מנחת חינוך ד:ח

1מלמד וכו'. אין מעברין אלא ביום ואם עברוה בלילה אינה מעוברת ואין מעברין את השנה קודם ר"ה ואם עיברוה א"מ אפילו בשעת הדחק ולאחר הר"ה מעברין מפני הדחק ושלא בשעת הדחק א"מ אלא בר"ח אדר ראשון ער"מ. ובסנהדרין י"ב הק' מהא דשלחו לי' לרבא וכו' ועיברו את השנה באב והי' אז שעה"ד ע"ש ומשני חשיבי מחשבין היינו לחשוב שרי אף קודם ר"ה ומכל מקום מהש"ס אין הוכחה אם לענין חשבון קודם ר"ה נמי דוקא בשעה"ד כהאי מעשה דרבא דהי' בשעה"ד וחשבו קודם ר"ה או אפשר אפילו שלא בשעה"ד מחשבין קודם ר"ה. ובש"ס שם מקשה אהא דאף בשעה"ד א"מ קודם ר"ה מרבא דהיה שעה"ד ומשני דבאמת לא עיברו רק חשבו אבל אפשר דחשבון שרי אפילו שלא בשעה"ד והא דרבא מעשה שהי' כך הי' ולדינא מותר לחשוב קודם ר"ה אפילו שלא בשעה"ד. אך ברש"י ד"ה ב"ד ישבו כ' להדיא דגם לענין חשבון בעי שעה"ד ועתו"ס ד"ה ולא משנה לחברתה דהא דאמרינן א"מ לא משנה לחברתה היינו דאין מחשבין ואף על גב דאין מגלין מכל מקום אין מחשבין וכו' ודאי שלא בשעה"ד מיירי והאי דרבא שעה"ד הי' ושלא בשעה"ד מבואר מהא דת"ר אין מחשבין משנה לחברתה והר"מ בהי"ג ז"ל יש לב"ד לחשוב ולקבוע ולידע איזה שנה תהי' מעוברת בכל עת שירצו אפילו לכמה שנים אבל אין אומרים שנה זו מעוברת אלא לאחר ר"ה וזה בשעה"ד וכ' אמרו לפני ר"ה וכו' אינה מעוברת עכ"ל מבואר להדיא מדבריו דהחשבון י"ל קודם ר"ה ואפילו על כמה שנים אף לכתחלה שלא בשעה"ד וסובר דרבא מעשה שהי' כ"ה.

2ודאין מעברין משנה לחברתה מפרש כפרש"י ואין צריך להביא ד"ז כי הוא פשוט ומכלל דבריו באותו פרק נשמע ד"ז ע"ש ברש"י וגם הא דמבואר שם דאין מעברים ג' שנים רצופים י"ל דפי' כרש"י ע"כ א"צ להביא ד"ז יע"ש בפרש"י בפי' א' וע"ש בסוגיא והר"מ חולק בזה על רש"י ותוס' והא דא"מ לפני ר"ה אינו מן התורה דעיבור בלילה וכן בא"י ילפינן מקראי ע"ש בגמ' אבל זה הטעם כדי שלא ישכחו העולם ע' רש"י ויש כח ביד חכמינו זכרונם לברכה לעקור העיבור אף דיעבד כי הכל תלוי בב"ד אלה מועדי וכו' אבל אח"ז שראה הילל ב"ב של ר"י הנשיא שיופסק הסמיכה ויהי' ח"ו המועדי' בטלים עמד ועיבר שנים הרבה עד ביאת גואלינו ב"ב והמה מעוברי' כי בימי הראי' היתה רק תחז"ל שלא יהי' מעובר לתקון העולם ומפני צ"ג כזה אוקמוהו אד"ת ע"כ עיבר הלל השנים והם מעוברי' וע' רמב"ן ס' המצות סי' קנ"ג.

3וע' ר"ה י"ט למ"ד מוסיפין החודש רצו ל' רצו כ"ט אם כן אם נתעברה השנה יוצאין השלוחים אף על אד"ש להודיע לגולה כדי שישמעו וידעו מתי יעשו פורים והמשנה דעל ו' חדשים שלוחין יוצאין סוברת תמיד מוסיפין ל' יום אם כן ידוע לגולה ולפי זה להר"מ דס"ל רצו ל' רצו כ"ט אם כן אם נתעברה השנה צריכין לצאת אף על אד"ש והר"מ סובר פ"א דמגלה דצריכין לחזור ולקרות המגלה באד"ש אם כן תמוהים דברי הר"מ כאן פ"ג ה"ט שכ' משנה זו דעל ו' חדשים השלוחים יוצאין ולא כתב דאם נתעברה השנה יוצאי' גם על אד"ש ושוב ראיתי שהרגיש בזה בלחם משנה והניח בצ"ע.

4ואין מעברין את השנה אלא עד ניסן וכיון שקידשו לשם ניסן א"מ לעשות החודש ניסן אד"ש וילפינן לה מקראי בסנהדרין זה ניסן ואין אחר ניסן ואפילו בדיעבד א"מ ע"ש ור"מ כאן ופ"ד מה' ב"מ. ולכתחלה א"מ אפילו יום ל' של אדר הואיל וראוי לקבעו ניסן ואם עיברוהו אמר עולא אין מקדשין החודש והיינו דעושין ר"ח אד"ש יום ל"א דאי יקדשו היום הו"ל כאילו נתקדש ניסן ואמרינן שם קידשו מאי א"ר בטל העיבור והוי ר"ח ניסן ור"נ אמר מעובר ומקודש היינו קודם הקידוש עיברו הוי מעובר והקידוש הוא לר"ח אד"ש. והנה זה מוסכם ואין חולק על עולא דלכתחלה אין מקדשין את החודש היום אם עיברו אלא הפלוגתא הוא אם עברו וקידשו רבא סובר בטל העיבור ור"נ סובר העיבור קיים אבל לכתחלה ודאי אין מקדשין ע"ש בגמרא. וצ"ע בר"מ שכ' כאן הי"ד הגיע יום ל' אדר ולא עיברו עדיין השנה לא יעברו אותה כלל שאותו היום ראוי להיות ר"ח ניסן וכו' ואם עיברו ה"ז מעובר באו עדים אחר שעיברו והעידו על הירח הרי אלו מקדשין החודש יום ל' ויהי' אד"ש ואילו קידשו ב"ד וכו' מבואר מדבריו דאף לכתחלה מקדשין החודש יום ל' לאחר שעיברוהו ובש"ס מבואר להיפך דלכתחלה אין חולק על עולא ופלוגתתן בדיעבד ואיך פ' הר"מ לכתחלה מקדשין וצ"ע על המפרש והלחם משנה שלא הרגישו בזה.

5והנה הא דאין מעברין יום ל' הואיל וראוי לקבעו ניסן אפ"ל דוקא אם עפ"י החשבון יכולה הלבנה להתראות יום ל' אם כן ראוי לקבעו היום אבל אם א"י להתראות עפי"ח דאין הב"ד יושבים כלל כמש"ל בשם ר"מ פ"א אפשר דמעברין ואפ"ל כיון דבדיעבד בכל גווני תלוי בב"ד ואם קידשו בדיעבד מקודש דאתם וכו' הוי יום ל' ראוי לקבעו בכל ענין ע"כ א"מ יום ל' בשום אופן וצ"ע בזה.

6ומי ומי הם המעברין את השנה עיין ר"מ כאן מהש"ס דאין מעברים אלא במזומנים לה כיצד הראב"ד אומר לפ' ופ' הוו מזומנים וכו' ובכמה מעברין מתחילין משלשה דיינים אמרו שנים לא נשב כלל דבודאי א"צ עיבור וא' אומר נשב בטל יחיד במיעוטו דאח"ר להטות. אמרו שנים נשב מוסיפין עוד שנים כי המו"מ של עיבור צריך חמשה ואם שלשה אמרו א"צ עיבור וב' אומרים צריך בטלו השנים במיעוט ואם ג' אומרי' צריך מוסיפין עוד שנים כי גמר העיבור צ"ל בשבעה ובש"ס ילפינן לה דהתחלה בג' ומו"מ בה' והגמר בז'. ועיין במפרש ה"י הקשה מפני מה ב' שאמרו לא נשב בטל יחיד ואין יושבין וכשב' אומרים נשב מוסיפין דיינים ולמה לא יבטל יחיד האומר שלא לישב במיעוטן וכן מפני מה כשג' אומרים א"צ בטלו השנים וכשג' אומרי' צריך עיבור מוסיפין עוד שנים ע"ש מה שתירץ וד' תמוהים ולק"מ דכשב' אומרים נשב בטל ג"כ היחיד ויושבין אך גזירת הכתוב דמו"מ צריך חמשה ע"כ מוסיפין ואם ג' אומרים צריך עיבור בטלו ג"כ השנים אך גזירת הכתוב דגמר בעי ז' ע"ש בש"ס ותבין וד' המפרש צ"ע. ואם גמרו העיבור בג' ה"ז מעוברת.

7והדיינים צ"ל סמוכים ואסורי' להיות קרובי' זל"ז ע' סנה' ור"מ כאן וסנהד' פ"ה ובר"מ ה' עדות פט"ז ה"ה ז"ל לפיכך אין סומכין בסנה' ב' קרובי' זל"ז אבל אלו שמוסיפין עד ז' לעבר שנה יראה לי שאם הי' בהם קרובי' אין בכך כלום עכ"ל. והכסף משנה כתב דג' הראשונים ואפשר ג' מכולם צ"ל רחוקי' כיון דאם גמרו בג' הוי מעוברת צ"ל ג' רחוקים והשאר י"ל קרובים. ועיין בלחם משנה דאותם הדיינים דעושין מעשה ע"פ כגון ג' אומרים לעבר וב' אומרים שלא לעבר דמוסיפים דיינים עפ"י הג' צריכין ג' אלו להיות רחוקים אבל אם יש ביניהם קרובים אין מוסיפין עבורם וער"מ פ"ח מה' סנהדרין דין אם דיין א' אומר א"י ובראב"ד וכ"מ ור"מ שם פי"א ה"ח דבקה"ח ועיבור שנה האב ובנו והרב ותלמידו מוני' אותם בא' והוא מסנהדרין ל"ו וע"ש ברש"י ד"ה הטמאות והטהרות כ' דעיבור שנה שצריך חמשה ושבעה אין האב ובנו כשרי' דלא כהר"מ. ואם אבא להאריך בכל פרט צריך חיבור מיוחד ולא באתי פה רק לעורר.

8וצריך שיהי' הראב"ד הגדול היינו הנשיא ראש לע"א סנהדרין בכלל הז' ובעבור שנים מתחילין מן הצד ובעה"ח מן הגדול. ואם הנשיא בדרך רחוקה אין מעברין אלא ע"ת אם ירצה הנשיא בא ורצה ה"ז מעוברת לא רצה א"מ ער"מ. ובש"ס מעשה בר"ג וכו' ואמר רוצה אני נמצא שנה מעוברת סנהדרין י"א. ובר"מ פ"ז מהלכות אישות האומר לאשה ע"מ שירצה אבא היינו שיאמר הן ויש שיטות דהיינו שלא ימחה וי"א דהיינו שישתוק. וע"ש במ"מ וכ"מ. היוצא מזה דיש סוברים דאף אם בשעת שמיעה לא נתרצה ואח"ז אמר הן נתקיים התנאי וע' אה"ע סי' ל"ח. אם לא נתרצה הנשיא בתחלה או שתק או מת קודם ששמע ומלשון הש"ס ואמר רוצה נראה קצת דהוי כע"מ שיאמר הן ועיין בט"א ר"ה דל"א כתב דוקא אם נתרצה הנשיא קודם ניסן אבל אם נתרצה לאחר ניסן כיון דעכשיו א"י לעברו ל"א אגלאי מלמ"פ דאין ברירה ולמ"ד י"ב מהני כמו בשני לוגין ובש"א סי' צ"ג דעתו דדוקא בתנאי קו"ע למאן דל"ל ברירה א"מ לענין קידושין אבל בשוא"ת כגון שלא ימות פ' לכ"ע י"ב. וה"ר מד' הר"ן פ' כל הגט שכ' דסתם משנה דע"מ שירצה אבא מקודשת לר"י הוא דהוי כע"מ שלא ימחה אבל ע"מ שיאמר הן א"ב אלמא איכא חילוק בין קו"ע לשאו"ת ע' בש"א. אם כן ה"נ תלוי במש"ל ע"מ שירצה כאומר ע"מ שיאמר הן, אם כן אם בא ניסן א"ב. ואי אמרינן כהסוברים לא ימחה אם כן אם אין הנשיא מוחה מעובר דהתנאי מתקיים מאליו אמרינן י"ב. וע' ס' עמק המלך דיני ברירה עיקר י"ד שלא כד' הש"א. ובעיקר י"ג הביא בשם המכתב מאליהו דאפילו למאן דא"ל בעלמא ברירה דוקא אם יש בידו לעשות עתה המעשה כגון כתבו גט לאיזו שארצה דאם רוצה מגרש עכשיו וכן ע"מ שירצה אבא יכול לקדשם עכשיו בלי שיתלה בדעת האב אבל אם אין בידו לעשות עכשיו לכ"ע א"ב. אם כן לפ"ז כאן עכשיו א"י לעשות העיבור דתלוי דוקא בנשיא וא"ב ע"ש ודיני ברירה וע"מ עמוקים הם ואין כאן מקומו להאריך.

9וער"ה ל"א תקנת ריב"ז שאפילו ראב"ד בכל מקום אין העדים הולכים אלא למקום הועד. ופירש"י אף שעיקר הקידוש תלוי בו כדתנן ראב"ד אומר מקודש וילפינן מקראי וכו' מכל מקום היתה תקנת ריב"ז שיקדשו הב"ד בלא הראב"ד ובגמ' הטעם דנמצא אתה מכשילן לע"ל ובט"א מסתפק אולי ג"כ מקדשין ע"מ שירצה ראב"ד. וכעת לא מצאתי בר"מ שיביא תקנה זו דריב"ז ושאר תקנות דריב"ז הביא כ"א במקומו. ותקנה זו השמיט ולא ידעתי על מה וא"ל דאין נ"מ לדינא מה דהוה הוה והאידנא אין לנו קה"ח וכשיבא משיח צדקינו אזי תתבטל התקנה עיין ר"מ פ"ז מה' לולב שכ' ותקנה זו עם כל התקנות ריב"ז כשיבנה בה"מ יחזרו הדברים. ז"א דדוקא מה דתיקן ריב"ז מחמת המקדש כמו בלולב לאחר חורבן כל ז' זכר למקדש או שופר משחרב בהמ"ק לא רצה לעקור לגמרי המצוה. ע"כ תיקן בכ"מ שיש ב"ד וכשיבנה המקדש יחזרו הדברים כבתחלה אבל תקנה זו אין תלוי במקדש כלל דאף בזמן בהמ"ק קיים היתה התקנה שאם לא יהי' הראב"ד במקומו יקדשו בעצמם כדי שלא יכשלו לע"ל אם כן תקנה זו לא זזה ממקומה כמו נעילת הסנדל לכהנים בדוכנם ופשוט. אדרבא ק"ק למה מביא תקנת ריב"ז פ"ג לענין שמקבלין עה"ח כ"ה הא אין נ"מ ודאי כשיבנה בהמ"ק יוחזר התקנה ראשונה שלא יקבלו אלא עד המנחה וכעת אין נ"מ דאין מקדשין עפ"י עדים. וגם מה שמביא דלאחר חורבן אין מחללין שבת אלא על ניסן ועל תשרי בלבד דהוא ג"כ תקנת ריב"ז ג"כ אין נ"מ אבל תקנה זו תהי' כשיבנה בה"מ ב"ב הו"ל להביא דין זה וצ"ע.

10וער"מ פ"ג הי"ד דאין השלוחין צ"ל שנים אלא אפילו אחד נאמן שד"ז דבר העשוי להגלות וע"א כשר נאמן עליו ע"כ. והוא בש"ס ר"ה ובט"א תמה ל"ל טעמא דמדעל"ג מן התורה לא יהי' נאמן הא ע"א נאמן באיסורין היכי דליכא חזקה ותי' דבל"ז היו חכמינו זכרונם לברכה מחמירין מפני חומר המועדים. עוד הקשה איך נאמן על תשרי באומר מעובר הא רוב אין אלול מעובר ובמקום חזקה אין עא"נ מכ"ש במקום רוב ומטעם מדעל"ג אין ע"א נאמן מן התורה וכ' דהר"מ לטעמי' דעד אחד נאמן מן התורה בעדות אשה דהוי על"ג. ובגוף ד"ז עי' תשובות האחרונים בדיני עגונה וכאן עדיף יותר דהוא עשוי לגלות בודאי דהב"ד קיימים וגלוי לכל העולם לא כן בעדות אשה אפשר לא יבא ע' אחרוני'. אך קצ"ע אי דעת הר"מ דעא"נ מן התורה במדעל"ג למה סיים כאן ועד כשר נאמן הא מבואר בר"מ פ"ה מה"ע דכ"מ שעא"נ אשה ופסול ג"כ נאמנים וכבר פלפלו האחרונים בענינים אלו ואין כאן מקומו: