עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryמשנת ארץ ישראל על משנה כתובות

משנת ארץ ישראל על משנה כתובות א:ד

משנת ארץ ישראל על משנה כתובות · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Ketubot 1:4

Open in the reader →

1המשנה ערוכה וסדורה בהקבלה למשנה ב שבפרקנו. משנה ב מונה בתולה, אלמנה, גרושה וחלוצה מן האירוסין, ובהמשך: גיורת, שבויה ושפחה קטנות, ומשנתנו קובעת את דינן של אלה מן הנישואין ושל שלוש האחרונות כשהן גדולות.

2בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן הנישואין – האלמנה או הגרושה, או האלמנה שנזקקה לייבום ויבמה חלצה, אשר כבר נכנסו לחופה אבל עדיין הן בתולות, כתובתן – כשנישאו לאחר, מנה – אף אם לא נבעלו אך הן היו נשואות בנישואין מלאים הן נידונות כאלמנות או גרושות, ואין להן טענת בתולים – אין לבעל שנשאה בשנייה זכות לטענת בתולים ולהפסיד לה את כתובתה, שהרי לקחה בחזקת אישה שהייתה נשואה. הזכרת החלוצה נראית, לכאורה, מיותרת, שהרי היא אף אלמנה ואף גרושה, אלא שמשנתנו, כאמור, סדורה כמקבילה למשנה ב שבה סדורות אלמנה, גרושה וחלוצה (הרשב"א, וכן הר"ן ואחרים).

3הגיורת והשבויה והשפחה – שלוש נשים אלו שהיו כבר גדולות כשהיו בגויותן, בשבייתן או בשפחותן, שניפדו או שניתגיירו או שנשתחררו – כשהיו יתירות על בנות שלוש שנים ויום אחד – הן בחזקת בעולות ולכן כתובתן מנה ואין [ להן ] טענת בתולים – הבעל הנושא אותן אינו יכול לטעון שאינן בתולות. משנתנו מדגישה את הערך הכספי של הבתולים, שהוא הקובע ולא מידת הקלון שמייחסים לאישה. הלכות אלו במשנה מניחות כי הגויים שטופים בעריות והנשים הנמצאות בין הגויים אינן נשמרות. הנושא אותן לאישה לאחר שנתגיירו, נפדו או נשתחררו, נושאן מתוך ההנחה שהן נבעלו כשהיו בגויותן ובשעבודן, ואינו יכול לבוא בטענה שלא מצא בתולים. כפי שנראה להלן רבי יהודה חולק וסובר ששבויה שנפדית בקדושתה עומדת (להלן פ"ג מ"ב). אנו מניחים ש"בקדושתה" משמעו שהיא נחשבת כמי שהיא בבתוליה. ברם, אפשר שרבי יהודה איננו מתייחס לבתולים כלל ולדעתו קדושתה היא יהדותה, וכל עניין הבתולים משני בעיניו. לעמדת מיעוט זו השלכות לגבי הלכות אחרות (להלן פ"ד מ"ח), אך חשיבותה היא בעצם הצגתה ולא רק בכמות ההלכות המעשיות המושפעות ממנה.

4כפי שהדגשנו, ההלכה מקבעת יחס של זלזול בנכרים והנחת מוצא שהם חסרי מגבלות הגינות בתחום המיני (כמו גם בתחומים אחרים). להערכתנו אין כאן הערכה אובייקטיבית אלא "דעה קדומה" שרווחה בחברה היהודית. יש בה יותר מגמה של השמצה עקרונית מאשר תיאור חברתי. בת הנכרי אולי לא נפגעה פיזית, אבל גדלה בחברה שבה יחסי אישות חסרים את ממד הקדושה שהחברה היהודית ייחסה לעצמה.