לשכת הסופר יב

1נראה לי וכו'. במ"ס פ"ה ה"ג היה צריך לכתוב השם ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא נתן בו ד' מוחקו וכותב השם ר' יהודה אומר יחזור עליו הקולמס ויקדשנו אמרו לו אין זה מן המובחר. והעיר בס' בני יונה כי ברייתא זו הובאה בש"ס דילן (בשלשה מקומות) ונשמט הא דאמרי רבנן ימחוק את השם. ותירץ דלא הביאו כ"א פלוגתי' דרבנן ור"י בהעברת קולמס ולא הוצרכו לומר מה שיעשה עם השם אם ימחוק או יסלק. ומה אעשה ודעתי העניה לא נתקררה בתירוץ זה כי אין זאת מדרכי בעלי הש"ס להשמיט מברייתא ולדלג גוף ההלכה. אדרבה דרכן הטוב להוסיף בה דברים כדי לפרשה (וגדולה מזו ע' תוס' מ"ק דף ח' ד"ה ולערב) וע"כ עלה במחשבה לפני אולי ס"ל לש"ס דילן דלית הילכתא בהא כרבנן אלא דגם בכה"ג אסור למחקו מדרבנן מפני מראית העין כיון שהוא כתוב במקום הראוי לשם קודש. או אולי לא גרסי כלל בברייתא דאמרי רבנן ימחוק (ובהכי הוה א"ש סוגיא דהניזקין מקושי' הבני"ו) ומהא דכ' הרמב"ם (פ"ו מיסה"ת) דאפיקורס ישראל שכתב ס"ת שורפין אותו עם האזכרות אין ראי' להתיר שהרי כתב שם הטעם דמצוה לשרפו כדי שלא להניח שם לאפיקורס ולא למעשיהם. אבל במקום אחר י"ל דאסור מדרבנן מפני מה"ע. ובהכי הוי א"ש דברי המהריא"ס ממה שהקשתי עליו בחקירה ט"ו. ומדברי הסמ"ק שהביא הב"י בבד"ה שכתב דשם שנכתב שלא מדעת מותר למחקו כבר כתב שם בבני"ו כי בסמ"ק שלפנינו לא נמצא לשון זה אלא שכתב דאינו באזהרה אבל מ"מ איסורא דרבנן י"ל דאיכא. ע"כ לפע"ד הדבר צ"ע וע' בס"ק שאח"ז: שוב מצאתי בס' אור זרוע סי' תקנ"ו שהביא הך ברייתא דמ"ס וכתב וז"ל ומיהו אין הלכה כת"ק דר' יהודה חדא שלא הוזכר בתלמוד שלנו וכו' עכ"ל ושמחתי:

2לאחר שתלה את הדל"ת וכו'. בש"ע איתא רק התקנה לתלות את הדל"ת וכן הוא במ"ס. אך הבני"ו בעובדא זו דאתא לידי' האריך קצת ודעתו שאפי' אינו תולה את הדלת מותר למחוק את הה"א ולכתוב ד"ה (ופליאה גדולה ראיתי שם בדבריו שכתב למחוק כרע' דה"א לעשותה ד'. והר"ז ח"ת גמור) ובקצור סי' רע"ו אות י"ב כתב ג"כ שרשאי לעשות כן אך לרוחא דמילתא יתלה תחלה את הדל"ת. והנה אף לפמ"ש בס"ק שלפ"ז י"ל שאני הכא שאינו במקום שצריך להיות וליכא משום מראית העין דמקום הוי סימן. אמנם ראיתי בתשו' הרמ"ע סי' ל"ו שלאחר שהביא שם הא דתניא היה שם כתוב על ידות הכלים יגוד. כתב וז"ל אלמא כל שצורות אותיות השם מוכחת עליו ונעשית בכוונה שהוא שם אסור לקלקלו לאפוקי ממי שנתכוין לכתוב יהודה ושכח ולא כתב בו דל"ת שמותר לו לתלות הדל"ת למעלה ואז התליה מוכחת עליו שאינו שם כלל ואין בו אזהרה למוחק עכ"ל. הנה פשר דבר שכתב הבני"ו לתלות תחלה את הדל"ת ואח"כ למחוק את הה"א מבואר גם בדברי הרמ"ע ואף שכתב שאין בו אזהר"ה. מ"מ מלשונו מוכח דגם איסורא ליכא. ואמנם נראה עוד מלשונו כי בלא תליית הדל"ת היה אסור במחיקה. אבל מדברי שאר אחרונים לא משמע הכי (ע' חקירה י"ג) והיכא דאפשר אפשר: בשו"ת שב יעקב סי' נ"ד נשאל במגילה שנמצא בה בתיבת ליהודים ה"א יתרה לאחר הוא"ו ונמצא שם הוי"ה ב"ה באותיותיו. וההוה שיכולין לגרוד הה"א הזאת ולתקן את המגילה כיון שלא כתבו כלל בכוונת שם אלא בכוונת ליהודים. וכתב עוד דמי שחוכך בזה להחמיר יכול לגרוד את התיבה כולה ולדבק מטלית לכתוב עליו תיבת ליהודים. וע' בס' שערי אפרים שער ו' דלכתחלה יש לגרוד תחלה את הה"א דאם יגרוד תחלה אותיות די"ם. יהי' אח"כ נראה כמוחק את השם. אבל אם גרד תחלה אותיות די"ם יכול ג"כ לגרוד אח"כ את הה"א ע"ש. וכן נראה דאפי' אם נזכר הסופר מיד לאחר שכתב את הה"א הזאת יכול למחקה או לקדור. וכן נראה מדעת הפוסקים:

