משנת ארץ ישראל על משנה ביכורים א:י
משנת ארץ ישראל על משנה ביכורים · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Bikkurim 1:10
Open in the reader →1המשנה שלפנינו היא מעין סיכום למשניות לאורך הפרק. המשנה מנתה תחילה את אלו שאינם מביאים ביכורים, ולאחר מכן את אלו שמביאים ואינם קוראים. מן ההלכות האלו עולה כי האחרים מביאים וקוראים, ומשנה י מסכמת ומונה את אלו שמביאים וקוראים בלא להוסיף הלכות נוספות ודיונים נוספים. בהמשך המשנה נוספה הלכה אחת, הלכה שלא נידונה לפני כן בפרקנו, מעמדה של עבר הירדן.
2אלו מביאין וקוראין מן העצרת ועד החג – מחג השבועות ועד חג הסוכות. במשנה ו נדונה ההלכה על אלו המביאים לאחר חג הסוכות, האם רשאים לקרוא, אך מן העצרת ועד החג כולם מודים שמביא וקורא, ומשנתנו שיקעה הלכה זו ברשימה של אלו שמביאים וקוראים.
3משבעת המינים – שנשתבחה בהם ארץ ישראל. הלכה זו היא הניסוח בלשון חיובי להלכה השנויה במשנה ג שאין מביאים ביכורים חוץ משבעת המינים. הסיכום של משנתנו אינו עוקב לפי סדר המשניות בפרק אלא לפי הסדר ההגיוני של הלכות ביכורים: מתי הוא זמן הבאת הביכורים ואילו פרות מביאים כביכורים, ומפירות שבהרים – שהם הפרות המשובחים, כשנוי במשנה ג, ומתמרים שבעמקים – שכן תמרים שבהרים אינם משובחים. אף הלכה זו שנויה במשנה ג, ומזיתי שמן – זיתים העושים שמן. במשנה ג נאמר: "ולא מזיתי שמן שאינן מן המובחר". ייתכן כי האמור במשנה ג אינו אלא ביאור והדגשה שהתנא של משנתנו לא חזר עליה, אך ייתכן אף שיש ניגוד מה והתנא של משנתנו די לו בזיתי שמן ואין הוא מצריך זיתי שמן מחוורים, כפי שפירשנו במשנה ג.
4רבנו שמעון משנץ מקשר הלכה זו לאמור בהמשך המשנה "ומעבר לירדן": "ומדברי הר"ש נראה שדעתו לפרש דהא דקתני מעבר הירדן אזיתי שמן קאי ואתי למימר שמביאין זיתי שמן מעבר הירדן דמעלי טפי והיינו מובחרין" (מלאכת שלמה), ורבים מן המפרשים מפרשים בדרך זו (הרא"ש, תפארת ישראל ואחרים). קשה לקבל פירוש זה, שכן כפי שנראה להלן יש לגרוס "ומעבר לירדן" ולא כבדפוסים שלפנינו "מעבר לירדן". המשנה פותחת בעניין חדש ללמדנו שמביאים ביכורים מעבר לירדן, ואין שתי מילים אלו השלמה וביאור לזיתי שמן. אין לקבל הלכה שמביאים שמן רק מעבר הירדן. גם אין זה רֵאלי שהזיתים מעבר הירדן טובים יותר. כל המקורות, החל מן המקרא והמשך בספרות חז"ל, חוזרים ומזכירים את הגליל כארץ הזיתים והשמן: "ולאשר... וטבל בשמן רגלו" (דברים לג כד); במשנה במנחות: "תקועה אלפא לשמן. אבא שאול אומר שניה לה רגב בעבר הירדן" (פ"ח מ"ג), ובתוספתא שם: "שלישית היה לה גוש חלב בגליל" (פ"ט ה"ה, עמ' 526). אין להניח שממקומות אלו בגליל, אשר ראום כמקומות המובחרים להבאת השמן למקדש, אין ליחיד להביא ביכורים, ורק מזיתי שמן שמעבר הירדן מותר להביא ביכורים.
5ומעבר לירדן – כך בנוסחאות העיקריות 46 א, ג5, ז, ל, מ, ס, פ, ץ. לא רשמנו חילופים בין "הירדן" לבין "לירדן", כיוון שאין בהם משמעות גאוגרפית אלא שינוי במטבע הלשון בלבד. ובספרי ראשונים, ולא כבדפוסים "מעבר הירדן" בלי וי"ו. בכמה נוסחאות 47 ג4, ט, ן, ת, ת2. "שהן מעבר", וזה ניסיון להסביר ולתקן את המשנה בהתאם לפירוש הראשונים שהבאנו, ללמדך שלפנינו עניין חדש ואין עבר הירדן מתקשר לזיתי שמן. לא מן הנמנע שהפירוש הנפוץ שאין להביא אלא מזיתי שמן שמעבר לירדן גרם לכך שנשמטה האות וי"ו. מכל מקום, גם אם וי"ו החיבור מופיעה אין משמעה בהכרח ש"מעבר לירדן" נסמך אל זיתי שמן. מבחינה עניינית אין הצירוף "זיתי שמן מעבר הירדן" מוסיף הרבה על "זיתי שמן" בלבד.
6רבי יוסה הגלילי אומר אין מביאין ביכורים מעבר לירדן שאינה ארץ זבת חלב ודבש – בפרשת ביכורים נאמר: "ויבאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש" (דברים כו ט), ועבר הירדן אינה ארץ זבת חלב ודבש. דברי רבי יוסי הגלילי סדורים אף בספרי דברים (פיסקא שא, עמ' 319) ובמכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (פי"ג ה, עמ' 39). בספרי דברים מובא עוד: "כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו... לתת לנו (דברים כו ג)... רבי שמעון אומר פרט לעבר הירדן שנטלתו מעצמך" (פיסקא רצט, עמ' 318). התלמוד הירושלמי (סד ע"ב) מביא את דברי רבי שמעון ואף שואל מה ההבדל בין טעמו של רבי יוסי הגלילי לטעמו של רבי שמעון, ומסביר כי לדעת רבי יוסי הגלילי כל ארצות עבר הירדן אינן זבת חלב ודבש ואין מביאים מהן ביכורים ולדעת רבי שמעון רק מארצם של בני גד וראובן שנטלו מעצמם, שביקשו את הנחלה ממשה, אין מביאים ביכורים, אך מנשה שכבש את הגלעד, כמסופר בספר במדבר פרק לב, אמנם מביא 48 ראו דברי מפרשי הירושלמי. .
7מחלוקת זו של חכמים מלמדתנו כי לא כל החכמים ראו את עבר הירדן כחלק של ארץ ישראל לכל דבר, ולדעת התלמוד הירושלמי אף יש להבדיל בין הדרום לארץ הגלעד. בברייתא המתארת את "תחומי ארץ ישראל" 49 הברייתא ערוכה בתוס', שביעית פ"ד הי"א; ספרי דברים, פיסקא כא, עמ' 211-811; ירו', שביעית פ"ו ה"א, לו ע"ג, ואף כתובה כולה על פסיפס בכניסה לבית כנסת שנמצא ליד תל רחוב שבעמק בית שאן, וראו זוסמן, כתובת; נוה, על פסיפס, מס' 94 (עמ' 97-58). נכללת עבר הירדן, או ליתר דיוק תחומי היישוב היהודי בעבר הירדן 50 היישוב היהודי בעבר הירדן השתרע בחבל הר'ור, שהוא העמק שהירדן