משנת ארץ ישראל על משנה תענית ב:ט

1אין גוזרין [תענית] על הציבור 180 "על הצבור" חסר ב- דפ, ת. בתחילה בחמישי – ביום החמישי בשבוע. אין קובעים ומפרסמים להתחיל להתענות מחמת אי ירידת גשמים ביום החמישי, שלא להבקיע את השערים – שלא יופקעו המחירים של צורכי המזון. יום חמישי הוא יום הכנה לשבת ויום שוק. במשנת תענית ערוכות הלכות מספר המעידות כי ראו ביום חמישי יום הכנה לשבת. במשנה ז בפרקנו נאמר כי אנשי משמר ומעמד במקדש בירושלים אסורים לספר ולכבס אך מותרים לעשות זאת כבר ביום חמישי, מפני כבוד השבת, ובמשנה ז בפרק הבא נאמר כי בשבוע שחל בו תשעה באב אסור לספר ולכבס אך מותר לספר ולכבס ביום חמישי מפני כבוד השבת. ממשנתנו אנו לומדים כי אף צורכי מזון לשבת היו מכינים מיום חמישי. מפרשים ראשונים ואחרונים עמלו להסביר כיצד יופקעו המחירים עם הכרזת התענית ביום חמישי, ואולם אין הכרח לחפש סיבות רֵאליות לחשש. יום חמישי הוא יום קניות מוגבר, והכרזת התענית מביאה עמה חששות שמא השנה תהיה שחונה ויהיה מחסור במזון. צירוף שני הגורמים הללו יגרום להפקעת השערים. משום כך, בקביעת שלוש התעניות הראשונות אין להתחילן ביום חמישי, אלא שלוש תעניות הראשונות – נקבעות: שיני וחמישי ושיני – תחילה ביום שני, שאין בו קניות מיוחדות וסדר התעניות נכנס כאילו לשגרה, ושלוש שניות חמישי ושיני וחמישי – קבוצת התעניות השנייה לפי הסדר הערוך בפרק א משנה ו אפשר לגזור להתחילן אף לפי סדר הימים חמישי, שני וחמישי, שהרי התחילו כבר בסדרי תעניות וההתחלה בשני או בחמישי אין בה כדי לשנות את תחושת שנת הבצורת ולגרום לחשש של הפקעת מחירים.

2רבי יוסה אומר כשם שאין הראשונות בחמיש – כשם שהתעניות הראשונות אין מכריזים עליהן בחמישי, ביום הקניות הגדול, כך לא שניות – כך אין מכריזים על סדרת התעניות השנייה ביום חמישי, ולא אחרונות – ולא שבע התעניות האחרונות (שם), אלא לעולם מכריזים על התעניות ביום שני בשבוע ולא בחמישי, כי כל הכרזה על סדר תעניות חדש מגביר את התחושה של סכנת שנה שחונה ואת החשש מפני עליית המחירים.