משנת ארץ ישראל על משנה גיטין ו:ג
משנת ארץ ישראל על משנה גיטין · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Gittin 6:3
Open in the reader →1קטנה שאמרה צא התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט על ידה – בניגוד למבוגרת שאם אמרה כך לשליח אין הבעל רשאי לחזור בו, כאמור לעיל במשנה א. בפירושנו שם ראינו כי הלכה זו מקובלת על המשנה, אך היא נתונה במחלוקת.
2לפיכך אם רצה הבעל להחזיר יחזיר שאין הקטן עושה שליח – אף בתוספתא שציטטנו לעיל ובתלמודים למשנה א מופיע הכלל שקטן אינו עושה שליח. הלכה זו קשורה למגבלות שהטילו על זכות הקניין של הקטן. לקטן אין זכות לקנות ולא להתחייב. זכויות הקניין שלו בהיותו קטן תלויות בתקנות משום "דרכי שלום". "דרכי שלום" זיכו אותו במעט זכויות, והזכות למינוי שליח איננה נכללת בהן. יש בהגבלה זו רצון להגן על הקטן. אם הקטן אינו עצמאי יש למנות לו אפיטרופוס. המינוי של האפיטרופוס נעשה על ידי משפחתו או על ידי בית דין, ולא על ידיו, והאב הוא כמובן האפיטרופוס הטבעי כל זמן שהוא חי. לעומת זאת השליח עשוי לעוות את שליחותו, והקטן חשוף ללחצים והטעיות. הכלל המנוסח ככלל משפטי אינו מופיע אלא בהקשר של גיטין. במשנתנו הכלל עצמו אינו מוצג, אלא הוא מונח כמובן מאליו. המשנה עוסקת רק בתוצאות: אם הילדה מינתה שליח הגט תקף רק לכשיגיע לידיה, ועד אז רשאי הבעל לחזור בו.
3ואם אמר לו – לשליח, אביה צא וקבל לביתי גיטה אם רצה להחזיר לא יחזיר – האב רשאי למנות שליח, וחוזר הדין של המשנה הראשונה.
4האומר – הבעל במינוי השליח, תן גט זה לאשתי במקום פלוני ונתנו לה במקום אחר פסול – לפי נוסח המינוי היה המינוי מוגבל למקום פלוני, וממילא לא יופה כוחו של השליח למסור את הגט במקום אחר. במשנה הבאה נסייג קביעה זו. לעומת זאת אם אמר לו: הרי היא במקום פלוני ונתנו לה במקום אחר כשר – המקום לא היה חלק מהמינוי, אלא הסבר בעלמא.
5האשה שאמרה התקבל לי גטי ממקום פלוני וקיבל לה ממקום אחר פסול – גם כאן המקום הוא חלק בלתי נפרד מתפקיד השליח. השליח הוא שליח קבלה.
6רבי לעזר (אומר) – נמחק בקו , מכשיר – לדעתו המקום איננו חלק מהמינוי. האישה הרי אינה יכולה להתנגד לקבלת הגט. אפשר לתת לה את הגט היכן שהיא או השליח נמצאים (בבלי סה ע"א).
7אם אמרה האשה , הבא לי גיטי ממקום פלוני והביאו לה ממקום אחר כשר – השליח הוא שליח הולכה, כלומר: אע"פ שבפועל האישה היא זו שמינתה אותו, הוא שליח של הבעל. לכן אין חשיבות לנוסח שהאישה אמרה לו, יש חשיבות רק למה שהבעל אמר לו. ההלכה חוזרת בתוספתא, והיא מוסיפה ברוח ההלכות הקודמות (א-ג): "בכולם (אין) 23 "אין" מופיע בכתב יד וינה ובדפוס; בכתב יד ערפורט כל ההלכה מנוסחת באופן שונה. מתוך העניין נראה בבירור כי "אין" זה אין כאן מקומו, ראו ליברמן, תוספתא כפשוטה, עמ' 856. מגורשת עד שיאמר אי איפשי שתקבלנו לה אלא במקום פלני" (פ"ד ה"ד). לדעת התוספתא 24 אליבא דרבי אלעזר, ככל הנראה, ראו ליברמן שם. רק אם הגדיר הבעל במפורש כי רק במקום פלוני תקבל את הגט הגדרת המקום מחייבת; בכל מקרה אחר – הגדרת המקום נחשבת כסימן בלבד.
8הירושלמי מנגיד בין משנתנו ובין רבי אלעזר, ומוסיף שאם הבעל אמר לשליח "הרי היא במקום פלוני" ודאי אין זו הוראה או תנאי אלא עזרה לשליח, והגט כשר תמיד.
9ייתכן שהירושלמי לא גרס את דברי רבי אלעזר במשנה, אלא רק בברייתא. עם זאת, אפשר שהירושלמי גרס את דברי רבי אלעזר אף במשנה והירושלמי קובע כי רבי אלעזר חולק אף ברישא, כאשר הקטנה היא זו שמינתה את השליח. 25 כהצעת ליברמן, שם.