משנת ארץ ישראל על משנה כלאים ז:ז
משנת ארץ ישראל על משנה כלאים · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Kilayim 7:7
Open in the reader →1זה הרוח שיעלעילה – הרוח שהסעירה. בארמית "עלעולא" משמעה סערה; "רוח סערה" שביחזקאל א ד מתורגם: "רוח עלעולא", ולעיל שנינו: "הזורע וסיערתו הרוח" (פ"ה מ"ז), את הגפנים על גבי תבואה – הרוח הסעירה את זמורות הגפנים על גבי התבואה, יגדור מיד – יעשה מיד גדר שלא תסוככנה הזמורות על התבואה, ובניגוד למה ששנינו במשנה הקודמת שאם הפועלים מעלים שכרם יותר משליש "קוצר כדרכו". בעל מלאכת שלמה העיר כי מדברי הרמב"ם בפירושו נראה כי גרס "יגרור" כפי שכתוב בדפוס ונציה (ו) ובכמה עדי נוסח (ב, ט, ן), וכן פסק הרמב"ם במשנה תורה (הלכות כלאים פ"ה הי"א) 26 ובמהדורת קפאח לרמב"ם "יגרוד". . הרא"ש והרש"ס גרסו "יגדוד" וכן גרס הריבמ"ץ, ומשמע שיחתוך את הגפנים הסוככים או את הזמורות הסוככות, והעיר כהלכה רבי יוסף קורקוס בפירושו על הרמב"ם כי אין כל הצדקה לחייבו לעשות גדר. הרוח הסעירה את הגפנים והפילתם על התבואה, ולכן יגרור מיד ואין לחייבו יותר מכן 27 הר"ש גרס "יגרור" ופירש: יחתוך. אך הוא מכיר גרסה: "יגדור". . ההבדל בתפיסת ההלכה נובע מהשאלה מהי חובתו של בעל הכרם. אסור לו לזרוע או לקיים כלאיים, אבל עדיין אין בכך כדי לחייבו להרחיק מכלאיים שנגרמו שלא באשמתו. במשנה הקודמת דובר על כך שחובתו מוגבלת לשליש, וכאן הוא נדרש לפעילות שונה המתאימה למקרה הנדון. לפי תפיסה זו יש להעדיף את הנוסח "יגרור" או "יגדוד", וקשה להבין מדוע כאן נדרשת פעולה כה קיצונית ויקרה כהקמת גדר. לשאלת הנוסח "יגרור" או "יגדוד" ראו להלן.
2ואם ארעו אונס – ואינו יכול לגדור או לגרור את הגפנים, מותר – אין התבואה נאסרת. בהלכות מעין אלו יש שנזכר "אבל או אונס" (משנה, מועד קטן פ"א מ"א; פ"ב מ"ב; תוס', נדרים פ"ד ה"ח), והיא היא.
3תבואה שהיא נוטה תחת הגפן – זרעה לתבואה כהלכה אלא שבגידולה היא נוטה תחת הגפן, וכן בירק – שנוטה תחת הגפן, מחזיר – את התבואה ואת הירק למקומם. בתלמוד הירושלמי נאמר: "וכבן עזאי יספר" (לא ע"א), ואף נוספת ברייתא: "תני רבי עקיבה אמר יחזיר, בן עזאי אמר יספר". "יספר" הוא פעילות הזהה ל"יגדוד" של הרישא, ו"יזיר" זהה ל"יגרור". אם כן משנתנו היא כאחד התנאים הללו, תלוי בגרסתה המדויקת. אבל אין לגרוס "יגדור", שהיא גישה מחמירה בהרבה מרבי עקיבא ומבן עזאי.
4ואינו מקדש – אינו אוסר בהנאה לא את התבואה ולא את הגפן אף אם לא החזירם, מפני שאין זריעתה של התבואה או של הירק במקום אסור, תחת הגפן. לעיל במשנה ג נאמר ש"תחת הגפן" מקדש, אלא שבאותה משנה מדובר בכגון שתבואה נטועה תחת הגפן או בתוך שטח עבודת הגפן 28 ראו פירוש הרא"ש ודברי בעל מלאכת שלמה. .
5מאמתי תבואה מתקדשת – ואסורה בהנאה? השיעור שהמשנה תנקוט הוא כלפי התבואה, שכן לגבי הגפנים אין הם מתקדשים אלא בשיעור ששייך להם.
6משתשליש – משתגיע לשליש מגידולה. כנוסח כ"י קופמן כמעט בכל עדי הנוסח 29 א, ג9, ז, כ, ל, מ, ס, פ, ר. וברוב ספרי הראשונים. בדפוסים שלפנינו: "משתשריש" או "משתשרש" (ב, ג5). בסוגיה בירושלמי: "ממתי [התבואה] 30 כך גם בכתב יד ליידן, וכך גם בכתב יד רומי. מתקדשת משתשליש. אית תניי תני משתשריש" (לא ע"א), ומהמשך הסוגיה עולה כי השונים "משתשריש" הולכים בשיטת רבי יוחנן המחמיר, והשונים "משתשליש" תואמים דבריהם לדברי רבי הושעיה המקלים (לעיל פ"ה ה"ו, ל ע"א). התוספתא שונה "משתשריש": "תבואה שהשרישה הרי זו אסור ומקדשת ומתקדשת" (פ"ד הי"ב), וכן הספרי בציטטה מן משנתנו 31 בלא הציון "מכאן אמרו". : "מאימתי התבואה מתקדשת? משתשריש" (פיסקא רל, עמ' 263). כן שונה רבא בשני מקומות בתלמוד הבבלי: "זרוע מעיקרו בהשרשה" (פסחים כה ע"א; חולין קטז ע"א [לפי נוסחאות עיקריות]) 32 ראו אפשטיין, מבוא, עמ' 97-96, המציין שאף לגבי מעשרות מצינו חילוף נוסחאות מעינו. .
7וענבים – שיעורם של הענבים, מאימתי מקדשים? משיעשו כפול לבן – ולא משהשרישו. בתוספתא מבואר: "תבואה שהשרישה הרי זו אסורה ומקדשת ומתקדשת. גפנים שהשרישו הרי אילו אסורין ומקדשין אבל אין מתקדשין עד שייעשו כפול הלבן" (פ"ד הי"ב). ייעשו כפול הלבן, כלומר השורשים יהיו מעט עבים כמו הפול הלבן (לזיהויו ראו פ"א מ"א).
8תבואה שיבשה כל צורכה – ונטע גפן קרוב לצדה או אף בתוכה, וענבים שבישלו כל צורכם – וזרע לצדה תבואה או זרעים, אינן מתקדשות – התבואה הבשלה כבר אינה מתקדשת, וכיוצא בה הענבים שהבשילו כל צורכם. בירושלמי מודגש: "כיני מתניתא אינן מתקדשות" (לא ע"א) 33 בכ"י רומי: אינה מתקדשת. . ייתכן שהדגשת הירושלמי באה להוציא מן נוסח שהיה לפניו, "אינן מקדשות" או "אינה מקדשת", כאותה ששנינו במשנה בפרקנו: "גפן שיבשה אסורה ואינה מקדשת" 34 וראו דברי אפשטיין, מבוא, עמ' 448-446. .