משנת ארץ ישראל על משנה גיטין ב:ב

1משנה ב עוסקת בסעיף נוסף הקשור במיסוד כתיבת הגט, חתימתו והטקס הכרוך בו – זמן הכתיבה. אף כאן מצינו מחלוקת.

2נכתב ביום ונתחתם [ ביום בלילה ונחתם ] בלילה [ בלילה ונחתם ביום כשר ביום ונחתם בלילה ] פסול – כל שטר מחייב חייב להכיל בתוכו תאריך מדויק על מנת לקבוע את חלותו (פ"ט מ"ג). 9 במשנה שאחריה (מ"ד) בסיפא "אם נשאת הולד כשר", כלומר הדרישה היא לכתחילה, אך השטר איננו פסול לגמרי. ראו גם דיוננו בפ"ג מ"ב. התאריך בדרך כלל, הוא היום שבו חל המעשה המשפטי שבשטר. 10 יש שטרות שכשרים גם אם שינו את התאריך שלהם. הלא שנינו בפירוש ששטרי חוב מאוחרים כשרים, ופרוזבול המוקדם כשר. כך לגבי כל שטר. בגיטין השטר חל רק בשעת הנתינה, אבל לא בכך עוסקת משנתנו. בדרך כלל השטר נכתב ונחתם במעמד שני בני הזוג וניתן לאישה מיידית. בכך עוסקת המשנה. לפיכך החתימה בדרך כלל נעשית בתאריך שנכתב בתוך השטר. ההבחנה שבמשנה קובעת שניתן לכתוב בלילה כמו ביום, אך יש להקפיד על אותו התאריך, וכיוון שלפי ההלכה היום מתחיל עם ערב, הרי שכתיבה ביום וחתימה לאחר חשכה היא שינוי בתאריך ופוסלת את הגט.

3רבי שמעון מכשיר – לדידו של רבי שמעון אין מניעה שהחתימה תהיה שלא באותו יום שבו נכתב הגט, ולכן "רבי שמעון אומר: אפילו כתבו היום וחתמו למחר – כשר" (תוספתא פ"ב ה"ב). המשנה ממשיכה ומנמקת את עמדתו של רבי שמעון: שהיה רבי שמעון אומר כל גיטים שנכתבו ( בו ) ביום ונתחתמו בלילה פסולין חוץ מגיטי נשים – לפי דברי רבי שמעון יש הבדל בין גטי נשים ושאר שטרות. בשטר רגיל יש לחתום בזמן המצוין בשטר, ואילו בגטי נשים אין לכתיבה מעמד מיוחד, שכן תוקפם של הגירושין ממילא יהיה רק מרגע מסירת הגט, שאיננו יודעים מתי הוא. לכן, לדעת רבי שמעון, אין חשיבות לכך שהתאריך המופיע בשטר יהיה תואם לזמן החתימה.

4להבחנה בין גטי נשים ובין שטרות אחרים ישנו ממד נוסף: שטרות אחרים קובעים זכות כספית לאחד הצדדים ועל כן ישנה חשיבות רבה לתאריך המדויק, כדי לעמוד על היחס בין זכות זו ובין זכות אחרת שהוקנתה לכאורה בתאריך סמוך. למשל, במקרה שבו מוצגים מסמכים סותרים (מכירה לשני אנשים; הלוואה לשני אנשים, שכן לקודם זכות ראשונית לפירעון במקרה שאין ללווה מספיק כסף לשני המלווים). על כן, חובה להקפיד על חתימה בתאריך הכתוב בשטר. 11 שטר שחתימתו נעשית בתאריך אחר מכתיבת התאריך שבו מכונה בהלכה "שטר מוקדם". המשנה (שביעית פ"י מ"ה) קבעה: "שטרי חוב המוקדמים פסולים והמאוחרים כשרים".

5גטי נשים, לעומת זאת, משנים את המעמד האישי של האישה רק עם מסירת הגט, לפיכך, לדעת ר' שמעון, אין חשיבות לחתימה ביום הכתיבה. אמנם לגיטין יש לעתים גם משמעות כלכלית (הבעל מפסיק לאכול פירות מרכוש האישה), אבל היא משנית לגט עצמו. יש להניח שגם היבטים כלכליים אלו נחתכו ונקבעו רק על פי מסירת השטר. נמצאנו למדים שבעצם ההבדל העיקרי בין גט לשטר הוא בפן הריאלי חברתי. נהוג היה ששטרות כלכליים נכתבו ונחתמו בעת המסירה, לעומת זאת גט אישה לעתים קרובות הוכן לחוד ונמסר רק מאוחר יותר.

6גט אישה רגיל שיינתן במרחקים. בחלק מהמקרים הבעל נמצא במרחקים בשבי וסיכוי החזרה שלו קטן. מצב זה מדרבן שליחת גט על מנת לשחרר את האישה שלא תישאר עגונה. גם בגט כלכלי ניתן לתאר מצב שהבעל יכתוב את הגט בהיותו במרחקים (שהלך למדינת הים), באופן מעשי שטר זה אמנם חל כבר בעבר משעת הכתיבה. אבל איש לא יוציא אותו לפועל עד שיגיע כלומר עד שעת המכירה. בפועל בשטרות רגילים, מקרים כאלה היו נדירים. לעומת זאת בגט אישה כנראה הדבר רווח יותר. ייתכן גם שהצורך להכין את השטר על ידי סופר, והצורך בהכנות מוקדמות גרם לנתק בין שעת הכתיבה לשעת המסירה בפועל. מבחינה ריאלית המקורות מתארים את הגט כמוכן והבעל (בעצמו או על ידי שליח) מוסר אותו מוכן לאישה (להלן פ"ח מ"א-מ"ב). אותו דין חל גם בשטר חוב כלכלי (שם משנה ג). אבל בשטר חוב כלכלי זה מצב נדיר ובגט אישה מצב רגיל.

7אם כן אין באמת הבדל משפטי בין גט אישה לשטר חוב אלא שהמציאות החברתית הכתיבה שוני ביניהם בדרך המסירה.

8ייתכן שלדרך המסירה גם ביטוי משפטי יותר. שטר כלכלי חל בשעת הכתיבה ואם נמסר מאוחר יותר מזמן הכתיבה, ייתכן שאחד הצדדים יצטרך להחזיר ממון לחברו. שום נזק לא ייגרם בגלל המסירה והפרסום הפומבי המאוחר. כלומר את הנזק ניתן יהיה להחזיר בשווי ריאלי. לעומת זאת הגט יחול כבר בשעת הכתיבה ויימסר רק מאוחר יותר (יוודע לאישה ולציבור מאוחר יותר), יגרם נזק חסר תקנה. האישה עלולה להיות עגונה זמן ממושך. אם ייוולד לה ילד מאחר, בתקופה זו ייגרם פגם ייחוס חמור לוולד (לכאורה האישה מגורשת, אך היא התנהגה במתירנות בעת שטרם ידעה שהיא מגורשת) אין דרך לתקן נזקים כאלה.

9עתה מבינים אנו טוב יותר את המשפט "קל היקלו עליה שלא תהא יושבת עגונה" (ירושלמי פ"א ה"א, מג ע"א). בבבל המינוח הוא "משום עיגונא אקילו בה רבנן" (ג ע"א). המשפט נאמר בסוגיה בהקשר מצומצם (כשרות שליח אחד), 12 ביבמות פח ע"א; צד ע"א נאמר הטיעון לגבי כשרות עד אחד בכלל. אין זה הנימוק ההיסטורי לכשרות עד אחד בדיני אישות, שכן ההיתר רחב יותר וכולל כל מה שאיננו ממון (יבמות פט"ז מ"ז). עיקרון ההקלה על עגונה היה מוכר וידוע במשפט העברי (עד היום). והתלמוד משתמש ברעיון הזה לפרשנות ספציפית של מקרים הנידונים לפניו. אך משמעותו רחבה יותר והוא מתבטא במועד המשפטי של חלות הגט.

10על השאלה, למה יש לדקדק בתאריך הכתיבה 13 יש לשאול כיצד לא נכלל בגט סעיף ברור המעיד על נתינת השטר לאישה, על כך להלן. ניתן לענות בשתי דרכים:

111. המשנה עוסקת רק בתיאוריה המשפטית, שעל פיה שטר צריך להיות שלם, ומתעלמת מהמציאות.

122. במציאות הגט לא היה פרטי באופן מלא. אמנם יכול אדם לכתוב גט במעמד פרטי עם שני עדים, אבל בפועל הגט נכתב בפני בית דין. בית דין איננו סתם בית דין אלא רשות עירונית, או בית הדין של החכם. עצם הדרישה לבית דין היא דרישה לפומביות והטקס הרגיל כלל כתיבה, חתימה ונתינה בו בזמן, זאת כדי להקפיד על כללי הגט, כתיבה לשמה, בחירת עדים כשרים ועוד. בתלמוד הבבלי אכן הלבלר נקרא "ספרא דדייני" (ג ע"א). אמנם לפי ההלכה התנאית לא נדרשת בכלל מעורבות בית דין, אבל ראינו שבפועל אכן כבר במשנה מופיעה מעורבות כזאת. 14 ראו במבוא למסכת, וכן להלן פ"ו מ"ו; יבמות פ"י מ"ב ופירושנו לה, וכן במבוא למסכת סנהדרין.

13לפי האפשרות הראשונה התאריך בשטר הוא תאריך הנתינה. אבל עם השכלול המשפטי פירקו חכמים את מרכיבי השטר. טופס השטר לחוד, מילוי הפרטים לחוד ונתינה לאישה לחוד. במשנה שלנו, בראשית הפרק, מדובר במקרה מיוחד שבו האיש נמצא במדינת הים והאישה בארץ, והגט יגיע ע"י שליח, ובוודאי יעברו ימים רבים בינתיים. זה הסיבה שבגללה ייווצר הפיצול. משנתנו מדברת בפיצול מהותי יותר בפער שבין כתיבה לחתימה. אכן זו הבעיה של קהילות חוץ לארץ שבהן לא פעלו בתי דין מסודרים. תקנת חז"ל אִפשרה מצב כזה של פיצול בין כתיבה למסירה. בכך דנה המשנה בראשית הפרק. עתה עוסקת המשנה במקרה התדיר והרגיל. במצב זה יש להקפיד על חתימה ביום הכתיבה, משום שאם לא יקפידו על כך – הרי התאריך על השטר הוא אנכרוניסטי ואיננו תקף מבחינה הלכתית או כלכלית. אמנם חכמים (בית הלל) צמצמו את הפער בין תאריך הגט לבין חלותו (מן המסירה) בקובעם שלפחות מלכתחילה גט ישן פסול (להלן פ"ח מ"ד), לדעת בית הלל, וראו פירושנו שם. ברם, בית שמאי מתירים זאת. כלומר הגירושים יתקיימו בעזרת גט שבו תאריך מעבר כלשהו.

14תאריך המסירה משמעותי גם במקרה שבו הבעל מת – אם קדם השטר למותו השטר כורת (להלן פ"ז מ"ט), כלומר: האישה היא גרושה ולא אלמנה, שהרי הגיע הגט לידה לפני מות בעלה. אבל אם הגיע הגט לידה אחרי מות בעלה – היא אלמנה ולא גרושה גם במקרה זה תאריך המסירה חשוב יותר. 15 אם כי גם במקרה זה תאריך המסירה הוא הקובע. המשנה שם אומרת שהדבר תלוי בשאלה האם המסירה הייתה לפני מותו, ואין חשיבות לתאריך הכתוב בגט. אין די בכך שבשטר נכתב תאריך קודם ליום מות בעלה, יש לוודא שגם המסירה נעשתה לפני מותו (השאלה עולה במקרה שבו הבעל שלח את הגט ביד שליח). בעיה דומה קיימת גם בכתובה. הכתובה נכתבת ונחתמת בתאריך מסוים, אך חלה רק במועד האירוסין. היום, הפתרון לכך טקסי, כתיבת הכתובה וחתימתה ממש לפני הנישואין, וכך נהגו מן הסתם גם בכתיבת גט. בעיה כזאת אופיינית לשטרות שהם שטרות דתיים או טקסיים ומשפטיים כאחד, אך יכולה להתרחש כמובן גם בשטר שכולו משפטי, ומכיל בתוכו סתירה פנימית (לעיל). לעתים הפן המשפטי מתנגש בפן הדתי. במבוא לכתובות עמדנו על כך. בגיטין התנגשות זאת קטנה יותר, אך עדיין קיימת.

15המשנה אינה מונה אלא את העמדות המשפטיות של תנא קמא ורבי שמעון. האמוראים מנסים לברר את טעמה של התביעה לכלול תאריך בגט. דומה שניתן לחלק את ההנמקות לארבעה טיפוסים: א. חשש חיפוי על זנות. ב. עסקי ממון. ייתכן שיש להוסיף שני נימוקים: אפשרות לחרטה של הבעל, הרצון לאחידות בשטרות.

16"מפני מה תיקנו זמן בגיטין? רבי יוחנן אמר: משום בת אחותו, ריש לקיש אמר: משום פירות" (יז ע"א). רבי יוחנן חושש לשיבוש במערכות האישות בתוך המשפחה, ובלשון התלמוד "זנות" (שם). המפרשים הסבירו את חששו של רבי יוחנן בכך שאפשרות חתימה על גט שהתאריך המצוין בו מוקדם ליום חתימתו, עשויה להוליד ניסיונות לחיפוי על זנות, על ידי יצירת גט רטרואקטיבי כדי להוכיח שהאישה לא הייתה נשואה בעת המקרה. חשש זה קיים בעיקר במקרים שבהם ישנם קשרים משפחתיים ראשוניים בין הבעל ובין אשתו, כגון שהוא נשוי לבת אחותו, 16 כידוע שיבחו חז"ל את הנישואין עם בת האחות. ראו על כך בפירושנו לנדרים פ"ח מ"ז, וראו שרמר, זכר ונקבה, פרק ה. והמוטיבציה לחיפוי על האישה שזנתה לכאורה גוברת על הרצון למצות עמה את הדין, וכן מפורש בירושלמי: "רב הונא אמר, מפני מה התקינו זמן בגט? מפני מעשה שאירע מעשה באחד שהיה נשוי את בת אחותו וזינת עד שהיא אשת איש הלך והקדים זמנו בגט אמר מוטב שתידון בפנויה ואל תדון באשת איש" (מה ע"ג).

17לפי ריש לקיש החשש הוא בתחום הכלכלי: הנישואין מקנים לבעל זכויות בנכסי אשתו, ועם הגירושין פוקעות זכויות אלה. משום כך קבעו חכמים שיש לכתוב את התאריך בגט, ומרגע כתיבתו וחתימתו יש לראות את זכותו כפקועה, אף אם טרם נמסר הגט לאשתו.

18שני הנימוקים מתעלמים מכך שזמן הגט איננו משמעותי אלא זמן הנתינה, בהנחה שיש עדי מסירה. זו שאלה כללית והיא חלה על כל הדיונים בתאריך הגט. אפשר כמובן להציע נימוקים נוספים כגון שאם אין בגט תאריך, אי אפשר להזים את העדים. אבל בעיקר שבכל שטר יש תאריך, זהו חלק מפורמולת השטרות בכל העולם בכלל ובעולם היהודי בפרט. חכמים לא רצו לחרוג ממסגרת שטרות רגילים, וליצור הלכה מורכבת מדי שבה בחלק מהשטרות צריך לכתוב תאריך ובחלק מהשטרות אין צורך, ולמען הפשטות יצרו חכמים הלכה אחידה. חכמים שאפו שהגט יהיה שטר ככל השטרות. כל זאת אף שתאריך הכתיבה איננו התאריך הקובע אלא תאריך המסירה. על כל פנים בהמשך הסוגיה נדון מקרה של כתובה "נכתב ביום ונחתם בלילה", ומשמע שלפחות האמוראים חשבו שנושא התאריך אחיד בכל השטרות.

19אכן התוספתא קובעת שאין חובה לכתוב זמן בגט (פ"ז ה"ו; בבלי בבא בתרא קעב ע"ב), ונראה שהיא משלימה את המשנה האומרת "שלשה גטין פסולין ואם נשאת הולד כשר כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן ", ובאה לומר שאם כתוב בגט "אני היום גרשתיך" הרי זה כאילו כתוב בו זמן, אך נראה שהנוהג המקובל היה לכתוב את הזמן בגט כיוצא מהמשנה ומהתלמודים. בגט היחידי הקדום שבידינו 17 דנו בו במבוא. נכלל הזמן. אך זה גט מיוחד שנכתב בשנת שש למרד החורבן במצדה, ערב נפילת המעוז היהודי האחרון. יש לראות בו כתיבת גט של המסוכן או של היוצא לקרב. לולא המשנה ניתן היה לטעון שהבעל שגירש אשתו בתנאים אלו רצה, מן הסתם, לרמוז שהוא מגרש אותה מתוך הכרח ומחמת הסכנה, לא משנאה אלא מאהבה. משטר זה אין ללמוד על הכללת הזמן בשטרות.

20במשנת יבמות שנינו: "ספק גרושין כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד זהו ספק גרושין" (יבמות פ"ג מ"ח). לעומת זאת במשנתנו להלן פ"ט מ"ד נאמר שגט כזה פסול ונדון בכך במקומו. על כל פנים מרכיב הזמן הוא חלק קבוע בכל השטרות שבידינו במרחב היהודי והלא יהודי (כתובות ודיני ממונות, ושטרות גירושין). כך בתקופת המשנה והתלמוד, ואף לאחריה.

21יש לתמוה כיצד לא נכלל בגט סעיף ברור המעיד על נתינת השטר לאישה, מתי ניתן וכן הלאה. אפשר שכאשר קבעו חז"ל את חובת הנתינה של הגט, ואת הצורך במודעות האישה לקבלת הגט ("מדעתה"), כבר נוסח הגט היה קבוע. זו כמובן השערה בלבד, על כל פנים בשטרות גט של עמים אחרים, גם אין פרטים על הנתינה. לדעתנו מסתבר שבדרך כלל ניתן הגט במעמד הכתיבה ובמעמד פומבי למחצה (וטקסי). כל המקרים בפרק הם מיוחדים, כאשר אי אפשר לקיים את הנוהל הרגיל. מצבים מיוחדים אלו לא השפיעו על הנוסח הקבוע בשטרות.

22הבבלי מספר על מעשה הכתובה של רבי חייא: "כתובתיה דרבי חייא בר רב איכתוב ביום ואיחתום בלילה, הוה רב התם ולא אמר להו ולא מידי" (יח ע"א), כלומר רב נהג כדברי רבי שמעון, הוא כתב כתובה ביום וחתם עליה בלילה. הסוגיה מנמקת את המנהג בדבריו של רבי אלעזר ברבי צדוק: "לא שנו אלא כשאין עסוקין באותו ענין, אבל עסוקין באותו ענין כשר" (שם). כלומר, מקובל לכאורה שהדיון בפרטי הכתובה עשוי להתמשך, ואזי עלול להיווצר פער תאריכים בין הכתיבה והחתימה, אם תשקע השמש תוך כדי הדיון. אבל כיוון שבתחילת הדיון כתבו את התאריך של אותו יום, לא חייבים לכתוב את השטר מחדש אחרי ששקעה השמש. אבל אם קמו ממקומם ועצרו את הדיון, 18 או אפילו לא קמו ממקומם אלא שעברו לדבר על עניינים שאינם קשורים לחתונה. יצטרכו להכין שטר חדש עם התאריך המעודכן. דא עקא, מימרתו של רבי אלעזר ברבי צדוק מופיעה בספרות התנאית והאמוראית בהקשרים שונים, נראה שהוא אמר כן באופן כללי, והסוגיה כאן משתמשת בעיקרון שקבע ומיישמת אותו בכתובה. 19 תוספתא פ"ו ה"ח, ביחס לחובת האמירה במתן גט, וכך גם בתוספתא קידושין פ"ב ה"ח, וכן בבבלי קידושין ו ע"א, ביחס לחובה לפרש שהשטר הוא גט. וכך גם בירושלמי מעשר שני פ"ד ה"ד, נה ע"ב. לפיכך "עסוקים באותו עניין" איננו עוסק בעניין הכתובה כלל, אבל הסוגיה שציטטה את המשפט סברה כמובן ניתן לכתוב את הכתובה במשך כל התקופה שבה המתכנסים עוסקים בעניין האירוסין והנישואין, המעשה עשוי לשקף, כמו מחלוקות רבי שמעון במשנתנו ורבי יהודה במשנה הקודמת, התייחסות פחות פורמלית או טקסית לתהליך הגט או לכתיבת הכתובה. 20 בניגוד להיגד המיוחס לשמואל הבבלי: "כתובה כמעשה בית דין דמיא" (גיטין יח ע"א). הגמרא בדף כז ע"א משתמשת בטיעון זה לגבי גט. אנו משתמשים בסברה זו (שהגט הוא "מעשה בית דין" – כלומר שנערך בצורה פורמלית וציבורית) כדי להצביע על ראיית כתיבת הגט ונתינתו כמעשה ציבורי בעל אופי משפטי וטִקסי. במחקר התלמודי מובאת לא אחת הצעה להבין את דברי האמורא כאילו נסובו על עניין שונה מזה שבו הם משובצים בסוגיה. במקרה זה גם מהסוגיה כמות שהיא לפנינו, לא ברור מה ההקשר המקורי של דברי שמואל. יש להניח שהמשפט "כתובה כמעשה בית דין דמיא מה מעשה בית דין נכתבים ביום ונחתמים בלילה, אף כתובה נכתבת ביום ונחתמת בלילה" לא יצא כולו מידי שמואל שהרי הוא מנוסח בשתי שפות. שמואל אמר רק את החצי הראשון "כתובה כמעשה בית דין דמיא", וסתם הגמרא הסיק "מה מעשה בית דין..." ואולי להפך: שמואל אמר את המשפט העברי, והניסוח "כתובה כמעשה בית דין" הוא מסקנת סתם הגמרא. עוד יש להעיר ששמואל דיבר על כתובה, והסבת המשפט לגט, היא תפישתה של הסוגיה בדף כז ע"א, וודאי שלא מדברי שמואל עצמו.

23הסברנו את דעת רבי שמעון בכך שלדעתו בגט רק הכתיבה חשובה ולא החתימה, בניגוד לשטר רגיל, ולכן מותר לחתום בלילה על גט שנעשה ביום. משנתנו עוסקת בהפרשי זמנים בין הכתיבה לחתימה; יום ולילה הם רק דוגמאות להפרשי זמנים. כלומר, ניתן לכתוב בלילה או ביום, ובלבד שהכתיבה והחתימה תיעשנה כאחת.

24ההגבלה "היו עסוקים באותו ענין" מופיעה כבר בתוספתא (פ"ו ה"ח), 21 וכן לעניין קידושין תוספתא קידושין פ"ב ה"ח; פ"ד הי"ב, ירושלמי מעשר שני פ"ד ה"ד, נה ע"א; בבלי קידושין ו ע"א; פ ע"ב. אבל בעניין אחר. בהקשר שלנו מופיע עיקרון זה רק בתלמוד. לפי הבבלי אם עוסקים באותו עניין הגט כשר אף אם נכתב ביום ונחתם בלילה: "1. כתובתיה דרבי חייא בר רב איכתוב ביום ואיחתום בלילה, הוה רב התם ולא אמר להו ולא מידי. לימא, כשמואל סבירא ליה? עסוקין באותו ענין הוו... דתניא, אמר רבי אלעזר בר רבי צדוק: לא שנו אלא כשאין עסוקין באותו ענין, אבל עסוקין באותו ענין – כשר". הבבלי רואה אפוא בנכתב ביום ונחתם בלילה דוגמה להפסקה, ומניח את הכלל (נדרש רצף). בירושלמי הנימוק הוא אחר: "נכתב ביום ונחתם ביום כו'. אמר רבי יוחנן פסול מפני אכילת פירות" (מד ע"א). כלומר החשש הוא שתאריך הגט יעורר בעיות כספיות (ממתי הוא חל).

25אנו מוסיפים את ההיבט החברתי. לילה איננו זמן לפעילות ציבורית. היום הוא זמן בית דין וזמן פעילות המוסדות. הלילה נועד לסעודה, שינה, ותלמידי חכמים גם מנצלים ממנו ללימוד. לכן יש התנגדות לחתימה בלילה. הוה אומר שהתלמודים כדרכם, נקטו הסברים טכניים הלכתיים ואלו אינם סותרים את ההסבר החברתי. אם הגט נכתב בלילה ונחתם בלילה הוא כשר, ויש להסביר זאת כאילוץ. אם נכתב בלילה סימן שאי אפשר היה לעשות אותו ביום, אם כן הוא כשר. אך אם נכתב ביום, צריך היה להיחתם לאלתר.

