פת לחם, שער חמישי - שער ייחוד המעשה ה

1דמיונים יורו כו' הדמיונים שאזכור הם יורו אותך על ד"א שלא אזכור ותלמוד סתום מן המפורש:

2כדי שיזהרו מהם כו' מן הדמיונים האלה ילמדו ב"א ויקחו לעצמם מדת הזהירות ומלת שיזהרו היא תואר:

3ישמע חכם כו' כשהחכם שומע ממלמדו מעט הוא מוסיף מדעתו דברים אחרים הנלמדים לו מזה:

4הנמסך בכחות נפשך לשון מסכה יינה שהוא לשון עירוב בדברים לחים:

5הגופים והרוחנים דע שמלת חוש הונחה אצלו על הרגשת השגה לכן כמו שהרגשת השגת האדם בדברים הגשמיים נקראים חושים גשמיים כן הוא קורא להרגשת האדם בהשגות רוחניות בחכמה ובתבונה ובדעת חושים רוחנים:

6וצפון חובך הוא צפון במחבואים שלך דהיינו הלב והכבד והכליות:

7בעל עצתך בכל תנועותיך הנראות והנסתרות שתהיינה ברצונך הוא מיעצך לפי דרכו בכל תנועותיך ההוים ברצונך הן הנראים או הנסתרים ולפי שיש באדם תנועות ההוים שלא ברצונו ובחירתו כמו כל כחות המרששים למזון שבבא המזון בקרב איש הכח המושך עושה פעולתו וכן המחזיק והמעכל והדוחה כל אחד פועל בכחו בע"כ של אדם ובפעולות ההוים בע"כ לא תפול בהם עצה ולכן אמר שתהיינה ברצונך כלומר ההוים ברצונך והבן:

8האורב לפתות פסיעותיך כן הנוסחא האמיתית שממש בכל פסיעה מפסיעותיך הוא אורב לפתותך אחר רצונו שתהיה הפסיעה ההיא לכונת דבר המנגד רצונו יתברך:

9מתעלם ממנו כו' מתעלם נקרא המסיח דעתו מן הדבר כמו שנאמר באבידה והתעלמת מהם:

10בגדי הידידות הבגדים שהידיד לובש להראות ידידותו לידידו דהיינו בעת שמחת ידידו הוא לובש מלבושי כבוד ובהצר לו לובש בגדי אבל להראות שהוא שמח בשמחתו וכואב בהצר לו:

11עדה עדי האהבה לך לשון עדי עדיים שהוא לשון קישוט ויופי והם התכשיטין שהאשה לובשת להתאהב על ידם לתשוקה:

12בכלל נאמניך ואנשי עצתך כו' נגד השלשה חלוקות נוחשבה דבור ומעשה על המעשה אמר בכלל נאמניך עבדים הנאמנים בשרותך ועל הדבור אמר ואנשי עצתך ועל המחשבה אמר וסגולת אוהביך שהאהבה היא בלב סגולת אוהביך הם הבחירים שבאוהביך:

13רץ אל רצונך בנראה כו' כפי הנראה מרמיזותו וקריצותו נראה כאלו הוא רץ אל רצונך כלומר משתדל להוציא רצונך לפועל ובאמת הוא מורה אותך וכו'. רמיזותו באצבעותיו וקריצותו בעיניו כמו קורץ עין (משלי י') ומלת מורה כמו המורים בקשת (ש"א לא):

14לשרשך כו' לעקור אותך כמו ובכל תבואתי תשרש ועיין רש"י:

15מארץ חיים מעוה"ב:

16כמתלהלה היורה זיקים כו' מתלהלה הוא המתלהב ומהתל כאלו הוא רוצה לשמח רעהו בעניני שחוק ושעשוע ובאמת הוא מורה זיקים להמית אותו כן איש רמה וכו':

17אשר יורך אותך ג"כ ל' מורה חצים כנ"ל:

18במצפון ענינך ל עיון:

19לספק עליך אמתותך ולשבש כו' להכניס ספק בלבבך באמונות המאומתות אצלך עד הנה ומן הספק מביאך לחשוב שכל מה שהיה עד הנה אצלך דבר ברור הוא טעות ושבוש וזהו לספק עליך אמתותך ויכניס ספק בלבך בדברים שהייתה מאמין באמונה ומה שהיה ברור אצלך בשכל יאמר שהוא שבוש:

20במחשבות כזבים וטענות שקרים לחשוב באמונות כוזבות ולטעון טענות וקושיות שקריות על האמונות האמיתיות:

21יטריד אותך כו' שע"י טרדות המחשבות כנ"ל לא יהיה לבך פנוי להתעסק בתועלותיך:

22מאמונתך ודתך על חובת הלבבות אמר מאמונתך ועל חובות האברים במעשה אמר ודתך:

23תנצל ותמלא ממנו כו' נגד אמונתך ודתך:

24ואם תשליך ענינך עיונך:

25עד שיאבדך וכו' וישרשך וכו' בהדרגה מתחלה יאבדך ואח"כ ירשיעך כ"כ עד שיעקור זכרך וישרשך וכו' שאובד איננו העדר בהחלט כי גם החי חיי הצער נקרא כך כמ"ש אם אראה אובד מבלי לבוש:

26בסעיף מסעיפיו ענף אחד מענפיו:

27כי רבים חללים וכו' והוא נאמר על האשה הזונה אם כפשוטה או כמדרשה ואמר כי רבים ח"ה ועצומים כ"ה שהיו רבים במספר ועצומים בכח כמ"ש בפסוק כי הגדיל לעשות שפשט יד בגדולים ולפי דבריו בכאן באמונה ודת אמר רבים מלשון רבי המלך וכן דרשו ז"ל בפסוק רבים קמים עלי וזה אמר על אנשים גדולי אמונה באמונות ועל עוצם במעשיות אמר ועצומים כל הרוגיה:

28אל יטרידך כו' שלא תאמר שאינך פנוי להלחם עמו מחמת שאתה טרוד להלחם עם זולתו הם ב"א המציקים לך כי מלחמתו יותר מחוייבת לך וכן אל יטרידך קרב אחר בלתי קרבו וקרב נקרא הזין שמזדיינים בצרכי המלחמה בקרבם אליהם:

29והחרב וכו' אשר תחגור להלחם עם ב"א שהוא רחוק ממך לא תטרידך מן החרב וכו':

30מי שלא יגיעך אליך וכו' שב"א אשר כונן להשחיתך בודאי לא יוכל להגיע אליך זולת אם נתן לו רשות בגזירתו ית' משא"כ היצר איננו צריך לטול רשות כי לכך נברא כמ"ש ואליך תשוקתו ואמר בהמצאו עמך כלומר שאינך נמלט ממנו זולת אם אינו נמצא עמך כלל כמו באנשים הגדולים כמ"ש דוד ולבי חלל בקרבי אולם אם הוא נמצא עמך אינו צריך לטול רשות להכשילך:

31שוללים שלל ששבתם בתאר שוללים שלל:

32התעתדו היו עתידים למלחמת היצר וכו' בשר להם ששובם מן המלחמה הקטנה בנצחון ושלל היא הגורמת להם להיות מוכנים למלחמת היצר כי בעודם בקשרי המלחמה בפחד לבב ועשתונות מבוהלות ונפשם תלויה להם מנגד לא עצר אז היצר כח להלחם אתם מה שא"כ עתה ע"י שמחת הנצחון וגילת חלוקת השלל יגביה עוף וירום לבבם לבגוד בו ית':

33ומן התימה אחי ענין היצר באלה הדברים הוא מן המתמיהים שהרי כל שונא וכו':

34לדעתו יתרון כחך כו' לפי שהוא יודע שכחך יותר על כחו:

35לנצח אותך באותו ענין שהוא רוצה להשיג ממך ע"י הכריחו אותך לכך וכן אם להיפך הוא רוצה למנוע אותך מאיזה פעולה המנגדת לרצונו הוא מתיאש מהתגבר עליך עוד ולמנוע אותך ואמר זה בבחינת מלחמת היצר עם האדם בב' חלוקות סור מרע ועשה טוב והבן:

36בין שנצח אותך בין שנצחתו אתה וע"ז אמר תחלה פעם אחד וק' פעמים שבחלוקה שנצח אותך לא יספיק לו נצחון פעם אחד לומר רב לי שהראיתי פעם אחד יתרוני עליו ועל חלוקות שנצחתו אתה לא יספיק לו אפילו מאה פעמים:

37להתיאש ממך כו' כי אם ינצח כו' כלומר שאין תכלית מגמתו להראות כחו שיסתפק בפעם אחת כי כל מגמתו להמיתך ולא ירף ממו עד הגיעו לזה:

38יארוב כל ימיך שגם חרפת הנצוח יקרה אצלו:

39שתהיה נזהר ממנו שלא יכשילך בפועל ואל תמלא ממשאלותיו בך מאומה דייקא אף ששואל ממך רק מניעת הטוב בשב ואל תעשה:

40המעט שבמעט מנצוחו המעט שתנצח אותו יהיה גדול בעיניך ואמר המעט מנצוחו עד ההזהרה מפועל רע והמצער מהתגברותו שתגבר עליו בעשה טוב ולכך אמר על פועל רע ואם עצמו חייליו לומר בעוצם כחם יכריחוך לכך ועל מניעת פעולת הטוב אמר ואם רבו עוזריו שיעזרוהו למנוע אותך:

41כי במהרה תהיה כו' כלו' כמו שתשוקתו אליך היא באה בקל ובמהירות כן להיפך קל אצלך לדחות אותו שלא יעמוד לפניך כמ"ש ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו הרי שהקיש אותם זה לזה:

42אל יבהילך דברו כו' יפחידך כו' ג"כ נגד ב' חלוקות הנ"ל ומבואר בזה ל' בהלה ול' פחד:

43ואם עצמו ואם רבו כו' שניהם לשון אע"פ:

44לאמת השקר לפתות לבבך שתאמין שהשקר הוא אמת דהיינו לומר לרע טוב ולהעמיד הכזב לומר לטוב רע והם ג"כ ב' חלוקות הנ"ל וכן פרט עוד ב' חלוקות באמרו קרובה מפלתו ואבודו מהר:

45כלי גופו אבריו:

46ומעטו אצלו כלומר מה שמיעט שלמה המעה"ש את האדם אצל עצמו הוא כנגד וכו':

47גודל לב האדם רוחב לבבו שהוא מתאוה הרבה מאד ואורך מאויו מצד אריכות הזמן כלימר שהוא מאריך ברדיפת תאותו בהמשך הזמן ואיננו קץ בהם ולכן כפל בלשונו ואמר לעומת גודל לבו חסרון כחו שכחו חסר להכילם ונגד המשך הזמן אמר והשגחתו אותם כלומר שהוא חסר מהשגתם שבהמשך זמנו הוא רודף להשיגם ואינו יכול:

48לרוב חיילותיו ואנשיו וצבאותיו ג' לשונות נגד אברים וכחות ומדות:

49מקיף כל עניני האדם מסבב אותם מכל צדדיהם:

50הרהורים הרעים שהוא מהרהר בעבירה ומחשבותיו הרעים לסור מן הטוב ומקריו המגונים שנתן לו רשות לסבב מקרים לאדם שימנעו אותו מעבודה:

51ואדם לא זכר האדם איננו זוכר אותו וממילא אחר שאין האדם זוכרו וחכמתו בזויה בעיניו לכן אבריו וכחותיו אינם נשמעים לו:

52ועם חולשתו כו' כלו' אע"פ שהוא חלש היצר משתוקק להלחם בו אע"פ שאין מתקנא אלא גבור בגבור ואמר שאעפ"כ נזקו מסתלק מן האדם ע"י עזר השכל:

53כי המעט מן האמת כו' חולשתו מעמוד לפני השכל אינו יכול לעמוד עליו להטותו לרע:

54ומהירות הנגפו לפנינו שאם ירצה להסירו מן הטוב ינגף לפניו מהר:

55שנפשך אין לה קיום כו' כלומר שהיא נתהוית בהתהוות הגוף ואין לה שום קיום בלעדו לא כמו שאמרו ז"ל בפסוק תוצא הארץ ובפסוק עם המלך במלאכתו וכו' ובהרבה מקומות במדרשים שהנפשות הם קודמות לעולם:

56כדמיונות כו' שהוא מראה לך זה בראיות של הבל ודמיונות בעלמא ואם תתבונן בהם בשכלך לא יתקיימו בדעתך וזה הוא עושה כדי שיהיה זה סבה שתאמר ח"ו שוא עבוד אלהים ואלך לי אחר שרירות לבי כמו שאמר אחר הואיל ואיטריד ההוא גברא ליזל ולתהני בהאי עלמא:

57ההנאות הכלות מצד עצמן שכל עניני העוה"ז הם כלים ונפסדים ואמר והתאות האובדות הכוונה שהם אובדות מן האדם במותו:

58כמו שאמר הכתוב שתאמר אתה מה שספר הכתוב שאומרים אנשי הדעת הזאת כלומר דעת מכחיש השארת הנפש לכן הם אומרים אכל ושתה וכו' כלומר יש לנו לאכול ולשתות וליהנות מן העוה"ז כי וכו'.

59יתיאש מספק מלספק:

60בבורא ית' אם יש לעולם בורא:

61אינו חדש ולא נברא כו' לפי שיש מן הפילוסופים מכחישי החידוש ואומרים שאיננו חדש בהחלט מן ההעדר רק שיש חומר קדום ועל כ"ז הם מאמינים בבריאה ואומרים שהוא ית' ברא את העולם מן החומר ההוא אולם היצר ישיאך לומר שגם איננו נברא:

62ולא סר כאשר כו' לא סר העולם מלהיות כאשר הוא אתה מעולם:

63ולא יסור כן ולא יסור לעולם מלהיות כן:

64ראוי להיות בורא מנברא שאין דבר ממנו ראוי יותר לקרותו בשם בורא מלקרותו בשם נברא:

65וכאשר יקרך בזה כאשר יזדמן לך בהרהור זה:

66במה שימציאך כו' שכלך יראה לך שבודאי נמצא לעוה"ז בורא שבראו מן ההעדר המוחלט:

67מניחי הרבוי שהניחו להנחה אמיתית שיש שני בוראים כמו שמובא בעקידה על איש אחד שהיה בימי שבור מלכא והיה נקרא מאני והיה טוען שיש שני אלהות א' פועל טוב והשני פועל רע:

68אנשי התולדות המאמינים שהבורא הוליד עוד אלוה וכבר ידעת מי הם בעלי הדעת הזאת או כוונתו על חכמי הטבע:

69מחוזי הכוכבים שהם מאמינים שיש מן הכוכבים שהם קדמונים ויש להם יד ושם באלהות:

70כפי התחלקות דעותם כוונתו שבכל אחד מכל אלה יש דעות חלוקות הרבה כמו שידענו באנשי התולדות וד"ל:

71ולא חסר לשום עבודה איננו צריך וחסר שום דבר שיצטרך להשלימה לו בעבודתנו ואמר לשון כפול איננו צריך כו' ולא חסר כו' לומר שמשני פנים הדבר נסתר אם מצד שאנחנו כולנו בריותיו ואחר שהוא ית' ברא אותנו מן האפס המוחלט א"כ אנו וכל אשר לנו וכל הנמצא בכחותינו הכל מידו נתן ומכחו ית' נתהוה ויוכל עוד להתהיות ואיך יתכן לומר שהוא ית' צריך לנו וע"ז אמר איני צריך לבריאותיו לבריאותיו דייקא והבחינה השנית שגם זולת שאנחנו בריותיו אין שום צורך נופל בו כלל כי איננו חסר דבר ונגד שתי בחינות אלו אמר ועבודתך אין לה טעם ולא פנים והבן:

72הבחינה לטובת כו' איך אנחנו מבחינים טובת האלהים הבאה עלינו ושאנחנו מחוייבים מצד השכל לקבל עלינו בעבורם לעבוד אלהים:

73בענין הנבואה והנביאים אם יש מין נביאה במציאות ואם ישנה ספק אם נמצאים בני אדם שוכני בתי חומר מוכנים לה שתחיל עליהם:

74ובאופני אמיתתה בפרטי עקרים האמתיים שהוא תלוי בהם:

75וחיובה אם הוא מחוייב מצד השכל שתנתן דת מן השמים וצורך חיוב התורה שנתינת תורה הוא דבר מחיייב בשכל כנ"ל:

76ושליחות הנביא בה שהיה מהחיוב לשלח נביא שע"י תנתן התורה לב"א וכן שליחות שאר נביאים כ"א בזמנו להחזיק אותה ולקיימה.

