משנת ארץ ישראל על משנה כתובות י:ב
משנת ארץ ישראל על משנה כתובות · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Ketubot 10:2
Open in the reader →1מי שהיה נשואי שתי נשים ומתו אחר כך מת הוא והיתומין מבקשין כתובת אימן – התביעה מסתמכת על הסדר "כתובת בנין דיכרין" שהובטח להן. מקרה זה נדון במשנה הקודמת, ושם נקבע שיורשי ראשונה קודמין, ואין שם [ אלא ] כדי – המילה "כדי" בלשון חכמים מביעה כמות. מילה זו חסרה בחלק מעדי הנוסח, אך אין לשינוי זה משמעות מבחינת התוכן.
2שתי כתובות חולקין בשווה – האב הותיר אחריו סכום השווה לשתי כתובות בדיוק. מכיוון שתשלום הכתובה קודם לכל התחייבות אחרת, היורשים נוטלים את הכתובה וממילא לא נותר דבר נוסף לחלק. במשנה יש חידוש בתנאי שאחת הכתובות גבוהה יותר, ולכן יורשיה מצפים לקבלת חלק גדול יותר, אך המשנה קובעת ששתי הכתובות מתחלקות בשווה. דין ירושה קודם לדין "כתובת בנין דיכרין" 2 כך מסבירים הרמב"ם, הרע"ב ואחרים במשנה לעיל (פ"ד מ"י). .
3היה שם יותר דינר – יותר משתי הכתובות, אילו נוטלין כתובת אימן ואילו נוטלין כתובת אימן – בירושת האב יש כדי תשלום שתי הכתובות, ועוד נותר משהו לחלק. על כן יש אפשרות לקיים גם דין ירושה וגם את התחייבות "בנין דיכרין". לכן מחלקים קודם את הכתובה לפי הכתוב בה, ואחר כך כל היורשים (משתי הנשים) מתחלקים בשאר, כדין ירושה, ואם אמרו היתומין הרי אנו מעלים על ניכסי אבינו יתר דינר כדי שיטלו כתובת אימן – בירושה אין די כסף לשתי כתובות ועוד משהו, ואחד הצדדים (אלו שכתובת אמם גבוהה יותר, או שיש לה פחות בנים וחלקו של כל אחד גבוה יותר) מעוניין להוסיף דינר לנכסי האב כדי להפר את האיזון ולעבור ממצב של חלוקה שווה למצב של נטילת הכתובה, אין שומעין להם אלא שמין את הנכסים בבית דין – שתי קביעות כאן. האחת, "אין שומעים להן", כלומר החלוקה תהיה כמו שקבעה המשנה לעיל. ההיגד השני הוא שהערכת הנכסים, בכל המקרים, היא בבית דין. יש כאן התערבות של בית הדין בסדרי החלוקה כדי שתישמר ההלכה. במבוא למסכת דנו בנושא זה של התערבות בית הדין.
4ההלכה המבחינה בין ירושה המספקת לשתי הכתובות ובין זו שאינה מספקת חוזרת בתוספתא (פ"י ה"א) ומוסברת בירושלמי (לג ע"ד): "הדא היא דמר רבי אימי: כדי שיהא אדם מצוי ליתן לבתו בעין יפה. מעתה אפילו אין שם יתר דינר? אמר רבי אבון: בשעה שאת יכול לקיים דבריהן ודברי תורה, את מקיים דבריהן ודברי תורה. בשעה שאת אין יכול לקיים דבריהן ולקיים דברי תורה, את מבטל דבריהן ומקיים דברי תורה". לפי הסבר זה מוּנעת ההלכה משני מניעים. האחד הוא לעודד אדם "לתת לבתו בעין יפה", זאת מתוך ההנחה שגודל הכתובה מושפע ישירות מגודל המענק שהבת מביאה מבית אביה. האב צריך לדעת שנכדיו מבתו יקבלו יותר מכתובת אמם, ואם ידע זאת ייתן לה מענק גדול יותר. אבל יחד עם זאת המשנה לוחצת לקיים את דין ירושה המקראי (חלוקה שווה), ואם יש כדי קיום סמלי של דין ירושה מקיימים את שניהם (גם ירושה שווה בנכסי הבעל וגם עדיפות בירושת הכתובה לילדי האישה הזאת), ואם לא – מקיימים רק את דין הירושה 3 המשך הירושלמי עוסק כמובן בזכויות הירושה של הבכור, שגם הם דבר תורה. ההסבר "כדי שיתן לבתו בעין יפה" שם איננו נסוב על המקרה שלנו, אדרבה, כאן רב הסיכוי שהבת (יורשיה) לא יקבלו את שאבי אמם נתן, אלא הוא הנימוק לקיום הסכם "כתובת בנין דיכרין" באופן כללי. . ההלכה במשנה מבטאת את עמדתם של חכמים לגבי דין ירושה. כאמור לעיל (בפירושנו לפ"ט מ"א) המקרא קובע את סדר הירושה. בשלב הקדום סברו חכמים שחלוקה לפי דין תורה היא ערך עליון הגובר אפילו על זכויות האב להוריש כרצונו 4 ביכלר, ירושה. . בשלב שני השתררה הדעה שיש חירות למוריש להכריע באשר לזהות יורשיו. אמנם הירושה היא אוטומטית, אבל הותקנו הסדרים לעקיפת מגבלה זו על ידי "מתנה מחיים". מתנה כזאת מבחינה משפטית איננה ירושה, אך למעשה היא מחליפה את הירושה לכל דבר. משנתנו מבטאת שלב ביניים, סמלי, שבו לאחר קיום סמלי של דין ירושה פתוחה הדרך למימוש ההסדרים שהבעל התחייב להם. אבל אם קיום סמלי זה נעקר, חוזר דין ירושה המקורי.
5למעשה בהתמודדות בין הסדר "כתובת בנין דיכרין" לבין דין ירושה נדחה הסכם "בנין דיכרין". אפשר גם לשער שבדרך כלל הספיקה הנחלה המשפחתית לכיסוי שתי הכתובות, שכן בדרך כלל רק לאמידים היו שתי נשים. עם זאת, נותרת התחושה שלמעשה ההלכה מצמצמת את הסדר "בנין דיכרין" למקרים של רווחה יחסית.