משנת ארץ ישראל על משנה מדות ד:ב

1ושני פשפשין היו לו לשער הגדול – המינוח "שער הגדול" מאפיין בדרך כלל את שער ניקנור שהיה באמת בולט ושונה בצורתו משערים אחרים (לעיל פ"ב מ"ב), אך כאן מדובר בבירור בשער ההיכל.

2אחד בצפון ואחד בדרום שבדרום לא נכנס בו אדם מעולם ועליו הוא מפרש על ידי יחזקאל ויאמר ה' אלי השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבוא בו כי ה' אלהי ישראל בא בו והיה סגור – עד כאן הציטוט מיחזקאל (מד ב). לכאורה הציטוט אכן משכנע באמרו ששער המזרח יהיה סגור, ואפשר אפוא לראות במסורת הנהוגה במקדש המשך מסורת קדומה. דא עקא שבהמשך ספר יחזקאל אומר הנביא "כה אמר ה' אלוקים 5 כדרכנו איננו כותבים את שמות הקודש כלשונם, וקל וחומר את שם הויה, והרוצה לראות באיזה לשון השתמש הנביא יפנה לכתוב עצמו. שער החצר הפנימית הפנה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח. ובא הנשיא דרך אולם השער מחוץ ועמד על מזוזת השער ועשו הכהנים את עולתו ואת שלמיו והשתחוה על מפתן השער ויצא והשער לא יסגר עד הערב" (יחזקאל מו א-ב), אם כן השער סגור כי הוא מיועד לה' צבאות, אך הכוונה שסגור רק בימי החול. הנימוק "כי ה' אלוקי ישראל בא בו" גם הוא איננו מספיק, שכן התפיסה הפשטנית שהמקדש הוא מעין בית פיזי לריבון העולמים לא הודגשה בספרות חז"ל. חז"ל ראו בה סמל בלבד, והפרשנות של ספר יחזקאל מצמצמת את הרעיון הסמלי. ספר יחזקאל לא שימש בסיס לסדרי העבודה ולמצוות המקדש בשלהי ימי הבית השני. יש בו מצוות, מוסדות וקרבנות שאינם בתורה ואינם מופיעים בספרות חז"ל. יש להניח שעל רקע זה היו ההיסוסים האם ספר יחזקאל נמנה עם כתבי הקודש, "שהיו דבריו סותרין דברי תורה" (בבלי, שבת יג ע"ב; מנחות מה ע"א; ראו פירושנו לידים פ"ג מ"ה). על כן הציטוט מיחזקאל וההתאמה בינו לנוהגי המקדש "טובה מדי"; הנימוק איננו אפוא אלא דרשה למשנה, והנימוק ה"אמִתי" בלתי ברור. מבנה זה של שערים בנוי (חצוב) במערה 20 בבית שערים. למערה שער מקומר מרכזי, ושני פשפשין. השמאלי (הצפוני) משמש ככניסה לאולם המרכזי ולפתיחת השער הראשי, והימני (הדרומי) הוא סלע סגור. הדמיון בין שער ההיכל לפתח מערת הקבורה מעניין, אך ספק אם ניתן ללמוד מכך על הסיבות לנוהגי המקדש.

3נטל את המפתח – לא ברור מי הוא הפותח את השער. סביר שהוא הממונה, או אחד מזקני בית אב. ודאי שהיה זה תפקיד בפני עצמו וזכה בכבוד רב.

4ופתח את הפשפש – הצפוני מבחוץ, ניכנס להתא – חדר הכניסה היה בתא, כלומר היה חדר פתוח, ומהתא להיכל – עד כאן דברי תנא קמא, רבי יהודה אומר בתוך עוביו שלכותל היה מהלך עד שנימצא עומד בין שני שערים ופתח את החיצונות מבפנים ואת הפנימיות מבחוץ – בתוך הקיר היה מעבר צר שדרכו ניתן היה להגיע לרווח שבין הדלתות החיצוניות לפנימיות. דלתות אלו הוזכרו במשנה הקודמת.

5משנתנו שנויה גם במסכת תמיד (פ"ג מ"ז) המתארת את סדר פעולות הבוקר.

6השער הגדול

8קל לראות ששתי המשניות משלימות זו את זו, ושתיהן מתנהרות. הפתיחה בתמיד היא קשה. נאמר שהכוהן בא לפשפש, וטרם הוסבר שיש פשפש. אבל אם נניח שלפני עורך תמיד כבר היה מקור שבו נאמר "שני פשפשין" וכו', הרי שהמשפט "בא לו..." הוא משפט חיבור בין שני הקטעים. במשנת מידות חסר הפרט על העברת הנגר, והוא נחוץ, כנגד זה בתמיד חסרים דברי רבי יהודה. וממה נפשך, אם בטקסט המקורי לא דובר על צורת הפתיחה (העביר את הנגר) הרי שגם בדברי רבי יהודה אין מקום למשפט זה, ואם רבי יהודה הסביר את צורת הפתיחה כיצד זה ייתכן שתנא קמא לא עסק בפרט זה? אבל אם שתי המשניות היו בעבר יחידה אחת – הרי הכול מובן ושלם. התיאור במשנה הקדומה, שאותה נכנה "ברייתת המקדש", היה שלם, וכל עורך משנה הוסיף לו או גרע ממנו. בעל משנת תמיד הוסיף את הקטע הסיפורי ("בא לו..."), וכדרכו השמיט מחלוקות ודעות אחרות כדי לשמור על הרצף של הסיפור, סיפור מהלך העבודה במקדש.

9ההבדל הגדול בין שתי המשניות הוא בכך שמשנתנו מדברת במפורש על שער ההיכל, וזאת לפי סדר הדברים, ואילו משנת תמיד עוסקת לכאורה בשער ניקנור, שכן היא מתארת את תהלוכת הבוקר, ורק בדוחק ניתן להעביר את התיאור לשער ההיכל. המינוח "שער הגדול" מופיע רק במשניות שלנו, ובדרשות עליהן. הירושלמי המדבר על שמותיו של שער ניקנור אינו מזכיר את השם "שער הגדול" (עירובין פ"ה ה"א, כב ע"ג). מכל מקום, שתי המשניות מזכירות את ההיכל ואת התאים שגם הם היו בהיכל (להלן במשנה הבאה). לשער הגדול היו שני פשפשין, ולשער ניקנור שתי לשכות. לשכה היא מבנה גדול יותר, ובכך היה הבדל בין שני השערים. השאלה היא האם השימוש במונחים זהה כל הזמן ואחיד.

10לאחר שהתברר ששתי המסכתות שואבות את דבריהן ממקור קדום אחד אלא שהעורכים בחרו לצטט קטעים אחרים מתוך מגמות ספרותיות, עורך מסכת תמיד בחר בסגנון הספרותי ועורך מסכת מידות בסגנון תיאורי מפורט, יש שתי דרכים להבין את המקרה שלפנינו:

111. שני העורכים ייחסו את תיאור השער לשערים אחרים; בעל מסכת מידות לשער ההיכל (ואכן לכך התכוון התיאור במקורו), ועורך תמיד לשער ניקנור.

122. יש להידחק ולהסביר את משנת תמיד כעוסקת בשער ההיכל, וכפי שראינו בפירושנו לתמיד הדבר אפשרי, אם כי דחוק.

13במשנה לא נמסרו מידות הפשפשים, אבל להלן נמסרו מידות התאים ולפיהם רוחב התא הוא 5 אמות, כלומר הפשפש היה גם פתח לתא. על כל פנים, הקירות משני צדי הפתח צריכים היו להיות איתנים דיים כדי לשאת את עומס המבנה. אם כן, עלינו לתאר מבנה שרוחבו: