משנת ארץ ישראל על משנה כתובות ט:ז
משנת ארץ ישראל על משנה כתובות · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Ketubot 9:7
Open in the reader →1הפוגמת כתובתה – "פוגמת כתובתה" הוא המינוח לאישה שתבעה והשתמשה בחלק מכתובתה. בימינו מקובל שהכתובה היא סכום כסף השמור לעתיד, ורק גירושין או מותו של הבעל הופכים התחייבות זו לממשית. כפי שעולה מהמקורות הקדומים תדיר היה שנעשה שימוש בכתובה עוד בתוך מסגרת הנישואין. ההסבר המלא יופיע במשנה הבאה. כך, למשל, אנו שומעים על אישה הנותנת צדקה לגבאים, שלא מדעת בעלה, וחוששת שמא היא נותנת יותר ממה שהתחייב ומתנה שאם יסכים תהיה הצדקה מתנתו, ואם לא יסכים תיתן להם מכתובתה "מן פרני" (ירו', פסחים פ"ד ה"ט, לא ע"ג; אסתר רבה, ב ג). המורדת פוחתים מכתובתה (לעיל פ"ה מ"ז), ואישה שהתנדבה קרבן שבעלה אינו חייב לשלמו הרי שהאחריות לתשלום רובצת עליו אבל הוא "מקיץ מכתובתה" (ספרי, במדבר ח, עמ' 13 ומקבילות, וראו משנה, נזיר פ"ד מ"ד). גם ריפוי שאין הבעל חייב לשלמו ניתן לשלם "מן פרניך" (ירו', בבא בתרא פ"ט ה"ד, יז ע"א; ראו פירושנו לפ"ד מ"ט). כך גם מעלים המקורות אפשרות שהבעל או היבם "יפייס" את האישה שתוותר על כתובתה (ראו פירושנו לעיל פ"ח מ"ח; תוס', פ"ט ה"א). באחת המשניות הבאות דנה המשנה במי ש"מכרה כתובתה או מקצתה, נתנה כתובתה לאחר..." (להלן פי"א מ"ג). בכל המקרים הללו מקזזים הוצאה חריגה מתוך התחייבות הבעל לכתובת אשתו.
2במשנה הראשונה בפרק ה מנוצלת אפשרות זו לעקיפת הכתובה. האישה כותבת בשטר שקיבלה חלק מהכתובה, אף שבפועל לא קיבלה מאומה, ובכך למעשה מוותרת על כתובתה (או על חלק ממנה). מבחינה פורמלית הכתובה היא שלה, והוויתור הוא שלה ובאחריותה. בפועל עלול הבעל לנצל את מעמדו וכוחו ולכפות עליה את הכתיבה. במקרה שלנו מדובר באישה המודה ש"פגמה" בכתובתה, כלומר שכבר קיבלה חלק ממנה, והוויכוח הוא איזה חלק כבר קיבלה. הסדר זה מכונה במשנתנו "פוגמת כתובתה" ובארמית "מן פרני", מונח השאול מן היוונית (φερνή) (לעיל ושיר השירים רבה, א ג) ומשמעו כתובה.
3יש להניח שלפחות בחלק מהמקרים פגימת הכתובה מרמזת על ויתור של האישה בלחצו של הבעל, ולמעשה זו עקיפה של הכתובה, ומסתתר כאן סיפור של עושק האישה. אבל בחלק מהמקרים זו דרכה להשיג מימון לרצונותיה באופן מידי על חשבון הביטחון הכלכלי לטווח ארוך, בדומה לשימוש מוקדם בקופת גמלאות או בחיסכון, כיום.
4דוגמה אחרת לפגימה היא הלכה אחרת: "רבי שמעון בן לעזר אומר: הלוקח מן האשה בכתובתה וחזר ולקח מן האיש – מקחו קיים; מן האיש וחזר ולקח מן האשה – מקחו בטל. אם עשתה לו אשה אחריות בכתובתה – מקחו קיים" (תוס', גיטין פ"ג הי"א). בהלכה זו מובטחת זכותה של האישה להיות זו שפוגמת בכתובה. בפועל, הגנה כזאת איננה מספיקה. הבעל יכול ללחוץ על האישה לפגום בכתובתה כדי להקל על המצוקה שבה מצוי המשק המשפחתי. הקרקע תימכר, ובבוא היום תישאר האישה ללא כתובה.
5לא תיפרע אלא בשבועה – המשנה חוזרת לדיון הראשוני בדבר השבעת האישה ומדברת על מקרה שהבעל לא התנה בו תנאי מיוחד. מבחינה מילולית אפשר היה לפרש שהיא חייבת בשבועה גם אם הבעל התנה במפורש שלא ישביע אותה, ברם לו כך היה היה מקום לכלול דין זה במשניות הקודמות.
6ועד אחד מעידה שהיא פרועה לא תיפרע אלא בשבועה – בדרך כלל עד אחד מחייב שבועה. הווה אומר, אם אדם תובע את חברו ומביא עמו עד אחד אין בכך כדי להפקיע ממון מהנתבע, אבל יש בכך כדי להטיל עליו שבועה. כדברי הברייתות: " 'לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת' – לכל עון ולכל חטאת הוא דאינו קם, אבל קם הוא לשבועה, ואמר מר: כל מקום שהשנים מחייבין אותו ממון, עד אחד מחייבו שבועה" (בבלי, פז ע"ב; שבועות מ ע"א). הלכה זו חוזרת בסוגיות רבות במקורות תנאיים ואמוראיים, ומשנתנו מבוססת על הנחה פשוטה זו 44 ספרא דבורא דחובה, פרק ז ה"ב, כ ע"א; משנה, שבועות פ"ז מ"ז; בבלי, בבא מציעא ג ע"ב - ד ע"א ומקורות רבים נוספים. .
7מנכסין המשועבדין – אישה הגובה כתובתה מנכסים שהבעל מכרם חייבת בשבועה. גם אם הבעל מוכן לוותר על השבועה הקונה רשאי לתבוע שבועה כדי לוודא שלא נפל לקנוניה בין הבעל לאישה, ו מנכסי יתומים – כאשר האישה באה לגבות את כתובתה מהיתומים. כלל ידוע הוא שאין גובים מנכסי יתומים אלא בשבועה. היתומים אינם יכולים להתגונן שהרי אינם יכולים להכחיש טענות על חוב שנטל אביהם, והמינימום המגן עליהם הוא השבועה של הצד השני. הסבר זה משפטי והוא מצטרף להסבר הרעיוני, והוא הרצון להגן על נכסי היתומים, ואכן בספרות חז"ל מימרות רבות על ההגנה על היתומים. ככל שמעמדם בחברה חלש, כך חיזקו חכמים את מעמדם המשפטי. האישה גם היא חלשה בחברה וזוכה להגנה מצדה של ההלכה, אך לא באותה עצמה ובאותו היקף כמו יתומים. לעיל במשנה ג עסקנו בהגנה על כושל במקרה פרטי, וכאן זו הגנה כללית על מי שנתפסים כחלשים, והנפרעת שלא בפניו – אם בעלה אינו מצוי במקום שבו היא תובעת את מימוש נכסיו לצורך הכתובה, כגון אם נסע למדינת הים והאישה תובעת בהיעדרו מזונות או את כתובתה, לא תיפרע אלא בשבועה – בכל המקרים הללו האישה חייבת בשבועה, ובמשנה הבאה תוסברנה הלכות אלו.
8משנתנו מצוטטת במסכת שבועות: "כשם שאמרו הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה, ועד אחד מעידה שהיא פרועה, לא תפרע אלא בשבועה. מנכסים משועבדים ומנכסי יתומים לא תפרע אלא בשבועה, והנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה. וכן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה..." (פ"ז מ"ז).