משנת ארץ ישראל על משנה גיטין ד:ח

1המוציא את אשתו משום אילונית – איילונית היא מי שאינה יכולה ללדת, ונרחיב בכך להלן, רבי יהודה אומר לא יחזיר – לפי ההמשך ברור שלדעת רבי יהודה האילונית איננה ראויה להיות אישה ולכן לא יחזיר. בנישואין ראשונים לא ידעו שהיא איילונית שהרי טרם התנסתה. אבל משהוכח שאין לה ילדים אין ראוי שתינשא.

2וחכמים אומרים יחזיר – חכמים עומדים על זכותה של האיילונית להינשא. בין אם משום שהאמינו שישועת ה' תבוא, ובין אם נישואי איילונית בפועל תופשים. בתלמוד הירושלמי מוצע הסבר ההולם את הסברי התלמוד למשנה הקודמת. לא יחזיר כדי שאם בעתיד האישה תינשא ותלד לא יוכל הבעל הראשון לטעון 'לו הייתי יודע שהיא תלד לא הייתי מגרשה' (מו ע"א). גם במשנה הקודמת ראינו שחשש לעז זה בעייתי והיו גם הסברים אחרים למשנה. הבבלי מקשה סתירה מדברי רבי יהודה על דבריו במשנה הקודמת ומתרץ בדרכו, והירושלמי מתקן "לית כאן רבי יודה אלא רבי מאיר". אך הדברים פשוטים ואין צורך בתיקון ובהתחבטות. עמדתו של רבי יהודה תלויה ונובעת מעמדתו השיפוטית והביקורתית כלפי האיילונית.

3נישאת לאחר והיו לה בנים – מהבעל השני, והיא תובעת כתובתה – העובדה שילדה מוכיחה כי האשמה לא הייתה נעוצה בה. היא אישה רגילה שיכולה ללדת, וגירושיה היו טעות. בדיוננו על המשנה הקודמת הבאנו את התוספתא שבה הובע חשש שהגט היה גט טעות, ולכן הוא בטל. גם כאן ברור שהגט היה בטעות, והיא איננה איילונית. אך הטיעון שהגט בטל או פגום אינו עולה בתוספתא במשנתנו, אלא כל הדיון הוא על הכתובה. לאיילונית לא מגיעה כתובה, וזו טוענת שאיננה איילונית ומגיעה לה כתובה. אבל בירושלמי מובא הטיעון הקודם שיש חשש שהגט יתפרש כגט טעות (מו ע"א).

4אמר רבי יהודה אומרים לה שתיק [ ו ] ת [ י ] ך יפה ליך מידבוריך – רבי יהודה מפגין גישה שיפוטית כלפיה, היא אשמה שלא ילדה. עליה להתבייש שלא ילדה לבעל הקודם, והעובדה שילדה לבעל השני רק מחמירה את היחס אליה. היא אשמה בכך שלא ילדה, והעובדה שילדה לשני רק מוכיחה לדעתו שלא התנהגה בצורה נאותה בהיותה בבית בעלה הקודם, ולכן נענשה משמים. בעולם הקדום נחשבה האישה כאחראית לפריון. הוא זוכה בבנים, והיא נענשת בהיעדרם. על כן האיילונית איננה זכאית לכתובה ומותר לבעל לגרשה ללא כתובה. רבי יהודה יכול היה לנסח את אותה הלכה בצורה שונה. הוא יכול היה לטעון שהיא איננה זכאית לכתובה לא מפני שהיא אשמה או אחראית או שמגיע לה עונש. אלא מסיבה אחרת לגמרי: ההנחה היא שהאדם נושא אישה כדי שתלד לו בנים, ובשל כך הוא מוכן להתחייב לה בכתובה. אילו ידע הבעל שהאישה לא מסוגלת ללדת, לא היה מתחייב. נמצא שההתחייבות של הבעל היא בטעות, וכל הנישואים הם מקח טעות. אבל רבי יהודה מעדיף סגנון שיפוטי שיש בו האשמה, ומבטא בכך את דעתו על האיילונית.

5במשנתנו עולה בבירור שכל ההתלבטות היא מה יחס ההלכה לאיילונית, זו שבעטיה אין ילדים. הטיעון שהבעיה בבעל (ואין כאן אשמה לא שלו ולא שלה) איננה עולה. מן הסתם גם קדמונינו ידעו שלעתים הבעיה (לא אשמה אלא בעיה רפואית) בבעל.

6במשנה לא נאמר שיש מי שחולק על רבי יהודה, אבל מהתוספתא ברור שאכן הדברים נתונים במחלוקת: "המוציא את אשתו משום איילונית ונשאת לאחר והיו לה בנים והיא תובעת [כתובתה] מן הראשון משם רבי יהודה אמרו שתיקותיך יפה לך מדבוריך. רבי לעזר בי רבי יוסה אומר המוציא את אשתו משם איילונית נותנין לה כתובתה בחזקת שהיא כשירה" (פ"ג ה"ה).

7במבוא למסכת כתובות הרחבנו בבירור מהותה של האיילונית ומעמדה.

8משניות ז-ח עסקו בנושא משותף – החזרת גרושה במקרים של גירושין על רקע בעיה באישה או בהתנהגותה. נושא זה שייך אמנם למסכת גיטין, אך אינו מתאים לרצף ההלכות שבמשנתנו. נראה כי הנימוק "מפני תיקון העולם" המופיע בסוף משנה ז הוא העילה להכללת משנה זו, ככל הנראה כחלק מקובץ קיים, בפרק זה.

9עמדתו החריפה של רבי יהודה היא חלק מגישתו הכללית, בעקבות רבו רבי אליעזר. במסכת יבמות הוא האומר "אילונית אלא אם כן יש לו אשה ובנים. ר' יהודה אומר אף על פי שיש לו אשה ובנים לא ישא אילונית שהיא זונה האמורה בתורה. וחכמים אומרים אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות". מבחינה הלכתית ניתן להבין את ההלכה. אך חשובה הגישה. האיילונית איננה אישה שהֵמר לה גורלה ואין לה ילדים. אלא זונה שנענשה בידי שמים. במשנת יבמות חולקים חכמים על כך. כמו כן במדרש: " 'אשה זונה' – רבי יהודה אומר: זונה זו אילונית וחכמים אומרים: אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות. רבי אלעזר אומר: אף הפנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות" (ספרא אמור פרק א ה"ז, צד ע"ב).

10חכמים החולקים על רבי יהודה במשנת יבמות אולי יחלקו גם במשנתנו. מצויה במקורות גם גישה אחרת דומה שכך מסביר הירושלמי: "אמר רבי זעירה: תדע לך שעילה היה רוצה לגרשה, שהרי כמה נשים נשואין איילוניות, ועל ידי שיש להן נחת רוח מהן מקיימין אותן..." (ירושלמי גיטין פ"ד ה"ח, מו ע"א). האמורא מסביר מדוע לא יחזיר, אך אגב אורחא אנו למדים שבפועל הבחינו חכמים שלא אחת גברים מקיימים את האיילונית, יתרה מזאת, מי שמגרש עושה זאת משום שאינו חפץ ברעייתו זאת. כלומר, טענת האיילונית היא עילה בלבד.

11במבוא למסכת כתובות הרחבנו בכך וראינו את המערך כולו. צריך לזכור שעבור חז"ל הולדת ילדים היא בבחינת אסטרטגיה לאומית. האיילונית איננה שותפה במאמץ זה.