3ואפי' בדיעבד וכו'. כן הוא במ"ס פ"ה ה"ב לפי הגה"ת בעל כסא רחמים והביא שכן העתיק גם בשה"ג סוף פ' שבועת העדות היה צריך לכתוב יהודה ונתכוין וכתב את השם אעפ"י שכתב בו דל"ת מעכבו וכותב יהודה אחר. ולכאורה יש להבין למה הוצרך לעכבו נהי דלכתחלה ודאי דאסור לעשות כן שהרי בכתיבת הדל"ת הוא מוחק את האותיות הראשונות אבל בשכבר עשהו מאי איכפת לן עוד. מאי דהוה הוה. וי"ל דכמן שנעבדה בו עברה צריכין לעכבו וכעין שכתב הב"י בשם הר"י בן הרא"ש. או י"ל משום דחיישי' פן לאחר זמן יבאו למחקו כי לא ידעו כי קודש הוא. וכמ"ש הא"ר שהבאתי בסי' י"א ס"ק ט"ז: ולולי דמסתפינא הייתי אומר דבאמת משום איסור מחיקה ליכא הכא בכתיבת הדל"ת דהא לא הוי אלא גרמא כיון שאינו עושה מעשה בגופי אותיות השם וגרם מחיקה מותר (ע"ל סי' י"א סק"א) אלא האיסור הוא משום הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה. ולכן צריכין לעכבו דהא כשיקרא בתוך הספר אזי האותיות שהן כתובות לקדושת השם יקרא אותן לשם שהוא חול. וכמ"ש הא"ר שם בטעם הראשון. ובזה י"ל דעת עבוה"ג מקושי' הבני"ו שהבאתי בסי' י"א ס"ק י"ז. והוא דס"ל דבעשיית מן הכ"ף מ"ם ליכא איסורא משום מחיקת מ"ם השני' דהא לא הוי אלא גרמא. וגם משום הורדה ליכא התם. דהא לא ישתמשו במ"ם זו לחול. ע' חת"ם סופר סי' רס"ג וצ"ע:

4יגרוד את הוא"ו וכו'. בשו"ת זכרון יוסף סי' ט"ז כתב השואל דמשמע שצריך דוקא למשוך את הדל"ת אבל למחוק אותיות ונ"י ולכתוב מחדש נ"י אינו רשאי אף שאותיות נ"י כתובים אחר אות וא"ו שאין להן שייכות להשם אסורין במחיקה. אבל בעל ז"י ז"ל שם בסי' י"ז חולק עליו ודעתו שאם צריך לכך למחוק גם אותיות נ"י רשאי. ובס' מלא"ש כלל ט' בינה ס"ק ט"ז כתב דדברי הז"י תמוהים דכיון דס"ל דאותיות נ"י לא נתקדשו (מדשריין במחיקה) א"כ איך יצטרפו להשם לאחר מחיקת הוא"ו. ולפע"ד דברי בעל ז"י ז"ל נכונים דודאי גם איהו ס"ל דגם אותיות נ"י נתקדשו אלא דס"ל אף שנתקדשו וחזיין לאיצטרופי להשם השתא מיהו כל זמן שאין השם שלם אין בהן איסור מחיקה. וקדושה שלהן שנתקדשו בשעת כתיבה מתלי תלי וקאי אם יצטרפו יצטרפו ואם לאו יצאו לחולין. הא למה הדבר דומה לכותב ש"ד משד"י שכל זמן שאין השם שלם מותרין במחיקה ולכשנגמר קדוש. וכמ"ש הרמ"ע (שהבאתי בחקירה ט') שהשם מתקדש לחצאין שישנה לקדושה מתחלה ועד סוף ואינה משתלמת (להיות נאסר במחיקה) אלא לבסוף או בשם קטן משם גדול וכו'. וכבר בא הדבר מבואר שם בז"י. בשם אלקים שנמצא חסר יו"ד שפקפק השואל למחוק את המ"ם ולכתוב י"ם כיון דהרבה פוסקים ס"ל מקצת השם ג"כ תולין ואף להנך דס"ל מקצת השם אין תולין לא הוי רק מדרבנן וא"כ מדאו' מיהו יש לו תקנה לתלות את היו"ד. וכיון דיש לו תקנה אסור למחוק. ובעל הז"י ז"ל השיב עליו בזה וז"ל תמיהני על דבר זה דהרי השתא מיהו עדיין לא תקנו והך דתניא א"ד מאדני וכו' נמחק הוי תיובתי' דהרי התם נמי אפשר לתקנו ולגמור את השם לכתוב נ"י ואפ"ה נמחק ש"מ כיון דעכ"פ עכשיו אין השם שלם מותר למחקו א"כ ה"נ דכותי' עכ"ל (אך אחת היא אשר ראיתי שם בדברי הז"י פליאה נשגבה שהשואל הביא מ"ש בס' א"ר סי' קמ"ג דאם כתב אדוני מלא בוא"ו יגרוד הוי"ו וכו' וכתב השואל שם דמשמעות לשונו מדהביאו בהל' קס"ת דמיירי בס"ת. ותמה עליו בעל ז"י ז"ל. חדא דבתו"מ לא נמצא שם אדנות כלל. ועוד דאם היה כן בתפילין ומזוזות לא היה תקנה למחוק את הוא"ו ולמשוך את הדל"ת משום דהוי שלא כסדרן. ואשתמיטתי' לפי שעה מה שמבואר במג"א סי' ל"ב ס"ק ל"ג *) דזה לא הוי שלא כסדרן):

5את הוא"ו. לכאורה משמע דוקא כולה ולא סגי למחוק את רגלה בלבד ולצרף את ראשה אל הדל"ת כי הראש לא נתקדש ואנן כל האות בקדושה בעינין. אך לפמ"ש לקמן ס"ק ט' ובסי' י' סק"ג. יש מקום להקל לצרף ראשה של הוא"ו. ומ"מ נראה דכיון דאפשר יש להחמיר לכתחלה:

6וימשוך את הדל"ת וכו'. ופשוט שצריך לעשות זאת לשם קדושת השם: בפתחי תשובה סי' רע"ו סק"ה כתב וז"ל כתב בס' חמודי דניאל כ"י וז"ל וכו' וכן אם כתב שם הקודש נחלק ונראה כב' תיבות יחתוך באמצע במקום הפנוי ויקרב אותם ויתן מטלית מבחוץ ולדבק בדבק וכו' עכ"ל. ולפמ"ש בסי' י"א ס"ק כ"ד נ"ל דגם זה אין נכון דכשיפול המטלית יתחלק השם והוי כמו מחיקה. ועוד נראה לפע"ד טעם להחמיר בזה כמ"ש אי"ה בסי' י"ח סק"ה בשם הס' גן המלך משום תעשה ולא מן העשוי. ולפי"ז גם בשאר תיבות אין לעשות כן:

7רק ד' אותיות. שמעתי להקשות דהא בשופטים י"ג כתיב ויעתר מנוח אל ה' ויאמר בי אדוני וגו' מלא וא"ו. ונ"ל דס"ל להמג"א דמשום חדא זימנא לית לן בה. ובמנחת שי שם כתב דנמסר עליו לית מלא:

8נראה לי דאסור וכו'. בדבר זה הייתי מסתפק. כי לכאורה יש מקום לומר דכיון שהוא לא נתכוין לשם אלקים דומה למי שנתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא נתן בו דל"ת שמותרין למחקו. ואף דהכא נתכוין לכתוב אלקיכם הרי אותיות כ"ם לא היתה דעתו אלא לכתבן בתורת נטפלין לשם אלקי. והשתא הרי המ"ם לבדה אין לה שייכות כלל להיותה נטפל לשם אלקי אלא שיש לה שייכות להיותה מעיקר שם אלקים ולזה לא היתה דעתו. ולכן אפשר דמותרין למחוק אותה. וכל הפוסקים אשר דברו בענינים חלו מיירי בשטעה והיה סבר שצריך לכתוב כמו שכתב משא"כ בנ"ד. ואמנם י"ל ג"כ דמ"מ כיון שהוא נתכוין לכתוב שם וגם נמצא שם אף שהוא לא נתכוין לשם זה מ"מ קדוש יאמר לו ואסורה המ"ם במחיקה. ולא מצאתי גילוי לדין זה. אלא שראיתי בתשו' הב"ח סי' קי"ג באה השאלה שנמצאה כ' של אלקיכם תלוי. וכתב שם דלכתחלה היה מורה שלא לתלותה אלא לסלק כל היריעה ולגונזה משום דאין לתלות לכתחלה את הנטפל להשם מלאחריו ע"ש. ומשמעות לשונו דאי לאו איסור תליה היה מותר לתלות את הכא"ף. ולכאורה אם היה אירע כן שהסופר היה טועה במקום שהיה צריך לכתוב אלקיכם היה סבר שצריך לכתוב אלקים וכתב אלקים למה לי' למימר שהיה אוסר משום איסור תליה תיפוק לי' משום דבתליית הכ' הרי הוא מוחק את המ"ם שהיתה מעיקר השם ועושה אותה נטפל (דאינה קדושה עוד רק מדרבנן) וצ"ל דכוונתו שאם היה אירע שהסופר היה מתכוין לכתוב אלקיכם והיה שוכח לכתוב את הכא"ף אז היה אוסר לתלותה משום איסור תלי'. ומדקאמר שהיה מורה לגנוז כל היריעה איכא למישמע דס"ל דהיה אוסר למחוק את המ"ם ולכתוב כ"ם. ומ"מ אי לאו איסור תלי' היה מותר לתלות את הכא"ף ואין בזה משום מוחק את השם כיון דגם מעיקרא לא נכתבה אלא בתורת נטפל ומזה גם עתה לא תבטל. ואמנם מדלא ביאר כל זאת הב"ח נראה דלא נחית כלל לדין איסור מחיקה. אלא מאי דצריך קאמר והיינו לאיסור תלי'. ונ"מ כשהיה אירע באות אחרון של הנטפל. ומ"מ נראה לי להחמיר:

9שפיר דמי. בגנת ורדים או"ח כלל ב' סי' י"ב נשאל על נדון זה והשיב שאין בשם זה שום קדושה דכיון שבתחלתו אירע בו פסול הרי כל האותיות הבאות אחריו הופקעה מהן הקדושה והוי שמקדיש בעלי מומין למזבח דלא קדשי. והביא ראי' מדברי המ"ב ששתב דאם חסר יו"ד בשם אלקינו יכולין למחוק אותיות נ"ו דכיון שחסר אות מן השם ולא נכתב כהלכתו לא שייך לומר שכבר קדשו השם (ושוב כתב טעם א' משום שלא שסדרן. וכתבתי מזה בחקירה י') אבל החכם המתוכח עמו שם בסי' י"ג חולק עליו והורה שמו שכתבתי. וכן הורה בשו"ת דבר שמואל סי' שמ"ח. וכן נראה לפע"ד עיקר. הנה מ"ש הגו"ר ראי' מדברי המ"ב נראה ודאי דלא דמי. אותיות הנטפלות אין להן קדושה מצד עצמותן אלא מכח השם שהוא מקדשן. וכיון שאין השם שלם מי קדשן. משא"כ באותיות השם עצמו שהן עצם הקדושה. ועוד דאותיות נ"ו משם אלקינו שחסר בו היו"ד הרי הן עומדות במקום שאינן מוכשרין לקדושה. אבל בנ"ד הרי השם מוכשר לקדושה ותגמור קדושתו כשיכתבו היו"ד שראוי. ואמנם לפע"ד אין אנו צריכין לשל זאת. וגם אנחנו נסכים עמו בזה שאם נתקלקלה היו"ד בשעת כתיבה ונעשית רי"ש אזי גם של האותיות שאחרי' מותרין במחיקה. ובשל זאת נאמר שאם חזר ותיקן את היו"ד כהלכתה הר"ז מקודש מקודש. וכמ"ש בזכרון יוסף שהבאתי בסק"ד. וכתבתי שם שגם דעת הרמ"ע כן היא שכתב שהשם מתקדש לחצאין וכו'. ועכ"פ נראה דנ"ד דמיא לנדון דהמג"א דהתם. וכמו דהתם מתקדש השם ע"י מחיקת הוא"ו והרחבת הדל"ת כמו כן הכא מתקדש ע"י תיקון היו"ד. והנה בחקירה י' כתבתי כי מלשון הרמ"א והרמ"ע מוכח דגם בה"א הראשונה מיירי ובשנדבק בשעת כתיבה נמי מיירי. ומ"מ לאחר תיקונה כל השם מתקדש. וכן מוכח בפסקי מהראוי סי' ע"ב ע"ש. וליכא למידחי דמיירי בה"א אחרונה דוקא (וכמ"ש הגו"ר הבאתיו בחקירה י') שהרי שם היתה השאלה גם בקופי"ן. וכן במהר"ם פדווא סי' פ' ע"ש. ובחת"ם סופר סי' רס"ז כתב שמצא כתוב ע"ש תשו' הרב"י שהתיר לגרוד יודי"ן של השם שהיו נראין כמו רישי"ן. ומשמעות לשונו גם בשם הוי"ה ב"ה ובשם אלקים. וע"י כתיבת היו"ד מחדש הוכשר כל השם והיה קודש: שוב ראיתי בס' מלא"ש כלל ט' ס"ק ל"ב הביא הוראת הדב"ש בזה ודחהו מקמי' דהגו"ר. ולפע"ד חוזר ונראה כי רבים וגדולים הנם אתו: ומה שהקשה עוד שם במלא"ש להדב"ש בזה שהורה לתקן הרי"ש בדיו שתקבל צורת יו"ד. וכן במה שהורה בתיקון הך' בשם אלקיך שהיה גגה ארוך. כבר כתבתי לישב בסי' י' סק"ג ע"ש. והוא דומה למי שנתכוין לכתוב את השם וטעה והטיל בו דל"ת דעושה מן הדל"ת ה"א. וה"נ דכותי'. והנך רואה שגם הגו"ר לא דחה את בעל דינו בטענה זאת:

