משנת ארץ ישראל על משנה מדות א:ב

1איש הר הבית – הביטוי "איש מקום פלוני" מבטא ככל הנראה שליטה. "איש הר הבית" הוא הממונה על השמירה בלילה, וזאת לפי תיאורו להלן.

2היה מחזר – מסתובב הלוך וחזור ("מפטרל" בלשוננו), על כל משמר ומשמר ואבוקות דולקין לפניו – בהר הבית שרר חושך, והוא הולך עם נושאי תאורה המהווים גם פמליה של כבוד וביטחון. שטח הר הבית והעזרות גדול, ופטרול כזה יכול היה לפקוד כל משמרת פעמיים-שלוש בלילה. הפטרול היה צריך לחצות מהר הבית אל מחוץ לו, ואל תוך העזרה, כך שהשערים לא היו סגורים לחלוטין והיו פשפשים שדרכם ניתן היה להיכנס למתחמים השונים, מעין אותה מחילה היוצאת מבית המוקד ומגיעה לבית הכבוד, ומשם ניתן לצאת החוצה אל שער תדי (טדי) ולצאת מחוץ למקדש (להלן משנה ט). כפי שהסברנו במבוא, הר הבית היה מראשיתו הר תלול למדי ובעמל של שנים רבות יושרה הפסגה ונוצר המשטח הרחב המוכר היום. המשטח נוצר בשתי שיטות עבודה. המקומות הגבוהים סותתו ופולסו, ואילו השטח הנמוך מולא. המילוי התבצע לא על ידי עירום עפר, אלא, כמקובל בעולם הרומי, על ידי הקמת סדרת קשתות שגובהן הסופי שווה. לעתים כאשר נדרש הדבר נבנו מערכות חדשות על גבי מערכות קדומות. זהו שנקרא במשנה "והעזרות תחתיהם חלול מפני קבר התהום" (פרה פ"ג מ"ג) (איור 74). המשנה בפרה מציגה זאת כשיטה למניעת טומאה, אך במקור זו שיטת הבנייה העמידה ביותר שבמקרה יש בה גם רווח הלכתי אפשרי. כתוצאה מכך נוצרו בהר הבית ותחת המקדש חללים רבים שהותקנו כמחסנים, בורות מים או מעברים תת-קרקעיים. כזה הוא המבנה המכונה כיום "אורוות שלמה", שהוא ניצול של החללים שנוצרו על ידי הקשתות. חלק מהמעברים היו מן הסתם סודיים; כזו הייתה המחילה לבית הכבוד שהזכרנו, או המחילה שייחסו את בנייתה להורדוס כדי שיצפה על "המקדש הפנימי" (קד', טו 424). סיור הביקורת היה גלוי (אבוקות בידו) והיה זה טקס, ולא ביקורת פתע. עם זאת ודאי היו מקרים שהמשמר ישן.

5וכל משמר שאינו עומד ואומר לו – אנשי המשמר צריכים לקבל את פני סיור הביקורת במשפט טקסי קבוע, והוא: איש הר הבית שלום עליך – ואם לא עשו כן, ניכר שהוא – המשמר, ישן חובטו במקלו – איש הר הבית מלקה את השומרים, ורשות היה לו לשרוף את כסותו – כעונש, והן אומרים – על זה נהגו לומר, מכו בעזרה וכל בן לוי לוקה – ברוב עדי הנוסח (מפ, מל ועוד): "מה קול בעזרה קול בן לוי לוקה", ובגדיו נישרפין שישן לו על משמרו – כנראה עונשים אלו רווחו, והיו על כך פתגמים.

6רבי אליעזר בן יעקב אומר פעם אחת מצאו את אחי אמה ישן ושרפו את כסותו – רבי אליעזר מעיד שדודו היה כוהן או לוי שישן על משמרתו. מסתבר שגם בני כוהנים היו חשופים לחשש השינה, אך המשנה מזכירה רק את הלוויים, וייתכן שרק את אלו, בני המעמד הנמוך יותר, הלקו.

7כנראה היו גם יחידות שמירה שבהן הייתה חלוקה פנימית שחלק ישנו וחלק היו ערים. המשנה אומרת ש"אין טמא אלא מטה ומלבן, ומלבני בני לוי טהורין" (כלים פי"ח מ"ג). במשנה שלאחריה מדובר במיטה על לשונות, כלומר שהמסגרת (שעליה טוו את החבלים והניחו את המצע) מושענת על בליטות היוצאות מרגלי המיטה (איור 75). במיטה זו ניתן אפוא לפרק את המצע מהרגליים, או להשתמש בו כמיטה ניידת ללא רגליים. על כך אומר רבי יוסי: "מה שנה זה ממלבני בני לוי, שמלבני בני לוי טהורין" (שם מ"ד). רבי יוסי מוכיח את עמדתו מהמשנה הקודמת הקובעת שמלבני בני לוי טהורים. מכאן שמלבני בני לוי דומים למלבן של לשונות, ולדעתו מלבני בני לוי טהורים לא משום שהם כלי מקדש אלא בגלל צורתם. במשנה אחרת (כלים פט"ו מ"ו) נמנתה סדרה של שלושה כלים שבהם כלי רגיל טמא וכלי של המקדש טהור. אחד הכלים הוא "נבלי בני לוי". אנו נברר את המשנה במקומה ונראה שבספרות התנאים ניתנו לה שתי פרשנויות. האחת שלכלים של המקדש הייתה צורה שונה, והאחרת, ואותה העדפנו, שבמקדש הקלו כדי למנוע טומאה במקדש, אם כי לא נקבע בצורה סוחפת שכל הכלים טהורים, ומצד שני כל הנושא נתון היה במחלוקת כיתתית עם הצדוקים.

10אחת הצורות לכנות את כלי המקדש היא "של בני לוי", וכאלה היו "נבלי בני לוי" שבמשנה שם. כן מצינו את "מטפחות... של נבלי בני לוי" (משנה, כלים פכ"ד מי"ד) ו"מלבני בני לוי" בכלים פי"ח. המלבנים נזכרו גם בתוספתא המוסבת על המשנה לעיל: "מלבני לוי טהורין, כיוצא בו בעל הבית שעשה מלבן להיות נותנו ממיטה למיטה ומאבוס לאבוס טהור. ייחדו למטה אחת רבי מאיר ורבי יהודה מטמאין רבי יוסי ורבי שמעון מטהרין, שאינו עושה מלאכה בגופו" (כלים בבא מציעא פ"ה ה"ט, עמ' 584). אם כן, בעוד שהמשנה רואה במלבני בני לוי כלי (דין) מיוחד, התוספתא קובעת במפורש שדינם כשאר מלבנים והם נקראים כך רק משום שזה היה מנהגם של בני לוי במקדש.

11נראה שהלוויים העבירו את המסגרת ממקום למקום וישנו עליה. ההסבר מבוסס על ההנחה שהלוויים הם שוערי המקדש ושמרו על המקדש בלילה. בכל עמדה היו שומרים מספר שחלק מהם היו ערים. מכל מקום, משנתנו קובעת שהשומרים צריכים היו להיות ערים בלילה. מצד שני אנו שומעים שבני לוי אמורים היו לישון על משמרתם: "ונעל הכהן מבפנים ובן לוי שישן לו מבחוץ" (להלן מ"ט). כן מתאר המדרש את שמואל הנביא שישן במשכן שילה כמי שממלא את הוראות משנה זו: "תמן תנינן נעל הכהן מבפנים ובן לוי ישן מבחוץ, קפץ הדבור אל עלי, ודבר עם שמואל" (מדרש שמואל פ"ט).

12שתי דרכים להבין את סתירת המקורות. האחת שמדובר בשערים שונים, והאחרת שמדובר בעמדות שמירה שחלק מאנשיהן ישן. מכל מקום, אין הרבה טעם להחזיק יחידת שמירה שאיש מאנשיה איננו ער. מלבני בני לוי הם אפוא אותן מיטות ניידות שבהן השתמשו השומרים.