מנחת חינוך רסג:י

1חסרה שדרה אפילו חוליא אחת כו'. כ"ה ג"כ ל' הר"מ פ"ב מהט"מ ממשנה דאהלות והובא כ"פ בש"ס כמה חסרון בשדרה סוברים ב"ה חוליא אחת והר"מ הוסיף דאם חסר חוליא א' מי"ח חוליות שבשדרה נראה דוקא דאם א' מי"ח חסרה טהור הואיל והמשנה פ"ק דאהלות לענין אברים חשיב י"ח חוליות וכוונת הר"מ לאפוקי דאם חסרה החולי' הקטנה שהיא הי"ט מכל מקום טמא כי באמת י"ט חוליות בשדרה עם החוליא הקטנה ע' ברכות כ"ח ע"ב. והנה לענין דלא נקרא אבר מבואר במשנה פ"ק דאהלות דוקא י"ח חוליות אבל לענין טומאת אוהל דלא יהיה שלם ויהי' חסרון ולא תטמא אינו מבואר במשנה בפי' ומסתמא מצא הר"מ ז"ל באיזה מקום. והנה פ"י מה"ש כ' הר"מ בנעקרה חוליא א' טרפה וכתב אפילו חולי' למטה מן הכסלים והוא מן הש"ס בחולין נ"ב ע"ב דמוקי לה בשלהי כפלי דשם אין צלעות ע"ש. לא ביאר אי דוקא צ"ל על כל פנים מהח"י חוליות או אפשר דאף החוליא הקטנה הי"ט ג"כ טרפה וכן בטור ובש"ע יו"ד סי' נ"ד אינו מבואר דוקא חוליא מהח"י וע' ש"ך שם סק"ב כתב חוליות הן ח"י תה"ד סימן תע"ז. ונראה דכוונתו לזה דדוקא בחוליות אלו הח"י טרפה ולא בהקטנה דאל"ה לא ה"ל להביא בשם תה"ד דהם ח"י דהרי משנה מפורשת היא באהלות ומובא בברכות וכ"מ דח"י חוליות הם בשדרה ע"כ נ"ל כוונתו למ"ש דאין טרפות בזה. ועיינתי בתה"ד שם כ' בזה"ל ובחוליות נמי יש מנין קצוב ח"י חוליות בין גדולות בין קטנות כמבואר במשנה דאהלות ואיני מבין דבש"ס מבואר בברכות דיש י"ט והיא חוליא קטנה ואפשר דהמשנה לא חשבה דאינו אבר דאפשר אין עליו בשר או גיד אבל שהם י"ט מבואר בש"ס שם. והנה אפשר לענין טומאה החמיר הר"מ דדוקא הוא באחד מהח"י להחמיר אבל לענין טרפות לא הזכיר זה אפשר דבכ"ע אף הקטנה הי"ט ג"כ טרפה וכ"נ מדסתמו דבריהם בר"מ ובש"ע יו"ד. וראיתי בפרי מגדים שם סק"א שהקשה הלא י"ט הם ודבריו הם מגומגמים ואפשר יש איזה ט"ס ואולי כוונתו כמ"ש ע"כ נ"ל דלענין טרפות יש להחמיר לענין דינא. וצ"ע שלא התעוררו הראשונים ואחרונים ותורה היא כו'. והנה עוד צריך אני להתלמד במקום הזה אשר לפי עניות דעתי צ"ב לאנשים כערכי הנה במשנה ור"מ מבואר דשדרה מטמא באוהל ופשוט דשדרה נקרא החוליות כמבואר שם במשנה ובפ"ג גבי שדרה מב' מתי' דאין מצטרפים ומובא ג"כ בר"מ פ"ד דאם לקח קצת חוליות מזה וקצת חוליות ממק"א אין מצטרפין אבל הצלעות התחובים בחוליות אין ענין לשדרה כ"נ. וראיתי בנזיר דף נ"ב מביא הש"ס פשיטות האבעיא דשדרה או או קתני מתוספתא (ונרשם בש"ס שם אהלות פ"ב וכן בכ"מ אבל אינה במשנה רק בתוספתא) שדרה שגירר רוב עילעין שבה טהורה ובקבר אפילו משובר כו' ופי' המפרש שם דנעקרו רוב צלעותיה אינו מטמא נראה דאף אם החוליות קיימות מכל מקום אם נעקרו או נשתברו רוב צלעותיה אינו מטמא באוהל. ולכאורה תמיה לי מאוד דבמשנה ובכ"מ מבואר שדרה ומה ענין צלעות לשדרה הצלעות הם תחובים בשדרה ומלמטה יש חוליות שאין בהם צלעות כמבואר ביו"ד. וראיתי להתוס' שם ד"ה טהורה כתבו בעלמא אמרינן כמה חסרון בשדרה כו' וגם כאן נראה דיש להשוותם דאם נשתברו רוב צלעותיה טרפה. והנה אין כוונתם להוכיח מכאן דנשתברו רוב צלעותי' טרפה דהיא משנה מפורשת בחולין אע"כ כוונתם דכאן דינו כמו גבי טרפה דאם נשתבר ברוב שני צדדים ונעקרו אפילו ברוב צד א' דטרפה למאן דס"ל כן בחולין ה"נ אם נשתברו ברוב שני צדדין או נעקרו ברוב צד א' דטהור. ונראה ג"כ מדבריהם דשדרה בלא צלעות אינו מטמא והוא תמוה לענ"ד מה ענין צלעות לשדרה כ"א שמו עליו זה נקרא צלעות וזה נקרא שדרה. ולומר דכוונת דבריהם כיון דבש"ס מדמה טריפות לטומאה לענין חסרון בשדרה אם כן להיפך ג"כ כ"ה דטרפה אם כן אינו מטמא. מה ענין זל"ז בשלמא טרפות החוליות אינו נזכר כלל במשנה אם כן צריך שמואל לחדש דין זה והוא מכח כ"ש דאם אינו מטמא נראה דהוי חסרון גדול אם כן טרפה ג"כ ובפרט דבסיפא מבואר כמה שיעור שינטל מן החי וימות כמבואר בתוס' פ"א ובעירובין אבל ללמוד לטומא' מה שלא נזכר במשנה כלל דהיינו צלעות ונלמד מטרפה אין לו ענין הא כמה טרפות בבהמה ומכל מקום בודאי באדם כה"ג מטמא ולפי זה דנילף טומאה מטרפה אם כן אם נחסר צלע וחצי חוליא ג"כ יהיה טהור כמו טרפה שבכה"ג טרפה עיין בחולין ובר"מ ובש"ע. אך מה אעשה אם התוס' והמפרש לא כתבו זאת מסברתם והיא תוספתא והדין הוא כך אף שלכאורה תמוה. אך עיינתי בתוספתא הנדפסת באלפסי ואיתא שם לשון אחר שדרה שקידר רוב חוליות כו' טהור הי' בתוך הקבר טמא וזה ניחא מאוד דמיירי מחוליות וכן העתיק הר"מ תוספתא זו בפ"ד ה"ז. אלא דצריך לברר למה לן שקידר רוב החוליות הלא בחסרון חוליא א' אינו מטמא כמבואר. אך דהדין הוא כך דאם נכנס תחת אהל שדרה מאדם והיתה השדרה הזאת חסר' אף חוליא א' שאינה עם השדרה באוהל בודאי האהל טהור כדינו דחסרון בשדרה אינו מטמא אך אם חוליא א' נפרק מהשדרה וישנו תחת אהל עם השדרה אף שאינו דבוק לשדרה אך דמונח באוהל א' בודאי האהל מצרפם וה"ל שדרה שלימה כמבואר בפ"ג דאהלות דכל המטמאין באהל שנחלקו והכניסן בתוך הבית דחכמים מטמאין וכן הלכה כמבואר בר"מ פ' הנ"ל ה"ח וכ"ה שם במשנה ובר"מ דמקצת חוליות מזה ומקצת חוליות מאחר דאין מצטרפין לטומאת אוהל כיון דבאים משני אנשים אבל מאיש א' מצטרף ולזה חידשה התוספתא דין דאם נקדר רוב חוליות אף על פי שמונחים באהל אין האהל מצרפם כיון שנקדרו רוב אבל הקבר מצרפם אפילו נשברו ונפרקו ונכתתו כמבואר שם וכ"פ הר"מ בפ' הנ"ל ולפי זה אף שקצת חוליות נשברו ונכתתו מכל מקום כיון דלא הוי רוב מטמאה באהל וחסרון חולי' דאינו מטמאה היינו דאינה באהל א' והשדרה עצמה בחסרון חולי' אינה מטמא' באהל אבל אם מונחים באהל אחד מצטרף אם לא שנשתברו רוב חוליות ובקבר אפילו רוב נכתתו ואפילו כל החוליות נשברו ג"כ הקבר מצרפם דהוא הל"מ כמבואר בתוס' שם אבל אם חסר חולי' ואינו בקבר כלל פשוט דשאר השדר' אינו מטמא כי חסרון בשדרה אינה מטמאה כנלע"ד בעזה"י בירורן של דברים. אבל לפי גירסת המפרש והתוס' שהם גורסין עולעילין והם צלעות כמבואר בחולין כ"ב ע"ב לא אוכל להלום היאך שייך השדרה להצלעות ואינה ענין כלל לענ"ד ובקבר אפילו כולם מפוסקים ונשברים ג"כ מצטרף ע"ש ואי"ה עוד חזון למועד. וד"ז שכתבנו דמבואר בש"ס דאם חסר חוליא אין השדרה מטמא באהל הוא דוקא אם נטלה החוליא אבל אם חסרה מתחלת בריית' כגון שנברא אדם בי"ז חוליות תטמא השדרה באהל וד"ז הוא בתה"ד וביו"ד סי' נ"ד: