משנת ארץ ישראל על משנה כלאים ג:ג

1היה ראש תר ירק ניכנס לתוך שדה ירק אחר מותר מפני שהוא ניראה כסוף שדהו – דין ראש תור נשנה לעיל והוסבר שם (פ"ב מ"ו). פירוש אחד הוא שהכוונה לנקודת מפגש בין שדות כאשר קו התפר אינו ישר אלא מתפתל, או ששדה אחד כאילו חודר לשדה אחר. מכל מקום, הדין עצמו נשנה גם לעיל לגבי שעורים. במצב של ראש תור יש נגיעה בין שני שדות ממינים שונים, אך אין בכך כלאיים שכן אלו שדות נפרדים. כפי שפירשנו בשתי המשניות הקודמות, זה הבסיס להיתר שבהם. אבל הבבלי (שבת פה ע"ב) פירש שאין ראש תור בערוגת הירקות. משנתנו חוזרת על הנאמר בפרק הקודם משום שההלכה חשובה להסברת המשניות הקודמות. ברם, אין צורך בהסבר זה. אמנם יש הבדל בין כלאי זרע בזרע (פרקנו) לבין זרע בשעורים. בכלאי זרע בזרע הקלו בהרבה, ועל כן לכאורה די היה לשנות את ההלכה בפרק הקודם וניתן היה ללמדה בקל וחומר. אבל זו דרכה של המשנה להכביר בדוגמאות, ואין צורך לדקדק בה 22 ראו על כך במבוא הכללי לפירוש המשניות. אנו מדגישים טיעון זה משום שאם היינו מדקדקים בסגנון המשנה ודורשים כל ייתור הייתה בכך ראיה לשיטתנו, שכן היינו מפרשים שההלכה במשנתנו אמנם מיותרת אך נצרכו לחזור עליה משום שהיא הבסיס למשניות הקודמות. ראו עוד ההערה הבאה. .

2במשנתנו אין חולק על המשנה, וכן היא שנויה בפרק הקודם. אבל בירושלמי בר קפרא חולק: "אינו זורע לתוכה אלא מין אחד בלבד" (כח ע"ד). לפי פשט הדברים בר קפרא חולק, אבל היו מפרשים שפירשו שהוא מסביר את המשנה וכוונתו שלפי המשנה שלושת הזרעים אינם בתלם עצמו אלא שניים מחוץ לו ואחד במרכזו. זו "פרשנות יצירתית" המעוותת את כוונת המשנה. פירוש זה נובע מהתסכול והקושי בהבנת ההלכה במשנה, זאת לנוכח הפרשנות המסורתית למשנה א. שם היה ברור שצריך להיות לפחות טפח או שלושה טפחים בין מין זרע אחד למין זרע אחר, והנה כאן המשנה מאשרת זריעת שני מינים זה ליד זה. על משנה זו אמר הרא"ש, שכבר צוטט במבוא: "בתי כלאים החבאו – ממני ונסתרו מעיני ונעלמו ממני עקרי יסודותיה היאך מותר לזרוע מיני זרעונים שהם כלאים בגומה אחת..." 23 פירוש הרא"ש למשנה ד בפרקנו. , אבל אנו הצענו פתרון שהוא שיטתי ועקיב; הוא מתאים למשנה א ומתאים למשנתנו, ובר קפרא חולק משום שאינו מקבל את ה"הערמה".

3היתה שדיהו זרועה ירק ומבקש ליטע בתוכה שורה של ירק אחר – אסור לזרוע תלם של ירק בתוך שדה תבואה, והתירו רק בתלם של פשתן שכן דרכם הייתה לזרוע תלם פשתן לניסיון (לעיל פ"ב מ"ז). אבל הנחת משנתנו היא שכל האיסור הוא בזרע בתבואה, ואילו בזרע וזרע יש מקום להקל.

4רבי ישמעאל אומר עד שיהא התלם מפלש מראש השדה ועד ראשו – אם התלם מפולש, כלומר עובר מראש השדה ועד סופו, די בכך ואין לחשוש לכלאיים. רבי ישמעאל אינו קובע מה צריך להיות רוחב השדה ואי אפשר לדעת מה עמדתו בנושא, האם הוא סבור שיש צורך בהרחקת מה או שאין לכך חשיבות. הירושלמי מסיק שכנראה גם רבי ישמעאל דורש רוחב כמו רבי עקיבא, אך מדבריו משמע שאין זו מסקנה ודאית. פירשנו שהמחלוקת במשנה היא על שטח הזרע של המין האחר. מותר לזרוע שדה ירק אחד בצד שדה של ירק אחר, ובתנאי שה"שדה" יהיה ניכר, ובכך עוסק רבי ישמעאל. אבל הרמב"ם מהלך לשיטתו (לעיל פ"ב מ"ט) שהתנאים עוסקים בהרחקה, כמה מרחק ריק (בוּר) צריך להיות בין מין אחד למשנהו. קשה להלום את המשך המשנה (דברי רבי עקיבא) לפי פירוש זה, ונחזור לכך להלן.

5רבי עקיבה אומר אורך ששה טפחים – אורך התלם צריך להיות שישה טפחים ואין צורך שיהא מפולש, ורוחב מלואו – משפט זה הוא לדעת רבי עקיבא, אך ייתכן גם שהוא לדעת הכול וגם רבי ישמעאל יודה שהרוחב צריך להיות "מלואו" (כך בירושלמי כח ע"ד). "מלואו" הוא מלוא הרוחב הרגיל, ולא נאמר מהו. הרמב"ם פירש "שצריך שיהיה רוחב אותו התלם (החפירה) כעומקו, והוא אמרו 'כמלואו', כלומר כמלוא התלם ואפילו היה עומקו אמה", כלומר הרוחב ייקבע על ידי עומק התלם. אלבק פירש שרוחב התלם בקרקעיתו הוא כרוחבו למעלה, ואינו מצטמצם כמו בכל תלם. בפועל כמעט אי אפשר לחפור תלם כזה, וזהו חריץ או תעלה ולא תלם. נראה שיש להעדיף את פירוש הר"ש (והרא"ש ואחרים) ולפרש לפי המשנה לעיל (פ"ב מ"י; תוס', פ"ב ה"ז 24 ליברמן הציע לפרש את התוספתא לא לעניין הרחקה של ירק מירק אחר אלא לכך שהרוצה לזרוע מין ירק אחר חייב לזרוע את הירק השונה בערוגה מלוכדת ששטחה שישה על שישה טפחים. כאמור, גם את משנתנו ניתן לפרש לפי כל אחת משתי פרשנויות אלו, ולדעתנו המשנה עוסקת בשני הנושאים. ) "ירק בירק ששה טפחים", כלומר שגודל הערוגה של ירקות ממינים שונים, או הפס המפריד בין מינים שונים, צריך להיות שישה טפחים לפחות, והמשנה שם היא כדעת רבי עקיבא. לשיטת הרמב"ם יש לפרש שגם אם יש בשדה שורות ארוכות די בקרחת קטנה שאורכה ורוחבה אמה אחת. קרחה כזאת היא סימן היכר שאין כאן כלאיים אלא שני שדות. מבחינה משפטית אולי יש בפירוש אחידות, ברם אין הוא סביר. הצופה מהצד רואה שדה ירקות ממינים שונים ובאמצע קרחה קטנה. ספק אם ניתן להבחין בקרחה מרחוק, יתר על כן, קרחה כזאת עשויה להיות תוצאה של זריעה לא זהירה או של מזיק, ואין כאן היכר שהשדה אינו שדה כלאיים.

6רבי יהודה אומר רוחב כמלוא רוחב [ ה ] פרסה – לדעת רבי יהודה האורך צריך להיות שישה טפחים או מפולש, אבל הרוחב הוא צר בהרבה ושני התלמודים מסבירים ש"כמלוא פרסה" הוא כפרסת אדם, כלומר טפח בלבד. התלמודים סומכים זאת לפסוק "והשקית ברגלך כגן הירק" (ירו', כח ע"ד; בבלי, שבת פה ע"א). לכאורה מן הסתם גם רבי יהודה יודה שאם הרוחב הוא כטפח (כדי הליכת אדם) צריכה השורה להיות מפולשת, אחרת השדה הוא למעשה מעורב וייראה ככזה (כלאיים). רבי יהודה למד אצל רבי עקיבא, אבל הוא גם תלמידו של רבי ישמעאל, וכנראה הוא מפרש את דבריו. ברם, הירושלמי למשנתנו (שם) מקשר את דברי רבי יהודה במשנתנו לדבריו במשנה א ומסיק שבעצם הם זהים ומיותר היה לחזור עליהם, אלא שהחזרה נצרכה כדי שלא יטעו הלומדים 25 כאמור בהערה הקודמת אנו מעריכים שחזרה על הלכות שנאמרו לעיל היא דרכה של משנה, והתלמודים לעתים דייקו מכך ולעתים נמנעו מלהקשות ולדייק. . מכאן ראיה לכך שלדעת רבי יהודה די ברוחב טפח, ואורך השורה הוא שישה טפחים כאורך הערוגה במשנה א לעיל.

7בירושלמי (שם) מתנהל דיון האם ההיתר במשנה הוא בשורה אחת לכל הפחות או בשורה אחת לכל היותר, ושתי שורות צריכות להיות מפולשות כמו במשנה הבאה.

8כאמור, פירשנו את משנתנו שהתלם של הירק ממין אחר הוא המפולש או ארוך שישה טפחים, אבל יש מפרשים שהתלם המפולש צריך להיות המפריד בין המינים. מקורו של הפירוש בדברי הרמב"ם המהלך לשיטתו לעיל (פ"ב מ"ו), ובעל תוספות יום טוב פירש את המשנה בפרק הקודם (פ"ב מ"י) בהרחקה ואת משנתנו בתלם עצמו. הר"ש שפירש בפרק הקודם שאין צורך בהרחקה מודה כאן שיש לומר שמשנתנו עוסקת בהפסקה, בשטח הריק שבין המינים השונים. כפי שאמרנו בפרק הקודם אנו נוטים לקבל את פירוש הר"ש והרא"ש שאין צורך בהרחקה, אך כאמור ניתן לפרש את המשנה שם בהרחקה ואצלנו ברוחב השדה, או להפך. אך מעבר לכך, לפי פירוש הרמב"ם והר"ש יש במשנה שלנו שלושה מרכיבים: שדה ממין אחד, שורה ממין אחר, ותלם מבדיל. לפי שיטה זו ולדברי רבי עקיבא גם התלם המבדיל וגם השורה ממין אחר הם בני שישה טפחים, אבל כל זה אינו כתוב במשנה. מהמשנה ניתן להבין שגם אם השורה היא ארוכה (מפולשת) די בתלם מפריד שאורכו שישה טפחים, וזו דעה תמוהה שקשה להלום אותה; וכי אם נוצרת קרחה קטנה (שישה על שישה טפחים) היא מהווה מחיצה מבדילה בין מינים הזרועים בשורות ארוכות יותר?! כבר עמדנו לעיל על כך שהסבר זה קשה מבחינה רֵאלית. על כן צריך לפרש שגם השורה היא קצרה וגם התלם המפריד קצר. אם כך, הרי שהמשנה

9מנוסחת בכבדות וחסר בה אותו פרט מרכזי ביותר שהשורה מהמין האחר היא כאורך התלם, ומשנתנו עוסקת בגודל השורה של המין האחר ובהרחקה כאחד.

10מעבר להסבר המשנה, קשה הדבר שרבי יהודה אינו מתייחס לאורך השורה (התלם) הנדרש ואילו רבותיו מתייחסים רק לאורך ואינם מחווים דעתם על הרוחב, כאילו התנאים מדברים ב"שפות הלכתיות" שונות. זאת ועוד, לעיל (פ"ב מ"ה) הובא דיון על חלקות תבואה ושם חולקים בית שמאי ובית הלל במידות הרוחב של השורה הנדרשת. כפי שראינו המחלוקת היא למעשה רק בנוסח של הגדרת הרוחב, אך שני הניסוחים קרובים. במשנה אחרת לעיל (פ"ב מ"י) ראינו דיון על חלקות תבואה או ירק, ושם יש התייחסות רק לאורך או לשטח ולא לרוחב. את הסתירה ההלכתית ניתן לתרץ בכך שבכל מקרה מדובר בגידול אחר, אבל קשה יותר להסביר מדוע כל משנה מעלה פרמטרים שונים לקביעת ההלכה (אורך, רוחב, שטח). בשאלה זו עסקנו במבוא לפרק ובמבוא הכללי, והסברנו זאת בכך שתחום הכלאיים בכלל, וכלאי ירקות בפרט, טרם עוצב, ומשנתנו משקפת מצב שהשפה ההלכתית טרם גובשה בו.