מלאכת שלמה על משנה מקואות ז:ב

1ומי כבשים ומי שלקות. מאי דקשה אמתני' מההיא דתנינן ס"פ עשירי דמסכת תרומות מי שלקות ומי כבשי' של תרומה אסורין לזרים נכתב שם:

2והתמד. עיין במשנה בפ"ק דחולין. וז"ל הר"ש ז"ל והתמד עד שלא החמיץ בספ"ק דחולין נמי תנינן הכי ואמרי' בגמ' מני מתני' לא ר' יהודה ולא רבנן דתנן המתמד ונתן מים במדה ומצא כדי מדתו פטור ור' יהודה מחייב מני אי רבנן אע"ג דהחמיץ אי ר' יהודה אע"ג דלא החמיץ ומשני רב נחמן בשהחמיץ מחלוקת ומתני' ר' יהודה היא ור' אלעזר מסיק דבשלא החמיץ מחלוקת וצריך לדקדק דלא תיקשי מסקנא דירושלמי לפי טעמי דהתם ע"כ ותמצא מסקנת הירוש' כתובה בתרומות שם ס"פ עשירי כדכתיבנא:

3ונפל מהן קורטוב לתוכו לא העלוהו ופוסלין בשלשה לוגין. כך מצאתי מוגה:

4קורטוב לתוכו לא העלתו כצ"ל:

5בפי' ר"ע ז"ל. הרי כל הסאה של מי פירות שנשארה במקוה משלימין את המקוה ע"כ. אמר המלקט לפי שלא חסר ממנו אלא אחד מארבעים ואחד לפי חשבון וביבמות פ' הערל מפ' דעד רובו כשר כגון שיהו תשע עשרה סאין מי פירות והשאר מים נמצא שמעלים:

6ופעמים שאינם מעלין כיצד מקוה שיש בו מ' סאה חסר א' נפל מהם סאה לתוכו לא העלתו. כך צ"ל. ופי' הר"ש ז"ל דבזה שאר המשקים חלוקים מן המים דאילו מים כו' עד מש"כ במי פירות ע"כ וקל להבין דבמי פירות יוד רובו דוקא כמו שכתבתי לעיל בסמוך וזה שלא כדעת הרמב"ם ז"ל שהוא סובר שלא נזכר בפ' הערל עד רובו אלא דוקא במים שאובים אבל במי פירות לא מכשרינן אלא בנתן סאה אחת ונטל אחת כדקתני מתני' אבל טפי לא ונראה דאפשר לומר שטעמו של הרמב"ם ז"ל דמדינא מישרא שרי בכל גוונא אלא דהיכא דנתן סאה ונטל סאה כי הוי רובו או חציו הכי מיחזי להו לאינשי שניטלו הכשרים ונכנסו תחתם השאובין ויבאו להכשיר בכולן שאובין לגמרי ולפיכך גזרו מפני מראית העין אבל בהנך דמקוה העליון ומקוה התחתון כיון דלא ניטלו ביד ליכא למיחש למראית העין וכבר הזכיר חילוק זה הרמב"ן ז"ל בפ' המוכר את הבית. קיצור מבית יוסף יורה דעה סי' ר"א דף רמ"ב ע"א: