מחזור ויטרי, הלכות נדה תצח

1תצח. אלו הם הלכות נדה:

2הילכות נדה. כקנה וקידה. ארוכות באין מידה: לרבנא שלטה ב"ר יצחק ז"ל: נידה דאורייתא הכי פירושא. אם ראתה דם בתחילת נידותה טיפת דם כחרדל. או פחות מיכן טמאה כל שבעה. בין שפוסקת באותה ראייה. בין שאינה פוסקת עד סוף כל שבעה. ובלבד שתפסוק לסוף ז'. וטובלת בערב לעת צאת הכוכבים ומשמשת עם בעלה. ואותה טבילה היתה בזמנה. ועלה דההיא אמרי' טבילה בזמנה. ולאותן סוף ז' ימים היו נכנסין אחד עשר יום שבין נדה לנדה. ומה היא באותם הימים אם רואה יום אחד ופוסקת לערב היתה שומרת יום כנגד יום וטובלת לערבו של יום שני ומשמשת. וכן אם ראתה שני ימים רצופים שומרת השלישי כנגדם וטובלת. וכן היתה עושה שומרת יום כנגד יום או יום כנגד שנים עד סוף י"א יום. ומיכן ואילך אם היתה רואה מתחילין ימי נידותה לבא. ונוהגת בעצמה דין שאר נידה. ואותם הימים מקרא והלכה למשה מסיני הן במסכת נדה. ואם היתה רואה ג' ימים רצופין באותם י"א יום בין בתחילה בין בסוף זו היא זבה גמורה. ותשב עליהן ז' נקיים דבר תורה מיום שפוסקת לראות. וכשהיתה מונה ז' נקיים אם ראתה באותם אמצע השבעה או בסוף השבעה סותרת כל מה שלפניה ומתחלת למנות מיכן ואילך. וכן כל ימיה אם לא הספיקה להשלים ימי נקיותה. אבל פסקה מתחילין ימי נידותה לבא ונוהגת בעצמה כאשה בנידתה. כמו שמפורש למעלה. וחומר בנידה שאפי' בראייה אחת טמאה כל שבעה. מה שאין כן בזבה. שאינה אלא שומרת יום כנגד יום. וחומר בזבה. שכשרואה שלשה ימים רצופים יושבת שבעה ימים רצופים מה שאין כן בנידה. שאפי' רואה כל שבעה ופוסקת אותו יום שבעה טובלת לערב ומשמשת: ועתה פירשתי י"א יום שבין נדה לנדה וימי זיבה כדין תורה: ומתוך שראו בנות ישראל שבאות לידי ספק זבה. שאם היתה טועה במניין השבעה מכנסת ימי נדה לתוך ימי זבה. וימי זבה לתוך ימי נדה. מתוך כך אמרו רבותינו א"ר זירא בנות ישר' הם החמירו על עצמם שאפי' רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליה שבעת נקיים. כלומר בראייה אחת של טיפת דם. דמן התורה לא תהא צריכה לישב שבעה נקיים. שאפי' רואה כל ז' ופוסקת טובלת לערב ומשמשת. והם החמירו על עצמן. ועשו עצמן ספק זבות לישב ז' נקיים כדין ובה שלא תבא לידי הספק. והכי נמי אמרי' בפ' אחרון דנידה משום ספק זבה הוא. ואמרי' התם א"ל רב פפא לרבא מכדי ספק שוינהו. כו'. גבי מילתא אחריתי קאמר להו. ומיהו שמעי' מהכא דמשום ספק הוא. והאי אפי' רואות טיפת דם כחרדל דקאמר ר' זירא. רבותא הא דאשמעי' דמדאורייתא אינה יושבת שבעה נקיים אלא זבה שראתה ג' רצופים תוך י"א יום שבין נדה לנדה. והם החמירו. שאפי' בתחילת נדה וראייה אחת יושבת ז' נקיים מה שאין כן בנידה. וליכא למימר דהא אתא לאשמעינן דמדאורייתא טיפת דם כחרדל לא מטמאה. והם החמירו דמטמאה. דהא אפי' מדאורייתא אשה מטמאה בראיית דם כל שהוא. כדתנן בפ' יוצא דופן. מטמאים בכל שהו אפילו כעין החרדל ובפחות מיכן. הילכך לאו אדם טיפה כחרדל קמהדר. אלא אראייה אחת. כדמפורש למעלה. והא דאמרי' ראשה מטמיא בכל שהו. היינו לעניין ראייה. אבל לעניין כתם הנמצא בבשרה או בבגדה אינה מטמיא אלא (בבגדים) [בכגריס] ועוד שאפי' (בבגדים) [בכגריס] תולה במאכולת. כדתנן הרואה כתם בבשרה הרגה מאכולת הרי זה תולה בה. ועד כמה. ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר עד כגריס של פול. אבל כגריס ועוד טמאה. כדמפ' בגמרא. וכל דין כתמיה נוהג בזמן הזה בין להקל בין להחמיר. כמו שמפורשין במסכת נדה: ועתה פירשתי מה טעם יושבת ז' נקיים: וזו היא דרכה של אשה שרואה דם מט"ו יום לט"ו יום. או מחודש לחודש. או מחדשים לחדשים. וזהו ווסת שאמרו חכמים שרגילה לראות מזמן לזמן. הגיע יום שקבעה בו ווסת שלשה פעמים. פורשת מבעלה שעה אחת סמוך לווסתה ובודקת תדיר. דקבעינן הלכה כר' יהודה שאוסר כל עת ווסתה ועונה או יום או לילה. ואותת יום או לילה שקבעה בו ווסת בין באמצעיתה בין בסופה פורשת מבעלה ובודקת עצמה תדיר. ולובשת חלוק לבן. ומצעת סדין לבן על מיטתה. שאם רואה דם כלום יהא ניכר בהם היטב. ואם עבר לה זמנה ובדקה וראתה דם אסורה לבעלה עד שתטהר. ואם לא ראת כלום טהורה היא לבעלה ואינה צריכה לשמר יותר מאותה שעה כלל. כיצד אם היתה רגילה לראות בתחילת היום משמרת ופורשת מבעלה כל אותו יום. ואינה משמרת סוף הלילה הסמוך לתחילת היום. ואם רגילה לראות בלילה משמרת כל הלילה. ואינה צריכה לשמר סוף היום הסמוך לתחילת הלילה. דקסבר ר' יהודה כניסת היום גרים. וכן כניסת הלילה. והכי אמרי' תני חדא ר' יהודה אוסרה לפני ווסתה. פי' עונה אחת. ומתיר לאחר ווסתה. פי' מיד אם לא ראתה. ותניא אידך ר' יהודה אוסרה לאחר ווסתה ומתירה לפני ווסתה. לא קשיא הא דרגילא למיחזי בתחילת יממא. והא דרגילא למיחזי בסוף ליליא. פי' הא דתניא אוסרה לאחר ווסתה. דרגילא למיחזי בתחילת יממא. והא דתניא אוסרה לפני ווסתה. דרגילא למיחזי בסוף ליליא. דקסבר ר' יהודה דמי שוסתה בליליא ואפי' בסופו אסורה כל הלילה. ואם וסתה ביום אפי' בסופו אסורה כל היום. אמר רבא הלכה כר' יהודה. הגיע שעת וסתה ובדקה ולא ראתה ושמרה עונה. טהורה לבעלה. ומיכן ואילך מאחר שהיא מחזקת בטהורה אינה צריכה לבדוק עצמה בשעה שבא בעלה לשמש. דתניא החמרים והפועלים והבאים מבית האבל ומבית המשתה נשיהם להם בחזקת טהרה ובאים ושוהים עמהם בין עירות בין ישינות. בד"א שהניחה בחזקת טהרה אבל הניחה בחזקת טומאה לעולם היא בטומאתה ער שתאמר לו טהורה אני. ותו אמרי' אמר רב כהנא שאילתינהו לאינשי ביתיה דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע. כי אתו רבנן מבי רב מי מצרכי (להו) [לכו] בדיקה. ואמרי לי לא. אבל צריך הוא לשאלה אם טהורה היא. אבל בדיקה אינה צריכה. והכי אמרי' פ"ק דנידה. דכל לבעלה לא בעיא בדיקה. דא"כ לבו נוקפו ופורש. ואינה צריכה לא לבדוק ולא לפרוש מבעלה עד שיגיע שעת ווסתה: הנידה והיולדת והמפלת טמאות. לקוץ חלה. ואסורות לבעליהן ליגע באחד מאיבריהם. ואסורות לקשט ולהתנאות בפניהם. ואסורות להרבות עמהם שיחה מפני הרגל עבירה: כלים שהנידה נוגעת בהם בזמן הזה טהורין אצל בעלה שהרי בני אדם בזמן הזה מטמאין בקברות ואהל המת ובשרץ ובנבילה ובמת. ולא יטהרו עד שיזרוק עלינו מלכינו מים טהורים לטהרינו. כך כלים שהנידה נוגעת בהן. מותרין ליגע בהן ולהשתמש בהן. אבל מחמירים אנו על עצמינו ואין אוכלים אנו בקערה אחת. ולא משיורי מאכלה. ולא יושבים על מושבה. ולא מקבלים כלום מידה אלא על ידי אחר. ונותנין אנו לה כלים וקערה מטפחת וסדינין וכרים וכסתות להשתמש בימי נידותה. ולעת טהרתה מכבסת במים אותם בגדים שיש עליה כתם. ושאר כלים שישבה בהם מדיחן במים. ודיה: ומנהג זה יפה לנהגו כן. מפני הרגל עבירה. אבל איסור טומאה ליכא. ויש נשים שמונעות מליכנס לבית הכנסת בימי נידותם. ואינם צריכות לעשות כן. דמה טעם הם עושות. אם מפני שסבורות הן שבית הכנסת יהי כמקדש. אפי' לאחר טבילה למה נכנסות בו. והלא מחוסר כיפורים שטבל והעריב שמשו אם נכנס בו בכרת. וא"כ אל תכנסו בו לעולם עד שתביאו קרבן לעתיד לבא. ואם אינו כמקדש. תכנסו ותכנסו. ועוד שהרי כולנו בעלי קירים וטמאי נפש ושרץ ונכנסין אנו בבית הכנסת. הא למדת שאינו כמקדש. ויכולות הן ליכנס. אבל מ"מ מקום טהרה הוא ויפה הם עושות. מעוברת ומניקה שראו דם הן כשאר נשים. בין לשבעה נקיים בין לטבילה: