משנת ארץ ישראל על משנה כלאים ג:ז

1דלעת בירק כירק – זריעת ירק בירק נדונה במשניות א-ה, דלעת בבצלים במשנה ו. דלעת בירק דינה כירק, כלומר יש להרחיק מרחק מצומצם (טפח או שישה טפחים), ובתבואה נותנין לה בית רובע – אם בא לזרוע דלעת בודדת בתבואה יש להרחיק בית רובע. לפי פירושו של הרמב"ם לעיל (פ"ב מ"ט) הרחקה זו היא המרחק הקבוע של הרחקת תבואה מדגנים ממין אחר. ברם, לפי ראשונים אחרים אין צורך להרחיק תבואה מדגנים. נראה שהרמב"ם שאב את חילו ממשנתנו, אם כי היא עוסקת במקרה מיוחד של דלעת בודדת. פירשנו את המשנה בדלעת בודדת ובהרחקה, אבל לפי התוספתא הוא הדין בשורה של ירק או דלעות בתבואה (פ"ב הי"ג שתצוטט להלן בסוף הפרק). בית רובע משמעו לפי אותה תוספתא אורך כצלע של בית רובע (עשר וחצי אמות) ורוחב שישה טפחים. לדעתנו עדיף לפרש משנה כתוספתא ואין ליצור מחלוקת בין המקורות התנאיים, אלא אם הדבר הכרחי מבחינה טקסטואלית.

2היתה שדהו זרועה תבואה ומבקש ליטע בתוכה שורה של דילועים נותנין לה עבודתה ששה טפחים – אבל דלעת בתבואה נידונה כירק ויש להרחיק שישה טפחים בלבד, כמו הרחקת ירק מירק אחר (לעיל מ"ג). במשנה שם חלק רבי יהודה והסתפק בטפח, ואולי משנתנו היא כרבי עקיבא שם, או שכאן גם רבי יהודה יודה שכן יש להחמיר בדלעת יותר מבירק. מכל מקום, "נותנין לה עבודתה" הוא המינוח לשטח פתוח בין הצמחים לאחר שגדלו, בניגוד למשנה הקודמת שדיברה על מרחק בין שורות זרעים. עם זאת, מההמשך משמע שהמרחק נמדד בשעת הזריעה, ומותר שהוא יצטמצם בהמשך הגידול עד לגבול מסוים שייזכר להלן.

3אם הגדילה יעקור מלפניה – אם הדלעת גדלה צריך לעקור אותה או את התבואה. לא נאמר מה היא מידת הגדילה, אבל משמע שהמרחק האמור לעיל הוא בזמן הזריעה. לכל זרע יש לתת כדי עבודתו, אבל העלווה של אחד משני הצמחים מתקרבת לרעותה.

4רבי יוסה אומר נותנין לה עבודתה ארבע אמות – לדעת רבי יוסי דלעות בתבואה דינן כדלעות בבצלים (לדעת רבי עקיבא), ושוב לא ברור האם רבי יוסי כרבי עקיבא ומסתפק בארבע אמות, ואז רבי ישמעאל וחכמים דורשים מרחק גדול יותר, או שמא כאן גם רבי ישמעאל וחכמים יודו שדי בארבע אמות.

5אמרו לו התחמיר זו מן הגפן – בכתב יד קופמן מתחילה כאן משנה חדשה, ואין טעם לחלוקת המשנה לשתיים. לפי המשנה יש להרחיק גפן בודדת מזרעים שישה טפחים, וזהו "כדי עבודתה" כפי שיוסבר להלן (פ"ו מ"א), ואילו מכרם יש להרחיק ארבע אמות (להלן, שם ופ"ד מ"ה). רבי עקיבא חולק וקובע שהרחקת גפן יחידה היא שלוש אמות בלבד, ומשנתנו מתנסחת כדעת תנא קמא שם (פ"ו מ"א). שאלת חכמים היא מדוע יש להרחיק שורת דלעות מתבואה יותר מאשר זרעים מגפן יחידה, הרי בדרך כלל החמירו בכלאי כרם יותר מכלאי זרעים או ירקות.

6אמר להם מציאנו שזו חמורה מן הגפן שלגפן יחידית נותנים לה עבודתה ששה טפחים ולדלעת יחידית בית רובע – רבי יוסי דבק בעמדתו וטוען שאכן גם דלעת יחידה חמורה מגפן יחידה. דלעת יחידה יש להרחיק מתבואה בית רובע, שהוא שטח שמידותיו עשר אמות ורביע על עשר אמות ורביע 36 לא נאמר כמה יש להרחיקה מזרעים. , ואילו גפן יש להרחיק רק שישה טפחים. על כן שורת דלעות יש להרחיק יותר מאשר גפן יחידה, ולהרחיקה כמו מכרם שלם.

7עם זאת, נמצאנו למדים מהמשנה שדלעת יחידה יש להרחיק יותר מעשר אמות ושורת דלעות רק ארבע אמות לכל היותר, שכן דינה של דלעת יחידה חמור משדה של דלעות, שכן בשדה דלעות ברור שאינו ערבוב ודלעת יחידה היא ערבוב.

8רבי מאיר אומר משם רבי ישמעאל כל שלשה דילועים לבית סאה לא יביא זרע לתוך בית סאה [ לא יביא זרע לתוך בית סאה ] – המשפט חוזר על עצמו ומיותר, ולכן נמחק בידי המעתיק עוד לפני שנוקד. יש להרחיק דלעות מכל זרע אחר (תבואה וזרעים), ובתוך אותו בית סאה הזרוע דלעות אין לזרוע זרע אחר.

9רבי יוסה בן העוטף אפרתי אמר משם רבי ישמעאל כל שלשה דילועים לבית סאה לא יביא זרע לתוך בית סאה – בתוך אותו בית סאה אין לזרוע זרע אחר, רבי יוסה בן החוטף אפרתי אמר משם רבי ישמעאל כל שלשה דילועין לבית כור לא יביא זרע לתוך בית כור – נראה שרבי יוסה זה מוסר אחרת את דברי רבי מאיר בשם רבי ישמעאל, אך אפשר גם שהייתה לו מסורת ישירה מרבי ישמעאל עצמו. הכור הוא שלושים בתי סאה, ושדה שיש בו שלושה דילועים בעשרה בתי סאה אסור בהבאת זרע אחר. אם כן, זו חומרה גדולה ביותר החורגת מכל "מראית עין". "בן החוטף" הוא נוסח אחר (של סופר מעתיק) ל"בן העוטף", ואלו שתי גרסאות לאותה מימרה; השנייה נראית מופרזת מכדי להיות הגיונית.

10בתוספתא (פ"ב הי"ג) מובאת סדרת הלכות השונה מעט מהמשנה מחד גיסא, ומאידך גיסא היא מבהירה כמה פסקאות במשנה:

11א. "שורה של דלועין בירק כירק ארך ששה טפחים ורוחב מלואו" – זו דעת רבי עקיבא במשנה ג.

12ב. "אחד שורה של קישואין ואחד שורה של ירק אחד בתבואה, ארך עשר אמות ומחצה על רחב ששה טפחין" – בכך יש הסבר למשנה "נותנים לה בית רובע" (לעיל ראש מ"ז).

13ג. "ושורה של ירק בירק ארך ששה טפחים ורחבו מלואו" – חזרה על א (לעיל מ"ג).

14ד. "של דלועין בירק בין שורה לחברתה שתים עשרה אמה" – משנתנו קבעה שדילועין בירק כירק, וכנראה התוספתא חולקת על המשנה וסוברת שלירק בירק דין אחד (המחלוקת במשנה ג) ולדילועים בירק צריך אורך מינימלי של שתים עשרה אמה והרוחב אינו ידוע (שישה טפחים?).

15ה. "וכן בתבואה" – כנראה הדין חוזר לסעיף הקודם של דילועין בתבואה שאורך השורה כמו בסעיף ב או כמו בסעיף ד. מן הסתם כמו בסעיף ד, שהרי תבואה חמורה לפחות כמו ירק. אם כן בדילועים בירק נדרש מרחק שתים עשרה אמה, וכן בתבואה.

16ו. "של תבואה בירק אחר ארך מראש השדה ועד ראשו על רחב שלשת תלמיים של פתיח" – תבואה בירק דינה חמור מאשר ירק בתבואה (סעיף ב) ומאשר תבואה בתבואה (פ"ב מ"י), ונדרש תלם מפולש (כמו שדורש רבי ישמעאל בירק בשדה ירק אחר – לעיל מ"ג). הרוחב הנדרש הוא כרוחב שלושה תלמי פתיח, שהוא שתי אמות (לעיל פירושנו לפ"ב מ"ו). מידת רוחב זו מופיעה גם לעיל.

17ז. "של ירק בירק אחר בין שורה לחבירתה ששה טפחים" (לעיל סעיף א).

18ח. "ושל תבואה על רחב שלשה תלמים של פתיח" – לא ברור על מה מדובר, על תבואה בירק אחר, וזו חזרה על סעיף ו, או אולי על תבואה בתבואה כמו בפ"ב מ"ו, וזו עמדתם של בית שמאי 37 זו עדות המצטרפת למשניות רבות שסתמן כבית שמאי. ראו ספראי, הכרעה כבית הלל. .

19בתוספתא מרוכזות הגישות השונות ויש בה חזרה על סעיפים, שכן היא מורכבת כנראה ממקורות שונים.

20בית סאה הוא חמישים על חמישים אמה, ובית כור שלושים בתי סאה. המשנה מנוסחת בסגנון בלתי רגיל, ואין היא נוקטת לשון חיובית הקובעת כמה יש להרחיק. בית סאה היא מידת שטח, וההרחקה צריכה להיות במידת האורך. יתר על כן, בית כור הוא מרחק בלתי סביר בצורה קיצונית, רק לבודדים הייתה נחלה בשטח כה גדול. דומה שהחכמים הללו קובעים למעשה שאי אפשר לגדל דלעות אלא בחלקה מבודדת, מוקפת גדר או מרוחקת משטחי המזרע. "בית כור" אינו רק שלושים בתי סאה אלא הוא ביטוי להרחקה מרבית, מרחק מעבר לכל דמיון (לעיל פ"ב מ"ט; בבא קמא פ"ו מ"ד).

21ביטוי זה (בית כור) מתאים להווי של חקלאים זעירים. איש רגיל אינו מחזיק חלקה ששטחה פחות משלושים דונם, ואם יש לו נחלה כזאת היא מפוזרת לכמה חלקות משנה. אין צריך לומר שהעשירים החזיקו שטחים גדולים הרבה יותר, אבל עשירים אלו חיו מחוץ לתחומי החברה היהודית. הם היו הלניסטים, מקורבי השלטון, ובאלה אין התנאים דנים. מן הסתם היו גם יהודים עשירים, אבל מספרם היה זניח 38 ראו הנספח למסכת דמאי. .

22רבי מאיר היה תלמידו המובהק של רבי עקיבא, אבל היה גם תלמידו של רבי ישמעאל. רבי ישמעאל היה בן דורו הצעיר של רבי עקיבא. הוא חי בכפר עזיז בדרום יהודה (להלן פ"ו מ"ד) וקשריו עם התנאים האחרים שפעלו בשפלת לוד היו מועטים. פעמים מספר נמסרות מימרות בשם רבי ישמעאל שהובאו על ידי "תלמיד אחד", ורגיל הוא שהובאו לרבי עקיבא 39 מכילתא דרבי ישמעאל, נזיקין ד, עמ' 264; תוס', זבים פ"א ה"ח, עמ' 677; בבלי, יבמות ו ע"ב; סנהדרין לה ע"ב. . זו הייתה אחת הדרכים שבהן החליפו בתי המדרש מידע ביניהם. התלמוד אומר שכל מקום שנאמר בו "תלמיד אחד" משום (משם) רבי ישמעאל זה רבי מאיר (בבלי, עירובין יג ע"א), ואכן באחת המסורות רבי מאיר הוא התלמיד המוסר. עם זאת, אולי יש להיזהר ולפקפק האם אכן בכל פעם שהמוסר הוא "תלמיד אחד" 40 ראו פירושנו לעירובין פ"א מ"ב. הרי הוא רבי מאיר בשם ישמעאל. מכל מקום, משנתנו מדגימה את העובדה שרבי מאיר למד גם אצל רבי ישמעאל 41 רבי מאיר הוא המוסר המובהק של רבי עקיבא, אך מוסר גם מתורת רבי ישמעאל, כגון משנה, כלים פ"ה מ"ג; ירו', סוטה פ"ח ה"ו, כג ע"א, ועוד. .

23רבי יוסה/יוסף בן החוטף אפרתי נזכר בשם זה רק במשנה שלנו, ושמו נושא שתי תוספות, "חוטף" ו"אפרתי", שהן ייחודיות. צעיר בשם יוסי אפרתי נזכר כאחד מאלו ששימשו את רבי וטיפלו בו במותו 42 ירו', פ"ט ה"ד, לב ע"א; כתובות פי"ב ה"ב, לה ע"א; בבלי, שם קג ע"א. . ייתכן שיש מקום לזהות את שני השמות ויוסי אפרתי הוא יוסף החוטף. בכמה כתבי יד טובים הוא מכונה יוסף "העוטף" או "העטוף" 43 כך ב- ס, ג5, ג15 ובמלאכת שלמה בשם יש ספרים. , על משקל כרוֹז (משקל "בעלי מלאכה"), כלומר מלאכתו בעטיפה, ואולי נקרא כך על שם שטיפל בגופתו של רבי יהודה הנשיא ועטף אותה בתכריכים. ברם, קשה להניח שתלמיד של רבי יהודה הנשיא נזכר במשנה. רבי עצמו נזכר במשנה רק במקומות בודדים 44 משנה, מעשרות פ"ה מ"ה; כתובות פ"ב מ"ד; מנחות פ"ו מ"ג ועוד. לעתים אזכור שמו של רבי הוא טעות ובעדי נוסח אחרים מופיעים רבי שמעון, רבי יהודה או חכם אחר. ראו, למשל, פירושנו לשבת פי"ב מ"ג; שביעית פ"ו מ"ה, ויש לברר את הנוסח בכל משנה ומשנה, וראו אפשטיין, מבואות, עמ' 196-194. , בדרך כלל בזיקה לתקנות חשובות שחידש (משנה, שביעית פ"ו מ"ד). עם זאת, מעט האזכורים הללו מעידים על שלבי עריכה מאוחרים לאחר ימי רבי, ואף אלו מוטלים בספק מה. קשה, אפוא, להניח שחכם שבימי רבי טרם נשא את התואר "רבי" נזכר במשנה ומביא מימרה בשמו של רבי ישמעאל או של רבי מאיר שקדם לרבי כמה עשרות שנים.

24הכינוי "אפרתי" הנזכר במקרא מתבאר במדרשים ככינוי לבן מלכות (רות רבה, ב א). זהו הסבר למקרא, ואולי גם הכינוי "אפרתי" כאן הוא עדות למוצאו המיוחס.

25לסיכום: פרק ג בלתי נהיר ויש תחושה עמוקה שיש בו ניסוחים רבים הסותרים זה את זה. גם אם ניתן ליישב את הסתירות הרי שכל משנה נוקטת בשפה הלכתית אחרת. כך, למשל, בפ"ב מ"ח דובר על הרחקה משדה ירקות ושטח בור נחשב למספיק, ואין שם פירוט מה מידותיו. בפרקנו פרטים רבים ושונים על כך, ומי ששנה את משנה ח שם צריך היה להכיל את כל הפרטים הללו שם.