משנת ארץ ישראל על משנה מדות א:ג

1חמשה שערים היו להר הבית – חמשת השערים נזכרו במשנה א כנקודות שמירה של הכוהנים. בידינו מסורות שונות על מספר שערי הר הבית, ואכן הבבלי מסיק שיש מחלוקת בדבר. אלא שהמחלוקת היא על מספר שערי העזרה, ואילו הנתון של מספר שערי הר הבית קבוע: "אלמא איכא תנא דאמר תמניא הוו ואיכא תנא דאמר שבעה ואיכא תנא דאמר חמשה הוו" (תמיד כז ע"א – מכאן: יש תנא שאמר שמונה הם, ויש תנא שאמר שבעה, ויש תנא [משנתנו] שאמר חמישה). לפי דרכנו, שאותה נסביר להלן בריש פ"ב, השערים הללו הם שערי מתחם הר הבית כולו, ועל חלקם יש בידינו עדות ארכאולוגית. אבל מי שסבור שהר הבית הוא מתחם פנימי בתוך ההר המוכר היום, הרי שכל השערים בלתי מוכרים, שכן גבולות המתחם אינם ברורים. כל חוקר התמודד עם השאלה בדרכו, ובהמשך נציג את דרכנו.

2שני שערי חולדה מן הדרום – בחומת הר הבית של היום בצד הדרומי ניכרים כיום שערים שהיו בחומת הר הבית ונסתמו (איור 76), המזרחי יחידי או כפול והמערבי משולש. השער המשולש נראה בבירור וסתום, והשני נותר ממנו רק משקוף מעוטר 5 בשער המערבי יותר מצוי משקוף מעוטר מאוד והוא בבירור מאוחר, ומודבק לשער מהתקופה הערבית. משקוף זה משקף שער כפול שבראשית המאה העשרים עדיין היה גלוי. המשקוף הקדום גבוה יותר ולא ברור מה היה מבנה השער שם. . המרחק ביניהם כמה עשרות מטרים, וייתכן ששניהם כונו "שערי חולדה". עם זאת, היה מקום לצפות לכך שלכל שער יהיה שם לחוד. יוספוס מזכיר גם הוא "שערים" בלשון רבים, אך אינו מונה אותם (קד', טו 411). אמנם במחקר מקובל ששני שערים אלו הם שערי חולדה, ברם עדיין קשה, שכן בכל אחד מהם יותר משער אחד. פתרון מה מצוי במינוח "שער חולדה". אפשר שהוא על שם איש או אישה, אך אפשר שזה איננו שם ממשי אלא תיאור. "שער חולדה" הוא שער תת-קרקעי שממנו עולים במנהרה ובגרם מדרגות לפני השטח. כלומר היו שני שערים שהיו שערים תת-קרקעיים, והמשנה אינה מתייחסת לגודלם.

4במשנה להלן (פ"ב מ"ג) שנינו: "כל הפתחים שהיו שם גובהן עשרים אמה ורוחבן עשר אמות חוץ משל אולם. כל הפתחים שהיו שם היו להן דלתות חוץ משל אולם. כל השערין שהיו שם היו להם שקופות חוץ משער טדי". המשנה מתייחסת לשערי העזרה ולשערי הר הבית, שהרי שער טדי הוא שער הר הבית.

5מכל שערי הר הבית המקוריים נותרו לכאורה עד היום השער המושלש והשער הכפול בחזית הדרומית 6 נותר גם השער שמתחת לשער הרחמים הקיים. הוא קדום מהקיר שתוקן במאה ה-16 אך איננו יכולים לאשש את זמנו, ואפשר שהוא מאוחר למקדש של סוף ימי בית שני. . קרוב להניח שהם השערים המקוריים, שכן התחום הדרומי של מפעל הבנייה העתיק לא שונה מאז ימי הורדוס. כל השערים הללו אינם שלמים. מהשער הכפול נשאר רק חצי שער עם משקוף אופקי וקשת עשירה ביותר, אבל בציורים של הצייר רוברטס מהמאה התשע עשרה נראות ארבע קשתות. קשה לאמוד את רוחבן, אך חצי הקשת שנותרה רוחבה 1.8 מ', כלומר שמִפְתַח הקשת היה 3.6 מ'. רוחב הקיר בין הקשתות איננו ידוע. לפי הציור הוא כרוחב חצי השער בערך, כלומר שרוחב כל השער כולל המזוזות היה בערך 4.5 מ' (איור 77). כל זה מבוסס על ההנחה שהצייר דייק. אכן באופן כללי הוא מדייק, אך ודאי שבציור ממרחק יש טעויות אופטיות קטנות. הקשת שהשתמרה גבוהה יותר מקצות הקשתות של השער המשולש וקשה למדוד אותן במדויק, אך ודאי שאין שם עשרים אמה. במקרה זה אנו יודעים היכן היה מפלס הרצפה מתחת לקשת שהשתמרה (להלן), אך לא מפלס הרחבה בהמשך המערבי של השערים הללו.

7אשר לשער המשולש. אין לו משקוף אלא קשתות פשוטות, מאבנים הנראות מקוריות. לצורך הבירור מדדנו את השערים (איור 78). רוחב המפתח של כל אחד משערי השער המשולש הוא 3.8 מ', ורוחב הקירות בין הקשתות הוא 1.6 מ'. אם מדובר בפתח שרוחבו 3.6 מ' ודאי שאין אלו 10 אמות. אבל אם הנתון במשנה כולל את רוחב מזוזות המפתח הרי שהרוחב הוא 4.4 מטר, או קצת פחות, ומדובר באמה של 44 ס"מ. זו אמה קטנה במקצת מרוב ההשערות המקובלות. גובה הפתחים עד התקמרות הקשת כ-4.5 מ', ועד שיא הקשת 6.5 מ'. כפשוטם של דברים אין כאן 20 אמות, ואין הגובה מתאים לתיאור שבמשנה (20 אמה). במרחב זה פני השטח בסוף ימי בית שני ברורים בזכות המשטח המרוצף שאליו מובילות מעלות הר הבית שנחשפו בחפירות (איור 79). כל הנתונים שניתנים במשנה (10 אמות, 20 אמות ומשקוף) נמצאו אפוא בעייתיים, ובלתי מתאימים. ניתן לטעון, כמובן, שהמידות מתייחסות רק לשערי המקדש בפועל. מכל מקום יש גם להעיר שרוחב פתח שער יחזקאל הוא עשר אמות נטו, ועשרים אמות עם קירות הצד: "ורחב הפתח עשר אמות וכתפות הפתח חמש אמות מִפּוֹ וחמש אמות מִפּוֹ וימד ארכו ארבעים אמה ורחב עשרים אמה" (יחזקאל מא ב). אם כן, כל הפרטים שמנינו אינם רֵאליים אלא ציטוטים מספר יחזקאל.

8עוד נעיר שאפשר שהקיר הדרומי איננו מקורי. ניתן לטעון שבשלב מסוים גילה הר הבית סימני התמוטטות, לכן נבנה קיר דרומי בצמוד ומדרום לקיר הקיים. הקיר נבנה מאבני הר הבית שהתגלגלו בשטח, ונבנו בו פתחים בצמוד (או במרחק) מהפתחים הקודמים. טיעון כזה יסביר גם מדוע אין לשער המשולש משקוף, מתחת למקמר (לקשת – בניגוד למשנה), ומדוע נותרה קשת אחת מעוטרת מאוד ואילו קשתות השער המשולש פשוטות הרבה יותר (איור 80). ללא המשך החפירות לא ניתן לאשש טיעון זה, וכרגע הוא בחזקת תירוץ משוער.

10גם יתר המשנה מעורר קשיים. לפי המשנה היה שער לכל (בכל) צלע. אבל במערב היו ארבעה שערים המוכרים כיום (שער מעל קשת רובינזון, שער "ברקלי", קשת וילסון שהיא מתאימה לשמש כשער קיפונוס של המשנה, ועוד שער נוסף המכונה היום "מעבר וורן". גם במזרח היו לפחות שני שערים, האחד באזור שער הרחמים של היום והשני בפינה הדרומית, שם נתגלה מבנה הבסיס של מגדל – מקביל למגדל המכונה "קשת רובינסון". נראה שלמשנה חשוב להדגיש שיש פתח אחד למרות המציאות השונה, משום שכך משדר המבנה סדר קבוע. בתיאור המקדש ביחזקאל פרק מ חוזר פירוט זה שלכל צלע פתח אחד. התיאור אפוא ספרותי ודתי, ורק בצד הדרומי חרג המחבר ותיאר פרט מציאותי יותר, ייתכן שבהשראת המשנה שהנכנס להקיף את המקדש נכנס בשער ימני ויוצא בשמאלי, אם כן נדרשים לתיאור הדתי שני שערים.

13משמשין כניסה ויציאה – הימני לכניסה והשמאלי ליציאה, כך יוצא מתיאור הקפת הר הבית להלן פ"ב מ"ב. אל השערים הללו הובילו רחובות. אנו מכירים רחוב אחד המגיע מדרום-מערב להר הבית (איור 81), ורחוב שני שנחפר בשנת תשס"ט ומגיע מאזור מעיין השילוח. זאת הייתה הכניסה הראשית של עולי רגל שבאו להקיף את הר הבית, כמתואר להלן (פ"ב מ"ב). אל הקיר הדרומי של הר הבית היו צמודות מעלות הר הבית שהיוו מרכז ציבורי. לפני המדרגות ומתחתיהן היו מקוואות רבים ומבני חנויות ששירתו את ציבור העולים (איור 82). על מעלות אלו התרחש הסיפור הבא: "מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו יושבין על גב מעלות בהר הבית 7 כך הגרסה גם בירו', מעשר שני פ"ה ה"ד, נו ע"ג. אבל במדרש תנאים לדברים, כו יג, עמ' 176, מתואר המעשה כאילו התחולל בשוק העליון בשער האשפות, ואולי יש לתקן לשוק תחתון. , ויוחנן סופר הלה 8 למילה זו הוצעו הצעות שונות הבנויות על הגרסאות השונות של הסיפור, כגון סופר "חלה" ככינוי לסנהדרין, או לסופר רשמי, או סופר הלז (בירושלמי להלן). לפניהם אמ' לו כתוב..." (תוס', סנהדרין פ"ב ה"ו). רבן גמליאל וזקנים כותבים במקום ציבורי, כמקובל בעולם הרומי שכל מעשי הציבור נעשו ב"כיכר העיר", במקום ציבורי ופומבי. מעלות הר הבית היו מקום מעין זה.

14קיפונוס מן המערב משמש כניסה ויציאה – מקור השם אינו ידוע, אולי נקבע השם לכבוד הנציב קופוניוס. כאמור יוספוס מונה ארבעה שערים ממערב (קד', טו 310), ואכן נותרו עד היום שרידים של כל הארבעה. בדרום הקיר המערבי הייתה "קשת רובינסון", כניסה שאליה עלו במעלה מדרגות מפואר. אחריו "שער ברקלי" ו"שער וורן" הנקראים על שם החוקרים האנגליים שזיהו אותם, ושרידיהם נראים עד היום. הם היו מחילות שדרכן עלו לפני הר הבית. שער נוסף ביניהם מכונה כיום "גשר וילסון", והוא כנראה שער הכסיסטוס (גזית?) הנזכר אצל יוספוס 9 פלג, הר הבית, עמ' 80-79. . גם לשער זה היה גשר שקיצר את הדרך מהעיר למקדש. לעיל עסקנו בקושי מדוע המשנה מונה רק שער אחד.

17טדי מן הצפון לא היה משמש כלום – לא לכניסה ולא ליציאה. אבל הוא שימש אולי כשער שירות, ובמשנה ט מתואר שימוש בו ליציאת בודדים מהר הבית. בצלע הצפונית שכן מבצר אנטוניה הרומי, וייתכן שקרבתו השפיעה על הניצול המועט של השער הסמוך לו.

18שער מזרחי ועליו שושן הבירה צורה – עליו היה ציור של העיר שושן שבפרס. מן הסתם נבנה השער בתקופה הפרסית, והיה זה ביטוי לנאמנות לשלטון פרס. במשנת כלים שנינו: "שתי אמות היה בשושן הבירה אחת על קרן מזרחית צפונית ואחת על קרן מזרחית 10 ב-פא, מפ מערבית, וכן בהמשך. לבירור הנוסח ראו פירושנו למסכת כלים. דרומית. שעל קרן מזרחית צפונית היתה יתירה על של משה חצי אצבע. שעל קרן מזרחית דרומית היתה יתירה עליה חצי אצבע. נמצאת יתירה על של משה אצבע" (פי"ז מ"ט). קשה לדעת אם דברי המשנה הם אגדה עממית או זיכרון היסטורי מימי השלטון הפרסי. מכל מקום, הנוהג של הצבת מידה ממלכתית או משקל ממלכתי במקום ציבורי היה רגיל בעולם הקדום, ונדרש בגלל הבדלי השיעורים. האמה של משה, שהיא אמת התורה, היא אפוא האמה הקטנה. המשנה מעבירה את האמות של שושן הבירה לאמות של ימיהם ומניחה שבפועל מתפקדות שלוש אמות שונות. ייתכן שמשנתנו והמשנה בכלים מפרשות זו את זו. כלומר, בשער המזרחי היו מצוירות (משורטטות) שתי האמות המדוברות, כדי שכל הרוצה "לאפס" את מידותיו יוכל להיעזר באמות אלו.

19בפועל אנו מכירים כיום שני שערים. האחד המכונה "שער הרחמים" ומלפניו בנוי קבר, ובחפירות התגלתה קשת גדולה העשויה להיות השער הקדום של החומה 11 פלג, הר הבית, עמ' 85-81. . כמו כל הממצאים הארכאולוגיים בהר הבית הקשת איננה מתוארכת והיא עשויה להיות השער שלנו, או שער קדום שנסתם, או שער מאוחר בהרבה. לפי המסורת שער המזרח היה מול קודש הקודשים: "לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים" (משנה, ברכות פ"ט מ"ה). אמנם אין לראות במשפט זה כיוון מדויק, אבל שער הרחמים של היום מצוי בחלק הצפוני של המתחם. גם מבחינה אדריכלית אנו מצפים לשער או במרכז החומה, מול השער המערבי (קשת וילסון של היום), או בציר הבנייה של המקדש (כלומר מול השער המזרחי של המקדש), ורצוי בשניהם. שער הרחמים של היום אינו מתאים לתנאים אלו. מכל מקום, הדעת נותנת שזה אזור השער הקדום שהיה מול הכניסות לתחום המקודש (שער ההיכל, שער האולם, שער ניקנור וכו').

20בפינה הדרומית-מזרחית של ההר נתגלו שרידי מגדל מדרגות נוסף, מקביל לקשת וילסון שבמערב. המגדל פורסם בינתיים רק בפרסומים ראשוניים, ועד שלא יפורסם החומר המלא נותרת שאלת התיארוך שלו פתוחה. מכל מקום, הוא אינו מוזכר במשנה. אפשר שהוא שער המגיע רק לתוספת הר הבית שעליה המשנה איננה מדברת, או שהוא לא נחשב לשער בגלל המדרגות.

21שבו כהן – ב- מנ הוסיף המגיה מעל השורה "גדול". בדרך כלל אכן שרף הכוהן הגדול את הפרה בעצמו (משנה, פרה פ"ג מ"ה וראו פירושנו לה), אך כפי שנראה שם לא היה זה חוק, ובמשנתנו לא נכתבה מילה זו.

22שורף את הפרה – אותו כוהן גדול ששורף את הפרה יוצא משער זה, הוא ופרה וכל מסעדיה – כל התהלוכה המלווה את הפרה, יוצאין להר המשחה – הכוונה למעמד שרפת פרה אדומה המתואר במשנת פרה פ"ג מ"ו-מ"ז. בפירושנו למסכת פרה נרכז את העדויות על מעמד זה, אך ברור שהיה זה מעמד חגיגי ומקודש שההכנות אליו היו ממושכות ודומות לאלו של יום כיפור. בין השאר נבנה לשם כך כבש הבנוי על קשתות משער שושן לפסגת הר הזיתים, הוא הר המשחה שבמשנה.

23השער המזרחי הפונה להר הזיתים הוא זה המכונה בספרות ימי הביניים "שער כהן" על שם משנתנו 12 שיר השירים רבה, ב ד, וראו ריינר, שער כהן. . למעשה משנתנו איננה מעניקה לו שם, והוא מכונה סתם "שער המזרח". השם המקובל כיום, "שער הרחמים", מופיע כבר במעין מדריך לסיור בירושלים שפרסם בזמנו ברסלבסקי, והוא לדברי המחבר השם הערבי "באבין אלרחאמה" 13 גיל, ארץ ישראל, עמ' 4. . מן הראוי להעיר שמיקומו של "שער כהן" עורר מחלוקת במחקר, ומערכת היחסים בין שערים אלו לשערים שבמשנה בלתי ברורה לחלוטין. אם מתחם הר הבית הוא מתחם פנימי כל השאלות נמוגות, אך אם המשנה עוסקת בשערי המתחם כולו, כפי שנפרש בראשית הפרק הבא, הרי שצריך להניח שבין ימי המשנה למאה התשיעית-עשירית חלו שינויים בשערים ובמבנה החיצוני של ההר. כל זאת בזמן שהמתחם שימש למקדש רומאי, ואחר כך למסגד מלכותי אסלאמי. המקורות המאוחרים מעורפלים ובלתי אמינים. הם מתארים את המבנה מרחוק ומזיכרון, ואי אפשר להשוות את טיב התיאור למשנה או ליוספוס.