משנת ארץ ישראל על משנה סוכה ג:ב
משנת ארץ ישראל על משנה סוכה · Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Sukkah 3:2
Open in the reader →1הדס הגזול והיבש פסול – כמו לולב (לעיל), של[א]שירה ושל עיר הנדחת פסול – קבוצה זו חוזרת בכל אחד מארבעת המינים. יש בכך כמובן חזרה מסוימת, אך בהמשך יש שינויים בין מין למין.
2נקטם ראשו – נחתך ראשו. לפי משנתנו הדס קטום פסול, אולם מדעתו של רבי טרפון השנויה במשנה ד משתמע שהדס קטום כשר 88 להלן מ"ד. , ורבי ישמעאל תובע שלפחות הדס אחד משלושת ההדסים יהיה שלם. משנתנו היא, אפוא, כדעת רבי ישמעאל.
3ניפרצו עליו – בהדס אין חשש שהעלים יתרחקו מהשדרה כמו בלולב. כפי שהובא לעיל (מ"א), בתוספתא נאמר: "אתרוג שנפרץ ותחבו בכוש או בקיסם אינו חיבור" (אהלות פ"ד ה"ג, עמ' 600; עוקצין פ"א ה"ז, עמ' 687). אם כן, "נפרצו" משמעו שהפרי (האתרוג) נבקע, והאדם חיברו במקל של הפלך או בקיסם. כך גם "נפרטו עליו" משמעו שהעלים נחתכו לשניים. קשה לקבל פירוש זה, שכן אין חשש רֵאלי שהעלים ייחתכו. כפי שראינו בפירושנו למשנה הקודמת, "נפרצו" אין משמעו שהעלים נשרו. כתבי יד ל ו- ג15 גורסים כאן "ניפרטו", כלומר העלים נשרו, שכן "פרט" משמעו גרגיר פרי שנשר מהאשכול או מהעץ. במשנת פאה מצאנו: "איזהו פרט הנושר בשעת הבצירה" (פ"ז מ"ג), ובהמשך המשנה שם: "נפל מידו לארץ ונפרט", כלומר הגרגרים התפזרו. בשני המקרים מדובר בפרי, ולשון זו קשה להלום לעלים שנשרו. יתר על כן, לגבי ערבה שנינו: "נפרצו עליה... פסלה, ושנשרו מקצת עליה כשרה"; בקושי ניתן לפרש "נפרטו" כנשרו, ואם נפרטו רוב העלים פסולה, ואם נפרטו (נשרו) מקצתם כשרה, אך שינוי הלשון קשה. עלי ההדס (והערבה) מסודרים בקבוצות. עלי ההדס גדלים בקבוצות צפופות ועלי הערבה במדורג, לפיכך ייתכן ש"נפרטו" משמעו שהעלים נשארו בודדים ("פרט"). יש עדיין עלים רבים, אך הם אינם מסודרים בקבוצות אלא בודדים.
4או שהיו ענביו מרובות מעליו – להדס פֵרות שחורים קטנים, ואלו מכונים ענבים, פסול – משום שאין זה הדס מהודר. החלק הנאה בהדס הוא העלים שיש בהם ריח, ואם הם מוסתרים על ידי הענבים ההדס פסול.
5אם מיעטן – תלש את הענבים, כשר.
6אין ממעטין ביום טוב – ביום טוב אסור להתקין חפצים שאינם למאכל (אוכל נפש), לכן אסור להתקין את ההדס ביום טוב. לכאורה היה מקום לטעון שמאחורי הקלעים פעל כאן שיקול נוסף: חכמים רצו שאדם יסיים את ההכנות לחג לפני החג. לכן אסור לבנות סוכה בחול המועד, ואולי גם בגלל זה נרתעו מלתקן את ההדס, או כל מין אחר מארבעת המינים, ביום טוב. לו זה היה השיקול אסור היה למעט גם בחול המועד, ולכך אין ראיות. התלמוד הבבלי מוסיף ומביא את דעתו של רבי אלעזר ברבי שמעון שמותר למעט, ומסביר שהדבר מותר אם לא התכוון להתקין את ההדס למצווה אלא לאכול את הענבים (לג ע"ב). ההסבר נראה דחוק. הברייתא מציגה את רבי אלעזר ברבי שמעון כמי שחולק על חכמים, וקשה לקבל שהם חולקים רק במקרה מיוחד זה שאין לו היגיון כשלעצמו. נראה שרבי אלעזר ברבי שמעון חולק על הכלל שאין לתקן כלי ביום טוב.
7ייתכן שרבי אלעזר ברבי שמעון מהלך בשיטתו של רבי אליעזר שכל מכשירי מצווה דוחים את השבת ואת יום טוב. כשם שמותר להביא בשבת קרבן הפסח מחוץ לתחום או להביא את סכין המילה, כך מותר גם להתקין את חפצי המצווה 89 ראו דיוננו בפסחים פ"ו מ"א; שבת פי"ט מ"א, ולהלן מי"ד. הבבלי מתדיין בשאלה האם חפץ שנפסל למצווה ניתן להכשירו בשלב שני של השימוש. השאלה אופיינית להתפתחות ההלכה ולתפיסתו המשפטית של התלמוד הבבלי. .
8לפי הנוסח של משנתנו מדובר בשני נושאים, האחד שמותר למעט ואם עשה כן ההדס כשר, והאחר שאין למעט ביום טוב. אבל יש מהראשונים שפירשו "אם עבר וליקטן כשר" 90 כך המאירי. , כאילו היה כתוב "אין ממעטין ביום טוב ואם מיעטן כשר". לגרסה זו, או מעין זו, אין זכר במקורות.