משנת ארץ ישראל על משנה מגילה א:ט

1שתי ההלכות שבמשנה עוסקות במעמדו של הכוהן הגדול. ההלכה הראשונה דנה בהבדל בין מעמדו של הכוהן הגדול בימי בית ראשון למעמדו של הכוהן הגדול בימי בית שני. ההלכה השנייה דנה במעמדו של הכוהן הגדול בפועל – "כהן משמש" – לבין מעמדו של הכוהן הגדול "שעבר". "כהן שעבר" זו מציאות של ימי בית שני, במיוחד לקראת סופם של ימי הבית שבהם התחלפו הכוהנים הגדולים לעתים קרובות.

2אין בין כהן משוח בשמן המשחה – כוהן גדול המשוח בשמן המשחה שנמשח בימי משה 464 ראו ויקרא ד ג; שם ו טו; משנה, הוריות פ"ג מ"א; שם פ"ג מ"ב. . בימי בית ראשון נמשחו הכוהנים הגדולים בשמן המשחה, ולפי מסורת חז"ל הוא נגנז בימי המלך יאשיהו 465 תוס', יומא פ"ב הט"ו; סוטה ראש פי"ג; אבות דרבי נתן, נו"א פמ"א (סז ע"א); ירו', שקלים פ"ו ה"ב, מט סע"ג; סוטה פ"ח ה"א, כב ע"ג; בבלי, יומא נב ע"ב; הוריות יב ע"א; כריתות ה ע"ב ועוד. . הכוהן הגדול של ימי הבית הראשון מכונה בספרות התנאית "כהן משוח" או "כהן משיח", כלשון המשנה: "ואיזהו המשיח המשוח בשמן המשחה" (משנה, הוריות פ"ג מ"ד).

3למרובה בגדים – הכינוי לכוהן הגדול בימי הבית השני, ובלשון הירושלמי: "המשוח בשמן בבנין הראשון למרובה בבגדים בבנין האחרון" (הוריות פ"ג ה"ד, מז ע"ג). אחד המאפיינים של הכוהן הגדול הוא ריבוי בגדי הכהונה 466 לבגדי הכוהן הגדול נודעה משמעות סמלית רבה (קד', ג עמ' 218-214) ואף משמעות פוליטית מרובה. כשביקשו השלטונות הנכריים לפגוע ביהודים ולצמצם את עצמאותם או להענישם הם החזיקו בידם את בגדי הכהונה הגדולה ומסרום לכוהן הגדול רק ברגלים וביום הכיפורים. הורדוס התחיל במעשה, ושליטי רומא המשיכו בכך (קד' טו, 408-403), וראו פירושנו ליומא פ"ז מ"ה. . הכוהן ההדיוט משמש בארבעה: בכתונת, במכנסיים, במצנפת ובאבנט, והכוהן הגדול מוסיף עליהם עוד ארבעה: חושן, אפוד, מעיל וציץ, ומשמש בשמונה בגדים (משנה, יומא פ"ז מ"ה) 467 הדברים שבין כוהן גדול לכוהן הדיוט שיסודם בכתובים מנויים במשנת הוריות פ"ג מ"ד ובברייתא שבבבלי, יומא עג ע"א; הוריות יב ע"ב. הדברים שמקורם בהוראת חכמים ערוכים במשנה בהוריות, שם מ"ה, ובסנהדרין פ"ב מ"א. . הכוהנים הגדולים בימי הבית השני ינם כוהנים משוחים, אלא מרובי בגדים בלבד. כל המצוות המוטלות לפי התורה על "הכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה" (ויקרא כא י), כגון הקפדה יתרה על טהרה ו"לא יקח כי אם בתולה מעמיו" (שם יד), חלות אף על הכוהן הגדול שאינו אלא מרובה בגדים, וההבדל ביניהם אינו אלא פר הבא על כל המצוות – שאם כוהן משוח חטא ועבר על אחת "מכל מצות ה' אשר לא תעשינה" חייב להביא פר לחטאת, כאמור בספר ויקרא: "נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ועשה אחת מהנה: אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לחטאת" (ד ב-ג) 468 לפי המשנה ומדרש הכתובים הכוהן המשוח אינו מביא פר חטאת אלא כשהורה לעצמו בשוגג ועשה בשוגג בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. ראו הוריות פ"ב מ"א-מ"ג; ספרא, דיבורא דחובה פרשה ב ה"ד, עמ' 131-128. . אולם הכוהן הגדול שאינו אלא מרובה בגדים וחטא אינו מביא, לדעת המשנה, פר לחטאת אלא כשבה או שעירת עזים כדין הדיוט שחטא (שם כז-לה).

4משנתנו מצויה בלשונה בהוריות (פ"ג מ"ד) כציטטה ממקור אחר, שכן ההלכה בתוכנה כתובה לפני כן במשנה. היא מצויה בלשונה אף בתוספתא למשנתנו (פ"א הי"ט). כך נדרש בספרא: "יכול המרובה בבגדים תלמוד לומר: משיח" 469 שם, עמ' 128. המדרש מצוטט בפירוש רבינו ברוך (ומיוחס לרבינו חננאל) המודפס על הגיליון בש"ס וילנא הוריות ח ע"ב. . אולם לא כל התנאים מודים בהלכה זו. בתוספתא הוריות אנו שונים: "איזהו משיח משוח בשמן המשחה ולא מרובה בגדים אלא שהמרובה בגדים צריך להביא פר, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: אין צריך להביא פר" (פ"ב ה"ג, עמ' 475). משנתנו, כפי שמדגישים שני התלמודים (בבלי, ט ע"ב; הוריות יב ע"א; ירו', שם פ"ג ה"ב, מז ע"ג), אינה כרבי מאיר. לא מן הנמנע כי בקביעתם של החכמים כי מרובה בגדים אינו מביא פר לחטאו מתבטא אף הרצון להדגיש כי הכוהנים הגדולים שבדורות האחרונים לימי הבית אין מעמדם החוקי כמעמד הכוהן הגדול במלואו. אין מעמדו כמעמד אהרן הכוהן ויורשיו מימי בית ראשון, ואין הוראתו בשוגג, אשר רק עליה הוא מביא פר חטאת, הוראה בעלת משמעות מלאה. בספרות התנאית, כידוע, מרובים הדברים המתריסים כנגד הכוהנים הגדולים שבימיהם הייתה הכהונה הגדולה כולה או ברובה צדוקית 470 ראו פירושנו ליומא פ"א מ"א והנספח למסכת שקלים. . ייתכן שהלכה זו של החכמים מצטרפת לדברים של החכמים הממעטים במעמד הכהונה הגדולה בדורותיהם.

5אין בין כהן משמש – כוהן גדול המשמש בעבודה בשעה זו (ביום הכיפורים), לכהן שעבר – לכוהן ששימש בעבר בכהונה גדולה ונפסל, או העבירוהו מן הכהונה הגדולה, אלא פר יום הכיפורים – שהכוהן הגדול מביא ביום הכיפורים פר לחטאת ועליו הוא מתוודה בשמו ובשם בני ביתו, ולאחר מכן הוא מתחיל בעבודות המיוחדות ליום הכיפורים לכפרת העם (ויקרא טז ג-ו; משנה, יומא פ"ג מ"ח). פר יום הכיפורים אין מביא אלא הכוהן הגדול המשמש ולא הכוהן הגדול שעבר. ההלכה בניסוחה זה קשה, שהרי כוהן גדול לשעבר הוא כוהן רגיל שחלות עליו מצוות ומגבלות הכהונה, אין הוא לובש בגדים וכו'. אין כאן, אפוא, סיכום של הלכות כוהן גדול לשעבר אלא הדגשה על פרט אחד, שכמו המשניות הקודמות נוסחה ככלל מקיף. איננו מכירים את המקור למשנתנו, אך כנראה הייתה משנה קדומה כזאת שלא השתמרה, ובה נדונו הלכות כוהנים גדולים שהוחלפו, ועשירית האיפה – שהכוהן הגדול המשמש חייב להקריב בכל יום מנחה של עשירית האיפה, מחציתה בבוקר ומחציתה בערב, כאמור בכתוב: "זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אֹתו עשירִת האֵפה סֹלת מנחה תמיד מחציתה בבֹקר ומחציתה בערב... והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אֹתה חק עולם" (ויקרא ו יג-טו). מנחת עשירית האיפה קרויה בלשון המשנה חביתין-חביתים או חביתי כוהן גדול (תמיד פ"א מ"ג; יומא פ"ב מ"ג). פר של יום הכיפורים קרב בידי הכוהן הגדול, שכן עבודת היום אינה כשרה אלא בכוהן הגדול, וחביתי כוהן גדול קרבים אמנם מנכסיו של הכוהן הגדול (משנה, מנחות פ"ד מ"ה; תמורה פ"ב מ"א) אך הם היו חלק מעבודת היום, מעבודת התמיד, ובפיס לעבודת התמיד היו מפייסים אף על החביתין. כלומר, כוהן המשמרת זכה בפיס להעלות את חביתי הכוהן הגדול. החביתין הועלו לאחר העלאת קרבן התמיד (משנה, מנחות פ"ד מ"ה; ספרא, צו פרשה ג [לא ע"ב]), שכן הכוהן הגדול לא היה משתף את עצמו בדרך כלל בעבודת התמיד שבכל יום; זאת הייתה לפחות המציאות בדורות האחרונים לימי הבית 471 החביתין הוגרלו במסגרת חלוקת העבודה הרגילה במקדש, בפיס השני הוא הפיס הגדול (משנה, יומא פ"ב מ"ג; תמיד פ"ג מ"א). כך בסדר הפיסות (הערה קודמת) ובסדר המערכה הערוך בבבלי, יומא לג ע"א, ומועתק אף בסידורי התפילה של רוב העדות, בסדר הקרבנות שנאמר לפני פסוקי דזמרא של תפילת שחרית. לשכה מיוחדת הייתה מיועדת להכנת החביתים, לשכת החביתין שמקומה היה בצדו של שער ניקנור (משנה, מדות פ"ד מ"ה) וממונה מיוחד התמנה על כך (תוס', שקלים פ"ב הי"ד). . אף הלכה זו נמצאת כלשונה בתוספתא למשנתנו (פ"ג ה"כ) ובמשנת הוריות בהמשכה של ההלכה הקודמת, והיא מוסיפה: "זה וזה שוין בעבודת יום הכפורים ומצווין על הבתולה ואסורין על האלמנה" (פ"ג מ"ד), ושאר ההלכות שמן התורה החלות על הכוהן הגדול.

6בדורות האחרונים לימי הבית היו מקרים לא מעטים של "כהן שעבר". המקורות התלמודיים וגם יוסף בן מתתיהו מספרים על מקרים של כוהן גדול שנפסל בגלל טומאה של מגע עם נכרי ערב יום הכיפורים, או מחמת קרי 472 ראו ספראי, עבודת האלוהים, עמ' 375-374; ירו', ע ע"א; תוס', יומא פ"א ה"ד; ירו', שם פ"א ה"א, לח ע"ג - לט ע"א; הוריות פ"ג ה"ב, מז ע"ד; קד', טז 165, וראו המבוא למסכת יומא ופירושנו ליומא פ"א מ"א. . מרובות יותר הידיעות על כוהנים גדולים אשר הועברו מתפקידם בידי השלטונות לעתים קרובות, אם בידי הורדוס ואם בידי השלטונות הרומאיים, וכבר החלו בכך השליטים היווניים בימי החשמונאים 473 תוס', יומא פ"א ה"ז; ספרי במדבר, בלק סוף פיסקא קלא, עמ' 173; בבלי, יומא ח ע"ב; קד', טו 23-22, וראו במיוחד את רשימת הכוהנים הגדולים שיוסף בן מתתיהו מונה ומעיר על דרך התמנותם בקד' ב, 251-224. ראו מאמרו של אלון, פראירתין, בתוך מחקרים, ב, עמ' 76-48. . הורדוס, ואחר כך הרומאים, אימצו שיטה של החלפת הכוהן הגדול כל שנים מספר (רוטציה). ברור ששיטה זו "הניבה" מספר גדול של כוהנים גדולים שסיימו את תפקידם.

7הכוהנים הגדולים שהוחלפו פסקו אמנם מלשמש בכהונה גדולה, אך נותרו חברים בעילית הבלתי פורמלית של הכהונה. חברים אחרים ממשפחתם היו מועמדים לכהונה גדולה בעתיד (בנים, חתנים, אחים וכיוצא באלו) 474 ראו פירושנו לשקלים פ"ד מ"ב; יומא פ"ו מ"ג. . משנתנו מצטרפת לעדויות על כך שכוהן גדול לשעבר לא חזר לשורת הכוהנים הרגילה, אלא שמר לפחות על חלק ממעמדו החברתי.