משנת ארץ ישראל על משנה דמאי ז:ב
משנת ארץ ישראל על משנה דמאי · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Demai 7:2
Open in the reader →1מזגו לו את הכוס – לאחר המזון הראשון באה כוס היין. בדרך כלל מקובל היה שאדם מזג לעצמו מעט יין, והשמש עבר בין הנוכחים והוסיף מים חמים למזג (איור 23). סדר זה של מזון וכוס נמסר גם במשניות אחרות המתארות את סדר הסעודה 13 ראו פירושנו לפסחים פ"י מ"ד; תוס', ברכות פ"ה מ"ג והמבוא למסכת ברכות. . במקורות אלו אף מופיע הביטוי "מזגו לו את הכוס", ונראה שהיה זה מינוח כמעט קבוע, מעין מטבע לשון של סעודה.
2אומר [ מהו ] שאני עתיד לשייר בשולי הכוס הרי הוא מעשר – מה שאני עתיד להשאיר בכוס יהיה חלק מהמעשר, ושאר [ ושאר ושאר ] מעשר סמוך לו – די במילה "שאר" פעם אחת בלבד. שאר המעשר הנדרש (עשירית מהכוס) הוא יתר המעשר.
3זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו – השיירים של הכוס הם תרומת המעשר, [ ו ] מעשר שיני בפיו [ ו ] מחולל על המעות – את המעשר השני הוא צריך להפריש רק בפיו, כלומר רק לומר שזה מעשר שני, ולחללו על מעות. אולי יש לפרש "בפיו" שגם מה שכבר נמצא בפיו יכול להיות המעשר השני, וצריך כמובן לחללו תמורת מעות. ברור שכאן אין הוא נותן לכוהן את תרומת המעשר אלא משמיד אותה, שכן היא שיירי הכוס. את המעשר עצמו ודאי שאינו מפריש, ומסתפק ב"קריאת שם" בלבד.
4הכוונה לסעודה ביום חול, שבה ניתן להפריש מעשר. אף על פי כן לא תבעו מהאורח להפריש ממש בפומבי, אלא הסתפקו ב"הפרשה בלב", סמלית ומזערית. אין ספק שכאן חכמים מוותרים על דרישות הלכתיות מוצקות, כל זאת בשם האחדות החברתית.