77ואופני ההערה בה באיזה פנים היא מעוררת לב האדם לעבוד בוראו כמו שהאריך בשער ההוא בהערה התוריה:

78בקבלה המקובל לנו מפי חכמינו והוא הנקרא אצלנו תורה שבע"פ:

79המושכל והכתוב הדברים שהשכל מחייבם ומה שנמצא כתוב בתורה:

80אינו עיקר אינו יסוד בתורה רק שהוא על צד היותר טוב לבד וא"כ איננו חובה לקבלה עלינו אחר שאין ביטול כל התורה תלוי בו:

81כמוהו ואיכותו וזמנו ומקומו דוגמא לדבר המשגל הוא מן המושכלות שהרי הדעת נותנת שהוא נצרך לקיום המין וכן להיפך שהשלוח והרבוי בו הוא רע ומזיק מאד אמנם אין בכח האדם לשער באמתות כמותו ואיכותו כלומר מי המותרת ומי האסורה אמנם מצאנו בקבלה גדרו אם בכמות שיעורו והוא העונה שהעמידו חכמינו לכל אחד וממילא כלול בזה גם זמנו ואם באיכותו שהם שניות לעריות. ומקומו שיהיה במקום צנוע ולמנוע אותו באכסניא ובמקום קדוש או סמוך לקדושה כמו תפילין וס"ת:

82אם לא יפורש וכו' אם לא נתפרש בקבלה יהיה ג"כ חסר ובלתי נודע ענינו כנ"ל:

83מסורת סייג לתורה מה שנמסר על פה:

84והאיש אשר יעשה וכו' הרי שענש מיתה לממרה נגד הקבלה וע"כ צ"ל שהוא עיקר ולא עצהי"ט:

85המושכל והכתובה והמקובלת שהחקירות הראשונות דהיינו השארת הנפש וחידוש העולם במציאות בוראו ואחדותו וחיוב עבודתו הם כולם מן המושכלות וחקירת אמיתות התורה הבא אח"כ הוא שקרא כתובה ואח"ז באה החקירה בקבלה ועתה נשלם ביאור ידיעה כולם:

86בשני הענינים דהיינו צדיק ורע לו ורשע וטוב לו איך שניהם באים מאתו ית' בצדק:

87זכרנו אותם הזיי"ן בקמ"ץ:

88יסוד הספק הזה תתורץ הקושיא הזאת וממילא ינוח לבנו מן השיבוש הנופל בלב האדם מחמתה היינו לגזור על הכרח המזל או הנחת העולם למקרה שדעת בני האדם משתבשת בכמו אלה כמו שהאריך בזה במורה ובספר האמונות:

89יספק ענינו הנה בפסקא הקודמת דבר בפקפוק בגמול ועונש בעוה"ז ובכאן מדבר בגמול ועונש עוה"ב:

90לערבב ולשבש עלינו לערבב שכלנו ולהכניס בלבנו שיבושים בזה:

91מצד מיעוט מציאותו מבואר מפני שהוא נמצא מבואר מעט בתורה ולא רבתה להזכירה וגם זה המעט איננו נראה בעליל להיות גלוי ומפורש לעיני הכל וזה אומר ומיעוט הראות ענינם בו ומלת בו מוסב על ספר התורה:

92בבירור חיוב הגמול כו' שיהיה ברור לו שהוא דבר מחויב כלומר דבר ודאי שיהיה גמול ועונש בעולם הבא:

93ויטרידנו בעניני עולמנו ממאכל כו' וליהנות כו' פרט בזה שתים רעות אחד שע"י שהוא תקוע בדברים אלו ומבלה בהם זמנו הוא נטרד מאין פנות אל העבודה וע"ז אמר ויטרידנו וכו' והשני שהנאות מן התאות הגשמיות הם מצד עצמן מבעירים לב האדם ומרהיבים דעתו לבעוט כפרה סוררה וע"ז אמר וליהנות וכו':

94וכאשר נשמע אליו כו' כלומר כאשר נשמע אליו לכוון בהכרחיות לשם הנאה מזה יבא לייפות לנו המותרות:

95להדמות אליהם בגודל לבב ולנהיג מנהגם בהנהגת ממשלה על ההמון:

96וללכת בחוקיהם כו' שבקשת התענוגים הם אצל השרים תדירות ורגילות בחוק ולא יעבור כצרכים ההכרחים אצל ההמון:

97וכאשר יראה חפצנו כו' כאשר יראה היצר שאנחנו חפצים ורוצים בזה ואמר חפצים כלומר משתוקקים להם קודם שנשיגם ומרוצים משתעשעים בהם אחר שהשגנום:

98שנס מתניך לשון חגירת מתנים והוא לשון זירוז בתנועות ההליכה כמ"ש באליהו ז"ל ויש:ם מתניו וירץ וכו' (מ"א יח):

99חשוף זרועך חשוף הוא לשון גילוי מן הלבוש המכסה אותו שלא יעכבנו השתבכות הלבוש במהירות פעולתו והוא לשון זירוז במעשה:

100האיש הנפתה כלומר אחר שמצאתיך כרע כאח לי להיות נפתה לדברי א"כ למה זה תנהג בכבדות ולא תדרוש בעניני:

101מן המושלים כו' כלו' מגדול ועד קטן:

102שתתכבד בו כו' ותתרצה בו כו' אצל אנשי דורך שהם המון העם אמר תתכבד בו כלומר ע"י הדבר ההוא תהיה מכובד אצלם ויכבדוך בפועל ואצל גדולי המעלה כמו השרים והשוטרים שמצד גדולת ממשלתם לא תבא מהם הכנעה וכבוד לחכמים אמר ותתרצה בו כלומר תהיה חברתך עמהם לרצון להם וישתעשעו בך ואתה בהם:

103בחכמת הלשון כו' מתחיל לפרט הענינים החביבים בין אנשי העולם ובעליהם מתכבדים ומתרצים בם. חכמת הלשון הוא הנקרא אצלם הגיון ותוכן המשקל משקלי החרוזות ומשקלי התנועות ושורש הדקדוק הם הכללים המושרשים בדקדוק הלשון כידוע שיש כללים בדקדוק שהונחו לשורש בחכמה זאת:

104והשיר מיני השירים הם הרבה ומבוארים בספרים מיוחדים לזה:

105והחירות החמודות חידות הם דברים סתומים כמו חידת שמשון:

106והמשלים המופלאים ענין המשל ידוע שתועלתו להמשיל ולדמות ענין בלתי גלוי כל כך לענין גלוי כמו משל יותם ומשלי שלמה ודומיהם ויש במשלים דברים נפלאים מאד שיש להפליא עליהם איך יכונו המשל והנמשל זה לעומת זה בלי שום תוספת ומגרעת לכן אמר המופלאים:

107והמליצות הנכריות מליצה נקרא מה שהאדם מדקדק בלשונו ליפות נושא הדבור או הדבור בעצמו ויש במיני מליצות דרכים זרים ורחוקים מאד מן הלשון הפשוט לכן קורא אותם מליצות נכריות:

108לדבר עם כל כת כו' שתהיה יודע בכל עניני העולם וכאשר תהיה נמצא באיזה קבוץ מקבוצי בני אדם המדברים בעניניהם תוכל גם אתה לדבר באותו ענין כאחד מהם ולא תוכרח לשתוק שלא תחשב וכו':

109אויל וכסיל נגד סכלות העדרי וסכלות קניני:

110ואם לא נפתח כו' אבל אם לא יפתח לכתחלה שום פתח ליצה"ר וכאשר יפתה אותנו למותרות נשיב לו כי המותרות אין צורך להם וכו':

111ומה שאנו מעיינים כו' די לנו מטיידת הנפש במה שאנו צריכים לשוב לב ולעיין כלומר להשתדל במזונותינו המוכרחים לנו:

112מבלי טרדת לבנו בהם ויגיעת מחשבותינו נגד מה שהשתדלות בזה הוא טורד ומסיר לב האדם מן העבודה אמר בלי טרדת לבנו ונגד מה שהמחשבה העמוקה בחשבונות רבים בפרנסתו הוא יגיע בטבע האדם אמר ויגיעת המחשבות:

113במה שראוי להוציא מצד השכל ובמה שהדין נותן הוא דין תורתנו הקדושה:

114ואם לא אם לא יתן לנו מותרות נהיה מסתפקים במזון ההכרחי:

115ולא נצטרך אל זולתו אל זולת ההכרח דהיינו המותרות:

116וזה הדמיון בחלק הראשון כו' זה הדמיון שאמרתי עד הנה בראשונה מסיפוקי היצר כלומר ממה שהוא מטיל ספקות בלב האדם באמונתו זהו הכל באדם שהוא חלש בחכמה ובדעת וכו':

117להכניס ההפסד עליו כו' להפסיד אמונתו ולשבש חכמתו ומעשיו:

118ודרך הטענה והראיה טענה היא מה שיטעון עליו על דעותיו שהיה מחזיק בהם עד הנה והראיה הוא מה שמביא ראיות לאמת לו הדעות שהוא מכניס עתה בלבו ומחדש לו:

119על מה שיודהו עליו שיורהו המופת על הדבר שהוא מאמת לו:

120מן המופתים המבהילים שתופסים פתאום לב האדם ודעתו מתפעלת מהם טרם שום לב ישוב הדעת כאדם המתבהל בבהלה וחפזון:

121אשר אין הקדמותם וכו' ולא תולדותיהם כו' שדרך החוקרים במופתיהם להקדים הקדמות ולהוציא מהם תולדה ולפעמים אין ההקדמות אמיתיות ואיך תתאמת התולדה כי אם אין יסוד אין בנין ולפעמים ההקדמות אמתיות אולם אין השכל מחייב בהכרח שתולד מהם התולדה ההיא דוגמא לדבר אם נניח להקדמות שראובן גדול משמעון וששמעון גדול מלוי בהכרח תצא מהם התולדה שראובן הוא גדול מלוי אמנם אפשר שאין ההקדמות אמיתיות שראובן אינו גדול משמעון או ששמעון איננו גדול מלוי וממילא התולדה בטלה והדוגמא השנית אם נניח שראובן אוהב את שמעון ושמעון אוהב את לוי ונרצה להוציא מהן תולדה שראובן אוהב את לוי אף שההקדמות הן אמתיות אולם אין התולדה מוכרחת מהם ולזה אמר שאין הקדמותיהן אמיתיות. ולא תולדותיהם הוא כעו או:

122וחכמתך חזקה בדרך המופת שתהיה חכם ויודע בדרכי המופתים באיזה דרכים הם מתהלכים וממילא תדע לשמור עצמך מן שקריהם כאשר תתבונן שאינו דורך בדרך אמת:

123בעת הדברים והמחלוקת איך צריך להזהר בהם בעת שמדברים בם וחולקים ומתוכחים על אודותם שלא יטעו בהם וזה נמצא ונודע בחכמות הגיון ומענין ההטעאה בהם נמצא בספרים וקורין לדרך ההוא סופיסטיק"א בל" יון:

124ויתברר לך האמת בדעות האמונה:

125ותראה לך הנכונה הדרך הנכונה במעשים:

126ואם תקצר דעתך מזה שתהיה דעתך קצרה מידיעת דרכי המופת:

127יותר חזק כלומר הולך וחזק ואמר יהיו פתויו יותר חזק על הפתוי הפשוט האמור למעלה ועל ההתגברות על האדם בטענות וראיות אמר והתגברותו עליך יותר מזדמן שאחר שירגיל שכלך בטענות וראיות יהיו מזדמנות ונמצאות לך הטענות והראיות יותר בקל ומצויות לך תמיד זה אחר זה:

128ומשלו בך ימשול עליך להשיאך למעשים מגונים ויקיף אותך בתלאות תאות העולם:

129בנראך ונסתרך כלומר בפועל ובמחשבה:

130יותר נחוץ מהיר ומזורז ביותר:

131אשר תנוח דעתך שטבע האדם להיות דעתו נוחה וסומכת על המופתים:

132וכאשר יפתה שכלך יפתה הפ"א בקבוץ:

133יטה מעליך יטה היצר עצמו ויסור קצת ממך לפי שאינו צריך עוד כ"כ להתיגע בך לפי ששכלך נהפך לרע ועומד במקומו להשיאך ועוזר לו וזה אומרו ויעזר בו עליך היצר יהיה נעזר בשכלך עליך. ויעזר היו"ד בציר"י:

134שאתה סומך עליו אתה סומך עצמך על השכל בכל מה שהוא מסופק לך ובוטח בו וכו' והוא כבר נפתה לרע:

135בעזר השכל וסיועו אותו כפל לשונו נגד מה שאמר במה שמטעהו ומדמה אותו:

136במה שמטעהו בו מטעה אותו מדרך הטובה ומדמה אותו מראה לו דמיונות שקרים ומשיאו לרע:

137ונסתרים בה פני השקר שהשקר היה מעט יוכל להיות שנסתר ממך ולא הכרת בו:

138וישרש אותך יעקור נפשך משרשה ר"ל:

139ותהיה חכמתם לרעה לך בעוה"ז ושכלך סבה לאבדך אבדן הנפש בעוה"ב כמאמרם ז"ל בתלמידיו של בלעם הרשע:

140הוי חכמים בעיניהם כו' אמר החכם חכם בעיניו כסיל כי החכם באמת אינו מחזיק עצמו לחכם:

141הנה בדבר ה' וכו' ומזה גופא יכיר האדם וירגיש בעצמו שאחר שהוא מרגיש שחכמתו מטה אותו לרע בודאי איננה חכמה באמת:

142ואמר כי ישרים וכו' שאולי יאמר האדם שלא יהיה נענש על כך אחר שעין חכמתו הטעתו והוא אנוס בה לזה אמר שאין הדבר כן שלא יטעה כי אם המבקש הטעות וחפץ בו להתפקר על ידו כי צדיקים ילכו בטח בדרכי ה' ופושעים הם שיכשלו בם וע"ז אמרו משה כתב והרוצה לטעות יטעה והרוצה דייקא כלומר שלא יטעה רק מי שהוא רוצה בטעות ומחפש אחריו:

143כשמנהיגים אותה על דרכה על הדרך המיוחד לה בכוונת הבורא דהיינו להשיג על ידה רצונו ית':

144רפואה לכל מדוה לכל חלאי הנפש:

145תהיה מדוה כולל הנטיה ההיא תהיה מדוה כולל כל חלאי הנפש שע"י הנטיה האדם מוכן לכל חטא ואשמה בדעות ובמעשים כנ"ל:

146שאין לו רפואה ולא ארוכה הנה מלת רפואה הונחה על התרפות תגבורת החולי מן האדם עד סורה ממנו ורובה נאמר על חלאים הפנימים בקלקול המזג או איזה אבר מאברים הפנימים ומלת ארוכה נאמר על פצע ומכה טריה בשטח החיצוני מגוף האדם שבלה בשרו ועורו במקום פרטי וחסר מקצתו עד ששפתי המכה כאלו הם מתוספים וארוכים מכאן ומכאן ומעלים בשר חדש תחת החסר ולכן נמצא בזה בכל מקום לשון העלאה באמרם מעלה ארוכה ועל חולי הנפש בדעות פנימיות אמר שאין לו רפואה ועל חולי במעשים חיצונים אמר שלא תעלה ארוכה:

147מפני שמאירה וכו' כלומר מפני שיש כה ג"כ התועלת והנזק הנמצא באש התועלת היא שמאירה העינים כמו האש והנזק היא ששורפת ביקודה וכו':

148מצות ה' ברה זה על המעשה ועל התלמוד הביא פסוק נר לרגלי דברך:

149כי באש ה' נשפט הכוונה על מה שנאמר באש הבי"ת בקמ"ץ ולא בשו"א שהיא תחת ה' הידיעה לומר שהוא נשפט באש התורה עצמה על פשעם בה:

150ימטר על רשעים פחים וסיפי' אש וגפרית וכו' מנת כוסם והכוונה במנת כוסם לומר שהוא העונש המיוחד להם לפי מדתם שהם בעצמם הבעירו את הבערה:

151והיה בלבי כאש בוערת כלומר כשאתה בדבריו ית' מן כוונתו ולא ארצה להוציאם להוכיחם בם יהיו ח"ו דברי הנבואה בעצמה עלי אש בוערת:

152שלא תטה אשורך צעדך:

153מדרך האבות ונתיב הראשונים וכו' לפי שהדורות שהיו אחרי האבות לא הלכו בדרך רחב כמוהם רק בנתיב צר ממנו לכן אמר ונתיב הראשונים:

154אל הבריאות לא תטה מדרכם שדרכו בם להגיע אל בריאות הנפש:

155ותסמוך על שכלך מוסב על מלת לא כלו' לא תטה וכו' ולא תסמוך וכו':

156והתיחד בעצתך התיעץ עם עצמך ביחוד ולא עם בני גילך הנפתים ביצרם כמוך שלא ישיאוך:

157והתבודד וכו' תחבודד במקום מיוחד שלא יטרידוך ואמר והתיחד בעצתך להתיעץ איך להלחם עם היצר ולסור ממוקשיו כי עצה וגבורה למלחמה וזה בסור מרע ואמר והתבודד בסברתך איך לישא עול עבודתו ית' בעשה טוב כי סברא הוא לשון משא הדבר כי שאהו בחיקך תרגומו סוברהי בתוקפך וכן אשר לא ישא פנים וכן לא תשא פני דל תרגומו לא תסבר וכו' ומזה כל ל' הברא שבתלמוד:

158ואל תחשוד אבותיך כו' לא תחשוד אותם שהנחילוך שקר:

159ואל תסתור עצתם במה שהורו אותו איך להלחם עם היצר והם הגדרים שגדרו בכדי להתרחק ממוקשיו:

160שלא קדמוך לדעתה שלא קדמו לדעת אותה:

161ועמדו על כל זה כו' השיגו בדעתם כל מה שיכול לבא ע"י הדבר ההוא אם טוב ואם רע:

