משנת ארץ ישראל על משנה נדרים יא:ט

2המשנה חוזרת לראשית פרק י שבה נמנות אלו שהאב ו/או הבעל מפרים את נדריהן. על כך מונה המשנה את אלו שאין מפרים להן. משנתנו ערוכה כמדרש הלכה, היא מתחילה בפסוק וממנו נלמדת ההלכה. סדר ההלכות בגוש המשניות שבפרקים י-יא אינו עוקב אחר סדר הכתובים, וסגנון המדרש שבמשנה מעיד על מקור אחר. העיקרון הוא שאלמנה וגרושה הן עצמאיות ואין מי שיפר את נדרן, כולל אם הן קטנות ואביהן בחיים.

3נדר אלמנה וגרושה יקום עליה – (במדבר ל י), כיצד – אלמנה ש: אמרה הרי אני נזירה לאחר שלושים יום – או שנדרה כל נדר אחר בהיותה אלמנה, אף על פי שנישאת בתוך שלושים יום אינו יכול להפר – נכתב משהו אחר ותוקן בידי המעתיק הראשון בשוליים, לאחר שלא הצליח לתקן את המקור. המשנה אינה מדברת על המקרה הרגיל שאין להפר נדר אלמנה, אלא על מקרה מיוחד של אלמנה שנדרהּ מתחיל לאחר נישואיה השניים. נדר כזה תקף משום שנדרה אותו בהיותה עצמאית. [ נדרה ] והיא ברשות הבעל והיפר לה – כך בשינויים בעדים רבים 53 ב, ד, ז, ט, כ, נ, ן2, פ1, ף10, ת, ג25. , ובשאר עדי הנוסח "הפר" או "מפר" במקום "והיפר" (עם וי"ו החיבור). אם האות וי"ו היא וי"ו החיבור הרי שזה המשך תיאור המקרה, ואילו בלעדיה הרי שהמשנה מחדשת את ההלכה שמותר לו להפר לה. כוונת המשנה שאם נדרה כשהיא ברשות הבעל הוא זכאי בהפרת נדריה, גם אם הנדר חל לאחר גירושיה או התאלמנותה. זכות ההפרה נקבעת לפי מעמדה בשעת הנדר בלבד. במשפט הבא תדגים המשנה מקרה כזה. ברוב עדי הנוסח נוסף "כיצד": אמרה הרי אני נזירה לאחר שלושים [ יום ] אף על פי שניתאלמנה או ניתגרשה בתוך שלושים יום הרי זה מופר – בשעת הנדר הייתה עדיין נשואה, ואולי אף כבר תוכננו הגירושין, או שבעלה נטה למות. ואמנם הנדר יתחיל רק בעוד זמן, אך בינתיים הנדר חל ויש לבעל זכות להפר את נדרה. זכות ההפרה עומדת לו גם אם בפועל קרוב לוודאי שלא יסבול מהנדר.

4נדרה בו ביום נתגרשה בו ביום ו החזירה בו ביום אינו יכול להפר – היא נדרה והבעל גירשה באותו יום ולא הפר לה והחזירה בו ביום. לכאורה אם לא היה מגרשה הייתה עומדת לו זכות ההפרה. אבל: זה הכלל כל שיצאת לרשות עצמה שעה אחת אינו יכול להפר – מכיוון שהייתה גרושה לזמן קצר אבדה לו זכות ההפרה. זאת אף שלבעל רגיל הזכות להפר את נדרי רעייתו הטרייה, כולל נדרים שהיו עליה בעבר ונודע לו עליהם בזמן הנישואים. משנתנו מדגימה מצב של התנגשות בין שני כללים משפטיים: הכלל הראשון הוא שלבעל זכות הפרה של נדרי אשתו הבאה אליו עמוסה בנדרים, והכלל השני הוא שנדר גרושה אי אפשר להפר. במקרה זה הכלל השני גובר. המשפט "זה הכלל" הוא סיכום הכלל של המקרים הקודמים, אך גם פתיחה למקרים המנויים במשנה הבאה. כפי שהערנו פעמים רבות הכלל הוא שלב מתקדם יותר בעיצוב ההלכה, ופירושנו למשנה הבאה ידגים את הדבר.

5במדרש ספרי זוטא יש דרשה לביסוס ההלכה במקרה הפשוט שבמשנה (ספרי זוטא, ל י, עמ' 327). בתוספתא ובתלמוד הבבלי מובאת ברייתא העוסקת במקרה סבוך יותר: "אשת איש שאמרה 'הריני נזירה לכשאיגרש', רבי ישמעאל אומר לא יפר, רבי עקיבא אומר יפר. אלמנה שאמרה 'הריני נזירה לכשאנשא', רבי ישמעאל אומר יפר, רבי עקיבא אומר לא יפר, שרבי ישמעאל אומר 'נדר אלמנה וגרושה כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה', עד שיהא איסור בשעה שהיא אלמנה וגרושה, רבי עקיבא אומר 'אשר אסרה על נפשה יקום עליה', עד שיהא אסור בשעה שאסרה על נפשה" (נזיר פ"ז ה"ו; בבלי, פט ע"א 54 בחלק מהנוסחאות המקרה הפוך, שאמרה "הריני נזירה לכשאנשא". ראו ליברמן, תוספתא כפשוטה, עמ' 499. שמות החולקים כנראה מוחלפים, כפי שמעלה ליברמן שם. ). בשעת הנדר הייתה האישה עצמאית, אבל בשעה שהנדר יתבצע האישה כבר תהיה נשואה ובת הפרה. רבי ישמעאל אומר שהולכים אחר זמן הנדר, ורבי עקיבא אומר שהולכים אחר זמן תחולת הנדר; התלמוד הירושלמי מכנה זאת "שעת האיסר": "ונדר אלמנה וגרושה כול' הדא היא רבי ישמעאל אומר אחרי הנדר, רבי עקיבה אומר אחר האיסר. היה נדר ואסר כאחת: היך עבידא? אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום ושמע בעלה ולא היפר לה וגירשה והחזירה בתוך שלשים יום היינו נדר ואיסר כאחת" (מב ע"ד). לדעת הירושלמי משנתנו היא מקרה של "נדר ואיסר כאחת" משום שביצוע הנדר ("האיסר") לא הותנה בנישואים אלא בזמן, ללא קשר למה שיקרה באותו זמן. לא על מקרה זה נחלקו רבי עקיבא ורבי ישמעאל, אך הם נחלקו על מקרה קרוב.

6איננו עוסקים בהתפתחות הסוגיה ובקשרים שבין התלמודים לתוספתא, אך יש להעיר שכנראה גם הירושלמי הכיר את הברייתא וידע שהיא נלמדת במסגרת לימוד משנתנו. נראה שהירושלמי לא הכיר את התוספתא שלפנינו כמות שהיא ערוכה 55 אם כי התלמוד הכיר רבות מהברייתות שבתוספתא. לעתים לא נשנו ברייתות אלו כברייתות אלא כדברי אמוראים. במקרים אלו משקפים האמוראים דברים שלמדו ושמעו כאילו היו דבריהם, אף שלמדום מברייתא. או שמא להפך, דברי אמוראים חשובים נשנו כברייתות? , אך הכיר משנה קדומה שבה נשנו המשנה והברייתא (זו שבתוספתא) ברצף לימודי אחד. או לחילופין, עורכי התלמוד ידעו את סדר הלימוד הרווח שבו נלמדת הברייתא יחד עם המשנה, התייחסו אל הברייתא ופירשוה. גם בתלמוד הבבלי הכירו את הברייתא אך הדגישו שאינה על המשנה, ובדקו האם ניתן לומר שמשנתנו קרובה לשיטת רבי עקיבא, והתלמוד מתחבט בכך ומציע את שתי האפשרויות.

7אשר לנדר אלמנה וגרושה, המדרש מדגיש שמדובר באלמנות וגרושות מנישואין, אבל אלמנה מאירוסין אביה מפר לה כפי ששנינו לעיל (פ"י מ"ב): "ונדר אלמנה וגרושה – מן הנישואין. אתה אומר מן הנישואין או אינו אלא מן האירוסין? הרי אתה דן, הואיל ובעולה אין אביה מיפר נדריה, ואלמנה וגרושה אין אביה מיפר נדריה. מה בעולה שיצאת מרשות אביה, אף אלמנה וגרושה שיצאת מרשות אביה. או אפילו נתארמלה מזה, וניסת לזה, נתגרשה מזה, וניסת לזה? קורא אני עליה 'ונדר אלמנה וגרושה', לפי שמצינו באלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. ת"ל ואם בית אשה נדרה מכל מקום" (ספרי במדבר, קנד, עמ' 205-204).

8המשנה מדגישה שגרושה שבעלה החזירה – אין בעלה מפר נדריה, וכן מדגיש המדרש: "יכול אם היה עתיד להחזירה יהא זכאי להפר? ת"ל יקום" (ספרי זוטא, ל י, עמ' 327). ההדגשה באה משום הנוהג הרווח, לגרש אישה ולהחזירה. מהמקורות עולה שהחזרת גרושה הייתה תופעה רווחת. נראה שהדבר נבע מהקלות הרבה שבה ניתן היה לתת גט. אמנם הגט ניתן בפני שניים, אך לא נדרש אישור בית דין ודי היה ברצונו של הבעל 56 ראו משנה, יבמות פ"ד מי"ב ופירושנו לה. .