זורם בו. (איורים 84-94, תמונה 02). אולם בוויכוח בין חכמי יבנה, המסור לנו במלוא הדרו במשנת ידים פרק רביעי, אנו קוראים במשנה ג: "בו ביום אמרו עמון ומואב מה הן בשביעית". ברור להם כי עמון ומואב חייבים במעשר אך פטורים מן השביעית, והם דנים בטיבו של המעשר, האם הוא מעשר שני או מעשר עני. בהמשך הוויכוח בין החכמים משווים את עמון ומואב לבבל ולמצרים. מסתבר כי הדיון אינו על מעמדו של עבר הירדן היהודי, עבר הירדן שנכלל בתחומי ארץ ישראל, אלא מזרחה לו, עמון ומואב 51 ש"לא טוהרו בסיחון", וכפירושו של הר"ש משנץ. ישראל מנועים היו מלכבוש את עמון ומואב, אך מלך סיחון שכבש חלקים מהם לפי המסופר בתורה "טיהר" לבני ישראל לכבוש (בבלי, גיטין לה ע"א ועוד). כפשוטו לא כלל תחום ההתיישבות היהודי את עמון ומואב, ואכן ממלכת החשמונאים לא כללה, אפילו בשיאה, את רבת עמון (פילדלפיה) שהיא ממלכת עמון. . עבר הירדן היהודי היה חלק מארץ ישראל וחייב היה במעשרות ובשביעית, ולדעת החכמים במשנה אף הביאו הימנו ביכורים, אך היו שחלקו על כך. אולי דעה זו, שחוזרים עליה רבי יוסי הגלילי ורבי שמעון, יסודה בירידת היישוב היהודי בעבר הירדן לאחר החורבן.
8בימי בית שני היה בעבר הירדן יישוב יהודי איתן שהשתרע עד גב ההר של אזור זה. ראשיתו של היישוב בתקופת שיבת ציון, והחשמונאים (ינאי) כבשו תחומים נוספים והרחיבו את תחומי היישוב היהודי מזרחה. במקורות חז"ל יש שתי צורות חלוקה של הארץ: לשלוש ארצות (יהודה, עבר הירדן, גליל) ולשתיים (יהודה והגליל). החלוקה לשלוש מופיעה בשלושה הקשרים הלכתיים שונים, במשנת שביעית (פ"ט מ"ב), בדיני חזקה (משנה, בבא בתרא פ"ג מ"ב ומקבילותיה) ובדיני נישואין (משנה, כתובות פי"ג מ"ב). כל המשניות מניחות שבתוך האזור יש תנועה והכרה של הנתונים, אך אדם מאזור אחד אינו מגיע לאזור האחר, וכן משמעות החלוקה במשנתנו. מסתבר, אפוא, שהייתה זו חלוקה קבועה וקדומה שההלכות השונות עושות בה שימוש. גם יוספוס מחלק את הארץ בצורה זהה לשלושה מחוזות: גליל, יהודה ועבר הירדן. הוא פותח בגליל כי זה נושאו העיקרי, שהרי הקטע בא כפתיחה לתיאור המלחמה שהחלה בגליל (מלח', ג ג, 35-58). כבר קליין עמד על כך שיוספוס משקף אותו מקור ספרותי או תפיסה גאוגרפית כמו החלוקה ההלכתית 52 קליין, תיאור; קליין, חלוקה; ספראי, יוספוס. . הדבר בולט בתיקונים ובשינויים שהכניס יוספוס לחלוקה המקורית כדי להתאימה לצרכיו. שינויים אלו ניכרים במבנה ובעריכת הקטע (תמונה 20).
9במקביל מצויה במקורות גם חלוקה נוספת לשתיים, יהודה והגליל בלבד. ניתן לקבוע ללא היסוס שהחלוקה לשתיים היא החלוקה המקובלת בספרות חז"ל. זאת ועוד. החלוקה לשלוש מופיעה בשלוש משניות אנונימיות (סתמיות) בעקרונות הלכתיים מרכזיים. לפחות את משנתנו ניתן לתארך לתקופה הקדומה יחסית, לדור יבנה או קודם (להלן). לעומת זאת החלוקה לשתיים מופיעה רבות בפי חכמי דור אושא 53 משנה, תרומות פ"י מ"ח; מעשרות פ"ב מ"ג; ירו', פסחים פ"ד ה"א, ל ע"ד; פ"י ה"ה, לז ע"ד; ראש השנה פ"ד ה"ה, נט ע"ג; כתובות פ"א ה"א, כה ע"א; מדרש שמואל, ח א, ועוד רבים. . בחלק אחר של המקרים החלוקה הזאת מופיעה במשניות שקשה לתארך את עריכתן, אף שהנושא ההלכתי עצמו עשוי להיות קדום 54 כגון במשנה, פסחים פ"ד מ"ה, וראו פירושנו לה; כתובות פ"ד מי"ב; תוס', כתובות פ"ב ה"ה; גיטין פ"ז ה"ז, ועוד רבים. . נראה, אפוא, שיש בסיס איתן למסקנה שחלוקת ארץ ישראל לשלוש הייתה החלוקה הקדומה, יסודה בסוף ימי בית שני כפי שעולה מדברי יוספוס, והמשניות משתמשות בה. החלוקה לשתיים מקובלת בהמשך תקופת התנאים. כפי שנראה להלן, ההבדל בין שתי החלוקות אינו ספרותי אלא יישובי.
10בימי בית שני היה עבר הירדן אזור יישוב יהודי גדול ופורח. עדות לכך יש בעשרות עדויות על היישוב בעבר הירדן. כן נמצאו גם מעט עדויות ארכאולוגיות לכך 55 שגיב, עבר הירדן. . היישוב היהודי דעך וכמעט חוסל במרד הגדול או במרד בר כוכבא. לאחר המרד אנו שומעים רק על יישוב יהודי דל בעבר הירדן. קהילות יהודיות נמצאו כמובן בערים הגדולות, וכן בעמק הר'ור בלבד 56 עדיין חסר לנו סיכום עדכני על היישוב היהודי בעבר הירדן. לסיכום כללי ראו ספראי, יוספוס, עמ' 601-011; ספראי, מצב היישוב, עמ' 212-412. . נראה שאת חורבן היישוב יש לתלות במרד בר כוכבא, אך שאלת המועד המדויק אינה ברורה. מכל מקום, זו הסיבה לכך שעבר הירדן אינו נזכר במשניות רבות המתמקדות ביהודה ובגליל בלבד.
11יש להניח שההלכה שמביאים ביכורים מעבר הירדן מבטאת את ימי בית שני, וההסתייגויות שלפיהן עבר הירדן אינו חלק אינטגרלי מארץ ישראל משקפות את התערערות היישוב היהודי בחבל ארץ זה. לאחר החורבן נותרו כל הלכות ביכורים כ"הלכתא למשיחא", וכך הוכשרה הקרקע לשינויים בהלכה הקדומה, שכן לא היה בהם משום פגיעה במסורת המקודשת כפי שהיא מוכרת לחכמי כל דור ולציבור.
12כאמור, במשנה ג סופר על הר צבועים שהביאו ביכוריהם ולא קיבלו מהן. במקבילה בחלה מופיע הסיפור בסדרת מעשים על בני חוץ לארץ שהרימו מעשרות ותרומות. ההקשר שם מאפשר להבין שהר צבועים הוא בחוץ לארץ, או לפחות בעבר הירדן. ברם, תיאור המעשה והפסוק המובא שם קושר את המעשה להקדמת הבאת הביכורים: "הביאו ביכוריהם קודם לעצרת ולא קיבלו מהן מפני הכתוב שבתורה וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה" (לעיל מ"ג; חלה פ"ד מ"י). אם כן, איש אינו מטיל ספק בכך שמביאים ביכורים מהר צבועים. כפי שהסברנו, ייתכן שהר צבועים הוא הרכס שממערב ליריחו, והוא בוודאי בתחום ארץ ישראל. אפשר גם שהוא בעבר הירדן, והמשנה מהלכת בשיטה שמביאים ביכורים מעבר הירדן. המעשה הועבר ממשנתנו למשנת חלה, ושם הוא אכן מצוי שלא בהקשרו.