מנחת חינוך ח:ב

1ונוהגת בזכרים ונקבות וכו'. ד"ז דמצוה זו נוהגת גם בנשים אינו דבר פשוט כ"כ וצריך ביאור רחב ולכאורה כיון דקיימא לן דכל מצות ל"ת בין שהז"ג בין שאין הזמן גמרא נשים חייבות ה"ה כאן וכן מבואר בר"מ פי"ב מה' עכו"ם ה"ג דכל מצות ל"ת שבתורה א' אנשים וא' נשים חייבים חוץ מבל תקיף ובל תשחית וכו' ומדסתם נראה דאין שום חילוק ובאמת צריך ביאור וכבר עמד על מבוכה זו הגאון פמ"ג בפתיחה לאו"ח דהנה מבואר בקידושין ל"ה על הא דמבואר במשנה דכ"מ ל"ת נשים חייבות אמרינן מה"מ אר"י א"ר וכן תדבר"י א"ק איש או אשה כי יעשו השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ופירש"י בד"ה לכל עונשין ולאוין עונשין מלקות הן עכ"ל אם כן בלא דריא"ר היו נשים פטורין ממצות ל"ת אך מהיקשא דריא"ר חייבין ובאמת מבואר מדבריו דהוקשו לכל עונשין ולאוי' עונשין הם אם כן אינו מוכח מדריא"ר רק לאוין שיש בהם מלקות אבל לאוין שאין בהם מלקות לא מוכח אם כן אין מוזהרים הנשים כלל וגם מהפסוק איש או אשה כי יעשו אפשר דהוקשו בלאוין שיש בהם מעשה אבל בלאוין שאין בהם מעשה לא הוקשו כלל ואין הנשים מוזהרים אם כן כאן דאין לוקין על לאו זה כמבואר בסמוך דהוי לאו שאב"מ וגם נל"ע אם כן מנלן דנשי' חייבות.

2ולכאורה י"ל דקושית הש"ס מנ"ל דנשים חייבות במצות ל"ת היינו דוקא בל"ת שהז"ג דמבואר שם דמעשהז"ג נשים פטורות ע"ש ע"כ אפשר דל"ת נשים פטורות ג"כ אבל ל"ת שאין הזמן גמרא מן התורה יהיו פטורים כיון דאפילו מ"ע שלא הז"ג נשים חייבות לעשות בקום ועשה מכ"ש שמוזהרים שלא לעבור בל"ת בקו"ע ואפילו באין בו מעשה מכל מקום ל"ת חמור מעשה ע' יבמות פ"ק אם כן הלימוד של אר"י א"ר צריכין אנחנו דוקא בל"ת שהז"ג אבל כאן דהוי מל"ת שאהז"ג אף שהוא רק בפסח מכל מקום יבואר בסמוך בעזה"י דלא הוי זמ"ג ע"כ נשים מוזהרות ג"כ כאן אבל באמת א"א לומר כן דהא ביבמות פ"ד מבואר ל"ל דכתיב לא יקחו מלמד שאשה מוזהרת ופריך ל"ל קרא הא מדאר"י א"ר נפקא איש או אשה וכו' ומשני אי מדר"י אמר רב ה"א דוקא לאו הש"ב אבל לאו שאינו שוה בכל לא קמ"ל והתם הוי ל"ת שאין הזמן גמרא מכל מקום איצטריך לימוד דר"י א"ר ומהתם לא שמעינן ע"כ נלמד מקרא דלא יקחו אלמא כיון שיש בלאו צד קל אצטריך לימוד לחייב נשים אף בלא הזמן גמרא אם כן נהי דעל לאו שאין שוה בכל נלמד שם מקרא אבל אב"מ ואין בו מלקות לא שמעינן מהא דאר"י א"ר וע"ש ג"כ ברש"י שכתב הוקשו לעונשים ופירש"י ג"כ לאו וכרת אם כן לאו שאב"מ לא שמעינן כלל וע"ש עוד דמקשה והרי טומאה טעמא דכתב בני אהרן וכו' מ"ט לאו משום דר"י א"ר וכו' ע"ש מבואר להדיא דאף ל"ת שאהז"ג