משנת ארץ ישראל על משנה גיטין ט:ג

1גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם – המשפט כתוב עברית, אך כפי שנראה להלן כל השטרות הקדומים שנוסחם השתמר בידינו כתובים ארמית. במסמכי מדבר יהודה התגלו גם שטרות יווניים כולל כתובות (לא גיטין), וההבחנה ברורה: השטרות בארמית הם פחות או יותר לפי ההלכה, והשטר נוקט את לשון המשנה. לעומת זאת השטרות ביוונית הם לפי המשפט היווני, ונועדו בעיקר לעיני בית המשפט הנוכרי. 7 ראו דיוננו במבוא למסכת כתובות. כל השטרות הנזכרים בתלמוד הם בארמית, וכן השטרות ממדבר יהודה. להוציא את השטרות שנכתבו בתקופת המרידות שנכתבו בעברית (שטרות מכר) כנראה כדי להפגין תפישה לאומית עצמאית. מן הסתם גם הגט המדובר כתוב היה ארמית כפי שיצוטט במשנה להלן, ותורגם בידי עורך המשנה. במבוא עסקנו בתנאים הנזכרים בהמשך משנתנו, ושם פירשנום. 8 על 'מלחמת השפות' בין הארמית העברית והיוונית ראו הנספח למסכת שקלים.

2רבי יודה אומר ודן די יהווי ליך מיני ספר תירוכין [ וגט גרושין ] – נוסף בשוליים, ובדפוס "גט פטורין", [ ו ] אגרת שיבוקין לימהך להיתנסבה לכל גבר דיתצביין – רבי יהודה אינו חלוק אלא נותן את הנוסחה המלאה, שתרגומה 'וזה יהא לך ממני ספר שילוחין וגט גירושין ואיגרת עזיבה (גירושין) ללכת להינשא לכל אדם שתרצי בו'. הבבלי (פה ע"ב) פירש שיש כאן מחלוקת בשאלה צדדית, ולא נרחיב בה. מבחינה סגנונית המשנה מנוסחת כמחלוקת, ברם משניות רבות מנוסחות באופן דומה: "חכמים [ת"ק] אומרים: כך, ורבי פלוני אומר: אחרת", ואין זו מחלוקת אלא ניסוחים שונים. שינוי הניסוח מלמד על תופעה היסטורית־ספרותית. כל תנא שנה את הלכתו בבית מדרשו ובשלב ראשון טרם נקבע ניסוח אחיד; עורך המשנה שנה את שני המונחים כאילו הם מחלוקת, אבל אין כאן מחלוקת אלא כל אחד ניסח את דעתו העצמאית, והעורך לא רצה לוותר על הניסוח השונה. הר"ש משאנץ בפירושו למשנת פרה (פ"ב מ"ה) מנמק מקרה דומה בנימוק זהה: "שאדם חייב לומר בלשון רבו", 9 עדיות פ"א מ"ג, ועוד הרבה. ובשפתנו: העורך לא ערך ואיחד את המשנה אלא הביא את שני הניסוחים המקבילים. אמנם בדרך כלל הסגנון שבו התנא הראשון (ת"ק או "חכמים") אומר ניסוח סתמי ואחר כך נאמר 'רבי פלוני אומר...' הוא סגנון של מחלוקת, אך לפעמים אין אלו אלא ניסוחים שונים. בדרך זו ביארנו, או הצענו לבאר, משניות וברייתות אחרות שבהן אפשר היה להבין שאכן במחלוקת עסקינן. 10 כגון פרה פ"ב מ"ה; פ"ז מ"ט; כלים פט"ו מ"א; בפירושנו לפרה שם מנינו סדרת דוגמאות ארוכה.

3ואכן בשטר מורבעת 19, שהוא גט כשר, הבעל מוסיף ל"כל גבר יהודי די תצבין" (שאת רשאית בעצמך ללכת ולהיות אשה לכל אדם יהודי שתרצי). 11 ירדני, אגרות, עמ' 131. נוסח השטר נועד נגד כתיבת התנאי האמור במשנה א. אך גם בו הגבלה. "לכל אדם יהודי". האם הגבלה כזאת, שהיא ברוח התפישה ההלכתית של חכמים, חוקית? או אולי זו סתם שגרת לשון. הרי נישואים עם לא יהודי כלל אינם אפשריים במסגרת הלכתית. כאמור בהלכה נקבע נוסח הגט "לכל גבי די תצבין" ללא ההגבלה 'יהודי'.

4המילים "גט פטורין" חסרות ברוב המכריע של עדי הנוסח, ובכל עדי הנוסח הטובים. "ספר תירוכין" ו"אגרת שבוקין" מצויים בכל עדי הנוסח; בדפוסים נוסף "ספר פטורין", בהתאם לנוסח המשנה כפי שהיא מצוטטת בעדי נוסח אחדים בבבלי נדרים (ה ע"ב), 12 על שינוי זה עמדו כבר התוספות, פה ע"ב, ד"ה "רבי יהודה". ואילו מגיה כתב יד קופמן הוסיף "גט גירושין". 13 מלבד יחידאיותו, חסרונו של נוסח זה הוא בכך שהוא היחיד בעברית בתוך משפט שכולו ארמי. עם זאת גם בשפה הארמית יש לעתים ערבוב של עברית ולהיפך. כך המילה "ספר" היא עברית. השם שמעון בן כוסבא או בר כוסבא מדגים ערבוב זה. שמעון שם עברי, בן בעברית, 'בר' בארמית, ו'כוסבא' בארמית. יש לציין כי בתרגומי המקרא לארמית מופיעים כל שלושת הכינויים הללו כתרגומים ל"ספר כריתות" שבתורה: בתרגום אונקלוס – "גט פיטורין"; בתרגום המיוחס ליונתן – "ספר תירוכין"; בתרגום הניאופיטי – "אגרא דשיבוקין". 14 ראו פוזן, עקיבות, עמ' 129-120. אולם פוזן לא עמד על כך שהמונח "גט פיטורין" אינו מקורי במשנה. ואכן, השורש פט"ר במובן של גירושין אופייני לארמית בבלית; השורש שב"ק במובן זה אופייני לארמית ארץ־ישראלית; השורש תר"ך מופיע במידת מה בניבים השונים. נראה כי בהשפעת המסורת הבבלית נוסף בעדי הנוסח "גט פיטורין". ייתכן שהצמד המקורי במשנה, "ספר תירוכין ואגרת שבוקין", מבטא מסורות שונות בניסוח הגט המשקפות ניבים ארמיים מקומיים. בכל אופן, הכינויים הללו חוזרים בתוכנם והחזרה היא חלק מהאופי הטקסי של הגט. במורבעת 19 שכבר הזכרנו, לאחר התאריך והשמות: "די את רשיא בנפשיכי למהך ולמהוי אנת כל גבר די תצבין ... [ודין] להוי מני ספר תרוכין וגט שבקין כדין משה ויהודאי", הנוסח חוזר פעמיים כדין גט מקושר. בשטר אחר (נחל צאלים 13) מספרת האישה על הגט ומצטטת אותו: "הוא לך מנה גט שבקין ותרכין...". 15 ירדני, אגרות, עמ' 131, 134. ההבדלים בין שני הגיטין מעטים, ובשניהם אין הנוסחה "גט פטורין" מופיעה. על מרכיבים אחרים בנוסח הגט עמדנו במבוא.

5גופו של גט שחרור הרי את [ ה ] בת חורי הרי את [ ה ] שלעצמך – גם שטר שחרור העבדים והשפחות כתוב היה, מן הסתם, בארמית. אין בידינו שטרי שחרור מארץ ישראל הקדומה. השטר הקדום שבידינו הוא מהגניזה. 16 מרגליות, הלכות ארץ־ישראל, עמ' כז. עוד בידינו כמה הצהרות שחרור מהתפוצות (דלפי ואזור בוספרוס), ברם, אלו שטרות המסוגננים בסגנון העולם היווני. השחרור ניתן כהענקה של הבעלים למקדש הפגאני (ופעם אחת גם לבית הכנסת), והם אינם דומים כלל למערכת שבמשנה. 17 ראו הצ'ר, עבדים.

