משנת ארץ ישראל על משנה כתובות ג:ח

1בתורה אמור: "וכי ימכֹר איש את בתו לאמה" (שמות כא ז), ודרשו חכמים: "בקטנה הכתוב מדבר" 74 מכילתא דרבי ישמעאל, מסכתא דנזיקין ראש פ"ג, עמ' 254; בבלי, ערכין כט ע"ב. . אין אדם רשאי למכור את בתו אלא כשהיא קטנה, עד שהביאה סימני נערות, ומאותה שעה אין אביה זכאי למכרה. משעה שהייתה לנערה היא יוצאת לחופשי. לפי מסורת חז"ל ימי נערותה אינם אלא שישה חודשים, וכעבור שישה חודשים מיום שנעשתה "נערה" הרי היא בוגרת. במונחים אלו עסקנו במבוא למסכת.

2כל מקום שיש מכר – בשעה שהאב זכאי למכור את בתו לאמה, כלומר בהיותה קטנה, אין קנס – אין לאב קנס. כשהיא קטנה אין תשלום קנס על ידי האונס או המפתה, וכל מקום שיש קנס – ובשעה שיש קנס, כשהיא נערה, על האונס או המפתה לשלם את הקנס והקנס שייך לאב. אולם בשעה שהיא נערה אין מכר – אין האב זכאי למכרה לאמה.

3הסגנון: "כל מקום שיש x אין y וכל מקום שיש y אין x" הוא מסגנונות העריכה של המשנה. בפרקנו זו הלכה בודדת, אבל במקומות אחרים שזורות סדרות של משניות הערוכות בסגנון זה, כגון "כל מקום שיש מכר אין קנס, וכל מקום שיש קנס אין מכר. כל מקום שיש מיאון אין חליצה, וכל מקום שיש חליצה אין מיאון. כל מקום שיש תקיעה אין הבדלה, וכל מקום שיש הבדלה אין תקיעה" (משנה, חולין פ"א מ"ז).

4המשנה מבארת: קטנה שיש לה מכר ואין לה קנס ( אין מכר קטנה יש לה מכר ואין לה קנס ) 75 בקטע זה בכ"י קופמן חזר הסופר בטעות על משפט; סופר מאוחר יותר מחק את המילים המיותרות. נערה יש לה קנס – הנערה משהביאה סימני נערות, ובמבוא ניסינו לבאר מהם סימנים אלו, האונס או המפתה חייב בקנס, ואין לה מכר – אין אביה זכאי למכרה לאמה.

5בוגרת לא מכר ולא קנס – כך ברוב הנוסחאות בכתבי יד ובדפוסים ראשונים. לפנינו בדפוסים: "הבוגרת אין לה לא מכר ולא קנס". משנתנו מצוטטת בחלקה במסכת חולין כפי שציטטנו: "כל מקום שיש מכר אין קנס, וכל מקום שיש קנס אין מכר" (פ"א מ"ז). המשנה מניחה שלבוגרת אין קנס משום שאין לה בתולים, "כלו בתוליה" 76 ראו פירושנו ליבמות פ"ו מ"ד, שם הראינו שבוגרת היא אישה מבוגרת למדי שטרם נישאה וכלו לה בתוליה בדרך הטבע, או כתוצאה ממעשיה, וראו עוד לעיל פירושנו למשנה א. . יתר על כן, גם נערה שהתארסה אין אביה יכול למכרה, והמשנה מניחה שאין לה קנס, כדעת רבי יוסי הגלילי לעיל במשנה ג. דעת רבי עקיבא שם ש"יש לה קנס וקנסה לעצמה" אינה הולמת את משנתנו, שהרי אם קנסה לעצמה ודאי אין כאן אפשרות למכירה, ובמקרה כזה, לפי משנתנו, אין קנס כלל ועיקר. גם הפרשנות שהצענו שם בשם הירושלמי ש"אין לה קנס" משמעו שאין לה קנס לעצמה אינה הולמת את משנת חולין.

6בתוספתא אנו שונים: "קטנה מבת יום אחד ועד שתביא שתי שערות יש לה מכר ואין לה קנס, דברי רבי מאיר, שהיה רבי מאיר אומר: כל מקום שיש מכר אין קנס, וכל שיש קנס אין מכר. וחכמים אומרים: קטנה מבת שלש שנים ויום אחד ועד שתבגור יש לה קנס" (פ"ג ה"ח; בבלי, כט ע"א ו- מ ע"ב), ובתלמוד הירושלמי: "רבי חייה בשם רבי יוחנן: דרבי מאיר היא (משנתנו), ברם כרבנין יש מכר וקנס כאחת. כרבי מאיר מבת יומה ועד שלש שנים ויום אחד יש לה מכר ואין לה קנס, מבת שלש שנים ויום אחד עד שתבגור יש לה קנס ואין לה מכר. בוגרת לא מכר ולא קנס. כרבנין מבת יומה ועד שלש שנים ויום אחד מכר וקנס כאחת, מבת שלש שנים ויום אחד עד שתביא שתי שערות, יש לה מכר ואין לה קנס. משתביא שתי שערות ועד שתבגור יש לה קנס ואין לה מכר. בוגרת לא מכר ולא קנס" (כז ע"ד), ומעין דברים אלו אף בבבלי (מ ע"ב; חולין כו ע"ב). אין שלושת המקורות תואמים בכול, אך כולם מסכימים שמשנתנו השנויה בסתם כרבי מאיר היא וחכמים חלוקים עליו.

7חז"ל הניחו שקטנה מבת שלוש שנים שנבעלה בתוליה חוזרים, ובעילתה אינה פוסלת אותה. כך, למשל, אם נבעלה בהיותה קטנה אין היא פסולה לכהונה, ואם התגיירה היא מותרת לכוהן. בעילת הקטנה לא נתפסה כחילול כבודה, ואין לה תוצאות הלכתיות וחברתיות. ממילא ניתן להבין שאין לה קנס, שכן הקנס הוא הפיצוי על אבדן הבתולים. לעיל הבאנו את דיון הבבלי מדוע נקבע קנס על אבדן הבתולים. ההסברים התעלמו מערכם של הבתולים והדגישו את הכאב (הקל – לשיטתם) הנגרם בעת קריעת הבתולים, או את הכאב הכרוך במצע לא נוח (לעיל, משנה ד). אין ספק שקיים פער תרבותי בין משנתנו לבין המקובל בחברה בת זמננו.

8שתי השיטות, זו של רבי מאיר (סתם משנתנו) וזו של חכמים, מחלקות את חייה של אישה לא נשואה לשלוש תקופות, וקובעות יחסים שונים בין האישה לבין אביה באשר לכל אחת מן התקופות. שיטת רבי מאיר מעצבת את תקופת הילדות, מהלידה ועד תחילת הבגרות המינית, כתקופה שבה יש שליטה מוחלטת של האב על הבת. ממילא הוא זכאי למכרה, אך מאידך גיסא אין הוא זכאי לקנס, שכן היה עליו לפקח על מעשיה. מרגע שהחלה בגרותה המינית הרי היא נכנסת לתקופת מועמדות לנישואין, ויש לצפות שתראה בבנות הארץ וממילא יש לחשוש יותר לאינוסה ולפיתויה. אולם מכיוון שהיא עדיין תחת חסותו המשפטית של האב הרי הוא זכאי לקנס. בתקופה השלישית האישה חדלה להיות כפופה לאביה, וממילא מרגע זה אין קנס וודאי שאין מכר.

9חכמים, לעומת זאת, רואים את הקנס כביטוי דווקא לשליטת האב בבתו ויוצרים מדרג: בילדות יש לו זכות למכרה ואם היא נאנסת או מפותה הוא זכאי לקנס; בנערות השליטה קטנה – הוא כבר אינו זכאי למכרה אך הוא מקבל את קנסה; בבגרות שליטתו נמוגה לגמרי.

10להבנת שיטת רבי מאיר יש היבט נוסף. לפי שיטה זו, כל האמור בפרשות האונס והמפתה ובמשנתנו עד כה מתמצה לתקופה מצומצמת מאוד של חיי האישה. זאת לעומת חכמים המקיימים דין זה על פני כל תקופת ילדותה של האישה.

11התלמודים דנים בזיקת הדעות השונות במחלוקת לכתובים. בפשטות ניתן להעמיד את המחלוקת כדיון פרשני על משמעותה של המילה "נערה" שבפרשה – מהלידה ועד לבגרות המינית או מתחילת ההתבגרות ועד סופה. בכל מקרה, חכמים אינם מציעים כי דין זה יכול לחול על אישה בוגרת.