26במשנה ה נקבע שהכתיבה יכולה להיעשות על ידי מי שאינו כשיר לפעולות משפטיות (חירש, שוטה, קטן, אישה). מצד אחד הדבר מעיד שהכתיבה איננה מרכיב טקסי אלא טכני, ומצד שני עצם הדיון בנושא מלמד שהשיקול הטקסי תופס מקום, לפחות כ"הוא אמינא". לפי הפירוש המוצע משנתנו איננה קשורה לחשיבות הכתיבה, אלא רק להפרש הזמנים. כלומר הדרשה לרצף איננה נובעת ממה שהגמרא הבבלית מכנה "עדי כתיבה כרתי" אלא רק מהצורך ברצף בין החתימה והכתיבה. נכתב בלילה ונחתם ביום כשר, למרות הפגיעה ברצף הזמן משום העדיפות לפעילות ביום.

27רמב"ם פירש שרבי שמעון סבור שאף אם כתב הגט ביום וחתמו העדים בלילה הגט כשר מפני שבהפרש כה קצר (בין היום ללילה) אין חשש שיחפה על בת אחותו. אם כן הזמן המדויק איננו חשוב לעצמו, אלא רק אם הדבר עלול לגרום לנזק. כאמור הירושלמי הציע נזק אחר (אכילת פירות). הוא מנמק זאת בדברי הגמרא שתיקנו את התאריך רק בגלל נסיבות צדדיות (רבי יוחנן וריש לקיש), ובשפתנו הוא מבין שכל עניין התאריך הוא רק לשם אחידות השטרות ואיננו מהותי. עם זאת אין במשנה ראיה לכך שרבי שמעון מרחיב את דבריו על כל איזכור התאריך, אדרבה, בשאר שטרות פוסל ר"ש שטר שנכתב ביום ונחתם בלילה כי יש משמעות לזמן, ורק בגט הכשיר. כאמור לעיל מרכיב הזמן היה חלק בלתי נפרד מהשטר.

28התוספתא מזכירה מרכיב נוסף ברוח זו – המקום: "כתבו בעיר זו, לא יחתמנו בעיר אחרת, ואם חתמו כשר" (פ"ב ה"ב). 22 ריש לקיש טוען ברוח זו: "לא שנייא, הוא לילה הוא למחר הוא לאחר כמה" (ירושלמי מד ע"ב). מחד גיסא קיימת נטייה לארגון מסודר של טקס, 23 התוספתא איננה מוכיחה שהיה טקס, אלא שהייתה הקפדה על הפרטים. את קיומו של הטקס שיערנו במבוא והסברנו שההעדפה שמעניקים חכמים לגט בבית דין דווקא, הופכת את המעמד הפרטי לטקס. הוא הדין, להעדפה שהגט יינתן בנוכחות חכם, לדרישה שיהיו נוכחים עשרה אנשים, וכן הלאה: "רבי ביבי בשם רבי אסי עד שיכתוב במקום יהודאיקי. אם אין שם 'יהודאיקי', בבית הכנסת. אם אין שם בית הכנסת, מצרף עשרה בני אדם" (ירושלמי גיטין פ"א ה"א, מג ע"ב). הצורה יודאיקי היא צורה לשונית יוונית המתארת מקום, אזור או קהילה כגון גררטיקי (אזור גרר) בתניקי (אזור הבשן-בתניאה, ועוד). ולא שם של אדם (לתיאור אדם בכתובות כיהודי נעשה שימוש פשוט במילה פלוני יהודי). כוונת הירושלמי שהשטר ייכתב במקום יודאיקי כגון "באלכסנריה יודאיקי" שמשמעו בקהילה היהודית באלכסנדריה. כלומר טיעון הסוגיה הוא שאם יש בשטר רמז למערכת יהודית (הקהילה היא יודאיקי), או נאמר שהשטר נערך בבית כנסת הרי יש להניח שהעדים יהודים. מבחינתנו זו ראיה לקיום מעמד ציבורי. אגב אורחא הביטוי מעיד על מעמד הקהילה היהודית בחלק מערי התפוצות כקהילה בעלת מעמד פורמלי. בספרות המחקר מכונה מצב כזה 'פוליטימה', כלומר שבעיר יש שתי קהילות פורמליות. נכרית ויהודית. לעיסוק בפוליטימה במאה הראשונה ראו כשר, פוליטימה, קיסטר, פוליטימה; קובי ומרש, פוליטימה. אך קיימת גם האפשרות שבמציאות החברתית הדברים יתרחשו באורח רופף יותר 24 ראו גם בבלי פ ע"א, סיפור בבלי העוסק במקומות שונים ודיון מתמשך. והחתימה תתבצע במקום אחר.