צריך לימוד ולא ילפינן אלא השוה בכל מדר"י א"ר אם כן לאו שאב"מ ואין בו מלקות לא נשמע מדר"י א"ר אף באין הזמן גמרא ויותר מפורש הדברים בתמורה ב' ע"ב דאצטריך קרא לרבות אשה דלוקין על לאו דתמורה ומקשה הש"ס ל"ל קרא מדריא"ר נפקא וכו' ומשני לגירסא הראשונה שמביא רש"י ה"מ לשי"ב מעשה ופירש"י בהני לאוין שוין זל"ז דכתיב אשר יעשו דמשמע עונשין שיש בהם מעשה כגון חילול שבת ושאר איסורים שיש בהם מעשה אבל לאו שאב"מ כגון תמורה דבדבור' תליא מילתא אימא לא תלקי קמ"ל עכ"ל אם כן מבואר להדיא דמדר"י א"ר לא ילפינן אלא עונשין שיש בהם מעשה אבל לאוין שאב"מ אף דאין הזמן גמרא כמו תמורה לא נשמע מדר"י א"ר וכ"ת נהי דלא נפקא מדר"י א"ר מכל מקום כיון דהתורה רבתה אשה לתמורה אף דאין בו מעשה אם כן ילפינן מתמורה דנשים חייבות בלאו שאב"מ כדאמרינן ביבמות דהוי ילפינן שא"ש בכל מלא יקחו ע"כ אצטריך מיעוט גבי טומאה בני אהרן ע"ש אם כן ה"נ כ"ה דליכא מיעוטא כמו בטומאה ילפינן מתמורה דאף לאו שאב"מ נשים חייבות ז"א דבאמת גבי תמורה מבואר שם בש"ס דבדיבורא עביד מעשה וה"ל מעשה ומכל מקום בגמרא קאמר שפיר דאי לא דגילתה התורה בתמורה לא הוי ידעינן מדר"י א"ר דלמא מעשה גמור בעינן כחילול שבת והדומה אבל לא כי האי דבאמת אינו אלא דיבור אלא דע"י הדבו' אתעביד מעשה וכ"נ שם מל' רש"י ע"כ צריך ריבוי בתמורה מכל מקום לא נוכל למילף מתמורה אלא דומיא דתמור' דאף דאב"מ ע"י הדיבור אתעביד מעשה בזה נשים חייבות ומצינו הרבה ל"ת כה"ג ע' בחיבורי אבל ל"ת שלא אתעביד מעשה כלל או שאין בה דבור כלל כהאי לאו דקיימינן בי' מנלן דליכא למילף מתמורה ומנלן דנשים חייבות דלא נוכל למילף מדר"י א"ר ג"כ כמ"ש.

3ומ"מ אפ"ל כיון דיש לנו ריבוי בתמורה אם כן שוה אשה לאיש וקי"ל דצבור ושותפין אין עושין תמורה דהיינו דאין קדוש התמורה ועל הלאו הם מצווים עיין במס' הנ"ל ור"מ פ"א מה' תמורה ע"כ נתן הר"מ הטעם פ"א דעל לאו דתמורה לקי אף שאב"מ דעל ג' לאוין לקי מימר ומקלל ונשבע ותמהו עליו שהרי בש"ס אמרינן לא תיתני מימר דבדיבורו עביד מעשה ותי' האחרונים דט"ז צריך לצבור ולשותפי' והד' עתיקין אין כאן מקומו אם כן נשים חייבות בלאו דתמורה אף שאב"מ כלל היינו נשים צבור או נשים שותפים מכל מקום קשה היאך נוכל למילף דשאני לאו דתמורה שיש בו מלקות ע"כ חמור אבל אב"מ ואין בו מלקות מנלן דחזינן דבאיזה סברא דיש צד קל לא נוכל ללמוד כדאמרינן כאן דוקא יב"מ ולאו השוה בכל אם כן מנלן דנשים חייבות בלאו הזה והנה בתמורה מביא רש"י עוד גירסא דמשני אי מדאר"י א"ר ה"א עונש השוה בכל אבל תמורה א"ש בכל דצבור ושותפים אין עושים תמורה וכו' ואינו עונש השוה בכל וכו' וגירסא זו כתובה בגמרות שלנו בפנים אם כן לגירס' זו נראה דוקא לאו שא"ש בכל לא נשמע מדר"י א"ר אבל לאו שאב"מ נשמע שפיר מדאר"י א"ר דאי לאו שאב"מ נמי לא נשמע אם כן אמאי לא קאמר בפשיטות דמדאר"י א"ר לא נשמע אלא יב"מ דכי יעשו כתיב ומדנטה הש"ס לגי' זו מחילוק דיב"מ נראה דאף אב"מ ג"כ אתרבי מדאר"י א"ר ואפשר שיש להגמרא איזה טעם ע"ז ואנחנו לא נדע אם כן לאו שאב"מ לגי' זו נשים מוזהרות. אך באמת י"ל דאף לגי' זו לאו שאב"מ אין הנשים מוזהרות מדאר"י א"ר דזה פשיטא דקרא כי יעשו דוקא ולאוין ועונשין שיב"מ הוקשו והא דלא משני כן ז"א דהא לפי גי' זו ס"ל להש"ס דצבור ושותפין לא לקי על התמורה ואפשר אף אזהרה אינו, אם כן ביחיד דלקי על התמורה אצ"ל דתמורה הוא גזירת הכתוב דלוקין על לאו שאב"מ כדתני תנא קמי' דר"י דהא באמת מסקנת הש"ס דלא תיתני מימר דבדיבורו עביד מעשה אם כן לא הי' יכול לתרץ דמדאר"י א"ר לא נפקא אב"מ ע"כ צריך קרא לתמורה דהוא לאו שאב"מ דז"א דתמורה ג"כ לאו שיב"מ וע"כ לוקין ובצבור ושותפים דלא עבדי תמורה אין לוקין דאב"מ הוא אם כן שפיר מוכח לאו דתמורה מדר"י א"ר דהוי לאו שיב"מ דבדיבור' עביד מעשה ע"כ צריך לתרץ מחמת שא"ש בכל.

4וער"מ פ"א מה' תמורה והבאנו לעיל דסובר דצבור ושותפים אין עושין תמורה להיות קודש אבל לוקין וע"ש בלחם משנה הקשה דהרי כאן אמר הש"ס דצבור ושותפים לא לקי והוי עונש שאש"ב וכ' הלחם משנה דהר"מ אינו גורס גירסא זו דאש"ב אלא גורס כגירסא ראשונה דלאו שאב"מ ולפי שיטת הר"מ דצבור ושותפין לקי אף שאין עושין תמורה עכצ"ל דבתמורה גזירת הכתוב דלוקין אף בל"מ וכן כתב שם ולמה לוקין על התמורה וכו' חוץ ממימר וכו' אם כן לדידי' שפיר דצריך קרא בתמורה אף דאב"מ דבאמת בצבור ושותפים אב"מ וזה לא נשמע מדר"י א"ר ע"כ צריך קרא בתמורה. העולה מזה לשיטת הר"מ דתמורה הוי לאו שאב"מ דצבור וכו' לוקין אם כן ע"כ סובר כגירסא ראשונה דצריך קרא לרבות תמורה אף על פי דאב"מ נשים מוזהרות אם כן אפ"ל דבכה"ת יליף דנשים מוזהרות על לאו שאב"מ מתמורה כמבואר שם ביבמות דהתורה כתבה מיעוט בטומאה בני אהרן ולא בנות אהרן דאל"ה הי' ילפינן מלא יקחו דנשים חייבות בטומאה אף דהוי לאו שאש"ב ע"ש אם כן ה"נ מרבינן בכ"מ לאו שאב"מ מתמורה וגם לאו שאינו שוה בכל דג"כ לא ילפינן מדר"י א"ר כמבואר ביבמות שם ע"ש מכל מקום ילפינן דנשים חייבות מלא יקחו וכו' דמוזהרות על לאו שא"ש בכל אף דגבי טומאה מיעט קרא דאינן חייבות דא"ש בכל מכל מקום כיון דאיכא למילף לחומרא ולקולא לחומרא ילפינן ע"כ נשים מוזהרות בכל הל"ת כ"ז לשיטת הר"מ.

5אבל לגי' השני' שהביא רש"י מחמת דאינו שוה בכל דצבור ושותפים לא לקי אם כן הוי תמורה לאו שיב"מ ע"כ לא הי' ביכלתו לתרץ מחמת אב"מ דבאמת הוי מעשה והוצרך לתרץ דאש"ב ע"כ איצטריך דתמורה אם כן נהי דלאו שאש"ב נשים חייבות דילפינן מלא יקחו וגם מתמורה דהם לאוים שאש"ב ונשים חייבות אם כן כמו דלא נשמע מדר"י א"ר לאו שאש"ב מכ"ש דלאו שאב"מ לא נשמע דכי יעשו כתיב ובמקום דאין לנו קרא לרבות אם כן לא מוכח כלל דלאו שאב"מ יהיו נשים מוזהרות וגם לשיטת הר"מ שכתבתי דתמורה הוי לאו שאב"מ וגריס כגירסא ראשונה ג"כ צע"ק דאפשר לא נוכל למילף מתמורה דדוקא בתמורה דלוקין גילתה התורה דנשים חייבות אבל אזהרה בלחוד במקום שאין לוקין אפשר דאינם מוזהרים ולזה אפשר לדחוק כיון דילפינן דל"צ מעשה אם כן אין חילוק נהי בדר"י א"ר מבואר דהקשו לעונשין היינו דשם מבואר העונש בפסוק הזה וא"כ מתמורה נוכל למילף שפיר אבל לגירסא השני' דתמורה הוי לאו שיב"מ אך מחמת אינו שוה בכל ריבתה התורה אם כן אינו מוכח כלל דעל לאו שאב"מ יהיו נשים מוזהרות וגם ק"ל לפי גירסא דשוה בכל אינו מוכח בכה"ת דלאו שאינו ש"ב דנשים יהיו חייבות כיון דלא ילפינן מדר"י א"ר ואי דילפינן מתמורה הא גבי נשים לכהונה כתיב לא יקחו להזהיר נשים על לאו שאש"ב אם כן ה"ל פסולי כהונה ותמורה שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין ולא ראיתי ממוני המצות שיחלקו בלאוין ויש לפלפל בזה דב' כתובים ואין כאן מקומו על כל פנים דלאו שאב"מ לא ידעינן לשיטת רש"י לגירסא השני'. על כל פנים דברי הר"מ והרמ"ח שסובר ג"כ כדעת הר"מ בתמורה לקמן פ' בחקותי דתמורה הוי לאו שאב"מ ומכל מקום לוקין וגם צבור ושותפין לוקין אם כן ס"ל כגירסא ראשונה וריבה הכתוב אשה ללאו דתמורה אם כן שפיר סוברים דכל לאו שאב"מ נשים מוזהרות דילפינן מתמורה וגם לאו שאש"ב ס"ל דחייבים נשים דנלמד מלא יקחו ביבמות ואף שבטומאת כהנים נשים א"מ מכל מקום לחומרא ילפינן ואל יקשה לך הא דאמרינן ביבמות דקיחה אצטריך דלא לילף מטומאה אף דנכלל בדר"י א"ר ולחומרא יליף דהתם יש לקיים שני כתובים דאש"ב פטורים מקרא דטומאה ודר"י א"ר נוכל לאוקמי בשוה לכל אף דאינו ש"ב ג"כ בכלל דר"י א"ר מכל מקום כיון דאיכא [לימוד] אחרינא בפי' נוכל לקיים שניהם דר"י א"ר מיירי בשוה לכל ובאש"ב ילפינן מטומאה לפטורא אבל באמת כאן דיש פסוק גבי נשים פסולים לכהונה דנשים מוזהרות אף לאו שאש"ב וקרא דטומאה להיפך ע"כ לחומרא ילפינן וק"ל וע"ש ותבין.

6ונראה דאף לגירסא השניה אם כן לא מרבינן אלא לאו הקל שאינו ש"ב אבל לאו שאב"מ לא שמעינן כמש"ל מכל מקום נראה דהא דשיילינן בקידושין מנלן דנשים חייבות בל"ת ומתרץ מדר"י א"ר נפקא ולכאורה בלא דר"י א"ר מן התורה לא ישוו נשים לאנשים עכצ"ל כיון דבסוגיא שם ילפינן דנשים פטורות ממ"ע שהזמן גמרא ובמ"ע שאין הזמן גמרא נשים חייבות אם כן שיילינן אפשר כמו דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג אפשר ג"כ דפטורים ממל"ת שהזמן גמרא אבל בל"ת שאין הזמן גמרא אין סברא כלל לפטרם כיון דחייבין במצות עשה שאין הזמן גמרא דהוא בקום ועשה ומ"ט לא יתחייבו בל"ת שהוא בשוא"ת ע"כ שאלת הגמרא רק על ל"ת שהזמן גמרא דאפשר דשוה למ"ע דנשים פטורות וע"ז הוצרך לדר"י א"ר אבל ל"ת שלא הזמן גמרא הם ממילא חייבין וא"כ דל"ת שאין הזמן גמרא [חייבים] כיון דא"צ ללימוד דר"י א"ר דכי יעשו הם מוזהרים ג"כ בל"ת שאב"מ אך ביבמות גבי לא יקחו ובתמורה דהוי לאו שאין הזמן גמרא ומכל מקום סברת הגמרא דפטורות אף דאהזמן גמרא דהתם הסברא נותנת דפטורים אי לאו קרא לריבוי דהא חזינן דאשה קיל מאיש לענין הרבה מ"ע שהזמן גמרא דילפינן דנשים פטורות אם כן מה בכל המצות שכל ישראל חייבים בהם פטר הכתוב נשים מכ"ש בלאוין כאלו דגם כל ישראל אינם מצווין בהם רק פרטים מכ"ש דאין הנשים חייבות אף דאין הזמן גמרא כיון דחזינן דאף אנשים הרבה פטורים ואשה קיל מאיש ע"כ גבי לאו שאינו ש"ב שפיר צריך קרא לרבויא אבל בלאוין השוין בכל ישראל מן התורה לא יתחייבו נשים דהוי כמו מ"ע דהתורה ציותה לכולם אך בל"ת שהזמן גמרא ה"א דפטורים דילפינן ממ"ע כמו דפטורים ממ"ע שהזמן גמרא ג"כ ילפינן דל"ת שהזמן גמרא יהיו פטורים ע"כ אצטריך לדר"י א"ר ע"כ לא אמרינן בתמורה דאצטריך כיון דאב"מ דאף אם נימא דלא הוי מעשה מכל מקום כיון שאין הזמן גמרא הסברא לחיובי' אף שאב"מ ע"כ אמרינן הטעם דאש"ב ולפי זה יוצא לנו דלאו שאינו שוה בכל נשים חייבות דנפקא מלא יקחו ומתמורה ולאו שאב"מ אם אין הזמן גמרא ג"כ חייבת מצד הסברא אבל ל"ת שהזמן גמרא לא נשמע דחייבים רק מדר"י א"ר ולא נוכל לרבות מדר"י א"ר אלא לאוין שיש בהם מעשה דכי יעשו כתיב אבל אין בהם מעשה והזמן גמרא לא נוכל לרבות אם כן אפשר דפטורים לאוין שאב"מ והזמן גמרא אבל כל הלאוין שאין הזמן גמרא אף שאב"מ ואם הזמן גמרא ביש בהם מעשה אף דאינם שוין בכל מכל מקום חייבים רק ל"ת שהזמן גמרא ואין בהם מעשה צ"ע מנלן דחייבות ואפשר דאינם חייבות וגם לדעת הר"מ והרהמ"ח שכתבנו לעיל דגרסי בתמורה דהוי לאו שאב"מ וצריך קרא לרבויי בתמורה באין בהם מעשה אף דלא הזמן גמרא מכל מקום אפשר דפטורים אם כן נהי דריבתה תורה דנשים חייבות בלאו שאב"מ על כל פנים מנלן בל"ת שהזמן גמרא ואין בה מעשה דנשים יהיו חייבות כיון דלא נוכל למילף מדר"י א"ר דשם דוקא מעשה בכלל וגם מתמורה לא נוכל לילף דדוקא שם דאין הזמן גמרא אבל בל"ת שהזמן גמרא אפשר לא עדיף ל"ת ממ"ע שהזמן גמרא כמו דפטורים בעשה דהזמן גמרא יהיו ג"כ פטורים מל"ת שהזמן גמרא ובאמת לא ראיתי לרבותינו שחילקו בלאוין ועל הכל צ"ע. והנה הגאון בעל פמ"ג רמז לזה בקיצור בפתיחה והארכתי קצת כי הוא במצוה שיש לחקור בזה וגם עיקר לידע האישים שחייבים בכל מצוה ע"כ בררתי קצת וידעתי כי הוא ענין עמוק בסוגיא דקדושין ובאתי רק להזכיר וישמע חכם ויוסיף לקח: