משנת ארץ ישראל על משנה נדה ט:ח
משנת ארץ ישראל על משנה נדה · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Niddah 9:8
Open in the reader →1כל אשה שיש [ לה ] ווסת, דייה שעתה – המשנה חוזרת למשנה הראשונה במסכת, 88 אלבק, פירוש, עמ' 377. העוסקת בשאלה ממתי האישה מטמאת טהרות למפרע. המשנה הראשונה במסכת עוסקת בווסת מבחינת הזמן, כלומר, באישה הרגילה לראות במועד קבוע בכל חודש, או בכזו שמרווחי הזמן בין וסת לווסת שלה קבועים. רק אצל נשים כמותה דייה שעתן. לעומתה עוסקת משנתנו בווסת מבחינת תסמיני הגוף, כלומר, גם אישה החשה תחושות מסוימות באופן קבוע קודם הווסת, גם היא דייה שעתה ואינה מטמאת טהרות למפרע. משנתנו עוקפת את מחלוקת התנאים בשאלה על מי חלה הלכה זו. כזכור, שנינו לעיל שלדעת רבי אליעזר ההלכה חלה על ארבע נשים שאין להן וסת סדירה (מעוברת, בתולה וכו'), ורבי יהושע צמצם דין זה לבתולה בלבד, "והלכה כרבי אליעזר" (לעיל א, ג). משמעות ההלכה היא שאלו אינן מטמאות למפרע משתי סיבות: הראשונה היא שהווסת או הזוב נדירים בהן, ולכן אין סיבה לחשוש שגילוי הדם מאוחר לטומאה; השנייה, שאותה שיערנו שם, היא שבהחלטה לטמא למפרע יש מרכיב של קנס לאישה שלא בדקה עצמה בזמן, ונשים אלו פטורות מבדיקה.
2בבבלי מובאת דרשה נוספת (המיוחסת בעדי הנוסח לחכמים שונים 89 עדי הנוסח מתעדים כתיבים שונים של: רב (ו 140 לשבועות); רב' (מ לנדה); רבה (פ לשבועות ו-ו לנידה); רבא (מ לשבועות). קרוב לוודאי שאין כאן שינויי נוסח אלא שינויי כתיב. ראו פרידמן, רבה. ) – אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן: "וכמה? אמר רבה (רבא): עונה" (נידה סג ע"ב; שבועות יח ע"ב). אמנם לא נאמר שנשים אלו מטמאות למפרע, אבל ברור שיש כאן שינוי מהמגמה הסגנונית שבמשנה. בדרך כלל המשנה מציגה את האישה כמי שעליה להחליט ממתי עליה להיזהר, והיא מחליטה אם היא נמנעת מסייגים ומהרחקות ללא סיבה ברורה (מועד המחזור או הופעת דם). משנתנו, לעומת זאת, מציגה את האיש כזה שעליו להיזהר.
3גרוזמן רואה בכך, בצדק, גישה שונה (מחלוקת) בין רבי ישמעאל (המדרש) לרבי עקיבא (המשנה האנונימית). 90 גרוזמן, נידה. בניגוד לגרוזמן, אנו איננו רואים בכך מחלוקת תנאית. המימרה היא בשם רבי יאשיה, תלמידו המובהק של רבי ישמעאל. איננו טוענים שרבי ישמעאל או רבי יאשיה לא קבעו את ההלכה, אבל העובדה שהיא מיוחסת להם בבבלי אינה עדות מספקת. 91 הצעה זו מבוססת על הדרך שהצענו במבוא הכללי לפירוש המשניות. לפיה, ברייתא הנמצאת רק בבבלי מייצגת ומשקפת את מחשבתם של אמוראי בבבל. יותר נכון, אי אפשר לטעון ללא הוכחה נוספת שהיא תנאית במקורה ובנוסח המופיע בבבלי. הבאנו שם כמה ראיות עקרוניות לכך. לדידנו זו עמדה אמוראית שהיא פיתוח של מימרה קדומה שאיננו יודעים כיצד נוסחה. אכן, להלן סוף משנה ט נראה שזו החמרה של אמוראי בבל בלבד.
4אלו הן הווסתות – לפי ההמשך, המשנה מונה סימנים נלווים המקדימים את הופעת הווסת. בימינו נקראים סימנים אלו pre-menstrual symptoms. סימנים מבשרי וסת אלו שכיחים אצל רוב הנשים ומאותתים להן שהדימום הווסתי ממשמש ובא. הרחבנו ודייקנו בכך בנספח הרפואי. הביטוי יכול להיות רבגוני, החל בעצבנות יתר וכלה בכאבים בבטן התחתונה. המשנה מתייחסת כאן במילה "וסת" לא לדימום עצמו אלא לסימנים המבשרים את בואו ומונה רשימה של תסמינים האופייניים לדבריה לקדם־וסת. לא כל התסמינים הללו מוכרים בעולם הרפואי כיום כסימנים אופייניים לכך. מובן שסימנים אלו מצטרפים לחישוב ה"עת". האישה יודעת שמועד הווסת מתקרב, והסימנים נלווים לכך. 92 הרא"ש (נידה ט, א): "דכל חוש שינוי הגוף כיון שהוחזקה בו הוא סימן להתעוררות עקירת הדם". כלומר, כל מיחוש שיש לאישה, שהיא מכירה שמיד אחריו תבוא הווסת, הוא סימן לקביעת וסת.
5כאן מתחיל רובד ספרותי נוסף, שבו המשתתפים הם שני בני דור אושא.
6מפהקת – זהו כנראה פיהוק רגיל, הנגרם מהיעדר חמצן במוח. זו תופעה נלווית לעייפות ולמחסור באוויר טרי.
7מעטשת – עיטוש של מעלה הוא בפה, ונובע מגירוי בריריות האף, אך יש גם עיטוש של מטה, היוצא מפי הטבעת, והוא נובע מגזים במערכת העיכול ונלווה לו ריח רע. כיום איננו מכירים תופעות אלו כתופעות לוואי של הופעת המחזור.
8וחוששת פי כריסה ושיפולי מעיה – יש לאישה כאבים באזור הערווה, בשיפולי הבטן או בשיפולי המעיים. אכן, נשים בעת הווסת, ובעיקר לפניה, מתלוננות על כאבים מעין אלו. הם ידועים בשם mittelschmerz, ובעיקר, כאבים בשחלות.
9ושופעת – יש לה ליחה רבה. גם תופעה זו אינה מוכרת כיום כתופעת לוואי של הופעת מחזור. הבבלי פירש: "בשופעת דם טמא מתוך דם טהור". (נידה סג ע"ב) כלומר, זהו מקרה מיוחד, שבו האישה היא בסוף ימי הטוהר. זו העֲמדה של משנה כללית במקרה מיוחד. פשוט יותר לפרש שהמילה "שופעת" מתייחסת להפרשות אחרות.
10וכמין צמרמורות אוחזין אתה – אכן נשים מדווחות על צמרמורת ועל תחושה לא נוחה בעת הווסת וזמן קצר לפניה (לכל אלו ראו נספח רפואי, סעיף 36).
11וכן כיוצא בהן – סימני קושי דומים.
12וכל שתקבע לה שלשה פעמים הרי זו ווסת – אם הדם החל לזוב במועד מסוים לאחר הופעת אחד או יותר מסימנים אלו, ביום מסוים במחזור או בשעה מסוימת במשך שלוש פעמים רצופות, זהו זמן הווסת הקבוע של אישה זו. בזמן זה עליה לבדוק בקפדנות, ובחלק מהמקרים היא גם נטמאת ומטמאת למפרע מזמן זה, כפי שנראה במשנה הבאה .