מלאכת שלמה על משנה בבא מציעא ב:י

1מצאה ברפת אין חייב בה מפר' בגמ' דמיירי ברפת שאינה משתמרת כגון שהיא פתוחה שאם באת לצאת יוצאה רק שאינה מתעה הבהמה לצאת ולברוח שאם אפשר לה לברוח חייב בה:

2בר"ה חייב בה כגון שניכר בה שהיא הולכת תועה דהא אמרינן לעיל בגמרא דדוקא רצה בדרך ואפ"ה [דוקא] לגבי דברא חייב להחזיר הא לאו הכי לא והראב"ד ז"ל פי' דהכא מיירי בסרטיא שבוקעים בה אנשים ומאימתן היא בורחת או שמא יקחו האנשים שאינם מהוגנים אבל לעיל מיירי בשביל של רבים שאין הרבים בוקעים בו ודאמרינן ברפת אין חייב בה דוקא בעומדת בתוך התחום ובר"ה אפי' בתוך התחום חייב בה הרא"ש ז"ל. אבל הרמב"ם ז"ל פסק שם פט"ו דהלכות גזלה ואבידה סי' ה' וז"ל מצא פרה בר"ה אם עומדת חוץ לתחום חייב להחזיר כלישנא בתרא דגמ' שכן מצאתי מוגה בספר מדוייק אבל הבית יוסף כתב בסימן רס"א דחשן המשפט דהרא"ש ובנו בעל הטור ז"ל כתבו כלישנא קמא והרי"ף והרמב"ם והרב המגיד ז"ל כתבו לא זה ולא אותו ותמה עליהם ז"ל ואני בע"ד נפלאתי הרבה ממנו דאת"ל שראה ההגהה הלזו ולא ערבה לו ולא ישרה בעיניו לאיזה טעם שיהיה הריני רואה שהרב המגיד ז"ל כתבו וז"ל מצא וכו' משנה וחוץ לתחום בדוקא הא תוך התחום אינו חייב להחזיר וכן מפורש בלישנא בתרא דגמ' ע"כ וגם בסמוך לזה גבי או שהיתה ברפת כתב ורפת אפילו חוץ לתחום נמי כדאיתא בגמ' ע"כ וצ"ע לע"ד:

3ואם היתה בבית הקברות אית דגרסי ואם היה בית הקברות ואית דגרסי בין הקברות. ועיין במ"ש בשם הר"ן ז"ל בפ' אלו נערות:

4או שא"ל אביו אל תחזיר הילך לשון הרמב"ם ז"ל שם ספי"א דהלכות אבידה ראה את האבידה וא"ל אביו אל תחזירנה יחזיר ולא יקבל ממנו שאם קבל מאביו בעת שקיים מ"ע של כבד את אביך בטל עשה של השב תשיבם ועבר על לא תוכל להתעלם ע"כ. וכתב שם המגיד משנה וא"ל אביו אל תחזירנה פי' אלא עסוק בדבורי להביא לי גוזלות וכיוצא בזה יחזיר ואל יקבל ממנו ע"כ:

5אם רצונך ס"א אם רצית:

6מצוה מן התורה לפרוק אבל לא לטעון רש"א אף לטעון בגמרא מפרש טעמייהו דאי ס"ד כר"ש דזו וזו בחנם ליכתוב רחמנא טעינה ולא בעי פריקה ואנא אמינא ומה טעינה דלית בה צער בע"ח וליכא חסרון כיס אם לא יטעון חייב פריקה דאית בה צער בע"א וחסרון כיס שהבהמה נשברת תחת משאה לא כ"ש אלא למאי הלכתא כתביה רחמנא לומר לך פריקה בחנם טעינה בשכר הלכך אי לא כתב פריקה ואתיא מקל וחומר מטעינה ה"א דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה טעינה בשכר אף פריקה בשכר. ור"ש מ"ט משום דלא מסיימי קראי למשמעות טעינה הלכך אי כתיב חד היא לפריקה אתא ורבנן אמאי לא מסיימי הכא כתיב רובץ תחת משאו דמשמע שצריך לפרוק התם כתיב נופלים בדרך דרמו טוענייהו באורחא משמע ור"ש נופלים בדרך אינהו וטוענייהו עילוייהו משמע. אמר רבא מדברי שניהם נלמוד דצער בע"ח מדאורייתא מדקאמרי תרוייהו פריקה עדיפא דאפי' ר"ש לא אמר דאיצטריך למיכתב פריקה אלא משום דלא מסיים קרא לטעינה אבל אי הוו מסיימי קראי הוה דרשינן קל וחומר ומה טעינה דליכא צער בע"ח חייב פריקה דאיכא צער ב"ח לא כ"ש ש"מ צער בע"ח דאורייתא ומש"ה אפילו אם היה עליו יותר ממשאו זקוק לו ור' יוסי הגלילי ס"ל צער בע"ח דרבנן ומש"ה אמר דאם היה עליו יותר ממשאו אין זקוק לו. וכתוב בנמקי יוסף בשם הרנב"ר ז"ל דכיון דאיכא בפריקה צער בע"ח אפילו בטל מן הסלע חייב בחנם אבל טעינה הוי לה כשאר אבידה דבשכר כל שלא היה בטל אבל אם הי' בטל בחנם וע"ש עוד. וביד רפי"ג דהלכות רוצח ושמירת נפש עד סוף סימן ח'. ובטור ח"מ סימן רס"א וסימן רס"ו וסימן ער"ב: