משאת משה על אסתר א:ו

1חור כרפס וכו' כתב הרמ"ע ז"ל שכיון לההנות ד' חושי ביני איש חוש הריח בהיותה בחצר גינת ביתן המלך שלא יעדרו שם ורדים עם נרדים ודומיה וחוש הראות בחור כרפס וכו' וחוש המשוש במיטות זהב וכו' וחוש הטעם באכול משמנים ושתו ממתקים ונתן טעם למה זה לא השמיע שירי זמרה וכנורות ודומיהן לההנות חוש השמע על כי לא כל אדם יערבו למו כא' יש יערב לו מין זמר אחת ולא זולתו ויש הפכו והיא רצה לעשות כרצון איש ואיש ע"כ מנע מיני זמרה בהחלט ואני אומר כי גם חוש הריח לא נהנה כי לא בביתן היו רק בחצר הגינה שחוצה לה שהוא פשוטי של מקרא כדעת ר' נחמיה במדרש גינה מבפנים וחצר חוצה לו מרוצף באבני בהט ושש כו' ולא ישיגם שם ריח מהמחובר לקרקע בגנה ממרחק כנראה בחוש לכל רואה השמש ומה גם כי הקרואים היו אלפים רבבות כי מישראל לבד היו י"ח אלף ות"ק כמאמר ר' ישמעאל במדרש זולת אשר לא מבני ישראל המה כי אין מספר לגדוד ולא יתכן יהנו כל אלה מהריח הלואי שור' הקרובה מהגינה או הסמוכה לה כי מרחק גדול היה מהגינה אל רוב המסובין:

2ואחשבה לפי דרכנו שמנע מהם מיני בשמים מהעלות על השלחן להריח בם ומיני זמר לבל תופר עצתו אשר יעץ להאכיל את יש' מפת בגו ויין משתיו להעבירם על דת משה וישראל ואם היו שם מיני זמרה ישיתו לבם לשמוע בקול שירים וכן במיני בשמים יתעסקו להריח בם ויהיה להם תואנ' להתבטל מאכול ושתו ע"כ מנע מהם גם שניהם למען הקים מחשבתו אשר חשב על היהודים. וענין הכתוב יראה כי על היותם בחצר גנה אשר אין עליו תקרה על כן להיות צל על ראשם עשה מעין רקיע פרוס על עמודי שש וגלילי כסף יריעות חור כרפס ותכלת כאוהל לשבת ומתריהם היו של בוץ וארגמן וזהו אחוז בחבלי בוץ וארגמן או כפרש"י שהיו מרוקמים בארגמן והיה האהל פרוס על עמודים והיו מטות זהב וכסף לישב עליהן והיה הקרקע מרוצף באבנים טובות שהם בהט ושש וכו' כפרש"י בשם רז"ל וסדרם הכתוב מלמעלה למטה הוא חור כרפס וכו' שהיו כעין רקיע מלמעלה ואח"כ העמודים שתחתיהן ואח"כ מה שלמטה מהם שהוא מטות וכו' ואח"כ הרצפה שלמטה מהכל ואחשוב לפי זה כיון להורות היותו ממדי אשר כסף לא יחשובו וזהב לא יחפצו בו ואבנים טובות כאין נגדו ועל כן היפך הדרגו' החשיבות כי החשוב על הכל הם אבנים טובות עשה מהם רצפה למטה בארץ למדרך כף רגל ולמעלה מהם הידור מהם מטות זהב וכסף יחד ומה גם לדעת ר' נחמיה בבריית' בגמ' שהיו המטות של כסף ורגליהם של זהב והנה הוא הפך הסברא להחשיב הכסף מהזהב אך במאמרנו זה נכון מאד כי נתן החשוב חשוב תחתון ועולה ויורד בחשיבות כמדוברה רצפה אבני נזר למעלה מהם רגלי המטו' זהב למעל' מהם המטו' עצמם כסף ואשר למעלה מהם גם הם גלילי כסף ולמעלה מהכל יריעות חור כרפס וכו' משוללי זהב וכסף ואבני יקר ויתכן ג"כ לבלתי ישאו עיניהם להביט אל רקמת זהב ואבנים טובות למעלה פן בתלות עיניהם יתעכבו מאכול ושתו על כן היפך ונתן את החשוב יותר תחת רגליהם כי לא יניחו האוכל להביט תחת שולחנם ויקומו ממסיבתם להסתכל אל המטות או אל רצפת אבנים יקרות שתחת רגליהם ובהיות הטוב טוב למטה לא יתלו עיניהם למעלה ויאכלו וישתו:

3עוד יתכן כאשר נשים לב אל הגוונים הנראים ביריעות האהל חור כרפס ותכלת שהוא לבן ירוק ככרתי ותכלת וארגמן שהוא חבלי בוץ וארגמן שהיה הארגמן מרוקם או חבלים של ארגמן אחוזים תחת היריעות בין עמוד לעמוד להיות היריעות פרוסות עליהן נמצאו ד' גווני' לבן ירוק תכלת ואדו' כי הבוץ גם הוא לבן ומה גם למתרג' שאו' חבלי בוץ וארגמן הוא חבלי בוץ צבוע ארגמן כלל הדברים כי ד' גווני' הנז' הן הן הנראים יתכן כי למה שכל ישעו וכל חפץ המלך ההוא בעצת המן הרע להחטיא את ישראל כמדובר למעלה לא יבצר מהמלך והמן כי עם בני ישראל יהי' לבם נוקפם באומרם הלא זה עון פלילי מספיק לעשו' כליי' ח"ו כאשר הם לדעת ר' ישמעאל על כן מה עשה לא שת נגד פניהם פרוס על ראשיהם רק ד' גוונים לבן ירוק תכלת וארגמן שהוא אדום למען הזכירם אל מראה הקשת הנראה בענן שאלה הם ד' גווניו וישימו לב אל שבועתו ית' שלא לכלות עולמו כי אם יכלו עם קדוש לה' יכלה העולם אך יזכור הברית ועשה בערמ' לעשו' האדום דק משאר למעט זכר הדין וגם שיהי' ארגמן ולא תולע' שני שאדמימותו עמוק יותר כי בדבר הזה יפלו ביד יצר' בנקלה ולא יבינו לאחרית':