מנחת חינוך קד:א

1שלא כו'. עיין ר"מ כאן פ"ב מהכה"מ ומ"ש הרהמ"ח זולת הזאה ביוה"כ ה"ה פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים כמ"ש בפ' ויקרא בש"ס ור"מ. ולשון ר"מ אם העלה עליה קטורת אחרת שאינה כזו או קטורת כזו שהתנדב יחיד או רבים או הקריב עליה קרבן או הסיך נסך לוקה שנא' כו' ואינו מבואר מה הדין בזרק דאפשר דוקא הקטרה על אישים אסרה תורה כמ"ש לא תעלו קטורת [זרה] ועולה זמנחה דכל אלו נקטרים לאישים אבל זרק שהוא לאו הבמכ"ע ואין לוקין על זריקה והרב המחבר כתב כאן דלוקין על זריקה ולכאורה מנ"ל. אך ע' בסנהדרין ס' מבואר דזורק הוא נכלל במנסך ע"ש וכאן מבואר בתורה ונסך לא תסכו ע"כ חייב בזורק ג"כ ואני תמה על כל מוני המצות למה לא מנו בשני לאוין לאו להקטיר עליו ולאו דנסך כיון דכתיב בכ"א תי' לא תעלו כו' ונסך לא כו' ואפילו דברים הרבה הנכללים בלאו א' דעת הרבה ראשונים דנמנים בפרטים ע' בספר המצות להר"מ אבל כאן פשוט שהוא שני לאוין לכ"ע ול"ש גם כן לומר שהוא טעם אל מצוה הקודמת דמ"ט לזה וכ"א לא יליף מחבירו דהיא אכילה ושתיה אפשר דקפיד רחמנא על א' ע"כ כתבה התורה שניהם אם כן ה"ל שני לאוין ונ"מ לענין מלקות גם כן דלדעת הר"מ דעל הנפרטים בלאו א' לוקין על כולם רק מלקות א' וכאן בהקטיר וניסך למה א"ח שני מלקות דהוא שני לאוין ועיין בספר המצות שהוא צריך עיון גדול. והנה הרהמ"ח כ' דלאו זה נוהג בכהנים נראה מדבריו דוקא כהנים הראוים לעבודה אבל זרים וכדומה לא עברו על לאו זה כמו טמא ושתוי יין שאינו נוהג בזרים כמ"ש בר"מ פ"ט מהב"מ והבאנו לעיל. ונראה פשוט כיון דמזבח שנעקר מקטירין קטורת במקומו ה"נ לענין הלאו דהקטורת (עושה) ונסך גם כן נוהג במקום המזבח אם נעקר והקטיר קטורת זרה במקום המזבח לוקין ולאו זה ככל הלאוין שיש בהם מלקות לענין תשובה ולענין שאר דברים. ושיעור הקטרה לחייב בפנים נראה דהוא כזית. עיין בפ"ט מהלכות ב"מ לענין זר שהקטיר על מזבח הפנימי חייב בכזית משום זרות וע"ש בכ"מ וע' פי"ט מהלכות מעה"ק. ולענין ניסוך כמה השיעור א"י אם יש ללמוד מדין העלאת חוץ ואי"ה עוד חזון למועד ובאתי רק לעורר. נשלמה פ' תצוה ובעזה"י נתחיל פ' כי תשא: