משנת ארץ ישראל על משנה גיטין ו:ד

1עד עתה עסקה המשנה בשאלה האם הגט כשר והאם הבעל יכול לחזור. עתה היא מבררת מה מעמדה של האישה בשלבי הביניים. ההוראה להבאת הגט או לקבלתו כבר ניתנה, אך הגט טרם הגיע לידה. לשאלת מעמד הביניים השלכות מספר. אם האישה קיימה יחסי אישות עם אחר, האם היא נואפת? האם הבן ממזר? האם אוכלת בתרומה? אם הבעל ימות האם היא אלמנה או גרושה? ושאלות נוספות. ברור שמבחינה משפטית היא מגורשת רק משביצע השליח את שליחותו וקיבל את הגט. היא איננה יודעת שהדבר קרה, וייתכן שימים רבים יחלפו עד שיתברר לה שניתן הגט. היא עתה במצב של ספק מסוים.

2אם אמרה האישה , הבא לי גיטי אוכלת בתרומה עד שיגיע גט על ידה – השליח הוא שליח הולכה, והגט תקף רק מהגעתו לידי האישה, ועד אז יש לה מלוא הזכויות של אשת איש, ובמקרה זה של אשת כוהן. אך אם אמרה, התקבל לי גטי אסורה מלאוכל בתרומות 26 הנקדן התעלם מכתיב המילה ברבים, ניקד את המ"ם בקמץ והשאיר את האותיות וי"ו ותי"ו לא מנוקדות. מיד – השליח הוא שליח קבלה, ומרגע שקיבל את הגט היא מגורשת, אך מכיוון שאינה יודעת את העיתוי המדויק של קבלת הגט בידי השליח הרי שמרגע מינוי השליח היא נאסרת, מספק, באכילת תרומה.

3(הבא) התקבל לי גיטי ממקום פלוני אוכלת בתרומת עד שיגיע גט לאותו המקום – הלכה זו מתאימה לדברי תנא קמא במשנה הקודמת. המקום נתפס חלק מתנאי השליחות, והשליחות מתבצעת רק כאשר הוא באותו מקום. הבבלי רואה במשפט זה סתירה למשנה הקודמת, ומתרץ שמדובר במקרים שונים, והתירוץ דחוק. לעיל נקבע שאם קיבל את הגט במקום אחר – הגט פסול, ולכאורה עתה נקבע שיש לכך תקנה, ואם השליח יגיע מאוחר יותר לאותו מקום יהיה הגט כשר. אולם כפשוטה של משנה, ספק אם יש כאן דעה אחרת. נראה כי המשנה קובעת כאן שכאשר יגיע הגט (או השליח) למקום שנקבע הוא ייכנס לתוקפו ועד אז רשאית האישה לאכול בתרומה.

4רבי אלעזר אוסר מיד – לדעתו במשנה הקודמת המקום איננו חלק מתנאי הגט, ולכן גם אם השליח יקבל את הגט מיד (עוד בטרם הגיע לאותו מקום) הגט כשר מיד והיא אסורה בתרומה. המשפט "אוסר מיד" מתייחס בוודאי להלכה האחרונה, אך ייתכן שהוא מוסב על כל הלכות המשנה.

5כל השאלות על מצב הביניים מתייחסות להשפעת ההגדרה ההלכתית כפי שהיא משפיעה על האישה. נעיר שמצב הביניים הוא בעייתי לגבר ולאישה כאחד. ההשלכות עליה הוצגו לעיל, אך גם הבעל ניצב לפני שאלות לא ברורות: האם הוא חייב במזונות, האם היא חייבת לטפל בילדיו (להלן), ובכלל מה מקומה במארג המשפחתי? היא "משלנו" והמשפחה תתייצב לימינה בכל נושא, או שמא זיקתה פקעה כבר. האם תמשיך להתגורר במשק הבעל? דומה, שלפחות מבחינתם של המשתתפים, אלו שאלות משמעותיות לא פחות מאשר אכילת התרומה. במיוחד הן משמעותיות יותר בדור אושא כשאכילת התרומה כבר הייתה מקרה חריג. ברם, המשנה מתמקדת בכמה שאלות כוהניות (אכילה בתרומה) כאילו זה הנושא המשמעותי העיקרי. המשנה יכולה הייתה להדגים את ההלכה גם על אחד הנושאים האחרים, אבל היא העדיפה להדגימו על אכילת תרומה. אנו מכנים משניות כאלה "משניות כוהניות". איננו מתכוונים לטעון שהן נכתבו בידי כוהנים, בניגוד לדעת חכמים, אלא שהן משניות שמתמקדות בשאלות החשובות לכוהנים. 27 ראו עוד לעיל פ"ג מ"ג. לברייתא דומה ראו "...ורמינן עלה, הרי זה גיטיך שעה אחת קודם מיתתי – אסורה לאכול בתרומה מיד. ואמר אביי, לא קשיא: הא – רבי מאיר, דלא חייש למיתה, הא – רבי יהודה, דחייש למיתה" (סוכה כג ע"ב). כאילו חכמים ניצבו לפני כוהנים וכותבים את ההלכות בשבילם. או שלפחות הם מדגימים את ההבחנות המשפטיות על מקרה של כוהנים.

6בתוספתא נאמר: "האומר לאשתו, 'הילך גיטיך שעה אחת לפני מיתתו', וכן האומר לשפחתו, 'הרי זה גט שיחרור שעה אחת לפני מיתתו', הרי אילו לא יאכלו בתרומה, שמא ימות לאחר שעה" (פ"ד הי"ב). המדובר במי שנתן גט שיחול שעה לפני שימות. מכיוון שזהו זמן לא קבוע, הרי כל רגע הוא בחשש שעה לפני מיתתו (ומי יודע מה תוחלת החיים שלו). גם ברייתא זו היא אולי בבחינת "ברייתא כוהנית", שכן לשאלת מעמד האישה בתקופת הביניים יש השלכות על נושאים נוספים ולא רק על אכילת תרומה. אלא שהתוספתא העדיפה לשאול שאלות מעשיות מלכתחילה, האם ניתן או לא ניתן לעשות פעולה כלשהי, ולא שאלות על השלכות המצב בדיעבד. כך, למשל, מעמד הבן שנולד בתקופת הביניים יתברר מאוחר יותר, והדברים פשוטים. עם זאת, התוספתא להלן (פ"ה ה"ד) מצליחה למצוא עוד שאלות הלכתיות התלויות במעמד האישה בזמן הביניים, ובזה ההבדל בין ברייתא שעיקרה שאלות מעולמם של כוהנים לברייתא שעניינה רחב יותר.