162ואפשר שקדם כו' המחשבה ההיא בתחלתה כו' שנפל בדעתך שהדבר ההוא הוא דבר ישר ואפשר שבאמת הוא כן שהדבר יהיה טוב בתחלתו אבל אחריתו יהיה רע ומר ולכן במעט ישוב הדעת שבך אינך מתבונן רק בתחלתו ולא בסופו:

163טעותה ואופני הפסדה במה שאתה מקוה להשיג ע"י תועלת הוא טעות ואדרבה אינך יודע שהפסד עתיד לבא ע"י:

164גבול עולם המנהג המוגבל שמצאת בעולם שאנשי דורך מתנהגים בו על פי הקבלה שקבלו וזה שמסיים אשר גבלו ראשונים:

165במי שמאשים אבותיו מטיל אשמה על אבותיו לאמר שהורוהו שקר:

166דור טהור כו' דור אביו יקלל דור אשר אביו יקלל הוא דור טהור בעיניו שבהתנהגו לפי הנראה בעיניו נגד הקבלה הוא מחזיק עצמו לטהור אולם באמת מצואתו לא רוחץ ותועבה הוא: מתו

167פת הרשות במצוה להחמיר עליך בדבר הרשות בדרך תוספת על המצות:

168לאהבת חסד מוסב על התוספת שמה שהאדם מחמיר על עצמו בדרך תוספת על החיוב נקרא חסד שהנחת מלת חסד הוא דבר בלתי מחוייב ועל זה אמרו איזהו חסיד המתחסד עם קונו:

169ורחוק מתאותיך לפי שלפעמים תבא החומרא מתרמית היצר למלא בזה איזה תאוה אחרת כמו תשוקת הכבוד והשבח ע"ז וכדומה לזה לכן אמר שיבחין בעצמו אם הוא רחוק בזה מתאותיו:

170ואינך יוצא כו' אינך נקרא בזה יוצא מגבולם במה שאתה מוסיף על הגבול שגבלו כי הם בעצמם זרזו אותך ע"ז באמרם ועשו סייג וכו':

171כל העוסק בתורה כו' אלא בתורה ובגמילות חסדים נראה לפנינו כוונת המחבר בביאור מאמר זה לומר שכל העוסק במעשיו בגבול התורה לבד אינו יוצא ידי חובתו אלא צריך להתחסד ולהוסיף על החיוב כנ"ל שהתוספת נקרא חסד ומאמר הכתוב ללא אלהי אמת הכוונה שאינו נותן לב לגדור עצמו שלא יבא להכשל במצוה עצמה שזה הכוונה בתוספת א"כ אינו חושש על היותו ית' מתואר בתאר אלהים אמת שפירושו שדבריו צריכים להיות אמת והכוונה במלת אמת הנצחיות והקיום שלכן אמרו חותמו של הקב"ה אמת וכמו שהוא ית' קיים כך דבריו צריכים להיות קיימים וכן נאמר בברכת ק"ש הוא קיים וכו' ודבריו חיים וקיימים והבן:

172מי שאין לו תוספת כו' ואין התוספת כו' כלומר אין התוספת טפל רק הוא עיקר למי שצריך לו כמו החובה בעצמו כי מי שאין לו תוספת אין לו חובה וזה אמרם ז"ל כל האומר אין לו אלא תורה אפי' תורה אין לו גם המלצתי ע"ז מאמרם ז"ל ועשו סייג לתורה כלומר יהיה חשוב בעיניכם הסייג לגוף התורה ואעפ"כ אין להקדים התוספת לחובה כי אין התוספת מתקבלת וכו':

173וכבר התירו לנו וחייבו אותנו כו' אמר התירו לנו לכתחלה להוסיף בזה שאין בזה משום בל תוסיף ואחר שהוחזק בינינו ונתפשט התוספת ההוא אנחנו מחוייבים לקיים אותו:

174ואפילו אם יהיו נמלטים מן הכזב כבר אמר החכם ברוב דברים לא יחדל פשע שע"י רבוי דברים יבא לידי כזב רק שאפילו הוא בטוח בדעתו שיהיה נמלט מן הכזב אעפ"כ יעזוב רבויו בדרך גדר:

175ואם הוא ראוי כו' אף שהוא ראוי לשבח ההוא באמת:

176בגנות המקצרים המתעצלים בעבודת הבורא ית':

177מן החלק השני הזה דהיינו איך שהיצר בא לאדם מדרך הטענה והראיה:

178אלא אם יש לו פגע כלומר אין ענין טוב בעולם שלא ימצאו נגדו דברים המפסידים אותו ומי שעמד בדעתו והשיג וידע האופנים המפסידים יוכל לדעת וכו':

179לא ימלט לו ממנו כו' לא ימלט כל מאומה מן הדבר ההוא כלומר לא ימלט מיד היצר שישאני לו כי כולו יופסד ממנו מחמת רוב הפגעים וכו':

180ואל תזרעו אל קוצים צריכים אתם לחרוש תחלה היטב בכדי לעקור תחלה השרשים הרעים הנמצאים בבטן הארץ ולזרוע אח"כ שאם לא כן יהיה גרגירי הזרע מעורבים עם קוצים שיצמחו מן השרשים ההם:

181שמא ילמדו הרמאים אותן בני אדם שהם רמאים בטבעם וחפצים ברמאות ילמדו ממנו פעולות הרמאות ההם:

182אין תלמידי חכמים בקיאים כו' ואלו היו בקיאים היו עושים כמונו:

183כי ישרים דרכי ה' כו' דרכי ה' הם הישרים מכלל דאיכא דרכים נלוזים ואעפ"כ צדיקים ילכו בם ולא בנלוזים ורשעים הם שיכשלו בם שמעתה שאנו יודעים גם את הנלוזים לא יכשל אדם בם ע"פ שגיאה ולא יכשל כי אם הפושע בנפשו וחפץ בהכשלו:

184על בטולו וחלישות ראיותיו בטול טענותיו שהוא טוען על הדרך הטוב וחלישות ראיותיו שהוא מביא על דרכו הרעה שהיא הנכונה:

185ולא יוכל לעמוד כנגדך ולא לבטל כו' לעמוד כנגדך להשיאך לפועל רע ולא לבטל אותך מפעולת הטובות המאומתות לך שהם טובים:

186לפתותך ולהטעותך בנפשך יפתה אותך במה שיטעה אותך במהות נפשך כלומר שייקר נפשך בעיניך ויאמר לך וכו':

187על אמונתך הטובה ולבך השלם אמונתך בדעות אמיתיות ולבך שלם בפעולות עבודתך:

188ממעלת החסד מעלות החסידות שהם החומרות בגדרים כנ"ל:

189ויש בו יותר מדאי מהודאתך לבורא כו' בשבח והודאה שאתה מודה לבוראך על טובתו וחסדו עמך אתה יוצא ידי חובתך מאד כי אדרבא יש ברבוי הודאותך יותר מדאי עליהם:

190חובות בני אדם מה שהשכל מחייב שתנהג עם ב"א מה שיהא לתועלתך:

191סבות תועלתך והזקתך שעניני תועלתך צריכים להתגלגל לך ע"י בני אדם שהאדם מדיני בטבע גם אתה מוכן להיות נזוק על ידיהם אם לא תהיה אהוב וחשוב בעיניהם:

192שיפיק רצונם שמעשיך יוציא רצונם לפועל והיינו איזה הטבות ותועליות שתעשה להם ועל ההתיפות לפניהם בלי הטבה אמר ותמצא חן בעיניהם:

193השב עליו השב תשובה ליצרך על הדבר הזה ומה יועיל וכו':

194מן האדם וסיפי' דקרא כי במה נחשב הוא:

195אפילו אם כו' איך אוכל כו' אפי' אם הוה באמת כדברך שהוא דבר מחייב בשכל להתרצות להם אולם אין ביכלתי כי איך אוכל וכו':

196מדברי רבותינו בזה כל מי שרוח הבריות וכו':

197אינו מחייב להשתדל כו' אין כוונת מאמרם שהאדם מחוייב להמשיך אליו רצון כל הבריות כמו שאמרת רק כוונתם היא כמו ברצות ה' וכו':

198וכן מי שכל הבריות כו' כמו שהשלמת האויבים הוא סימן לאדם שהוא לרצון אליו ית' כן אהבת הבריות אותו בלי שום השתדלות הוא סימן לזה ונמצא כוונת מאמרם ז"ל הוא רק לסימן. והסימן הוא דוקא כשהוא בלי השתדלות ממנו:

199מודים ומשבחים אותו מספרים מעשיו הטובים ומשבחים אותו עליהם:

200ורוצים את מעשיו רוצים ומברכים את עצמן לזכות למעשיו:

201זרע לו אהבה כו' כי אהבת הטוב במה שהוא טוב ואיננו מאהבת ערב ומועיל לא ימצא רק באנשים גדולי הערך אמנם זה שכל העם כקטן כגדול משבחים ואוהבים אותו בודאי איננה אהבה טבעית רק השגחית:

202משתדל וטורח משתדל בתחבולות דעתו וטורח בגופו:

203במצודת החונף במצודת מדת החונף:

204והשב עליו בשבחו אותך השב ליצרך בשבחו אותו בעיניך:

205ומה הוא שתאשר אותי עליו מדעתי חובות כו' מה נחשב הוא מעט הטוב הנמצא בי שאתה משבח אותי עליו נגד ערך מה שאני בעצמי יודע כמות שאני חייב לאלהים וזה אומרו מדעתי חובות האלהים עלי העבודה שיש לו ית' עלי:

206וכי הוא כי אם לטענה כו' כלו' מעט הטוב הנמצא בי איננו נזכר אצלו ית' לשבח רק לטעון עלי כלומר לתבוע אותי על חסדו יתר העבודה מה שקצרתי משיעור הכמות שאני יודע בעצמי ומלת וכי מוסבת על מלת והשב עליו כלו' שתשיב לו גם זה:

207לספר טובות הבורא עלי ואיך אוכל כו' קל וחומר ומה אם לספר בפה רבוי הטובות לא יספיקו מדת ימי כ"ש שלא יספיקו לי לשלם בפועל מה שאני חייב וכו':

208וכל חסדו כציץ השדה כל חסד שמתחסד עם קונו אין בו ממש כציץ השדה שהוא נחמד למראה עינים ואין בעצמו ממש:

209אם אין אני כו' במאמרם זה כללו ג' דברים התלויים זה בזה התעוררות ושפלות וזריזות תחלתו התעוררות לפעולות כי אם אין אני פועל לעצמי מי יפעל בעבורי כי בודאי כל המון צבא מרום שהם גבורי כח עושי דברו אין פעולתם מועלת למין האדם בעולם הבא רק הוא צריך לעשות לעצמו והכינו את אשר יביאו לעצמם ואחר שכן מה יספיקו לאדם פעולותיו החלשות לעשות בם יד ושם בעולם האדיר וזה אומרו וכשאני לעצמי כלומר וכשאני צריך לפעול מה אני ומה הם פעולותי כי אני בריה שפלה וחלושה וממילא כל הפעולות הם חלושות ודלות ואחר שכן מוכרח אני להרבות מהם והלואי שיספיקו ברבוים לעצור חיל ולהחשב שם לכן צריך אני להזדרז בהם ואיך אני מתעצל וזה אומרו ואם לא עכשיו אימתי כי מדת ימי מעטים הם כו':

210מצד אהבת השבת כו' הנה בחלוקה הקודמת דבר בפתויי היצר לאדם שמהיום והלאה יעשה מעשיו בכוונת קבלת תועלת מבני אדם ושדי לו במה שעשה עד הנה לכוונת עבודה לבורא ית' ועתה בא לומר שיפתנו שגם מהיום והלאה יעשה בכוונת עבודה רק שיגלה מעשיו ולא יכסם ויעלה לו מזה גם שבח מבני אדם ושזה אין מפסיד לו בעבודה כלום:

211אהבת השבח והשם טוב השבח שישבחוהו על סור מרע והשם טוב על עשות טוב:

212עם בטחונך הטוב עליו במה שפנית לבך מטרדת פרנסתך לעבודה ובוטח בו ית' שיספיק לך צרכך:

213והשבתך כל עניניך אליו שגם במעט שאתה עוסק בפרנסתך ועושה מלאכתך בארעי גם בזה אתה מאמין ומודה שידיך לא תעשינה תושיה אם לא בהשגחתו ועזרו:

214ושפנית לבך כו' מבלעדי הבורא כבר אתה מאמין שאין שום בריה יכולה להועילך זולתו ית':

215ואתה הוא כו' אתה הוא המתואר בתואר בוטח באמת וכו' ומי כמוך ולכן איו ראוי וכו':

216מה שאתה עליו מן החסידות המדרגה והמעלה מן החסידות שאתה עומד עליו:

217כיון שמשלת בעצמך וגברת וכו' משלת בעצמך והכרחת עצמך לסור ממוקשי פועל רע וגברת על תאותך להתקדש גם במותר דהיינו מדת חסידות ולפי שהתרחק במותר צריך התגברות יתירה לכן אמר בו וגברת וכו':

218ותגלה להם לבך שתעשה דברים מוכיחים על יושר לבבך ואמונתו:

219כבוד וזכר טוב ושם טוב כבוד הוא מה שיכבדוהו בפניו וזכר טוב ושם טוב שניהם שלא בפניו רק שהאחד על סור מרע והב' על עשה טוב:

220יד ושם טוב מבנים וכו' הרי שהשם הטוב הוא מעלה לאדם ואף שמלת טוב במקרא היא מוסבת למטה לומר שיתן הוא ית' להסריס יד ושם שיהיה טוב לו יותר מבנים ומבנות מ"מ מלת שם לבדה מורה על השם טוב:

221ותהיה נשכר עליהם תקבל שכר ע"ז שילמדו ממך פעולת הטוב:

222שבח בני אדם על סור מרע והשם טוב על מעשה טוב:

223עם ידיעתי בקצורי אחר שאני בעצמי יודע האמת שאני עצל ומקצר בעבודתו ית' ומה יועילנו שבחה:

224בכבודם והדורם כבוד והדור ידוע מדברי חז"ל בכבוד והדור הזקנים:

225כמו הצמח ובעלי חיים וכו' גלות מעשי להם הוא בדוגמת הגלות מעשי להארז אשר בלבנון או לכפירי אריות:

226ואולי כשאתכוון וכו' גם לו יונח שהשבח והשם טוב הם מועילים לאדם מי יודע אם אשיגם ע"י גלותי מעשי להם כי כן יעלה בדעתם שאני חונף ואינני עושה רק בשביל צביעות ולא לכוונת עבודה ואדרבה אפי' ראוי אצלם עבור זה למאוס כו':

227למאוס ולגנות למאוס שיראה בפני שהם מואסים בי ולגנות ידברו בגנותי שלא בפני גם הם היפך השבח והשם טוב הנ"ל:

228מפסיד מעשי וכו' לא יעלה וכו' אהיה מפסיד מעשי בגמול העוה"ב כי הכוונה הפונה קצת לזולת האלהים לא ימלט שהוא ענף מן החונף ומפסיד לגמול אם מעט או הרבה אף שעיקר פעולתו היתה לעבודה וגם מה שקויתי מבני אדם השבח והשם טוב בעוה"ז לא יעלה בידי כנ"ל והוא היפך פתוי היצר הנ"ל שישיג מזה תועלת בשני העולמות:

229ונאמר למלך אחד כבר היה מעשה ששאלו למלך אחד ממלכי בית שני:

230והאיך לא ערבה לך וגו' שאחד היה בזמנו קורא בתורה בקול ערב ודקדוק פסקי טעמים והרגישו במלך שלא ערבה לו קריאתו כמו שערבה לכל המון ישראל ושאלוהו ע"ז:

231ובעלי החזון הם בעלי הפיוט:

232שאינה מקובלת וכו' מוסב על מלת וכן נאמר:

233ועשה כרצונו בשאר דברים כמו להניחו לבחור הטוב כרצונו:

234הוא כשאר מאויי בני אדם בעוה"ז וכו' הוא כשאר בכ"ף גרסי' כלו' הכוונה בזה בהבטחתו ית' על השם כמו שבאה הבטחתו לצדיקים בשאר תאות העולם כמו עושר וכבוד ואריכות ימים אבל אין כוונת הצדיקים בעבודתם עליהם:

235נתתי לך גם עושר גם כבוד הרי שנתנה לו במתנה ולא לגמול:

236בשמאלה עושר וכבוד הרי שייחס אותה למתנת שמאל לומר שאיננה נתינה בכוונה עצמית לגמול שפעולה עצמית היא מיוחסת לימין:

237אבל החסידים אין כוונתם כו' כלו' אף שהם רואים בכתובים כאלו הדברים ההם נתלים בעבודה אין כוונתם לזה אלא לשם וכו' וחושבים בנפשם שאיננו נתלה בזה רק למי שמחייבת חכמתו ית' יהיה מאמין או כופר כמו שמבאר והולך:

238והעושר והכבוד מלפניך לא אמר ממך כי אם מלפניך כלומר מחיוב חכמתך כפי הסבות הגלויות לפניך המחייבות למי ומי:

239ומה היא כו' כל זה בכלל לשון התשובה שישיב ליצרו:

240אפי' אם יפשט זכרי כו' שהרי העולם עצמו הוא הבל וממילא כל עניניו תהו גם ימי האדם קצרים וכמה ימשך זמן פרסום שמו:

241כשיגדל ויפשט אף אם יגדל זכרו ויתפשט בעולם לא יעבור רק חלק קטן ממנו:

242אך הבל בני אדם כזב בני איש אמר לשון הבל וכזב לכוונת שתי בחינות הנ"ל כי אחר שבני אדם הם הבל אם כן פרסום השם והשבח ביניהם הוא ג"כ הבל ועל היותו נפסק ונשכח בזמן העתיד אמר כזב בני איש שמלת כזב ידוע שהוא לשון הפסק וביטול לדבר כמו ותוחלתם נכזבה ובלשון רז"ל מים המכזבים: הערה ומצאתי במדרש חז"ל שדרשו במקום אחד בנ"י אדם על העשרה דורות שמאדם עד נח שהם מיוחסים לאדם הראשון ובני איש על העשרה דורות שמנח ואילך שהם מיוחסים לנח איש האדמה וע"פ דבריהם הכוונה באמרו אך הבל בני אדם על דור המבול שהלכו אחרי ההבל ויהבלו ונמחו מן העולם ובאמרו כזב בני איש על דור הפלגה שנכזבה תוחלתם שרצו לעשות להם שם:

243תצא רוחו כו' וסיפא דקרא ביום ההוא וכו' כאשר ימות יאבדו עשתונותיו והם המחשבות שהאדם מחשב בחייו להתעצם במציאותו ולהתגדל ולהחשב בעולמו והוא מלשון עשת שן שהוא ענין חוזק ותוקף:

244טרוד נפשי בו מה שאני מטריד נפשי בענין זה ומכוון להשיג אותו הוא פחיתות נראה לעין וטעות מגונה ואמר פחיתות נראה על הטרוד שאני מטריד נפשי בדבר של הבל כמו שביאר למעלה שאף אם ישיגו האדם השיג הבל ועל שהוא מכוון אליו ומדמה בנפשו שישיג אותו אמר וטעות מגונה שהוא טועה בכך בכמות ובזמן כנ"ל:

245הנשתוית האה נעשית אדם שוה:

246השבח והגנות אם ישבחוך או יגנו אותך:

247עדיין לא הגעת לא הגעת למעלת החסידות שאתה משתדל להשיגה שהאיש ההוא היה חסיד כמו שזכר שאחד מן החסידים אמר לחבירו וחבירו משמע איש כמותו:

248ותכלית החמודות תכלית כל המעלות החמודות וכן דניאל איש חמודות:

249ובאורך מאוייך כו' ישיאך שתעסוק בתאותך זמן ארוך ולא תרפה מהם גם בזקנה ושיבה כמ"ש ואמר לבלה נאופים (יחזקאל כ״ג:מ״ג) והיא. ותשכח עת קצך:

250מבלבל אותך ומטריד כו' בלבול הוא לשון ערוב כמו כי שם בלל ה' שפת כל הארץ כלומר בתחלה מערב לך מחשבות חול מעסקיך במחשבת הקדושה שאתה בה עד שהמחשבות חול טורדים ומגרשים לגמרי את מחשבות הקדושה וזה אומרו ומטריד שטרוד הוא לשון גרושין וכשהוא נדבר על הנמצא הוא בבי"ת ועל הנשלל הוא במ"ם:

251בסחורוה לשון סחורה נאמר על החזרה עם החפצים בעיירות ומחוזים ויכניס בלבו ציור החזרה ההיא או ציור לקיחתה או מכירתה וז"א ומקח וממכר:

252את הפנאי הזה ושעת הבטלה עת הפנאי על פנות הלב ועל ביטול אבריו מתנועה ומלאכה אמר שעת הבטלה:

253וברר מה שיש לך ומה שעליך מה שיש לך כלומר כמות הונך ומה שעליך כלומר בני ביתך המוטלים עליך לפרנס אותם וז"א מה שעליך:

254ומה שנשאר לך מה שנשארו אחרים חייבים לך:

255ומה שראוי מסיבות הטרפים ומה שאינו כו' סבות הטרפים הם הסבות שהאדם מתפרנס על ידם כמו סחורה ואומנות ויש אדם שתפש לי כמה סבות כמו סחורות החנות ופרנסת הבית ואומנות וכשהוא מרגיש שאינו יכול להחזיק בכולה ומוכרח להניח קצת מהם הוא צריך להתישב בדעתו איזו מהם ראוי לו להחזיק ואיזו מהם להניח:

256ומה שקדם כו' צריך אתה לחשוב בעסקיך הקודמים איזו מהם מועילך ושמחת בו ותחזור עליו עוד ואיזה מהם הפסיד לך ונתחרטת עליו:

257שתוכל להתחכם בו כו' כמו המתחכם להוציא דברים מבעל דינו ולהשיב עליו אח"כ מדבריו על דבריו בכדי שיהיה נתפס לשקרן ומנוצח ממנו וכמו ?הכענת עדים אחורי הגדר וכדומה לזה יש הרבה התחכמות:

258או עם ע"ה כמו מי שממונה בעסקי הקהל:

259יעביר היצר על לבך:

260מפני שאתה בעת עשותו כו' זה שהיצר מצליח אצלך בפעולתו ויכול להטרידך הוא מפני שאתה היית בעת עשות הדבר ההוא דהיינו התפלה או העסק בתורה הנ"ל היית מזומן בגופך כלומר לא הכינות לזה רק אברי גופך ולא הכינות לזה לבבך וצפוני מחשבותיך שאלו היית מזמין לבבך לזה בשלימות לא היה מקום להיצר ליכנס בלבך:

261חידות מליצות סתומות ודברים ארוכים איזה פטפוטי דברים הנאמרים בארוכה ויש בהם די המשך המתשבה ומן מסויים:

262המשחקים בקוביא הנקרא בלשוננו ווערפל ופספסים נקרא בלשוננו דאם:

263מראה לו כאלו הוא לפניו היצר מראה לו בכח דמיונו כאלו השחוק ההוא ערוך ומונח לפניו והוא משחק בו עם רעהו:

264להקדים ולאחר בו איזה מן הפספסים הוא צריך להקדים בתנועת העתקתם ממקום למקום ואיזה לאחר:

265ואם ימלט כו' כגון שהוא יושב באהלי התורה והחכמה ואינו עוסק בפרנסה ולא בשום עסק כלל:

266ענין קשה דבר שהוא קשה לעמוד על הבנתו:

267בשאלה ותשובה ובקושיא ובפירוק להמציא איזה שאלה חדשה ד"מ אם יהיה ענין הדבר כך וכך איך משפטו וזה נקרא שאלה ותשובה וקושיא ופירוק הוא מה שהוקשה לאדם במה שלמד כבר איך יתכן להיות כך הלא כך וכך יקשה בזה והישוב לזה נקרא פירוק שמפרק הקושיא ההיא:

268ומה שנתעלם ממנו כו' יעביר על לבו למודו שלמד ויראה לו באיזה דבר שלמד בהתבוננות קל ויאמר שנעלם ממנו הבנת הדבר ההוא בשלימותו:

269ומה שנשאר לו כו' כמות השיעור שנשאר מן החכמה שלא למד עדיין:

270ויפסיד עליו כו' שאף שהשאלות והקושיות והתבוננות בתורה ובחכמה מועילים לאדם בהעלותם במחשבתו אולם ההפסד הבא עליו כעת במה שנטרד ע"י כך ממעשה העבודה הוא כפלים מן התועלת שמועילה לו מה שהוא מחשב בדבר בעת ההיא:

271ואפשר שיכנס כו' בחלוקה הקודמת דבר שבאמצע מעשה עבודתו ערבב היצר מחשבתו ועכ"פ היה חציו לה' וחציו לכם ועכשיו אמר שאפשר להיות שיכניס לו היצר מחשבות פגול מיד בהתחלת המעשה וימשך כן בכל זמן המשכה ונמצא שנכנס למעשה ויצא ממנה ולבו היה טרוד מתחלתה עד סופה בענין שהוא זולת העבודה והיינו בעניני העולם:

272שיבקש כפרת המקום כו' שהתפלל והתודה ובקש ממנו ית' כפרה על עונותיו וזה היה רק בלשונו אמנם במחשבתו ומצפונו היה רק להמרותו כלו' משתוקק ונכסף מאד לאיזה דבר עבירה שהוא להמרות עיני כבודו יתברך:

273ומתחנן אליו באבריו חינון הוא בקשת איזה דבר לעתיד ולפי הנראה מתנועות אבריו הוא כמתחנן באמת ולבו וחובו פי' מחבואי מחשבותיו הם פונים ממנו יתברך והנה בשתי החלוקות היה הנראה ממנו הפך הנסתר אם בחלוקה הראשונה שהיה מבקש כפרה על העבר ומכין עצמו לחטא בעתיד ואם בשנים שהוא מתחנן ומבקש איזה דבר והמתחנן צריך להדביק מחשבתו אל מי שהוא מתחנן לו ולרצותו ולבו בל עמו:

