משנת ארץ ישראל על משנה נדרים ט:ד
משנת ארץ ישראל על משנה נדרים · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Nedarim 9:4
Open in the reader →2[ ו ] עוד אמר רבי מאיר – וי"ו החיבור נוספה בידי מעתיק מאוחר, והיא אינה מעלה או מורידה מהבנת הכתוב.
3פותחין לו מן הכתוב שבתורה – מההמשך ברור שפתיחת הנדר היא מתקפה כוללת על תופעת הנדרים. הם נתפסים כחטא, והטענה אל הנודר היא שלו ידע שהנדר הוא חטא לא היה נודר. כאמור לעיל כך הסברנו את המשפט "פותחין לו בכבוד המקום" (לעיל, משנה א). רבי מאיר מהלך בשיטת רבי אליעזר שפותחין לו בכבוד המקום. ראוי לאדם שלא לנדור, ואם נדר יש להעמידו על טעותו, שלא יראת שמים כאן אלא חטא. במבוא למסכת הרחבנו בעניין זה והראינו שמסכת נדרים עוסקת כולה בנדרים של הבל, ולא בנדר אמִתי הנעשה לשם שמים.
4ואומרים לו אילו הייתה יודע שאתה עובר על לא תיקום ולא תיטור – (ויקרא יט יח) ההנחה היא שהנדר בא לנקום בחבר, מעין הנדרים שפגשנו במהלך המסכת שנודר שלא יאכל אצל פלוני מתוך כעס עליו, ועל לא תשנא את אחיך בלבבך – (ויקרא יט יז), ואהבת לרעך כמוך – (ויקרא יט יח), וחי אחיך עמך – (ויקרא כה לו), שמא יעני [ ו ] אין אתה יכול לפרנסו – אם החבר יהפוך לעני לא יוכל לקיים את כל מצוות הצדקה.
5אמר אילו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר הרי זה מותר – כלומר זו עילה לפתיחת הנדר. כאמור יש במשנה התנגדות לנדרים, אך לא התנגדות לעצם הנדר אלא רק לנדרים הפוגעים בשכנות הטובה, כאלו שיש בהם כדי לגרום למתח חברתי. אין כאן התנגדות לנדרים המטילים על אדם להסתגף, כגון "שלא אשתה יין" או "שלא אלבש בגדים נאים", או לנדרים שאדם מטיל בהם על עצמו צדקה או קרבן.
6לעיל (פ"ד מ"ז ומ"ח) מצאה המשנה דרכים לעקוף נדרים המונעים מאדם לסייע לחברו. אין סתירה ישירה בין המשניות, אבל נושבת בהן רוח שונה. שם מניחים שהנדר תקף, אף שהנודר שואף שלא לקיים את הנדר, ובמצב הנוכחי הוא מתחרט עליו. המשנה מכירה בבעיה ומציעה פתרון של הערמה, פתרון שהיו גם הסתייגויות ממנו, ובמיוחד הסתייגו ממנו בציבור הרחב (פ"ה מ"ו), ואילו אצלנו הפתרון הוא התרת הנדר. מבחינה פורמלית ניתן "לתרץ" ששם אין החכם מצוי להתיר את הנדר 29 אי אפשר לומר כן על פ"ה מ"ו שבה מסופר מעשה בשמאי עצמו שאינו מתיר את הנדר ומאפשר הערמה תוך התחשבות בהסתייגות הציבורית. , אבל אי אפשר להתעלם מהרוח השונה הנושבת בשתי משניות אלו. מעבר לדרכי התגובה השונות מציבה המשנה סדר עדיפויות ברור שלפיו צורכי הצדקה החברתית עדיפים מהנדר, ומצד שני סתם מתיחות חברתית אינה סיבה להתרת הנדר. רק אם המודר יעני תהא בכך עילה להתרת הנדר.
7מן הראוי להעיר שאם המודר יהפוך לעני יהיה זה בבחינת נולד, ומכאן שרבי מאיר סבור שפותחין ב"נולד" (הנדר יותר בשל אירוע שיתרחש בעתיד או שאולי יתרחש בעתיד). לעיל במשנה הקודמת התחבטנו בכך. התלמודים סברו שרבי מאיר כחכמים שאין פותחים ב"נולד", ואנו הסברנו שרבי מאיר כרבי אליעזר, ועתה הנימוק לכך עולה ישירות מהמשנה. הירושלמי היה ער לטיעון ושואל: הרי עניות היא "נולד", ומתרץ לשיטתו ש"עניות מצויה" ולכן אין זה נולד (שאין פותחין בו), אלא כנולד שפותחין בו.
8החשש שאדם יעני היה חשש בר קיימא ורגיל. יתר על כן, בלשון חכמים סתם אדם מישראל הוא עני וזכאי למתנות העני 30 ראו פירושנו לכתובות פ"ה מ"ח; פסחים פ"י מ"א; פאה פ"ח מ"ה-מ"ז. . כל שנת בצורת דרדרה אנשים לכלל עוני, והתופעה הייתה תדירה ביותר.