משנת ארץ ישראל על משנה כלאים ג:ד

1הנוטע שתי שורות שלקישואים שתי שורות של דילועים שתי שורות של פול מצרי מותר – שש שורות של שלושה מינים, מכל מין שתי שורות לאורך כל השדה. מבחינה מילולית ניתן היה לפרש שנטע או שורה של קישואים או שורה של דילועים, ובסך הכול שתי שורות של ירק אחר. אבל בהמשך מדובר על זריעה של שלושת המינים יחדיו (כל אחד בשורה נפרדת), על כן גם את הרישא יש לפרש בזרע שלושה מינים בשש שורות. כל זה אם זרע שתי שורות מכל מין, אבל אם נטע רק: שורה של קישואים שורה של דילועים שורה של פול מצרי אסור – שיבוץ שורה אחת בשדה ממין אחר הוא בבחינת כלאיים. ההבדל הוא ששתי שורות הן שדה, ושורה אחת אינה שדה אלא תערובת 26 בעל מלאכת שלמה אומר שקישואים ודלועים אינם כלאיים זה בזה "משום דמנכרי". אבל אם כן למה במשנה הבאה נאסר לנטוע שני מינים אלו בגומה אחת אלא אם כן מטה את השער (העלים) של שני מינים אלו? מעבר לכך, האם ירקות הנראים שונים אינם כלאיים זה בזה? כל ההסבר קשה, ושגגה היא שיצאה מתחת ידו של פרשן זה שכל רז לא אניס ליה. עוד מציע חכם זה ששני המינים צמחו באותה גומה אבל בגבהים שונים. בכך הוא דוחה את תמיהת הרא"ש שציטטנו. כאמור, אנו מהלכים בדרך שונה. .

2שורה שלקישואים רבי ליעזר מתיר וחכמים אוסרין – כך בכתב יד קופמן וב- מ', אבל בצד נוסף בכתב ידו של המעתיק הראשון ובניקוד: "שורה של דילועים שורה של פול מצרי או שורה שלקישואים", ולא ברור היכן יש לשבץ משפט זה. בדפוסים: " שורה של קישואים [ שורה של דילועים שורה של פול מצרי ושורה של קישואים ] רבי ליעזר מתיר וחכמים אוסרין " – לפי נוסח הדפוסים המצב המתואר שונה מזה שבהלכה הקודמת בכך ששורה אחת חוזרת על עצמה, וכך נראה לרואה שזהו שדה מעורב ולא סדרת שדות זה ליד זה. לכמה ראשונים היו גרסאות שונות במקצת, אך דומה שכולם מסכימים שהבעיה היא שהשורות מהמינים השונים חוזרות על עצמן. רבי אליעזר סובר שעדיין הדבר מותר; כיוון שהסדר קבוע אין זה נראה כערבוביה אלא כתכנון, וחכמים רואים בכך שדה מעורב. הירושלמי מנסח זאת "שני מינין מצטרפין להציל" (כח ע"ד), כלומר שתי שורות מאותו מין נחשבות כשתי שורות של הרישא (כשדה) גם אם בין השורות נטועות שתי שורות אחרות. הר"ש מפרש את הירושלמי כמחלוקת האם ההלכה השנייה (ששורה אחת אסורה) היא רק לדעת חכמים ורבי אליעזר סובר שמותר, או שהיא לדעת הכול. כפשוטם דברי רבי אליעזר וחכמים הם רק על המקרה השלישי.

3השאלה היא מה ההבדל בין משנה זו לקודמתה. בירושלמי למשנה הקודמת (שם) יש מחלוקת אמוראים: לדעת רבי יוחנן המשנה הקודמת עוסקת בשורה אחת ממין אחר או בשתי שורות, ולדעת שמואל רק בשורה אחת. לפי שמואל ההבדל בין משנתנו למשנה ג ברור: בשורה אחת די בשורה קצרה וצריך הרחקה מסוימת בין השדה לשורה מהמין האחר, ואילו בשתי שורות צריך שורות רגילות וארוכות אבל אין צורך בהרחקה. או לפי הפירוש השני במשנה הקודמת (בעל תוספות יום טוב), בשורה אחת צריך אורך ורוחב מזעריים ובשתי שורות אין צורך במידות מזעריות אלא אם כן זה מצב של זריעה לסירוגין כמו בסיפא של משנה ד, ולדעת רבי יוחנן יש לחפש הבדל אחר בין משנה ג למשנתנו. אפשרות אחת היא לראותן כמחוברות. כלומר, משנתנו עוסקת ב"שורות" ומשנה ג מגדירה מהי שורה. אפשרות שנייה היא שמשנתנו מנוסחת כדעת רבי ישמעאל, ורבי עקיבא יסבור שדי בשורה צרה יותר. אפשרות שלישית היא כדעת בעל פני משה שמשנה ג עוסקת בירק רגיל ומשנתנו במינים אלו בלבד, שהם גדולים ובהם יש צורך בשתי שורות, ומן הסתם הן מפולשות.

4עוד ייתכן שמשנה ג דיברה על שורה ממין אחד בשדה שהוא כולו ממין אחר, ונחלקו חכמים מה צריך להיות אורך השורה ורוחבה. אבל אם השדה כולו עשוי שורות שורות אזי לכל הדעות צריך שורות מפולשות. הרמב"ם אמר שאם אלו שלוש שורות לא יועיל התלם של ההרחקה, בגלל התפשטות העלים שתעלים את התלם. ברם, כי שפירשנו במשנה הקודמת, גם שם מדובר בעירוב שני מינים, וההבדל בין המשניות עדיין לא ברור.

5הירושלמי אינו מתייחס ליחס בין משניות ג ו- ד אלא ליחס בין משנתנו למשנה ו להלן. בשאלה זו נדון להלן, ורק אז נשוב לפירוש משנתנו.

6מכל מקום, משנה ד כתובה בשפה הלכתית שונה מאשר משנה ג. משנה ג דיברה על מידות השורה, ומשנה ד על מספר השורות ללא אזכור של מידות. לתופעה זו של אי לכידות פנימית התייחסנו במבוא לפרק זה.

7עוד קשה שבפרק הקודם נאמר שאין לסמוך תלם ממין אחר לשדה תבואה (פ"ב מ"ז) ואילו כאן למעשה הדבר מותר בתנאים מסוימים. אפשר, כמובן, לתרץ ששם מדובר בשורה אחת כמו ההלכה השנייה כאן, אבל שוב השפה ההלכתית היא שפה שונה. שם לא נזכרה אפשרות של שיבוץ שתי שורות ממין אחר, וכאילו כל משנה נוסחה לעצמה, וכל אחת מדגישה מרכיב הלכתי אחר.