6נוסחת התאריך בשטר

7המשנה מונה רק את הפרטים המיוחדים לשטר גט. אך לא את כל גופו של שטר. גם בחוקי העמים בסביבה נזכר תוכן דומה. כך למשל בחוק הדמוטי. 18 מטה, חוק דימוטי, נוסחאות השטרות הן כל גופו של חיבור זה. המרכיבים הפרטים הנכללים בכל שטר מופיעים בתוספתא בבא בתרא פי"א ה"ב. הרשימה מתאימה לפרטים הנבדקים בעדות בעל פה (שבע חקירות – סנהדרין פ"ה מ"א). בתוספתא: "1. גופו של שטר ביום פלוני 2. בשבת פלנית 4. בחדש פלוני 5. בשנה פלונית 6. ובמלכות פלונית. לא כתב שם היום בו ידו על התחתונה כל אותה שבת. לא כתוב בו שם שבת, ידו על התחתונה כל אותו חדש. לא כתב בו שם חדש, ידו על התחתונה כל אותה שנה. לא כתב בו שנה ידו על התחתונה כל אותה מלכות". במשנה סנהדרין: "היו בודקין אותן בשבע חקירות. 1. באיזה שבוע? 2. באיזו שנה? 3. באיזה חדש? 4. בכמה בחדש? 5. באיזה יום? 6. באיזו שעה? 7. באיזה מקום? רבי יוסי אומר 1. באיזה יום? 2. באיזו שעה? 3. באיזה מקום? 4. מכירין אתם אותו? 5. התריתם בו? העובד עבודה זרה 6. את מי עבד? 7. ובמה עבד?". נקל לראות שמשנת סנהדרין מרחיבה את מספר הבדיקות כדי להגיע למספר הספרותי שבע. 19 על אופייה היותר ספרותי ופחות משפטי של מסכת סנהדרין, נדון בפירושנו למסכת זו, אם יזכנו החונן לאדם דעת.

8המילים "שבת פלנית" אינן ברורות, וכי כיצד ניתן לאפיין באיזה שבוע נכתב השטר? 20 בתקופה זו עדיין אי אפשר היה לאפיין את השבוע לפי פרשת השבוע שכן נהגו אופני קריאה שונים, ובארץ ישראל רווח היה מנהג סיום התורה בשלוש וחצי שנים. מאוחר יותר, בכתובות קבר מהתקופה האמוראית והבתר אמוראית מופיע מניין שנת השמיטה ואפשר שלכך הכוונה (השנה בשבוע של השמיטה). ברם, אם כך היה הסדר צריך להיות יום, חודש, שנה, ולא יום, שנה, חודש. יתר על כן תאריך לפי שנות שמיטה מופיע רק בספרות יהודית מאוחרת ולא בספרות תקופת התנאים (איור 45). כך בכתובות צוער זו שיטת התיארוך המקובלת, 21 נוה, מצבות; נוה, עוד מצבות. אבל הכתובות הללו הן מהמאה החמישית ועד השישית ומאוחרות למשנה. הפריט הנזכר (שבוע) הוא אפוא תאורטי, ספרותי ולא היסטורי. אכן בשטרות מדבר יהודה פריט זה של "שבת פלנית" איננו מופיע. בדרך דומה נציע לפרש את אזכור השבוע בגופה של עדות (סנהדרין פ"ח מ"א).

9בתוספתא מכות שנינו: "היו חתומין על השטר באחד בניסן בשמיטה ובאו אחרים ואמרו להן היאך אתם חתומין על השטר שהרי אתם הייתם עמנו אותו היום במקום פלוני עדותן כשירה והשטר כשר שאני אומר שמא איחר זמנו של שטר וכתבו" (פ"א ה"ב). אם כן גם כאן השטר מוצג כאילו כתוב בו המניין לשנת שמיטה. אין לנו אלא לומר שזו תביעה שבה דגלו חכמים, ולא התקיימה במציאות (כפי שהיא נצפית בשטרות שבידינו). או שמא ניתן להגדירה כתביעה תאורטית. על כל פנים אפילו בשטרות בר כוכבא, הכתובים בעברית או בארמית, שבהם מופגנת שמירת ההלכה בכלל ושמירת שמיטה בפרט, 22 ספראי, שמירת הלכה. אין תאריך לפי מניין השמיטה. כך הוא המסמך שבו מספר העתקים של שטרות חכירה שהנפיק מינהל המרד. החכירה היא עד שנת השמיטה, כדרישת ההלכה, אבל בתאריך השטר מצוינת 'מלכות פלונית' (לפי מניין המרד. כגון: "שנת שתים לגאולת ישראל"), ולא מניין השמיטה.

10במשנה אחרת מופיע "מין 23 כך בכתב יד קופמן וכן ב־מ, מל, מנ, מפ, פב לידיים ועוד. בדפוסים מאוחרים שמעתיקיהם נעדרו כל חוש היסטורי (וכבוד לנוסח שלפניהם) "צדוקי", כמו במשניות הקודמות בידיים שם. גלילי" הטוען כנגד הפרושים, שהפרושים כותבים את שם המושל בגט. כלומר התאריך הוא לפי שנות מושל (ידים פ"ד מ"ח). כפי שפירשנו שם ה"צדוקי הגלילי" הוא קנאי, ותביעתו היא ששם המושל ללא יוזכר. 24 ראו על כך בקצרה לעיל פ"ח מ"ה. בימי המרד הגדול ובימי מרד בר כוכבא, נפתרו הבעיות בצורה פשוטה, התאריך היה לפי המלכות המורדת. אבל בימים של שלטון רומי, הייתה תביעה תאורטית, שלא מומשה לכתיבת התאריך על פי שנות המושל. בכתובות צוער היהודיות (הארמיות) מונים את השנה גם לפי שמיטה, וגם לפי חורבן הבית, והכתובות הנוכריות (הנוצריות) הן לפי מנין הפרובינציה ערביה שבה שכנה צוער.

11התוספתא ממשיכה: "לא כתב שם היום בו, ידו על התחתונה כל אותה שבת. לא כתוב בו שם שבת, ידו על התחתונה כל אותו חדש..." אם כן השבת היא מספר השבת בחודש, ואין כאן שיבוש או פרט שסופרים מאוחרים הוסיפו.

12ליברמן הציע (לפירוש הירושלמי שקלים פ"ה ה"ה) שהכוונה לשם המשמרת שכיהנה במקדש באותו שבת. מסורת אמוראית קובעת שגם במקדש היו מציינים את השבתות לפי המשמרת שעבדה באותה שבת. 25 ירושלמי שקלים פ"ה ה"ה, מט ע"א, ליברמן, תוספתא כפשוטה, עמ' 452. ואכן במקורות מאוחרים (בתר תלמודיים) שומעים שבבתי הכנסת היו מכריזים שהשבת היא שבתה של משמרת פלונית. 26 אורבך, משמרות. אם כן, במינוח 'שבת פלונית' מתכוונים באמת לאפיון של השבת בחודש זה, פרט שאיננו משקף את נוסח השטר כפי שהיה מקובל אלא שאיפה של חכמים שלא הצליחו להחדירה בציבור הרחב במגזר המשפטי. עם זאת הם הצליחו להחדירה לתודעה ולמעשה הליטורגיים בבית הכנסת. או אולי יש לנסח להפך. חכמים העבירו פרט זה מהנוהג הליטורגי בבית הכנסת, לנוסחאות השטר. חכמים כאן אינם משקפים מציאות אלא תובעים לעצבה, אלא שלא עלה הדבר בידיהם.

13מן הראוי להעיר שברוב השטרות העבריים והארמיים שנמצאו במדבר יהודה לא נכתב גם היום בשבוע אלא רק התאריך. אי אפשר לפרש שהמילה 'ביום' שבתוספתא מכוונת למספר הימים בחדש, שכן בהמשך התוספתא ברור ש'היום' הוא אחד משבעת ימי השבוע, שכן שנינו "לא כתב שם היום בו ידו על התחתונה כל אותה שבת" (תוספתא שם שם [פי"א ה"א] בהמשך).

14ברם, עדיין קשה שכן בנוסח השטרות שבידינו, ממדבר יהודה, נכתב התאריך בחודש "בעשרין לשבט", 27 שטר מורבעת 24, ירדני, תעודות עמ' 107. או בעשרים ושמונה למרחשון". 28 נחל צאלים 44, ירדני, תעודות עמ' 113. התאריך כתוב בכל שטר, היום בשבוע מופיע רק בחלק קטן מהשטרות. אם כך יש להבין, לכאורה, ש'שבוע' משמעו התאריך לחודש. זאת למרות שהלשון בתוספתא איננה הולמת פירוש זה.

15כתבנו שהשבוע איננו מופיע, ברם, נתון זה נכון לגבי רוב השטרות, ובעיקר לשטרות שנמצאו במדבר יהודה. מצאנו גם תעודות שבהן מופיע תיאור השבת. בסדרת אוסטרקונים שנכתבו ב'כפר קרנים' (שאיננו יודעים היכן שכן) נכתב "[ב ...] 29 מן הסתם נכתב במקור שם היום ראשון, שני וכו'. בשבתא תליתא שנת 102 לזבן..." (בשבת השלישית שנת 102). 30 ירדני, קרנים, ירדני, תעודות, עמ' 191. התאריך מתייחס להערכתנו למנין השטרות שנהג בארץ ישראל, או אולי מניין אחת הערים בארץ. ברם, אחד האוסטרקונים מזכיר את ירושלם, 31 ירדני, תעודות עמ' 197. מכאן שהאוסטרקונים הללו נכתבו עוד בימי הבית השני, לפני חורבן ירושלים. 32 מנייני הערים בארץ ישראל אינם מתחילים לפני 63 לפני הספירה. כך שרק ערים מעטות הגיעו לשנת 102 למניין העיר, בזמן ימי בית שני. נושא התיארוך נדון על ידי ירדני, קרנים. מסקנתה, לפי הנתונים האפיגרפיים היא שהשטרות נכתבו במאה הראשונה לספירה. על כל פנים עולה ממנו שהיו שנהגו לציין את מניין השבת בחדש במקום היום בחדש. אולי היה זה הנוהג הקדום. ברוב האוסטרקונים הללו מכפר קרנים, מצויין התאריך לפי מניין החודש, אבל התוספתא מזכירה מניין חילופי, יותר יהודי באופיו (ייחודי לשיטת התיארוך היהודית), 33 מניין לשבעת ימי השבוע ובכלל הגדרת השבוע היא חידוש יהודי, שהתפשט ליתר האומות רק בתקופה הנוצרית. שגם הוא נהג. נוסיף עוד שאין התאמה בין התאריך בשבוע לתאריך בחדש. כך למשל חרס ב' מציין שערב שבת היה ו בכסלו, וב־27 בו הייתה שבת. אף ששבת חלה לפי אותה ספירה ב־28 לחודש. זו אפוא טעות המעידה על בורות של כותבי האוסטרקונים שטעו במניין החודש או במניין ימי השבוע. 34 בחרנו בטעות ברורה. באותו חרס עוד נתונים בעייתיים שניתן למצוא להם פתרון דחוק.

16ברוב השטרות יהודיים ושאינם יהודיים המניין הוא לפי מספר הימים בחודש. רק בתוספתא בבא בתרא שבה אנו דנים נזכר מניין לפי היום בשבוע. גם זה אפוא מרכיב אוטופי ולא ריאלי.

17מדוע בחרה התוספתא לציין פרט זה ולא את המניין בחודש, אולי בגלל המבנה הספרותי יום, שבוע, חדש, שנה. או מכיוון שמספר השבתות היה הנוהג היהודי המיוחד. מן הראוי להעיר שהאוסטרקונים מכפר קרנים הם היחידים שבהם נזכרת העברת טובין בשבת עצמה. 35 ירדני, שם שם שורה 11 ועוד. וראו קצוף שטרות. יש להניח שהדבר מעיד על רפיון מסוים בשמירת שבת, אך שיטת התיארוך עברית ייחודית.

18במבוא הרחבנו בצורת השטר ונסתפק כאן בכך שבמערות מדבר יהודה נמצאו שטרות משני הסוגים הללו (מקושר ופשוט).