משאת משה על אסתר ז:ה

1ויאמר המלך וגו'. הנה יקשה או' ויאמר המלך אחשורוש ואינו או' מה אמר וחוזר ואומר ויאמר לאסתר ומהראוי יאמר ויאמר המלך אחשורוש לאסתר וגו' וגם מלת אחשורוש מיותרת ועוד אומר מי הוא זה ואי זה הוא כי הוא ענין שנוי ומשולש ומהראוי יאמר מי הוא זה אשר מלאו לבו לעשות כן. ועוד האם כ"כ תקפתו שכחה כי בעוד ג' ימים שכח ענין המכירה והדת אשר נתנה בשושן הבירה ואשר המלך והמן ישבו לשתות משמחתם ועתה הוא מן המתמיהי' ואו' מי הוא זה ואיזה הוא וגו' הלא הוא דבר למד מעניינו כי מן הסתום על המכר ההוא היה הדבר והי"ל לדרוש סמוכים. אמנם הוא ראה כן תמה מאמר אסתר כי נמכרנו אני ועמי שיורה שכיון במכיר' למכור את אשתו ושעלי' הי' העיקר כי ע"כ החילה בה לומר אני ועמי ע"כ השתומם כשעה חדא ובתמיהתו ענה ואמר אחשורוש כקורא אל עצמו ואומר אל עצמו איה איפה אתה האם אתה עשית את הדבר הזה שמכרת את אשתך וזהו ויאמר המלך אחשורוש ואחר שנתעורר היחל לדבר אליה ויאמר לאסתר המלכה כי עד כה דבר עם עצמו ואמר לה דרך שאגה מי הוא זה וגו'. או יאמר והוא הנכון ויאמר המלך אחשורוש לו' הלא מאשר אמרת כי נמכרנו ולא אמרתי כי נלקחנו יורה שהמוכר כיון למכור אותך ואת עמך ועכ"א לה אחשורוש כמתמיה ואומר אחשורוש הוא שמכרך ואת עמך והיה בכעס שהיתה חושדתו בכך וזהו ויאמר המלך אחשורוש לומר אחשורוש הוא שכיון לכך ובראותו כי לא אמרה הן אז נחה דעתו ויאמר לאסתר אם אין אני מי הוא זה כלומר מי הוא האם הוא זה שלפנינו הוא המן ושתקו וחזר ואמר ואי זה הוא לו' הנה הקונה כמוכר מונחים לפניך וע"כ פרשי דבריך ואמרי לי איזה משנינו הוא כי אין פה רק אני והוא ולא יבצר מהיות א' ממנו אמרי נא איזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן למכור את המלכה אז ענתה ותאמר אסתר חלילה לך מעשות הדבר הרע הזה אך לא כוונתי רק על איש צר ואויב צר לך כי אינו שוה בנזק המלך ואויב ליש'. או יאמר מה שמלאו לבו לעשות כן הוא כי ראה שקנה מעלה ע"י היות צר כי ע"י הצרו את ושתי נמשך שגדל אותו המלך באומ' שעל ידו מלכה מי שהצילתו מבגתן ותרש וזהו איש צר לומר מה שמלאו לבו הוא היותו איש שהוא תואר חשיבות ומעלה ככל אנשים שבמקרה שקנה תואר זה בהיותו צר את ושתי ועל כן נעשה גם אויב לנו וזהו איש צר ואויב וגם בהיותו אויב לישראל נעשה ראש וזהו המן הרע הזה לומר שע"י היותו המן הרע גדל אל מצב גדולתו אשר לו עתה וזה הוא אומרה הזה לומר שידוע גדולתו על כן ברשעתו אחז ולא ירפה. או יאמר בשום לב אל מאמר המלך באומרו איזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן והוא כי הלא ידוע מרז"ל ההפרש שבין צדיק לרשע כי הצדיק לבו ברשותו והרשע הוא ברשות לבו אמר אחשורוש מי שעשה כך אינו רק מפאת היותו רשע שהוא ברשות לבו שלא ישית לב את אשר יקרנו ולעשות תאות לב נפתה ממנו ולא ראה כי בנפשו ידבר וזהו אשר מלאו לבו שלבו מלאו והשיאו לעשות הדבר הרע הזה כדרך הרשע שהוא ברשות לבו ותאמר אסתר אל תתמה על זה כי הלא מפעולתו תכיר את זדון לבו כי הלא הוא איש צר ואויב והוא כי גם האיש האכזרי אחרי הרוג את אויבו תופר שנאתו אותו ותשתכך חמתו ולא יהיה אויב לו אחרי כן והאיש הזה הלא ראית כי הוא צר ואויב שאחר היותו צר פועל הצרה עדין הוא אויב כי הלא קנה אותנו להשמיד להרוג ואחר ההריגה עדיין נשאר אויב שרוצה אח"כ לאבד גם את האברים זולת השלל לבוז וא"כ זה תוארו אשר יתואר המן הרע הזה שהוא הראוי ליקרא הרע בה"א הידוע בייחוד כי רע ומר הוא מאד וע"כ מלאו לבו לעשות כן ולא נתן אל לבו שתהיה לרעתו אך הוא שהוא ברשות לבו וש"ת האם נבער מדעת שלא יענה ויאמר לא ידעתי אשר היא יהודית ולא עלתה על לבי לקנותה וגם המלך ישמע אליו כי גם הוא לא ידע את עמה ואת מולדתה כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד ואת מאמר מרדכי אסתר עושה ע"כ אומר והמן נבעת מלפני המלך והמלכה לומר כי על כן נסתתמו טענותיו: