משנת ארץ ישראל על משנה גיטין ט:ד

1שלשה גיטים פסולים ואם נישאת הוולד כשר – זו משנה מספרית. אף המשניות הבאות אחריה פותחות במספרים. המספר שלוש הוא ריאלי, אם כי כמובן ניתן היה לארגן את הספירה גם בדרך שונה. פתיחות מספריות יש במספרים שונים, לעתים המספר סמלי ולעתים זו ספירה פשוטה. מכל מקום, כפי שהעלינו, פתיחה מספרית משקפת כנראה שיטת עריכה מסוימת (חכם מסוים או בית מדרש מסוים). 36 ראו דיוננו במשנה הראשונה של יבמות, תרומות ועוד. הבבלי (פו ע"א) שואל מדוע לא צורפו לרשימה גט ישן או גט קרח, ומשיב על שאלתו. 1.

2כתב בכתב ידו [ ו ] אין עליו עדים 2.

3ושעליו עדים [ ו ] אין בו זמן 3.

4יש בו זמן [ ו ] אין בו אלא עד אחד אלו שלשה גיטים פסולים ואם נישאת הוולד כשר – המשפט חוזר על הפתיחה, ובדיוננו במשניות דומות פירשנו שהפתיחה מאוחרת ונוספה כדי להעניק לרשימה אופי מספרי, כפי שהמשנה שלפנינו יש בה כפילות מיותרת. בפתיחות מספריות עסקנו בראשית מסכת יבמות ובראשית מסכת תרומות.

5עצם החובה להוסיף נוסחת תאריך וחתימת עדים נדונה כבר לעיל, וסקרנו את הפרטים בפירושנו למשנה ג. החידוש של משנתנו הוא שגם אם לא נכללו בגט פרטים אלה, השטר פסול אך בדיעבד השטר כשר למרות הפגם הטכני גם כאן כמו במשנה א מודים חכמים בעקיפין, שלמרות ההנחיות שניתנות על ידי ההלכה, בפועל קורה לעתים שההלכות לא נשמרו. עבורנו זו עדות שמחד גיסא, למרות רצונם של חכמים שטרות הגט לא סודרו בבתי דין שלהם. מאידך גיסא מסבירה המשנה בעקיפין מדוע רצוי שהשטרות יסודרו בבית הדין. ההלכה מתאימה לדברי התוספתא "החזיר 37 בלשוננו "החסיר". וליברמן פירש כאילו כתוב 'החזיר', שהתוספתא עוסקת בגט שבו אחרי הגט הוספו דברים שאינם מעניינו של הגט, ואחרי אותם דברים חתמו העדים. התוספתא אומרת שהגט פסול, אבל אם אחרי אותם דברים שלא קשורים (שאילת שלום) חזר וכתב כמה דברים מעניינו של גט, הגט כשר. פירושו של "החזיר" אפוא הוא חזר וכתב. וכן בבריתא הבא בגיטין. לדעתנו אין להסבר זה ראיה, להוציא את סדרת הברייתות הנוכחית בתוספתא. המשפט החזיר דבר או שנים, חוזר גם בהלכה הבאה, ונראה לדעתנו כשגרת מעתיק. ואיננו מוציא את התוספתא מפשוטה. בו דבר אחד או שני דברים מענינו של גט – כשר" (פ"ז ה"ט; בבא בתרא פי"א ה"י). הפירוש הפשוט הוא שכתב פרט אחד פעמיים (חזר עליו). ברם, בשטרות שנתגלו מהתקופה, חזרות רבות ונראה שאיש לא חשש מחזרה על פרטים. לכן, ייתכן שיש לפרש שהחסרת פרטים אינה פוסלת את הגט (לעתים). זאת מתוך ההשערה שהאותיות ז-ס מתחלפות בהגיה ובכתיבה. לפיכך "החזיר" מלשון "החסיר". דברים אלו אינם מתאימים עם מה ששנינו לעיל (פ"ח מ"ט). שם נאמר, שגט קרח פסול ו"תצא מזה ומזה" והוולד ממזר, כל זאת אף שיש שני עדים, אך מספר העדים קטן ממספר הקשרים. נמצאנו למדים שהיעדר פרטים מסוימים עלול לפסול את הגט. אמנם אצלנו הגט כתוב בכתב ידו, ולא בידי סופר, אבל עדיין אין עדים.

6כפי שכבר רמזנו (לעיל פ"ח מ"ח) הייתה מחלוקת בסיסית בין שני הבתים, האם מעשה שנעשה ללא דקדוקי ההלכה כשר בדיעבד (דעת בית שמאי), או שהוא פסול (דעת בית הלל), ונרחיב בה במבוא לקידושין. כך פירשנו סדרת מחלוקות בתרומות פ"א מ"א ואילך. כמובן יש מקום לטענה שהמחלוקת איננה כוללת את כל הנושאים ודאי שיש פרטים שלדעת הכל הם משניים ויש פרטים שלדעת הכל הם חיוניים. כלומר אין כאן מחלוקת כללית, וכל החלטה תלויה בטיב הפרטים החסרים, בכמותם ובהסברים לכך.

7כיצד יש להתייחס לפרטי הגט? לכאורה היה מקום לטעון שלדעת בית שמאי גט ללא הפרטים שקבעו חכמים כשר בדיעבד, ומשנתנו קרובה לעמדתם. ברם, תשובה אחרת יש במשפט אחד בתוספתא: "הנותן גט לאשתו ולא סיהדו, בית שמיי אומרים פסלה מן הכהונה" (תוספתא פ"ו ה"ח), אם כן הגט אינו תקף, מפני שאין בו עדים. דעת בית שמאי קשורה לעמדתם בפ"ח מ"ח, שאם כתב גט ונמלך בו (חזר בו מכוונתו) האישה, נשארת נשואה, אך כבר פסולה לכהונה. קל וחומר אם נתן את הגט, אך לא שמר על פרטי ההלכה. על כל פנים היעדר עדים הוא חיסרון הפוסל את הגט. זו דעת בית שמאי ולא נאמר בתוספתא שיש מי שחולק עליה. אבל ההדגשה "בית שמיי אומרים..." מרמזת שבית הלל חולקים. מה דעתם? כנראה הם מסכימים שהגט איננו תקף וממילא הם סבורים שאם תתאלמן תהיה כשרה לכהונה.

8אם כן לדעת הכול בתוספתא הגט איננו תקף. לעומת זאת במשנתנו היעדר עדים גורם לכך שהגט תקף בדיעבד. משנתנו איננה אפוא לא כדעת בית הלל בתוספתא ולא כדעת בית שמאי. אך אם נתעלם מהתוספתא היא קרובה יותר לדעת בית שמאי (אסור לעשות כן ואם עשה המעשה תקף בדיעבד).

9משנתנו מדגישה "כתב בכתב ידו" לכאורה משפט זה מיותר. הרי הפסול נובע מהיעדר עדים ולמה צריך את כתב ידו, ואכן אם כתב סופר ללא עדים הדין זהה. הבבלי פירש שאכן המשפט נאמר לא על הרישא אלא על המקרה השני, או השלישי (פו ע"ב). בירושלמי רואים במשפט "כתב בכתב ידו" מעין כותרת לכל המקרים כאילו כתוב במשנה. 'כתב בכתב ידו: 1. ואין עליו עדים 2. יש עליו עדים ואין בו זמן. 3. יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד'. לדעתנו כתיבת ידו בא להדגשה. לכאורה אם כתב בכתב ידו העדים מיותרים. הרי העדים באים להעיד שהסופר כתב לפי הוראת הבעל, והיה מקום לסבור שחתימתם מיותרת, ואף על פי כן השטר פסול וכשר בדיעבד. 38 זאת ללא קשר למחלוקת הגדולה בבבלי האם עדי חתימה כרתי או עדי כתיבה כרתי. המחלוקת היא בהגדרת חשיבותם של העדים אך איננה מחלוקת כיצד לכתוב את הגט, ואף לא מחלוקת מה קורה בדיעבד אם חסרה החתימה.

10ברור שסופר לא היה מסכים לכתוב שטר ללא החתמת עדים, ואכן הירושלמי ממשיך הדיון על דין מרומה (ניסוח שלנו) כזה שבו אין חתימת עדים. לפיכך משמע שכתב בכתב ידו הוא הסבר ריאלי כיצד מתרחש אירוע בלתי כשר כזה. אך הוא הדין אם אכן הסופר התרשל. יש לזכור שבתקופה הקדומה לא תמיד הסופר היה בר הכי. לעתים היה אדם פשוט, שבמקרה ידע לכתוב.

11במשנת יבמות שנינו: "ספק גרושין – כתב בכתב ידו ואין עליו עדים, יש עליו עדים ואין בו זמן, יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד, זהו ספק גרושין" (פ"ג מ"ח). משנת יבמות מתייחסת למשנתנו, אבל במפתיע איננה אומרת בפירוש האם הגט תקף או לא. ההלכה לפי משנת יבמות היא "וכולן שהיו בהן קדושין או גירושין בספק, הרי אלו צרות חולצות ולא מתיבמות" (שם שם). אם כן ההנחה של המשנה היא שהגט איננו תקף, האישה ממשיכה לחיות בבית בעלה, וחייבת בחליצה. אבל בגט שנפל פגם איננה מתיבמת כדי שלא יווצר חס וחלילה מצב שבו אדם יישא את אשת אחיו (שלא במסגרת ייבום). אם כן זו עמדה שונה, ומן הסתם אם נישאה הולד פסול, שהרי היא עדיין חייבת חליצה, וקל וחומר בחיי בעלה היא נחשבת לנשואה. אם כן משנת יבמות מביעה עמדה מנוגדת בכל המקרים הללו לגבי ספק גירושין, יש אפוא מחלוקת בנושא. את עמדת משנת יבמות יש להבין כעמדת ביניים. אין כאן גט פסול, אבל ספק גט. באופן כללי לפחות שתי מגמות לפנינו, ואכן, בתוספתא שהבאנו לעיל לגבי גט קרח: "פשוט שכתוב בו עד אחד, מקושר שכתובים בו שני עדים, עדיו מתוכו תצא היא ושלשה עשר דבר בה, דברי רבי מאיר שאמר משם רבי עקיבא. וחכמים אומרים: אין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם" (פ"ו ה"ט). אם כן, עד אחד (מקרה 3 אצלנו) שנוי במחלוקת, והמשפט שבהמשך הוא דעת רבי אליעזר בניגוד לדעת רבי עקיבא. ייתכן שעל פי מסורת התוספתא אין זו עמדתו של רבי אליעזר בלבד אלא עמדה כללית יותר.

12רבי אליעזר אומר אף על פי שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר – רבי אליעזר, תלמיד בית שמאי, ממשיך את שיטתם הכללית. 39 הדגשנו 'שיטתם הכללית'. כאמור ייתכן שבנושא גט ללא עדים עמדתם שונה כפי שהצענו בעקבות התוספתא "הנותן גט ולא סיהדו" (תוספתא פ"ו ה"ח). אולם בחלק מעדי הנוסח התנא כאן הוא רבי אלעזר (בן שמוע), והוא אינו ידוע כבעל זיקה מיוחדת לבית שמאי. אף במסורת התלמודים, הירושלמי והבבלי, המדובר כאן ברבי אלעזר. לדעתו אין העדים צריכים לחתום, אבל הם צריכים להעיד על הנתינה. כיוון שיש בידינו כמה מקורות תנאיים המלמדים על כך שהתנא הזה חולק על ר' מאיר, יש להניח שמדובר על תנא בן דורו של ר' מאיר כלומר רבי אלעזר בן שמוע.

13בבבלי פו ע"ב עמדה נוספת של רבי ינאי: "רבי 40 בדפוס "ורבי ינאי" כפי שנראה להלן לדעתנו אין כאן וי"ו החיבור. ואכן ב־ח רבי ינאי כמות שציטטנו. ינאי אמר אפילו ריח גט אין בו". הבבלי מסביר שרבי ינאי רק הסביר את דעת חכמים. אך זאת בלחץ הקושיה שהלכה כרבי אליעזר, ולא ייתכן שרבי ינאי תומך בו. אך רבי אליעזר בכלל פסק שהגט כשר (אם נתנו בפני עדים). גם חכמים אינם סוברים שריח גט אין בו. אין זאת אלא שלרבי ינאי עמדה עצמאית שונה מהמשנה, הגט בטל. אולי הוא סובר כמשנת יבמות שבמקרה כזה הגט בטל אך בכל זאת איננה מתייבמת. אך ייתכן שזו עמדה עצמאית לחלוטין. רבי ינאי הארץ ישראלי העז לחשוב שלא כמשנה, הבבלי כדרכו 41 ראו גולדברג, צמצום. גולדברג איננו מדבר בדיוק על מגמה זו, אלא על חלק ממנה (צמצום מחלוקות המצויות במשנה). אנו הבחנו בדרך זו בסוגיות אחרות. והמגמה מחייבת דיון והוכחה. 'מיעט' את המימרה.

14א. מחלוקת האם הגט כשר בדיעבד (משנתנו) – כולל הדעה שהגט כשר לחלוטין (ר' ינאי).

15ב. דעת בית שמאי (ובית הלל) בתוספתא שהגט איננו תקף (מחלוקת אם פסולה לכהונה).

16ג. משנת יבמות הגט איננו תקף אך מספק לא תתייבם.

17ד. העמדה הכללית של בית שמאי שאי עמידה בפרטים בדיעבד איננה פוסלת (לא מצאנו התבטאות מפורשת שלהם לעניין גיטין, ולעניין זה בגט).

18מבחינה ספרותית יש לשים לב לשוני הגדול בשפה ההלכתית. משנתנו עוסקת בשאלה של מעמד האישה בבית בעלה ובמיוחד אם נישאה לאחר. אין במשנה תשובה לשאלה העיקרית, האם האישה תמשיך להתגורר עם בעלה (בבבלי פו ע"א מחלוקת בכך, אך במשנה עצמה אין התייחסות לכך). משנה א בפרק עסקה בשאלה האם היא פסולה לכהונה. מתוך הדיון משמע שאיננה מגורשת ורשאית להמשיך לחיות בבית בעלה, אך אם התאלמנה אולי נחשבת לפסולה לכהונה כי דבק בה רבב גט (ריח של גט) אך לא ממש גט. משנת יבמות שציטטנו עוסקת רק בשאלה האם חייבת האשה חליצה (או ייבום). מה מעמדה, מה מעמד הוולד? כל זה איננו נאמר. אולי אפשר להשלים את ההלכה במשנה ואולי לא. אך מעבר לשאלה ההלכתית, יש כאן שפות הלכתיות שונות. השאלה מה מעסיק את העורך שונה ממשנה למשנה (גם אם מבחינת ההלכה כל המשניות לכידות). את המשניות העוסקות בפסול כהונה אנו מגדירים כ'משניות כוהניות', כלומר ככאלו שהנושא של כהונה מעסיק את העורך כנושא ראשוני. בפועל זו רק אחת התוצאות של המעמד המסופק, אך זה הנושא של העורך. כאילו הוא כותב את ההלכה למען ציבור כוהני. 'משניות כוהניות' אינן שונות בהלכה ממשניות רגילות, אך עיסוקן בנושא הכוהני כנושא עיקרי.

19וגובה מנכסים משועבדים שאין העידים חותמין על הגט [ אלא ] – נוסף בשוליים בידי הסופר עצמו וקיים בכל יתר עדי הנוסח, מפני תקון העולם – חתימת העדים איננה דרישה יסודית בגט, אלא נועדה למנוע תקלות. טיעון זה מסביר את היעדר העדים, אך אינו מסביר את היעדר הזמן.

20כך גם בתוספתא: "גט שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים – כשר. משם רבי לעזר אמרו: מביאה עידיו לבית דין ואין צריך להביא את הגט, וגובה מנכסים משועבדין" (פ"ז ה"ז). חתימת הגט בידי עדים משמשת חלופה לעדים עצמם, ואינה הופכת במשנתו של רבי אליעזר (משנתם של בית שמאי) לתקנה שאין עליה עוררין. גם אם התנא הוא רבי אלעזר עדיין לפנינו שתי עמדות, אך לא חלוקה רב־דורית בין בית שמאי וממשיכיהם לבית הלל וממשיכיהם.

21הגענו למסקנה שהיו לפחות שתי מגמות בנושא, האחת דורשת הקפדה על פרטים והאחרת מסכימה שיש צורך בהם, אך אין השטר נפסל בגללם. המחלוקת אולי איננה כללית ולא בכל הפרטים חולקים, אך אלו שתי מגמות כלליות.

22אם אכן המחלוקת מבטאת מצבים ריאליים הרי שהיא מלמדת על המשך הנוהג לכתוב גיטין שלא במסגרת ממסדית. מסגרת ממסדית הייתה מצמצמת את הטעויות ומונעת העלאת השאלה. במקביל, העובדה שמעמד הגט שנוי במחלוקת מהווה דרך לעודד את הציבור לסדר את הגיטין במקום מוסמך, על ידי מומחים (בית דין), ובמעמד בית דין וסופר מוסמך, ככל האפשר. מבחינה חברתית התהליך עובר מבית המשפחה למעמד פומבי, וכפי שהצענו המעמד גם הופך בכך לטקסי יותר. המגרש והאישה יכולים לחיות בקלות עם הדעה שהגט כשר או פסול. הם יתנהגו לפי ההלכה והתקלה איננה רבה, לכל היותר תידרש כתיבה נוספת של גט. ברם, אם ההלכה איננה ידועה, ולא נכתב גט חילופי, הרי שהתקלה מרובה. "תצא מזה ומזה" היא תקלה ציבורית קשה לאישה, לבעל השני ואולי גם לבעל הראשון, וממילא לכל הציבור. איננו סבורים שהמחלוקת נוצרה כדי לעודד סידור גיטין בחסות הממסד, אבל זו תוצאתה החברתית של המחלוקת.