10מותר לגרדו וכו'. בהגהת ברוך שאמר כתב אם נשפך דיו על השם מותר ללקוק בלשונו וכו'. ולכאורה קשה מה תיקון הוא זאת הרי אכתי נשאר השם בלי הכשר משום דהוי ח"ת כמ"ש בסי' ח' ס"ו. ונראה דמיירי שגם השם עדיין הוא לח וכשלוקק בלשונו מוחק הכל ביחד ושפיר דמי דהוי מתקן:

11אם נדבקה אות וכו'. בנוב"ת סי' קס"ט מוקי לה בשנדבקו בשעת כתיבתן דוקא דלא היה להן שעת הכושר. ולפע"ד אפי' נדבקו אח"כ נמי דינא הכי. וכן נראה להוכיח מלשון הרמ"ע שכתב אבל אם נכתבו האזכרות כהוגן ואח"כ נפסלו בדיבוק הדיו מן הרגל לגג שהוא דיבוק האות בעצמה וכו' ואין זה דומה לדיבוק אות באות כלל עכ"ל. הרי דס"ל דבדיבוק אות באות מותר להפריד אף בשנעשו לאחר שנכתבו. ומ"ש דלא דמי. היינו משום דבדיבוק אות לאות אין צריכין לגרוד רק את הדיבוק שביניהם ולא מן השם הוא זה (ואף אם תשמטה ידו לנגוע בקצהו יש מקום להקל). אבל בדיבוק האות בעצמה צריך הוא לגרוד את גוף האות ולקלקלו. גם מדברי מהר"ל מפראג שאביא אי"ה בחקירה ט"ו מוכח דס"ל דפירוד האותיות מותר אף בשנדבקו לאחר שנכתבו:

12ואח"כ ידביק טלאי וכו'. ע' בחקירה י"ד. והנה בתשו' באר עשק שם כתב להדביק תחלה טלאי ואח"כ לגרוד. ואולם מאחר כי לפי דעת הט"ז בסי' ר"פ מהני הטלאי לעשות את האות מוקף גויל על ידו. יפה כתב בזה בעל מלא"ש נ"י דכיון שלדעת הט"ז הטלאי משוי לי' מ"ג למה לן להתיר הגרידה (ומ"מ י"ל דעת הב"ע) ובנדון דידן שהנקב פוסל נראה לפע"ד דודאי עדיף טפי לגרוד תחלה ואח"כ לדבק את המטלית. אבל בדיעבד אם דבק תחלה את המטלית כיון דאנן לא קימ"ל בהא כהט"ז וסוף סוף אין אנו מכשירין בזה את הס"ת יכול לגרוד גם אח"כ דזהו תיקונו וכמ"ש שם בחקירה: