מיני תרגומא על תורה, דברים כא:יב

1פרשת כי תצא וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ תרגו׳ אונקלוס וּתְרַבִּי יָת טוּפְרָנָהָא וז״ל הרמב״ן ועשתה את צפרניה תגדלם כדי שתנוול לשון רש״י כדברי רבי עקיבא וכן פירש אונקלוס והנה לדעתם יהיה ועשתה כמו ועשת את התבואה (ויקרא כ״ה כ״א) כי הצמיחה תקרא עשייה אבל בספרי אמר ראיה לדברי רבי אליעזר לא עשה רגליו ולא עשה שפמו (שמואל ב׳ יט כה) והיא ראיה גדולה לכך אני אומר כי כל אלה משפטי אבלות והכל נמשך אל ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים יצוה שתגלח את ראשה כדרך האבילות כענין ויגז את ראשו דאיוב (איוב א׳ כ) וכן גזי נזרך (ירמיה ז כט) וכן קציצת הצפרנים אבלות (בגלוח צ״ל) כגלוח הראש וכו׳ ועל דעת רבותינו שאומרים שהכל (לבאר צ״ל) לכער את יפיה צוה שתסיר הבגדים הנאים מעליה וכו׳ ותגלח את ראשה שהוא נוול גדול ותקוץ הצפרנים כי מנהג הנשים לגדל אותם ולצבעם במיני הפוך והצבעונים ויקרא הכתוב הקציצה עשייה בעבור כי שער הרגלים והשפם גם הצפרנים לגדלם יקצצו אתם והנראה בעיני כי הוא לשון מקוצר הרגילות לקצר בדבר המובן וטעמו לא עשה את רגליו ואת שפמו המעשה הנעשה בהם ירמוז לגלוח שער הרגלים והשפם או לרחיצת הרגלים עצמן וכן דעת יונתן בן עוזיאל שאמר לא שטף ית רגליה ולא ספר שפמיה וכן ועשתה את צפרניה מעשה הצפרני׳ והמפרשי׳ אמרו כי טעם עשייה תיקון וכן וימהר לעשות אותו (בראשית י״א ז׳) וכו׳ עכ״ל:

2וביבמות דף מ״א. כך איתא ת״ר וגלתה את ראשה ועשתה את צפרניה ר׳ אליעזר אומר תקוץ [אצפרנים קאי ואע״ג דלאו נוול הוא גזירה הכתוב הוא. רש״י] רבי עקיבא אומר תגדיל אמר רבי אליעזר נאמרה עשייה בראש (כלומר נאמר שם תיקון מצוה בראש דכתיב וגלחה. רש״י) ונאמרה עשייה בצפרנים מה להלן העברה אף כאן העברה רבי עקיבא אומר נאמרה עשייה בראש ונאמרה עשייה בצפרנים מה להלן ניוול אף כאן ניוול וראי׳ לדברי ר׳ אליעזר ומפיבושת בן שאול ירד לקראת המלך לא עשה רגליו (לא קצץ צפרני רגליו. רש״י) ולא עשה שפמו [לא גלח שער שפמו אלמא עשייה קרי להעברה. רש״י] מאי עשייה העברה ע״כ. ובכן קצת איכא למידק הא דהביא הרמב״ן ממרחק לחמו מן הספרי ״ראיה ״לדברי ״רבי ״אליעזר ולא כתב שכן הוא בסוגיא ערוכה שלפנינו ועיינתי בספרי ותנא בזה״ל וגלחה את ראשה. ר׳ אליעזר אומר תקון ר׳ עקיבא אומר תגדל אמר ר״א נאמרה עשייה בראש ונאמרה עשייה בצפרנים מה עשייה האמורה בראש העברה אף עשייה האמורה בצפרני׳ העברה ר״ע אומר נאמרה עשייה בראש ונאמרה עשייה בצפרניה מה עשייה האמורה בראש ניוול אף עשייה האמורה בצפרנים ניוול וראיה לדבר ומפיבושת בן שאול ירד לקראת המלך לא עשה רגליו ולא עשה שפמו דבר אחר עד די שערי׳ כנשרין רבא וטופרוהי כצפרים עכ״ל הרי דאין להדיא בספרי שאמר ראי׳ לדברי ר׳ אליעזר ואדרבה מדתנא וראיה לדבר וכו׳ מיד אחר דברי ר״ע ולא תנא לזה לעיל מיניה משמע קצת דהכוונה וראיה לדבר קאי אמלתא דר״ע ומה גם במה דתנא ד״א על די שערי׳ וכו׳ הא ראיה לר״ע כמו שאכתוב בסמוך בשם מסכת שמחות בס״ד:

3ועכ״פ היוצא מדברי הרמב״ן שבשביל ראיה זו לדברי ר״א מקרא דמפיבושת ערך מלחמה נגד רש״י ואונקלוס. ודע כי לא כמחשבותיו מחשבות הרמב״ם פרק ח׳ מהלכות מלכים דין ה׳ שכתב ומגדלת את צפרניה ומגלחת את ראשה כדי שתתגנה בעיניו וכתב הכ״מ דהיינו כדעת ר״ע (ובסמ״ג עשין קכ״ב כתב פלוגתא דר״א ור״ע ולא הכריע הלכה כמאן וסתמא כפירושו דהלכה כר״ע נגד ר״א כי גם הראי׳ ממפיבושת לא הזכיר הסמ״ג) ולכאורה בעי טעמא דהא ראיה גדולה לדברי ר״א מן מפיבושת והגם דבמסכת שמחות פרק ז׳ איתא בזה״ל ראיה לדברי ר״א ומפיבושת בן שאול לא עשה רגליו וראיה לרבי עקיבא שעריה כנשרין וטופרוהי כצפרין ע״כ מכל מקום הואיל דבגמרא דידן לא נזכר שום ראיה לר״ע. משמע דחתימת התלמוד ע״י רבינא ורב אשי פוסק כרבי אליעזר הואיל שאמרו ראיה לדברי ר׳ אליעזר: וכדי לכוון דעת הרמב״ם אמרתי נבא העיר פי׳ רש״י דהכא. לא עשה רגליו לא קצץ צפרני רגליו. סותר למה שפירש הוא בעצמו לקמן דף ק״ג. דקאמר הש״ס תא שמע לא עשה רגליו וכו׳ פי׳ רש״י לא הסיר שער זקן התחתון ולכן מהנראה לומר דלכאור׳ משולל הבנה מאי ראיה ממפיבושת דלמא התם נמי הכי פירושו לא עשה וגו׳ לא הגדיל וכשיטת ר״ע דאמר ועשתה תגדיל. והנכון עפ״י סוגיא דשבת דף נ״ו. רב אמר קבל דוד לשון הרע ושמואל אמר לא קבל דוד לשון הרע דברים הניכרים חזא ביה דכתיב ומפיבושת וגו׳ פירש רש״י דברים הניכרים כסבור דוד שנצטער מפיבושת על שחזר דוד ולא קישט עצמו ע״ש. אמור מעתה אליבא דשמואל ע״כ עשייה פירוש תקוץ ולכך מהא דמפיבושת שלא עשה שפירושו שלא קצץ שפיר חזא דוד דברים הניכרים אבל אי פירושו של עשייה תגדיל כרבי עקיבא א״כ גבי מפיבושת דכתיב ולא עשה היינו שלא הגדיל קשה מאי דברים הניכרים חזא ביה אדרבה הלא קישט את עצמו ובכן הא דקאמר ראיה לדברי ר״א היינו לדעת שמואל. אמנם הא תינח אי לא עשה רגליו פירושו לא קצץ צפרני רגליו כמו שפירש רש״י הכא שפיר י״ל דברים הניכרים חזא ביה אע״ג שהיא במקום מכוסה צריכין אנו לומר ע״פ מה שכתב הרב בעל צמח דוד בזה״ל עד שנת תמ״ח לאלף הרביעי היתה הכנעה היותר גדול מקטן נגד גדול בהולכי יחפי רגל כענין הוא הולך יחף אבל אם נאמר דלא עשה רגליו פירושו שלא הסיר זקן התחתון קשה טובא ופליאה נשגבה. וכי אפשר שדוד ראה זה וכי ערטילאי היה מפיבושת וגם אמרינן ביבמות דף ס״ג: אין לך משוקץ ומתועב יותר ממי שמהלך ערום. אשר על כן פי׳ רש״י הכא לא קיצץ צפרני רגליו. אכן לקמן דף ק״ג. מקושיית הש״ס ותירוצו לישנא מעליא דס״ל להש״ס כפשטיה דקרא דהיינו שער זקן התחתון וכן פירש רש״י בפירו׳ הפסוק ע״ש הוכרח רש״י לפרש ע״פ סוגי׳ הש״ס והו׳ פשוטו של מקרא. צא ולמד דסוגיא דלקמן דף ק״ג. אזלא אליבא דרב דלדעת שמואל אי אפש׳ לומר דלא עשה רגליו פירושו לא הסיר שער זקן התחתון דא״כ מאי דברים הניכרים חזא ביה וכנ״ל:

4אמור מעתה לדעת רב וכסתמא דסוגית הש״ס דלקמן דף ק״ג. אין שום ראיה לדברי ר׳ אליעזר והנה הרמב״ם דפסק כרב לגבי שמואל וכסתמא דש״ס לקמן אין שום ראיה לדברי ר״א הדרינן לכללא דהלכה כר״ע. והשתא אונקלוס וגם רש״י שפיר ס״ל כר״ע דהלכתא כוותיה. ודע ממ״ש הרמב״ן ותקוץ הצפרנים כי מנהג הנשים לגדל אותם ולצבעם וכו׳ הגם שהוא מפרש פשטא דקרא מ״מ במציאו׳ לא שייך שיהיה הפלוגתא בין פשוטו של מקרא ובין הדרש ובכן איכא למידק מה זה שהשיב ר״ע נאמר עשייה בראש ונאמר עשיי׳ בצפרנים מה להלן ניוול אף כאן. הלא גם לדעת ר״א דאמר תקוץ איכא ניוול שמשנית ממנהג כל הנשים ולא תוכל לצבעם. ויש ליישב קצת, בדעת ובמועצת. גם במ״ש הרמב״ן ״ויקרא ״הכתוב ״הקציצה ״עשייה ״בעבור ״כי ״שער ״הרגלים וכו׳ ״לגדלם ״יקצצו אותם דמשמע כשיגדלו שער הרגלים דרך לקוצצן. לכאורה לא משמע כן בסוגיא דנזיר דף נ״ט. מהו לגלח (במספרים בית השחי. רש״י. ועיין בתוס׳ יבמות דף מ״ח. ד״ה לא עשה רגליו וכו׳) א״ל אסור א״ל והא קא גדל (וקא מצער לי׳ לאינש) א״ל זמן יש לו כל זמן שהוא גדל נושר (וז״ל רש״י ד״ה גבול יש לו. לאותו שער כיון שגדל יותר ממה שאדם יכול לסבלו נושר מאליו) ואחר הטענה, מצוה לפרוק במענה: