר לא כדת והמזהיר והנזהר ישכילו כזהר עכ"ל שע"ת: והנה בזמננו נתחדש שעושין מפות לכסות בהן את החלות בליל שבת קודש ומדפיסים עליהם או שעושים בהם במעשה רקמה סדר הקידוש עם שמות הקדושות. נ"ל דיש לבטל ג"כ מטעמים הנ"ל. וגם מפני שהן עשויות להתכבס וקרוב חשש מחיקת השמות ח"ו: בנוב"ת יו"ד סי' קפ"א נשאל בבהכ"נ אשר למעלה מן הארה"ק קבעו אבן אשר נחצב בו למספר השנה אלקי צבאות. וכתב שם שאינו נכון לעשות כן כי דרך בזיון הוא לעשות שמות הקדושות למספר השנה ע"ש: