משנת ארץ ישראל על משנה מדות א:ד

1שבעה שערים היו בעזרה – העורך מתחיל בתיאור שערי העזרה. במשנה א הוזכרו חמישה שערי העזרה, ועתה המשנה מפרטת מה שמותם. גם במשנה הקודמת נמנו חמישה שערים. שתי המשניות (ג-ד) כתובות באותו סגנון, לפיכך קשה להניח שזו מחלוקת אלא ששמירה הייתה רק בחמישה שערים (בבלי). עוד הזכרנו לעיל מסורת על שמונה שערים.

2שלשה בצפון ושלשה בדרום ואחד במזרח – המבנה הוא כמו במשניות הקודמות (א, ג), פתיחה מספרית ואחריה פירוט.

3שבדרום שער הדלק – כך כמעט בכל עדי הנוסח. המונח "דלק" קשור מן נסתם להדלקת אש. מקור השם לא נמסר, אבל סביר שדרך שער זה נכנסו המדליקים, כלומר המביאים את האש לשמחת בית השואבה. אם אכן זה שם עממי הרי שזה ניצחון פרושי, שכן צדוקים ואיסיים אינם מכירים בשמחת בית השואבה. ברם ייתכן גם שזה שם פולמוסי של הפרושים, והצדוקים קראו לו אחרת.

4שיני לו שער קרבן – במקבילה בשקלים פ"ו מ"ו: "שער הבכורות". לא ברור איזה קרבן, שכן במשנת תמיד מדובר על כך שהביאו את קרבנות התמיד מלשכת הטלאים שהייתה בצד צפון של עזרת נשים (פ"ג מ"ג). אם כן את התמיד לא הביאו מחוץ למקדש, אלא הטקס החגיגי החל מתוך העזרה. ייתכן שהכוונה שמשם הביאו את הטלאים ללשכת הטלאים, או שמשם הובאו הקרבנות הפרטיים. אם כך הרי שהשער ניצב מול המזבח, פחות או יותר, או ליתר דיוק מול "בית השחיטה", כדי לקצר את דרכה של הבהמה. אם הנוסח הוא "שער הבכורות" הרי שדרכו הכניסו את הבכורות. נמצאנו למדים שכל קרבן הובא משער מיוחד לו.

5שלישי לו שער המים – להלן (פ"ב מ"ו; שקלים פ"ו מ"ג) יוסבר מקור השם, שבמזרח שער ניקנור – שער ניקנור נזכר הרבה במקורות. מרוב המקורות ברור שהוא היה מקום פומבי ובולט: שם העמידו נזירים לתפארת ומצורעים וסוטה לגנאי (משנה, נגעים פי"ד מ"ה; סוטה פ"א מ"ה; תוס', נגעים פ"ח ה"י, עמ' 826-926 14 ראו עוד תוס', נזיר פ"ו ה"א; בבלי, זבחים לג ע"א; נידה ע ע"א, שם מדובר באדם שהוא ספק נזיר וספק מצורע, מחילים עליו דיני מצורע והוא מביא את קרבנו בשער ניקנור. , ועוד). שער ניקנור הוא השער המרכזי לכניסה למקדש, ולכן הוא מצוין כתוחם את המקדש (כולל עזרת נשים). כך הוא מופיע בתוספתא כלים (פ"א ה"י והי"ב, עמ' 570) כמקום התוחם את המקדש שמעבר לו אסור לטמאים להיכנס, ומקורות נוספים כרשום בטבלה להלן.

6המקורות מציעים שני הסברים למקור השם: או שהשער נקרא על שם הניצחון על ניקנור 15 כך מציע רבי נתן אב הישיבה על סמך ספר יוסיפון שהיה לפניו. ראו במפורט שוורץ, ניקנור, ורמזו לכך ללא הפירוט חוקרים נוספים (ספראי, עליה, עמ' 82). , או שהוא נקרא כך על שם עושה השער. חז"ל אף יודעים לספר על הנס שנעשה לדלתות הכבדות שהובאו ממצרים: האנייה שנשאה אותם טבעה, אך הדלתות ניצלו. משום כך לא ציפו אותן בזהב כיתר הדלתות, והשאירו את ציפוי הנחושת על כנו. לסיפור הנס אין לנו כמובן עדויות בנות הזמן, ברם ניקנור עצמו הוא דמות היסטורית-רֵאלית, וקברו של ניקנור עושה הדלתות נמצא באזור הר הצופים בירושלים 16 שובה, כתובות, עמ' 367. (איור 84). יוספוס מספר שאכן היה זה השער היחיד שהיה מצופה נחושת ולא צוּפה בזהב או בכסף 17 מלח', ה 201. , והמשנה מסבירה: "כל השערים שהיו שם נשתנו להיות שלזהב חוץ משערי ניקנור מפני שנעשה בהן נס, ויש אומרים מפני שנחושתן מצהיב" (להלן פ"ב מ"ג).

8אם שער ניקנור מצוי במזרח הרי שמדובר בשעריה של עזרת נשים, והכול אתי שפיר. ברם מרוב המקורות משמע ששער ניקנור היה השער שבין עזרת נשים לעזרת ישראל, שם היו 15 מעלות, ועמידה בשער זה שבין עזרת נשים לעזרת ישראל הייתה כמובן בולטת יותר מאשר עמידה בשער המזרח של עזרת נשים.

9עיון במשנת כלים (פ"א מ"ח) ומקבילותיה יבהיר את הטיעון. המשנה מחלקת את כל העולם לעשרה מעגלי קדושה, ולפי המשנה עזרת נשים מקודשת שאין טבול יום נכנס לתוכה, וקל וחומר גם לא טמא מת. בתוספתא יש חלוקה אחרת. בתוספתא כלים (בבא קמא פ"א ה"ח, עמ' 569) ובמקבילות נרמז שהיה פעם מערך היררכי אחר של חלוקה לשלושה מחנות המבוססת על פרשנותם של חז"ל לתורה, וגם הם האחד מקודש מחברו, כלומר שבכל אחד מהם מנועים טמאים או בעלי ייחוס מסוים מלהיכנס: "וכשם שהיו במדבר שלש מחנות: 1. מחנה שכינה 2. מחנה לויה 3. מחנה ישראל, כך היו בירשלם. 1. מפתח ירושלם ועד פתח הר הבית מחנה ישראל, 2. מפתח הר הבית ועד שערי ניקנור מחנה לויה, 3. משערי נקנר ולפנים מחנה שכינה, והן הן קלעים שבמדבר, ובשעת מסעות אין בהם משום קדושה ואין חייבין עליהם משם טומאה" (תוס', כלים בבא קמא פ"א הי"ב, עמ' 570 ומקבילות רבות). כידוע סכמה זו של שלושה מחנות, על הלכות ההדרה שבה, מופיעה גם בספרות הכיתתית. ההלכות הכיתתיות עצמן שונות מעט מההלכות התנאיות, אך עצם המבנה ההיררכי שבו קדושה של אתר מתבטאת בשיח הלכתי-טכני, כלומר בהלכות מיוחדות החלות באתר המקודש, וככל שהאתר מקודש יותר כך גם ההלכה מחמירה, חוזרת גם בספרות הכיתתית (מקצת מעשה תורה ב 34 ואילך) כמו אצל חז"ל ואצל יוספוס.

10שלושה (ארבעה) המחנות

12אם כן המקום שבו המקדש מתחיל הוא שער ניקנור, ועזרת נשים היא חלק ממחנה לווייה. ברם מבחינה ארכיטקטונית עזרת נשים היא חלק מהמקדש, שכן היא בנויה כהמשך ישיר לעזרת ישראל, וכחלק אינטגרלי מהמבנה. ואכן בתוספתא קודמת מובהרת השאלה: "טמא מת נכנס להר הבית, ולא טמא מת בלבד אמרו אלא אפילו מת עצמו, שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו, עמו במחנה לויה. רבי שמעון אומר החיל ועזרת נשים, מעלה יתרה בבית העולמים, והטמאין שנכנסו לשם פטורין" (שם פ"א ה"ח, עמ' 569). אם כן החיל ועזרת נשים אינם חלק ממחנה לווייה, אלא מ"בית עולמים". קיימת אפוא מחלוקת עקרונית האם הקודש כולל את עזרת נשים. במקבילה בספרי במדבר (פיסקא א 18 ראו עוד ספרי זוטא, טו לא, עמ' 288, שם החלוקה מופיעה ללא פירוט. ) הגבול הוא "פתח העזרה" ולא שער ניקנור. גם המושג הזה איננו חד-משמעי, שכן אפשר שזה פתח עזרת נשים ואפשר שהכוונה לפתח עזרת ישראל 19 להלן נברר את משמעות המונח. . בספרי זוטא יש שילוב של שתי החלוקות, אך אין בו תוספת מידע על הגבול בין מחנה לווייה למחנה שכינה.

13מדרג הקדושה (לפי כלים)

15לסיכום דעת תנא קמא, גבול מחנה לווייה הוא שער ניקנור. אם הכוונה לשער שבין עזרת נשים לעזרת ישראל הרי שעזרת נשים והחיל הם "מחנה לווייה", ואין בהם קדושה של מקדש. שאלת קדושתה של עזרת נשים שנויה במחלוקת.

16אם לטמאים מותר להיכנס לעזרת נשים, הרי שהעמדת הטמאים ב"שער המזרח" היא בשער הגדול בין עזרת נשים לעזרת ישראל, ואם אסור להם להיכנס לעזרת נשים הרי שהעמדת הטמאים היא ממזרח לעזרת נשים. אם כן, רבי שמעון ותנא קמא בתוספתא חלוקים בשני נושאים; הראשון, מה מעמדה של עזרת נשים (האם טמאים רשאים להיכנס לעזרת נשים), והשני, היכן הוצבו הטמאים והסוטה. את המשנה אפשר לפרש כרבי שמעון או כתנא קמא.

17כידוע נמנעה כניסת נכרים (טמאים) מעבר לחיל. לפיכך יש להבין שכבר החיל נחשב לחלק מהמקדש עצמו, וקל וחומר עזרת נשים. זו למעשה דעתו של רבי שמעון. מעבר לכך, העובר את החיל התחייב בעונש, אם כן זו תפיסה הלכתית. המקדש מתחיל בחיל, ובשער המזרחי של עזרת נשים, ועזרת נשים עצמה היא קודש. מסתבר שעד לבניית עזרת נשים היה שער ניקנור פתח המתחם המקודש (זה שלימים הוגדר כמחנה שכינה). משנבנתה עזרת נשים סביר להניח שאט אט הפכה לקדושה, שכן מבחינה אדריכלית היא הייתה חלק מהמקדש, וקשה להניח שנתפסה כחול. ככל שעבר הזמן השתרשה תפיסתה כקדושה, והמקורות שאינם מספרים על כך משקפים את זיכרונות התקופה שלפני בניית עזרת נשים. ההלכה שעזרת נשים איננה קודש היא ההלכה ההיסטורית, לפני שהעזרה נבנתה. רבי שמעון דורש "לעדכן" את ההלכה בהתאם לתפקוד האדריכלי והחברתי של העזרה.

18אשר להעמדה הספרותית. לדעתנו הסכמה של שלושה מחנות, שהיא מדרשית, נראית מסודרת יותר ופשוטה יותר לניסוח. ברם היא המסורת הקדומה, שכן היא זו שמופיעה, באותם מונחים, גם בספרות קומראן, ולמעשה גם יוספוס עוקב אחרי התבנית של שלושה מעגלי קדושה. לכן אנו רואים בה מסורת מוקדמת יותר. המסורת על עשר רמות קדושה היא ספרותית יותר, מאוחרת יותר, אך כאמור גם בה שוררת ההלכה הקדומה. המסורת בספרי זוטא היא שילוב של שתי המסורות, והיא המאוחרת מכולן 20 ראו דיון ארוך וממצה אצל בן ארי, הר הבית. .

19כאמור, בתוספתא שער ניקנור הוא פתח "מחנה שכינה", שהוא התחום שבו אסור לטמאים להיכנס (תוס', כלים פ"א הי"ב, עמ' 570), אבל הברייתא בבבלי (נזיר מה ע"א) קובעת שהוא פתח מחנה לווייה. כפשוטה הברייתא מגדירה את שער ניקנור כשער המזרחי של עזרת נשים. רק בדוחק אפשר לפרש ש"פתח מחנה לווייה" הוא הפתח שבסוף המחנה שממנו מתחיל מחנה שכינה, ברם כפשוטה יש בה הסבר של התוספתא בכלים, אליבא דרבי שמעון.

20במקום אחר אומר הבבלי שלשכת פרהדרין הייתה ליד שער ניקנור: "כל השערים שהיו שם לא היה להם מזוזה, חוץ משער ניקנור, שלפנים ממנו לשכת פרהדרין" (יומא יא ע"א). אמנם המשפט משובץ אגב דיון הלכתי (על חובת מזוזה), אבל גם אם הנימוק ההלכתי מאוחר או מותאם להלכה מאוחרת, עצם המידע על הזיקה שבין השערים מבצבץ גם במסורות אחרות שנביא להלן.

21משנתנו קובעת שליד שער ניקנור שתי לשכות, לשכת פנחס המלביש ולשכת עושי חביתין. שתי שיירות ה"בדיקה" של העזרה בבוקר נפגשו בלשכת החביתין (תמיד פ"א מ"ג), והסברנו שם שמקום מפגש זה זהה לנקודת היציאה של המשך טקס הבוקר של פתיחת השערים משער ניקנור. גם הרב קורן מתאר בספרו החשוב את שער ניקנור כשער שבין עזרת נשים לעזרת ישראל, כלומר ששער ניקנור הוא השער הגדול או השער העליון, וכך אכן משמע מרוב המקורות.

22שם אחר לשער ניקנור הוא "שער המזרח". הירושלמי קובע: "דמר 21 שאמר. רבי אחא בשם שמואל בר רב יצחק, כמה יגעו נביאים הראשונים לעשות שער המזרחי שתהא החמה מצמצמת בו באחד בתקופת טבת ובאחד בתקופת תמוז. שבעה שמות נקראו לו 22 כלומר לשער המזרח. שער סור, שער היסוד, שער חריסית, שער איתון, שער התווך, שער חדש, שער העליון... שער חדש ששם חידשו סופרים את ההלכה, שער העליון שהוא למעלה מעזרת ישראל החיל ועזרת הנשים" (עירובין פ"ה ה"א, כב ע"ג). הירושלמי עוסק אפוא במפורש במה שהוא מכנה "שער המזרחי", והוא שער העליון שעליו נאמר במפורש שהוא השער שבין עזרת ישראל לעזרת נשים (סוכה פ"ה מ"ד). הוא איננו קורא לו "שער ניקנור" אלא שער המזרחי. כמו כן, על הסוטה נאמר שמעמידים אותה "לשערי מזרח לשערי ניקנור" (משנה, סוטה פ"א מ"ה, כך בכ"י ק) 23 גרסת הדפוס, "שערי מזרח על פתח שער ניקנור", מעידה על אפשרות שקיים שער מזרח בנפרד משער ניקנור, אך גרסה זו מופיעה רק בעדי נוסח מטיב משני (דפוסים וכו') ומצויה כבר בדפוס ראשון של המשנה (מנ). .

23אי הבהירות בשמות השערים – שמות שונים לשערים זהים, כמו גם שמות שונים לאותו שער – אינה צריכה להפתיע. כך גם השם "שער העליון" (להלן פ"ב מ"ו) מציין שני שערים שונים.

24יוספוס מקדיש לנושא שני תיאורים. בשניהם הוא מתאר שער גדול ומיוחד. בקדמוניות, טו 419-418, הוא מתאר את השער "הגדול" (μέγαν), וברור שהוא מדבר על השער המזרחי של עזרת נשים "שבו נכנסים הטהורים עם הנשים", זאת לפי שיטתו שעזרת נשים נקראת כך משום שרק לשם מותר לנשים להיכנס. פנימה יותר היה "המקדש" (ίερόν), שלדעתו הוא עזרת ישראל, עזרת כוהנים וההיכל עצמו. את ההיכל הוא מכנה בדרך כלל "נאוס" (ναός), שהוא המונח היווני לשטח המקורה של המקדש. אם כן השער הגדול והבולט הוא השער המזרחי של עזרת נשים, והוא הכניסה העיקרית למקדש.

25אבל במלחמות, ה 204-201, הוא מתאר שער אחר, בולט וגדול, הנקרא "השער הקורינתי" ועשוי מנחושת קורינתית, והוא היחיד שעשוי מנחושת ואינו עשוי מעץ מצופה בזהב או כסף. לשער זה הוא קורא גם "השער הגדול יותר" (μείριζονα). לפי התיאור זה השער שבין עזרת נשים לעזרת ישראל, ובו עולים מעזרת נשים בחמש עשרה מעלות לעזרת ישראל. לכאורה בשני התיאורים מדובר באותו שער המכונה "הגדול", אם כי השם "ניקנור" אינו מופיע. ברם מהתיאור משמע שמדובר בשני שערים, ויוספוס מערב כנראה את תיאור שני השערים. עירוב זה מאפשר לשער שאולי גם בספרות חז"ל חל עירוב ספרותי בין שני השערים, וחלק מהתפקידים של שער ניקנור (השער שבין עזרת נשים לעזרת ישראל) הועברו לשער המזרחי של עזרת נשים.

26שער המזרח, תפקידיו ושמותיו במקורות חז"ל

29נמצאנו למדים שהשם "שער המזרח" מוסב על שלושת שערי המזרח: שער הר הבית (שהוא שער ירושלים ונקרא כך כבר מימי נחמיה [ג כט]), שער המקדש כולו ממזרח לעזרת נשים, והשער שבין עזרת נשים לעזרת ישראל. שער ניקנור גם הוא מוסב על אחד משני השערים האחרונים. קל להבין את אשר אירע. כאשר היה המקדש קטן הוענק השם לפתחו המזרחי, וכאשר נבנתה עזרת נשים הפך שער עזרת הנשים לשער העיקרי והחשוב והשם נדד עמו. ייתכן שהשם "שער ניקנור" ניתן בראשיתו לשער הפנימי יותר, וייתכן שניתן לשער החיצוני. הדבר קשור למקור השם "ניקנור". אם הוא על שם הניצחון על ניקנור הרי שהשם ניתן, מן הסתם, קרוב לימי אותה מלחמה (ימי החשמונאים הראשונים), וקשה להניח שאז כבר הייתה עזרת נשים. ברם, כאמור לעיל, ייתכן שהשם ניתן לשער מסיבה אחרת. זאת ועוד, מבחינה טקסטואלית המקורות המעניקים את השם "שער ניקנור" לשער שבין עזרת נשים לעזרת ישראל הם מקורות משניים (מדרשי תנאים), ולפיכך מותר אולי להסיק שזה שם פחות מבוסס מבחינה היסטורית ונוצר רק לאחר שתמונת המקדש החי כבר עומעמה. טיעון זה נראה בעינינו משני ובלתי מכריע. כל זאת מוצע כהשערה. כפשוטה של משנה שער ניקנור הוא שער המזרח, והוא שער עזרת ישראל.

30יוספוס מפרש שעזרת נשים היא העזרה שבה נכנסים טהורים ונשים, ונשים מנועות מלהיכנס לעזרות המערביות יותר (מלח', ה 198). ברור שלפי יוספוס עזרת נשים היא חלק מהקודש, אם כי דרגתו פחותה. פרשנות זו של יוספוס נוגדת את ההלכות שבידינו. עם זאת אין לבטלה; ייתכן שיוספוס משקף את ההלכה הצדוקית. ייתכן גם שהוא משקף נוהגים חסידיים בעם, או שמא בגד בו הזיכרון, והוא עיצב הלכה הייחודית לו רק כפרשנות למונח "עזרת נשים". עם זאת, גם את חז"ל יש להסביר. אם נשים רשאיות היו להיכנס פנימה, מדוע כונתה העזרה "עזרת נשים"? לפיכך ייתכן שאמנם מבחינה הלכתית נשים רשאיות היו להיכנס פנימה, ברם בדרך כלל לעזרת ישראל נכנסו בעיקר גברים, אלו שהיה להם מה לעשות שם, כלומר להקריב קרבן. לכן מי שרצה שנשותיו תסמוכנה על קרבן הביא אותו לעזרת נשים, כי שם הן נאספו בפועל, כדברי המדרש: "אמר רבי יוסי אמר לי אבא אלעזר היה לנו עגל זבחי שלמים והוצאנוהו לעזרת הנשים וסמכו עליו הנשים" (ספרא ויקרא, דיבורא דנדבה, פרשה ב ה"ב, ד ע"ג; בבלי, חגיגה טז ע"א). גם אחד משערי העזרה כונה "שער הנשים" (להלן פ"ב מ"ו), ושם נסביר שמדובר בקבוצה מיוחדת של נשים אורגות שנכנסה דרכו. נשים יכלו להיכנס בכל שער, אבל באופן רגיל הייתה קבוצה מיוחדת שנכנסה דווקא משם. גם בשמחת בית השואבה התרכזו הנשים בעזרת נשים, אמנם בניגוד ליתר ימי השנה, אך די בכך להצדיק את מתן השם – "עזרת נשים".

31למען ההגינות המדעית יש להעלות גם את האפשרות שבבית המקדש הקדום נמנעה כניסת נשים מעבר לעזרת נשים, כדברי יוספוס, ורק בית המדרש התנאי התיר לנשים להיכנס בכל עת כמעט לכל מקום. להערכתנו התפתחות כזאת סבירה פחות, אך עדיין אפשרית 24 ראו עוד להלן פ"ב מ"ה. .

32שתי לשכות היו לו – לשער ניקנור, כלומר בצד השער, אחת מימינו ואחת משמאלו אחת לשכת פינחס המלביש – פנחס המלביש או "על המלבוש" נזכר בין הממונים על הבגדים (שקלים פ"ה מ"א). יוספוס מספר על כוהן בשם פנחס, המכונה "שומר האוצר", שהסגיר לרומאים אוצרות זהב ובגדים 25 מלח', ו 390. . השם פנחס תדיר למדי, אבל הסבירות שהיו שני שומרי אוצר באותו שם קלושה. אם כן, זו ראיה נוספת שהרשימה של פקידי המקדש (בשקלים) ורשימת הלשכות אצלנו מייצגת את סוף ימי בית שני. מכל מקום הירושלמי גם הוא יודע לספר על כוהן הממונה על בגדים שמכר ("הסגיר") בגדים לרומאים (ירו', שקלים פ"ה ה"א, מט ע"א), והמדרש יודע לספר גם שנענש (שיר השירים רבה, ג ו). איננו יודעים היכן הייתה הלשכה של הבגדים. בתמיד (פ"ה מ"ג) מתוארת הפשטת הכוהנים מבגדיהם, ומסתבר שהפעולה נעשתה בתוך עזרת ישראל ולא בקצה עזרת נשים הרחוקה. אבל עדיין ניתן לפרש ששער ניקנור הוא השער המזרחי של עזרת נשים.

33ואחת לישכת עושה חביתים – כאמור לעיל כאן נפגשו שתי שיירות הקודש שבדקו את עזרת נשים ועזרת ישראל בבוקר, ואנו פירשנו שהמפגש היה ליד השער הגדול. אמנם אין הכרח בפירושנו, ייתכן שהפגישה הייתה בשער המרוחק מעזרת ישראל, ברם לפי ההסבר שהצענו תיאור המעמד הטקסי של סדר פתיחת השערים ברור ומהלכו מוסדר, ואם הכוונה לשער ממזרח לעזרה הרי שהטקס מקוטע. מאחר שאנו יודעים שרוב המקורות זיהו את שער ניקנור עם השער הגדול, סביר יותר שגם משנתנו מתכוונת לשער הגדול שבין עזרת נשים לעזרת ישראל.

34פרשת השערים מופיעה גם בתיאור שלוש עשרה השתחוויות שהשתחווה מי שהקיף את המקדש (שקלים פ"ו מ"ד; להלן פ"ב מ"ו).

35כאמור, משנתנו משתמשת במונח "עזרה" ואנו מתחבטים במשמעותו. מעתה עלינו לבדוק מה שימושו הרגיל של המונח. את שחיטת הפסח ביצעו בעזרה (משנה, פסחים פ"ה מ"ט), וכפי שפירשנו שם הכוונה לעזרת ישראל, כמוכח מדברי רבי אליעזר בן יעקב האומר שאנשי הסבב האחרון הלכו מעזרת ישראל לעזרת נשים, ושם ישבו (תוס', פסחים פ"ג [ד] הי"ב). אם כן השחיטה מקומה בעזרת ישראל, לפחות לפי דברי חלק מהחכמים. את השעירים העמידו במזרח העזרה (יומא פ"ג מ"ט), והכוונה כמובן לעזרת ישראל, ואולי יש לפרש שם ב[שער] המזרח בעזרה. במשנת שבועות נאמר "שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא ואורים ותומים ובסנהדרין של שבעים ואחד" (פ"ב מ"ב). סביר שהמשנה מתארת את הגדלת המקדש וצירוף (קידוש) עזרת נשים, תוספת שאכן חלה כפי שהמשנה בראשיתה (שלא צוטטה) מתארת. אם כן סתם עזרה היא עזרת ישראל, ועזרת נשים מכונה תוספת העזרה. אבל בסדרת מקורות אחרים "עזרה" היא עזרת נשים, כגון "אינה מספקת לשתות, עד שפניה מוריקות, ועיניה בולטות, והיא מתמלאת גידין, והם אומרים הוציאוה הוציאוה שלא תטמא העזרה" (סוטה פ"ג מ"ד). הסוטה ניצבת בשער ניקנור, ואם הוא במזרח עזרת ישראל הרי שהיא נמצאת בעזרת נשים, ועזרת נשים אסור לטמא בניגוד לתפיסה ש"מחנה שכינה" מתחיל רק בשער ניקנור. גם אם שער ניקנור הוא השער שלפני עזרת ישראל הרי היא ניצבת בעזרת נשים, ובמשנה היא מכונה "העזרה", וכן במקורות נוספים (משנה, יומא פ"ו מ"ז). כמו כן במשנה בתמיד (פ"א מ"א) שנת הזקנים ובתי המוקד הם ב"עזרה", והכוונה לעזרת נשים. במקורות אחרים ניתן המונח לפירוש, ושתי האפשרויות שהצענו סבירות באותה מידה (פסחים פ"ט מ"ב; סנהדרין פי"א מ"ב, ועוד).