משנת ארץ ישראל על משנה סוכה א:ו

1מסככים בנסרים דברי רבי יהודה – הנסר הוא פס עץ רחב ומעובד שניסרו אותו מהעץ, קרש בלשון ימינו. כך, למשל, ארון מכינים מנסרים (משנה, מועד קטן פ"א מ"ו) ומרצפים בהם את רצפת בית המרחץ (משנה, בבא בתרא פ"ד מ"ו). המשנה אינה קובעת מה רוחבם של הנסרים שאסור לסכך בהם, וניתן להבין שמדובר בכל נסר שהוא. אמנם בהמשך מדובר בנסר שרוחבו ארבעה טפחים, אך מגבלה זו לא נאמרה ברישא.

2רבי מאיר אוסר – הנסר נאסר לא משום שהוא מקבל טומאה, שכן כלי עץ פשוטים (שאין להם כלי קיבול) טהורים (משנה, כלים פ"א מט"ו), אלא משום שהם חפץ מוכן ושלם. איסור סיכוך הנסר דומה לאיסור סיכוך בחבילת עצים: בשני המקרים נראה שהסכך לא נעשה לשם סוכה אלא נעשה שימוש משני בחפץ מוכן. גג הסוכה צריך להיראות ככזה שנעשה לשם גג, כך שלא יהיה ניתן להבינו כמקום שהונחו בו חפצים במקרה.

3בירושלמי (נב ע"ב) מובאות שתי הצעות: האחת שהמחלוקת היא בעצים "משופים", דהיינו שהותקנו לצורך שילובם במתקן, והאחרת שמדובר בנסרים רחבים מארבעה טפחים. בתלמוד הבבלי (יד ע"ב) מובא רק ההסבר השני, והוא מפותח יותר. כאמור לא נקבע במשנה מה רוחב הנסר, ברם בתלמודים ובתוספתא (פ"א ה"ז) נכלל מרכיב נוסף של רוחב הנסר. הרוחב הקובע הוא ארבעה טפחים (ארבעים ס"מ בערך). מידה זו מופיעה גם לעניין עירוב. נסר ברוחב זה נחשב לעץ בריא המסוגל לקבל עליו מבנה, ולשמש בתור משקוף לפתח (משנה, עירובין פ"ז מ"ד) 92 ראו פירושנו שם. . על כן גם כאן יהיה הבדל בין נסר שרוחבו ארבעה טפחים ומעלה ובין נסר צר יותר. כל המקורות מניחים שנסר שרוחבו ארבעה טפחים איסורו מובהק יותר מנסר צר. התוספתא מניחה בפשטות שמשנתנו עוסקת בנסר צר, ובו נחלקו רבי יהודה ורבי מאיר, אבל בנסרים רחבים אסור לסכך לדעת הכול (פ"א ה"ז). בתלמודים מובאת דעה זו, ולצדה הדעה האחרת ולפיה המחלוקת היא בנסרים רחבים, אבל בנסרים צרים מארבעה טפחים יודה רבי מאיר שמותר, כפי שברור מהטבלה.

4סיכוך בנסרים

6נסר שרוחבו פחות 93 נסר שרוחבו פחות מארבעה נזכר רק בתלמוד הבבלי. לא ברור מה עמדת הירושלמי בעניין. נסר משופה 94 ראו להלן, משנה ח. העץ המשופה מופיע רק בסוגיית הירושלמי. מארבעה טפחים

7במקביל האמוראים נחלקים בפסק ההלכה: רב פסק כרבי מאיר לאיסור ורבי יוחנן ושמואל פסקו, כל אחד לחוד, כרבי יהודה להיתר.

8התוספתא והתלמוד הבבלי מוסיפים מעשה בשם רבי יהודה, שבשעת הסכנה סיככו בנסרים. לפי התוספתא "בשעת סכנה שהיינו זוקפין סולמות ומסככין על גביהן נסרים" (פ"א ה"ז), ולפי הבבלי סיככו באופן זה על מרפסת (יד ע"ב). המרפסת היא מעין מדף לאורך דופן הקומה השנייה בחצר 95 החצר הייתה צורת המגורים הטיפוסית לתקופה. החצר היא מכלול גדול ובו חצר פתוחה וחדרים הפתוחים אליה. לתיאור החצר ראו הירשפלד, הבית, ולמרפסת ראו שם, עמ' 170-169. . אל המרפסת עולים במדרגות (או בסולם), וממנה נפתחים פתחים אל החדרים בקומות העליונות 96 המרפסת מופיעה כחלק המבנה שהוא גבוה מהחצר אך נמוך מהגג. ראו למשל משנה, עירובין פ"ח מ"ג ומקבילות רבות. . למרפסת יש, כמובן, דופן או מעקה; לפי ההלכה חייבים לבנות מעקה לגג ולמרפסת מפני הסכנה (משנה, מועד קטן פ"א מ"י). גובה המעקה של הגג שלושה טפחים, ומעקה המרפסת עשרה טפחים (ירו', מועד קטן פ"א ה"י, פא ע"א). לפי ההלכה לכל תושב בחצר (מכלול) שביתו פתוח לחצר יש זכות שימוש בשטח ששטחו ארבע אמות בחצר (תוס', בבא מציעא פי"א הי"א). לכל בני המרפסת יחדיו ארבע אמות בחצר משום שהמרפסת פתוחה לחצר והיא המעבר לקומה השנייה, וכן יש להם ארבע אמות במרפסת שאליה פתוחים הבתים (חדרים) (שם, הי"ב) (איור 6).

9המסורת בתלמוד הבבלי נראית רֵאלית יותר. קל מאוד לסכך על ידי הנחת נסרים ממעקה הגג לקיר המרפסת. לעומת זאת התיאור בתוספתא קשה, שכן הנחת נסרים על סולמות וייצוב הסולמות קשה. קל היה להבין את התוספתא לו היה לקדמונינו סולמות כפולים שניתן להציבם ללא תמיכה, וביניהם ניתן להניח נסרים. ברם, בדרך כלל חז"ל מדברים על סולם פשוט יותר העשוי מזוג רגליים אחד בלבד ומונח באלכסון על קיר הבית. כך, למשל, מתואר סולמו של יעקב בחלום בבית אל. חז"ל (בראשית רבה, סט ז, עמ' 796) התקשו להבין כיצד הסולם, שהוא שער השמים, מונח בבית אל ולא בירושלים.

10על כן הם הסבירו שהרגליים בבית אל וקצה הסולם מול ירושלים, או ההפך; לו היה להם סולם כפול, קל היה להסביר שזוג רגליים אחד בבית אל וזוג שני בירושלים. אין זאת אלא שסולם כפול היה נדיר. כמו כן, בסוגיה אחרת בדיני עירוב מדובר בכותל שאליו סמכו סולמות לצורך עירוב, ושוב מדובר בסולמות השעונים על הקיר, ולא בסולמות העומדים על שתי רגליהם (ירו', עירובין פ"ו ה"י, כד ע"א). נחזור לסוגייתנו. בציורים רומיים מופיעים בדרך כלל סולמות פשוטים, אך לעתים נדירות אנו מוצאים סולמות (קצרים) בעלי שני זוגות רגליים.

11רבי יהודה מוכיח מהמעשה שמותר לסכך בנסרים, וחכמים (רבי מאיר) אומרים לו ש"אין שעת סכנה ראיה" (תוס', פ"א ה"ז). שעת הסכנה היא הכינוי הקבוע לגזרות הדת שלאחר מרד בר כוכבא 97 אך יש שהכוונה לגזרות שלאחר מרד התפוצות. ראו בבלי, שבת קל ע"א. . לדעת רבי יהודה הסיכוך בנסרים היה מעשה הלכתי נכון, ולדעת חכמים פשרה שהיא בבחינת אונס.

12כידוע היו כמה דרכי תגובה לגזרות הדת. היו שהפרו אותן באופן בוטה ובפומבי; הבולט בהם היה רבי חנינה בן תרדיון שלימד תורה בפומבי, וכמובן נענש על כך והוצא להורג. היו שוויתרו זמנית על קיום מצוות, בבחינת "חבי כמעט רגע עד יעבר זעם" (ישעיהו כו כ). ברם, נראה שדרך המלך הייתה להמשיך בקיום המצוות תוך ניסיון להימנע מחיכוך עם השלטונות. במסגרת זאת היו חכמים מוכנים לוותר על פרטי מצוות. כך, למשל, רבי יהודה מספר על קריאת שמע בשקט בגלל החשש שהחייל השומר ישמע את קריאת שמע (תוס', ברכות פ"ב הי"ג). כידוע, לפי ההלכה הקורא צריך להשמיע לעצמו את הקריאה. כאן ויתרו חכמים על פרט מפרטי המצווה כדי שלא להסתכן. במקרים אחרים רבי יהודה מביא כראיה הלכתית מעשה שאירע בשעת הסכנה, וחכמים אומרים שאין שעת הסכנה ראיה. ברוב המקרים מדובר בעשיית מצוות בצורה שונה מהרגיל, מעין מצב של "בדיעבד". דומה שגם במקרה שלנו המחלוקת נסבה על אותה שאלה: האם סיכוך בנסרים מותר לכתחילה או רק בשעת דחק 98 כגון תוס', עירובין פ"ח (ה) הכ"ד; מגילה פ"ב ה"ד ועוד. . כפי שנראה להלן (בסיפא) רגליים לדבר שזו כוונת רבי יהודה. ויכוחים מעין אלו שטענה נדחית בהם משום ש"אין שעת הסכנה ראיה" (או בניסוח דומה) תדירים, וברוב המקרים הוויכוח הוא בין רבי יהודה לחכמים.

13נתן עליה נסך שהוא רחב ארבעה טפחים – אם לסוכה יש סכך כשר, אבל הוא הניח נסר שרחב יותר מארבעה טפחים על הסכך, הרי שבכך הסכך נפסל, שהרי כבר ראינו במשנה ד שאסור להניח על הסכך חומר הפסול לסכך. ברם הסוכה כולה כשירה – רק הקטע שמתחת הנסר נפסל, ושאר הסכך כשר, ובלבד שלא ישן תחתיו – כמובן אסור לישון או לאכול מתחת לקטע הפסול בסוכה.

14כפי שאמרנו לעיל, בתלמודים מופיעה מחלוקת במה נחלקו רבי מאיר ורבי יהודה, ולפי ההסבר למחלוקת יש להבין את המשפט האחרון במשנה. אם המחלוקת ברישא היא בנסר צר (פחות מארבעה טפחים – רבי יוחנן ושמואל) – הרי שהסיפא היא לדעת הכול, ואם המחלוקת ברישא של המשנה היא בנסר רחב – הרי שהאיסור הוא רק לשיטת רבי מאיר. בתלמוד הבבלי מובאת ברייתא המדגישה שגם לדעת רבי יהודה אסור לישון מתחת לנסר הרחב, ולשיטה זו יש במשנה חידוש גדול המאיר גם את הרישא. אמנם מותר לסכך בנסרים רחבים, אך לא לאכול מתחת לנסרים אלו. הסוכה כשלעצמה כשרה, וניתן להשתמש בחלקים האחרים של הסוכה, אך רק החלק שעליו יש סכך ממש הוא באמת כשר, ומותר לישון ולאכול בו. כפי שרמזנו סביר שלדעת רבי יהודה סיכוך בנסרים כשר רק בדיעבד, וזו כנראה הכוונה גם בסיפא. הסיכוך בנסרים כשר, אך אין לאכול אלא מתחת לסכך ממש. לפי הסבר זה גם רבי יהודה מסתייג מסיכוך בנסרים, וכנראה הוא סובר שאין זו סוכה מהודרת, אך הסוכה כשרה, ובשעת הדחק השתמשו בשיטה זו מבלי להיזקק להיתרים של שעת אונס. לדעת רבי מאיר הסוכה אסורה, אבל בשעת אונס היא מותרת.

15הסיפא מלמדת כי אם סיכך את הסוכה בנסרים יש להניח רווח בין נסר לנסר לכל היותר כמלוא רוחב הנסר, כמו בסכך רגיל, ואז ניתן להשתמש בסוכה. התוספתא אומרת זאת במפורש (תוס', פ"א ה"ז; בבלי, יד ע"ב) 99 בתלמוד יש דיון מה צריך להיות הרוחב של הסכך הכשר, הרי אם הרווח הוא בדיוק ארבעה טפחים אי אפשר לתחוב לרווח סכך כשר ברוחב זהה, אלא ברוחב מעט קטן יותר. , וכן גם נשנה להלן במשנה ח.