משנת ארץ ישראל על משנה כתובות יג:ט

1שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה – בניגוד למשנה הקודמת, כאן מדובר במצב סימטרי – שני בעלי הדין טוענים זה כלפי זה לחוב כתוצאה מהלוואה. אולם, אחד השטרות כנראה מוקדם לשני ועל כן יש מקום לתהות באשר לסבירות קיומה של עסקת ההלוואה השנייה.

2אדמון אומר אילו חייב הייתי לך כיצד אתה לווה ממני – אדמון מניח שהשטר מזויף כיוון שאין זה סביר שילווה ממי שחייב לו, בהתאם לעמדתו במשנה הקודמת, וחכמים אומרים זה גובה שטר חובו וזה גובה שטר חובו – שני השטרות תקפים, שכן לפי חכמים, כאמור, השטר הוא הגורם המכריע וכל שטר בפני עצמו תקף. בתלמודים מתנהל דיון האם כל אחד גובה או שהם מתקזזים (ירו', לו ע"ב; בבלי, קי ע"א). עמדת חכמים היא המשפטית יותר, והתקבלה לדורות.

3לסיכום, במשנה מובאת סדרת הלכות המיוחסת לאדמון. לחלק מהנושאים מקבילות, אבל להוציא מקרים שבהם משנתנו מועברת למסכת אחרת הרי שהמקבילות מנוסחות בלשון אחרת. הדבר בולט, למשל, במשנה ז שבה עמדתו של אדמון חוזרת במסורות תנאיות אחרות בלתי תלויות (אם כי בשינוי נוסח, כמו שהבאנו אותן) 61 כגון המכניס תגרים לשדה, או העיקרון "כדרך שבני אדם יוצאין". , אבל הדוגמאות שבמקבילות האחרות מנותקות ממשנתנו (אינן מזכירות אותה).

4חלק מההלכות במשניות הפרק קשורות זו לזו (למשל משניות ו, ח, ט). עם זאת, איננו יכולים להצביע על קו מנחה משפטי, חברתי, או סגנוני המאחד את כל ההלכות. ברור שאדמון וחבריו עסקו במכלול הלכות בדיני ממונות מתחומים מגוונים.