משנת ארץ ישראל על משנה חלה ד:א
משנת ארץ ישראל על משנה חלה · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Challah 4:1
Open in the reader →1הרקע הרֵאלי למשנה זו ולמשניות הבאות הוא שוב האפייה המשותפת בחצר השייכת לכמה דיירים. הנשים אפו יחדיו. הלישה הייתה משותפת על אותו משטח עבודה מצומצם, והאפייה משותפת באותו תנור. בצק נגע בבצק, ומאפה במאפה (איור 17).
2שתי נשים שעשו שני קבים – כל אחת בפני עצמה פטורה מחלה משום שאפתה פחות משיעור חלה 173 המשנה מניחה שקב אחד הוא פחות מכשיעור, ושני קבים הם כשיעור, זאת מבלי להיכנס למחלוקת במשנת עדיות (פ"א מ"ב) על שיעור חלה. עם זאת, משנתנו דוחה את דעת בית שמאי שם שמפרישים גם מקב, וראו להלן משנה ד. , ונגעו זה בזה – שני הבצקים נגעו זה בזה ובתהליך התפיחה "נשכו זה את זה", כלומר נדבקו ומעט מהאחד עבר אל האחר. הסברנו את המשנה לשיטת רבי יוחנן בן נורי (לעיל פ"ג מ"א) שנותנים את החלה מהבצק. לשיטת רבי עקיבא שנותנים את החלה מלחם לאחר אפייתו (שם מ"ו) המגע היה בעת האפייה בתנור. הירושלמי מסביר שהנגיעה כאן היא נשיכה, דנו בכך בסוף פ"ב וראינו כי לפירוש זה יתרונות וחסרונות. יש בכך הסבר לסתירה עם משנה ד להלן, אך פירוש זה סותר משניות לעיל (פ"ב מ"ד ומ"ט). לדעתנו זו מחלוקת עקרונית, האם די בנגיעה, כשיטת בית שמאי ורבי אליעזר, או שיש צורך בנשיכה, כדעת בית הלל. הירושלמי רצה להעמיד את משנתנו כבית הלל, אך לא הסביר את שיקוליו במפורש. אבל לגופו של עניין, די להעמידה כבית שמאי 174 משניות רבות נסתמו כבית שמאי. לרשימה חלקית ראו ספראי, הכרעה כבית שמאי. .
3אפילו הן ממין אחד פטורין – אמנם שני לחמים נדבקו, אך שתי השותפות אינן מעוניינות בכך ולכן אין הדבר נחשב לאפייה אחת. דומה שהגורם הקובע כאן הוא רצונן של הנשים האופות. אם ההדבקה היא לרצונן – זו נחשבת להדבקה. עיקרון דומה חל על הרטבת פרות חיים. פרי חי נחשב לשלם, ולמקבל טומאה, כאשר נרטב, ובתנאי שההרטבה היא לרצונו של בעל הפרות, בזמן שהן של אשה אחת מין במינו חייב – ההנחה היא שלאישה לא אכפת שהלחמים השונים נוגעים ונדבקים זה בזה, ואולי אף רוצה בכך, ושלא במינו פטור – אבל אם הלחמים ממינים שונים, מן הסתם אין האישה רוצה שיידבקו ולכן אין הנגיעה (נשיכה) מועילה להפיכת שני הבצקים ללחם אחד (ירו', נט ע"ד). מכאן גם מסקנת הירושלמי שאם האישה מקפידה להפריד בין הלחמים אין הם נחשבים לבצק אחד אפילו אם שניהם מאותו המין, ורבי יונה מסביר שהיא אופה אותם זה ליד זה משום שאין לה מקום ללוש אותם בנפרד לגמרי. אגב, ניכר שרבי יונה מסביר את המציאות לפי דעתו ההלכתית של רבי יוחנן בן נורי שחובת חלה היא בתחילת הלישה.
4הרמב"ם וראשונים נוספים מפרשים שמשנתנו כבית הלל במסכת עדיות ששיעור חלה הוא שני קבים (ראו פירושנו לפ"ב מ"ו). ברם, דומה שאזכור שני הקבים כאן הוא מקרי. חשוב למשנה לציין שלכל אחת מהנשים פחות מקב, שהוא פחות מכשיעור, והסך הכולל אינו חשוב כלל. ראיה לכך יש במשנה ב. שם הסך הכולל הוא שלושה קבים ואף הוא אינו חשוב, כל שחשוב הוא שכל אחת מהעיסות היא קב. כפי שאמור במשנת עדיות לדעת בית שמאי די בקב אחד כדי לחייב בחלה, וודאי שהמשנה אינה כדעת בית שמאי, שכן לפי בית שמאי כל קב לחוד חייב בחלה, וסתמה כחכמים שיש צורך בחמישה רבעים של קב.