משנת ארץ ישראל על משנה ביכורים ג:ז
משנת ארץ ישראל על משנה ביכורים · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Bikkurim 3:7
Open in the reader →1בראשונה כל מי שהוא יודע לקרות – את פרשת הביכורים, קורא – בעצמו, וכל מי שאינו יודע לקרות – בעצמו, מקרין אותו – קוראים לפניו והוא עונה אחרי המקריא. לא נאמר במקורותינו אם קריאה זו הייתה בעל פה או מתוך טבלה או ספר. פילון בספרו על החוקים בסעיף 216 מתאר את הבאת הביכורים, וכך לשונו: "בעומדו לפני המזבח הוא נותן אותם לכוהן וקורא (מדקלם) שיר כליל יופי ונפלא ואם אינו זוכר אותו מקשיב לו מפי הכוהן בתשומת לב מלאה". לעדותו של פילון הקריאה היא בעל פה. ידיעת הקריאה בתורה הייתה נפוצה למדי. חיי בית הכנסת היו רווחים בערים ובשאר היישובים. במרכז חיי בית הכנסת הייתה הקריאה בתורה בשבתות, ובאי בית הכנסת בעצמם קראו בה, כך שמביא הביכורים יכול היה לשנן לעצמו את קריאתם של פסוקים מספר. אולם בוודאי היו אף כאלה שמעשה זה היה קשה להם ונזקקו לכוהן שיקריא להם את הפסוקים (מציאות מעינה משתקפת אף בסוכה פ"ג מ"י). המשנה מעידה שזה היה הנוהג בראשונה, אולם במציאות שהמשנה מעלה נוהג זה אינו קיים עוד, כפי שנקרא להלן במשנה. המציאות שהמשנה מעלה היא המציאות בדור האחרון לימי הבית, כפי שעולה ממקורות רבים אחרים. פילון חי ופעל במחצית הראשונה של המאה הראשונה למניינם וקרוב להניח שהוא מתאר את המציאות של ימיו, היא המציאות ש"בראשונה" שבמשנתנו.
2נימנעו מלהביא – מפני הבושה, שאינם מסוגלים לקרוא בעל פה כמה פסוקים. פירוש זה אינו במקורות ומפרשי המשנה חוזרים עליו, והדברים נראים.
3היתקינו שיהוא מקרין את מי שהוא יודע ואת מי שאינו יודע – הספרי מאשש הלכה זו: "סמכו על המקרא וענית – אין עניה אלא מפי אחרים" (פיסקא שא, עמ' 319). מעין דרשה זו מובאת אף בסוגיה בירושלמי, והוא מוסיף: "ולא עוד אלא שסמכו למקרא: וענית ואמרת" (סה ע"ד). דרשה זו היא דוגמה לדרשות שלא יצרו הלכה אלא רק איששו אותה, שהרי הנימוק היה, כאמור, חברתי. עם זאת, הדרשה עצמה היא דרשה רגילה ואינה חריפה או רחוקה יותר מפשט הכתוב מדרשות רגילות. במדרש עצמו היא מכונה כ"סמך": "סמכו על המקרא", וזאת מכיוון שבעל המדרש הכיר את המשנה וידע שלהלכה בסיס מחוץ לדרשה.
4במשנתנו לא נזכר כי מקרא ביכורים נקרא בלשון הקודש בלבד, אבל ברשימת הדברים הנאמרים והנקראים הערוכה במשנת סוטה נאמר: "אלו נאמרין בכל לשון: פרשת סוטה, ווידוי מעשר, קריאת שמע ותפלה וברכת המזון ושבועת העדות ושבועת הפקדון" (פ"ז מ"א), "ואלו נאמרין בלשון הקודש: מקרא בכורים" וכו' (שם מ"ב), ולהלן: "מקרא בכורים כיצד? וענית ואמרת לפני ה' אלהיך. ולהלן (בברכות וקללות על הר גריזים) הוא אומר: וענו הלוים ואמרו, מה ענייה האמורה להלן בלשון הקדש, אף כאן בלשון הקדש" (שם מ"ג). בספרי לפרשת ביכורים נאמר: "וענית ואמרת נאמר כאן עניה ונאמר להלן עניה. מה עניה האמורה להלן בלשון הקדש אף עניה האמורה כאן בלשון הקדש" (פיסקא שא, עמ' 318). בשאלת השימוש בעברית במקדש דנו בנספח למסכת שקלים.