משנת ארץ ישראל על משנה סוכה ה:ב

1מוצאי יום טוב הראשון של חג היו יורדים – עזרת נשים הייתה בעזרה; מן העזרה הובילו 15 מעלות (מדרגות) ובהן ירדו לעזרת נשים. לפי התיאור במשנה ברור שהקמת המבנה המתואר נעשתה על ידי הנהגת המקדש, ואנשיה ירדו מהעזרה לעזרת נשים. כל שאר העם עלה מהעיר להר הבית ולעזרת נשים. עזרת נשים נוספה כנראה למקדש בתקופה מאוחרת יחסית, אולי רק בימי הורדוס. היא גם נחשבה קדושה פחות, ואליה נכנסו גם הטמאים בטומאה קלה 71 משנה, כלים פ"א מ"ח; ביכלר, עזרת נשים. . ההילולה נערכה בעזרת נשים המקודשת פחות.

2לעזרת הנשים ומתקינים משום – בדפוסים ובכל יתר עדי הנוסח שם, וזה נוסח קל יותר להבנה.

3תיקון גדול – המשנה אינה מסבירה מהו התיקון, אבל התוספתא מסבירה: "בראשונה כשהיו רואין שמחת בית השואבה היו אנשים רואין מבפנים ונשים רואות מבחוץ וכשראו בית דין שהן באין לידי קלות ראש עשו שלש גזוזטראות בעזרה כנגד שלש שלש רוחות ששם נשים יושבות ורואות בשמחת בית השואבה ולא היו מעורבין" (תוס', פ"ד ה"א; בבלי, נא ע"ב, ירו', נה ע"ב) 72 גזוזטרה, כסוסטרה או בכתיב אחר היא מונח בנייה, ביוונית εξώστρα או בלטינית gazostra, ומשמעו מרפסת – מבנה הבנוי על הגג ועודף על קירות הבית. . העדות ברורה. הריקודים היו עממיים, וכרגיל בפעילות עממית הזיכרון מדגיש את חלקם של המנהיגים. נשים עמדו במעגל החיצון. לא נאמר שהנשים השתתפו בריקוד, אם כי אפשר שכך היה. מכל מקום, באווירת ההילולה נוצר עירוב בין המינים וקלות דעת, ולכן נבנו שלוש מרפסות משלושה צדדים של העזרה (חוץ מצד מערב, שם היה המקדש עצמו). הסדר זה אִפשר לנשים לצפות בריקודים. ייתכן שגם שיקול זה השפיע על ההחלטה לבנות את הגזוזטראות, אך חז"ל מדגישים את ההיבט הצניעותי. ברור מהמשנה שבכל ימות השנה לא הייתה הפרדה בין המינים, ובעזרת נשים התערבו גברים עם נשים כמו בשוק. גם בבית הכנסת הקדום לא הייתה הפרדה בין המינים, ובפועל לא נמצאו עדויות לעזרת נשים בבית הכנסת בתקופת המשנה והתלמוד, זאת על אף עשרות בתי הכנסת שנחפרו ועשרות הכתובות שהתגלו 73 ספראי, עזרת נשים. . עם זאת אין להוכיח ממשנתנו דבר על עזרת הנשים בבית הכנסת, שכן ייתכן שהגישה לשני המוסדות שונה, ונחזור לכך להלן. במסורת היהודית הפכה ההפרדה בין המינים למאפיין קבוע של החברה היהודית בכלל, ושל הפעולות הדתיות בפרט, על כן משנתנו נראית חריגה. כמובן אי אפשר להביא מהמשנה ראיה להפרדה קבועה בין המינים. אדרבה, המשנה מעידה כי היה זה הסדר חריג שנועד לאירוע ספציפי, ובכל ימות השנה לא הייתה הפרדה בין המינים. אין גם לפרש ש"התיקון הגדול" היה שיפוץ החלק המיועד לנשים, או הרחבתו. אדרבה, אילו היה זה מבנה או מתקן קבוע הרי שבמקדש המפואר היו בונים מבנה קבוע ומפואר ההולם את רמתו הגבוהה של המבנה. על כן ברור שהיה זה מבנה זמני, וכל הסבר אחר הוא אפולוגטי, ונועד להתאים את ההווי במקדש למציאות מאוחרת.

4נראה שהחברה היהודית בסוף ימי בית שני הושתתה על ערכי צניעות שונים מאלו שתבעו חז"ל. כך אין מסיבת ריקודי הכרמים בט"ו באב הולמת את ערכי חכמים אך הייתה מקובלת בירושלים בסוף ימי בית שני, וכך גם הפעילות המעורבת במקדש.

5כאמור, משנתנו מדברת על מתקן זמני להפרדה בין המינים. ברם, מבנה מעין זה מופיע ומתואר במשנת מידות. אבא שאול מספר על הלשכה המערבית-דרומית בעזרת נשים: "שם היו נותנין יין ושמן, היא היתה נקראת לשכת בית שמניא 74 בכתב יד קופמן ובכל כתבי היד "בית שמנייה", וראו עוד קאופמן, מדות, עמ' 46. השאלה קשורה לשאלה בסיסית הרבה יותר האם במקדש דיברו ארמית או עברית, וראו פירושנו לשקלים פ"ה מ"ג. וחלקה היתה בראשונה, והקיפוה כצוצרה (כסוסטרה – גזוזטרה) שהנשים רואות מלמעלן והאנשים מלמטן כדי שלא יהו מערבין" (פ"ב מ"ה). כאן הגזוזטרה מתוארת כמבנה שנוסף לעזרה, אך כמבנה קבוע. המסורת אינה מוסכמת על הכול ובאותה משנה רבי אליעזר בן יעקב אומר ששכח למה הלשכה משמשת, אך אין זה ברור אם הוא חולק גם על הקפת גג הלשכה במרפסת. מסורת זו עומדת בניגוד מה למסורות אחרות על מעורבות נשים בעזרת נשים עצמה, ואף בניגוד מה למשנתנו. ניתן ללמוד כי הייתה הפרדה מסוימת בין המינים גם בימי החול, אך לשמחת בית השואבה התקינו הפרדה מוחלטת ושטח נרחב יותר לנשים, שכן גגה של לשכה אחת לא היה מספיק להכיל את כל הנשים 75 מבחינה לשונית ניתן לפרש ש"חלקה היתה..." מתייחס לכל העזרה ולא ללשכה בלבד. אם כן הוא – אין ללמוד מכאן בהכרח על מבנה קבע, כך שמשנת מדות תסתור את משנתנו, אלא על בניין זמני כמו במשנתנו. . התיקון לא היה קבוע, כדברי רש"י (לסוכה נא ע"ב): "וכל שנה מסדרין שם גזוזטראות, לווחין שקורין בלנ"ק (צ"ל פלנק"ש) כדי שיהו נשים עומדות שם בשמחת בית השואבה ורואות, וזהו תיקון גדול דקתני מתניתין שמתקנין בכל שנה.

6מסורת המשנה אינה מציעה לאסור על הנשים את הביקור בעזרה בלילות החג מאחר שאינן חייבות בעלייה או בראייה. כל ההסדרים וההלכות הקשורות בהם מניחים שהן שוהות בעזרה בלילות החג. המשנה רואה זאת בחיוב והתיקון נועד לעודד נשים לשהות בעזרה, אך גם לשמור על גדרי חברה (צניעות) 76 ספראי, נשים ומקדש, עמ' 76-69. .

7מנורת של זהב היו שם – לפי המשנה משמע שמנורות הזהב היו בעזרת נשים. ברם, מההמשך ברור שהמנורות הוצבו על סולמות גבוהים, וכך עשוי היה האור להיראות בחלקים נרחבים של העיר. לא מן הנמנע שהסולמות עם המנורות הוצבו רק לקראת החג. "מנורה" היא מונח כללי למתקן תאורה. לפי ההמשך נראה שהיה זה מתקן שבו ארבעה כנים ועליהם הוצבו ספלי השמן, וספלים של זהב בראשיהם – כפי שאמרנו בפרק הקודם 77 לעיל, פ"ד מ"ט. ספל הוא קערית, כך שניתן היה להניח בתוכה פתילה עבה או פתילות מספר. עובי הפתילות הוא הקובע את גודל הלהבה, ו ארבעה סולמות על כל מנורה ומנורה – כדי שניתן יהיה למלאה בשמן פעמים מספר במשך הלילה. המתקן כולו אמור להיות יציב, ועל כן סביר שהיה זה עמוד גדול וגבוה, ועליו הושענו הסולמות. בראש העמוד ארבעה בסיסים ובהם הונחו הספלים.

8וארבעה ילדים מפרחי כהונה – פרחי כהונה הם צעירי הכהונה, או הכוהנים הפשוטים, בניגוד לזקני כהונה 78 ראו פירושנו ליומא פ"א מ"ז. . המשנה מדגישה כי היו אלו ילדים מפרחי כהונה, כי סתם פרח כהונה הוא צעיר אך לאו דווקא ילד, ובידיהם כדי שמן של מאה ועשרים לוג – מאה ועשרים לוג הם 30 קבים שהם 5 סאים, כ- 50 ליטר בערך. התלמודים דנים בשאלה האם כל ילד נשא עמו 120 לוג, או שכולם יחד נשאו 120 לוג. ניתן להבין גם את שאלת הגמרא כמוסבת על הספלים: האם בכל ספל היו 120 לוג או שכל ארבעת הספלים הכילו יחדיו 120 לוג. הבבלי מביא ברייתא ולפיה כל ילד נשא כד של 30 לוג (5 סאים), הווה אומר שהשאלה נסובה על הכמות שנשאו הילדים. ודאי שכד של 50 ליטר הוא משקל כבד לילד, אם כי לא בלתי אפשרי לגבר צעיר וחזק (בבלי, נב ע"ב; ירו', נה ע"א) 79 לירושלמי אין תשובה לשאלה. . לא נאמר האם מילאו את הספלים פעם אחת או שמילאו אותם לעתים תכופות. נראה שאם רצו אור חזק, כל הלילה, היה צורך ביותר מ- 50 ליטר שמן, והן מטילים – שופכים את השמן, לתוך [כל] ספל וספל – מן הראוי להעיר שבאיור מצרי מצינו תמונה של עמודים, עליהם אולי נרות שמן, ועליהם מטפסים צעירים כדי להתקינם או להדליקם. אפשר, אפוא, שבאותו מקדש מצרי נהגו להאיר את רחבת המקדש בדרך המתוארת במשנה. אין להסיק מכאן שלפנינו מנהג שמקורו במצרים, אלא שבחברות שונות ובמבני תפארת שונים פתרו אותן בעיות בדרכים זהות (איור 35). ואכן, הופקינס טוען בספרו הדמיוני למכנה משותף טכני נרחב בין המקדשים השונים באגן הים התיכון 80 הופקינס, עולם מלא אלים, ההקדמה, עמ' 6-1 ובמיוחד עמ' 5-4. .