274בפיו ובשפתיו כבדוני וכו' דרך צחות אני מפרש הכוונה במה שאמר בפיו ובשפתיו ע"פ מה שפירש הרמב"ם ז"ל במדע בפסוק שומר פיו ולשינו וכו' וז"ל שומר פיו ממאכל המזיק ולשונו מלדבר דברים המזיקים הוא שומר מצרות נפשו הרי שהכוונה במלת פיו על האכילה ולשונו על הדבור וכמו כן בכאן נאמר בפיו על האכילה שכל אשר בשם ישראל יכונה הוא נזהר ממאכל אסור ובשפתיו הכוונה על הדבור כמו שכתוב ודבר שפתים אך למחסור וכוונת הכתוב שמראים כבוד לו ית' בהזהר מן המאכלים האסורים ובהתפלל אליו אמנם לבם רחוק וכו' אמנם לפי דברי המחבר בכאן הכונה בפיו על בקשת הכפרה שהוא נשמע בדבור היוצא מן הפה ובשפתיו הכונה על החינון שהוא ניכר בעקימת שפתים:

275ויפתוהו בפיהם כו' גם בכאן הכונה ויפתוהו בפיהם על בקשת הכפרה שבזה שייך לשון פיתיי ופיוס ועל בקשת החנינה לעתיד אמר ובלשונם יכזבו לו לפי שהמבקש חנינה בודאי הוא מתנדב בלבו להיות נאמן עמו ית' בעבודה עבור זה ואח"כ יכזבו לו ועל שניהם אמר ולבם לא נכון עמו על בקשת הכפרה שאין הבקשה בלב נכון ואמתי כפי הנאות ועל בקשת החנינה והתנדב בעבודה לעתיד שהוא כאלו בא בברית עמו ית' שיהיו מהיום והלאה נאמנים זה לזה כביכול ע"ז אמר שאח"כ לא נאמנו בבריתו:

276ואם ייקץ בעת ההיא וכו' לפי שכשהאדם מתנהג עמו ית' בלא דעת נראה כאלו שכלו ישן אז וכשהוא מתחיל לפקח על עצמו הוא כאלו הקיץ שכלו משנת אולתו:

277או בעת שהם צריכים לו כלומר וכן היה בלתי נכון אצלי אם היו זולתי מתנהגים כן עמי בעת שהם צריכים לי וכמו שמבאר לקמן:

278היה מואס וגועל אותי היה מואס דברי בקשתי וגועל ומגרש אותי שכל גיעול הוא לשון הפלטה וגירושין כמו שפירש רש"י ז"ל בחומש:

279שאינו מפיק רצונו שאינו להוציא רצונו לפועל רק אדרבא במה שמקציפו כו':

280ומניעתו ממני יותר ראויה גרסי' * שארצה לו מנפשי שארצה שתתקבל לו ית' ההנהגה עמו הנהיה ממני:

281שלא הייתי רוצה לה כלו' לא הייתי מתרצה שתתקבל לנפשי הנהגה כמוה כשתהיה מאדם שהוא בריה חלושה כמוני וכן להיפך לא היה מתרצה שום נברא בהנהגה כזו כשתהיה ממני ומלת בו הכונה על מנהג כלו' מנהג כזה:

282גם בוש לא יבושו כו' על הקל וחומר ממה שלא היה מקבל שום נברא ממנו אמר גם בוש לא יבושו ולא למדו ק"ו זה ועל ההיפך בק"ו ממה שהוא לא היה מקבל זה משום נברא אמר והכלם לא ידעו שכלימה היא התפעלות יתירה מן הבושה:

283לפתותך בהנחת החונף יפתה אותך להניח ולעזוב מדת החונף ולא להשתמש בו כלל לא ברבוי אף לא במעט ואדרבא להתרחק ממנו בכל האפשרות כמו שמבאר והולך:

284ובהראות הפך כו' שאף שתכסה מעשיך אולי יתבוננו בך ויבינו שאתה מכסה מעשיך ויחקרו וידרשו לדעת אותם לכן צריך אתה להתתכם ולהראות לבני אדם היפך ממה שיש בלבך ובזה יחשבוך מן הקלים ולא יתבוננו בך כלל ויצליחו סתרי מעשיך ולא יודעו כלל. ואל יראה היו"ד בציר"י:

285רצון ולא השתדלות רצוי הוא בלב כלו' לא ירגישו בך שאתה מתפלל בתחנונים אלא כעושה תפלתו קבע וכאנוס והשתדלות הוא במעשה שהאדם משתדל לפנות זמנו ולהכין לו מקום ומלבושים לתפלה ולהתפלל ברוב עם:

286ואל תראה בך כו' תראה התי"ו בציר"י:

287העצלה והכבדות כאלו מחשבותיך נרפים ועצלים וכאלו אבריך כבדים:

288ולא תצוה כו' ולא תזהיר כו' כלומר לא תוכיח לשום אדם לא בסור מרע ולא בעשה טוב:

289ואל יראה כו' יראה היו"ד בציר"י:

290ומהשלמת אופני זריזותיך כו' כלומר גם דבר זה הוא מהאופנים המשלימים זריזותיך בהסתרת מעשיך דהיינו שתתרע לכל כתות וכו' כלומר שתתחבר ותהיה ריע אהוב לכל כתות וכו':

291בענין דברי הגנות והחשק גרסינן שהם דברי נבלה ודברי חשק:

292ובחירות שיש אנשים מדברים בקבוצם בדברי חידות ומשלים:

293וכל אשר ירחיק כו' שע"י דברים אלו והדומה להם לא יתבוננו במעשיך כלל ולא יודע להם האמת מפרישותך:

294ישלול ממך כו' שכך היא דרכו ללכוד ברשתו ומן השתבשות הטוב יפילך ברע הקל ומן הקל בכבד ומן המעשה אל האמונה עד שיביאך לכפירה ר"ל ולהיותו בא אליך קו לקו ובפרט שהתחלת הכונה היה בעיניך לטוב לכן לא הרגשת במפלתך:

295כבר עזרת לאויבי כו' לפי שבפיתוי הזה היצר מתחפש ומתלבש בכסות אוהב כאלו הוא יצר טוב ובא לעזור לאדם נגד היצר הרע לכן יאמר אליו האדם הלא מכיר אני שלא לעזור לי באת כי אם לעזור לאויבי היצר הרע והרי אתה כמוהו נלחם בו:

296להרוס כחי כח עבודתי ולמהר מפלתי שאוכל להלכד ע"י כך ברשת היצר לפעול רע ח"ו כנ"ל:

297שלא להזדיין שלא להתיפות:

298בהנחת עבודת אלהים להניח עבודת האלהים ולהתרצות להם במותרי הדבר ובשחוק ושארי דברים כנ"ל:

299כל מה שישלם ויגמר כו' אם יתכן שיעשה הדבר בשלימות בהסתר כמו בגלוי ראוי להסתירו:

300להניח אותו ולעזבו הנחה הוא לשעה ועזיבה הוא בהחלט וההנחה מביאה לידי עזיבה:

301בעבור עילת החונף סיבה מדת החונף:

302ולעמוד על ברור וכו' אתה רוצה לדעת אם כוונתך ברורה בשלימות בדבר זה או לא:

303בחן נפשך כו' תבחון עצמך במעשה הזה בשני מיני בחינות:

304שתדע מה אתה מקוה כו' תרגיש בעצמך אנה מחשבתך פונה ומה אתה מקוה כו':

305אם בו האלהים הוא שלם ואע"פ שאמרו אל תהי כו' ע"מ לקבל פרס אמנם כונתו על מיני גמול הרצוים לו ית' דהיינו שתהיה מצוה גוררת מצוה וכן הכונה לחזות בנועם ה' עי"כ והבן:

306אם היית מתייחד אם היית במקום הסתר:

307על הענין ההוא אם היית עושה בשלמות בכל פרטיו כמו עתה:

308הרבה ממנו תראה להרבות ממנו מהיום והלאה:

309הניחהו הנח את המעשה עד שתרגיש שלבך זך ומכוון לשמים:

310דרך הגמול והעונש הילוך המנהג שהבורא ית' מתנהג בעולמו עם בני אדם בגמול ובעונש:

311ומסגולתו מאנשי סגולה:

312במעשיך בפועל ובהמשכך אחר וכו' במחשבת לבך:

313בלב טוב ובשמחה רבה תפס לשון הכתוב בשמחה ובטוב לבב:

314אור זרוע לצדיק ולישרי כו' פירשו המפרשים שהכוונה בפסוק זה שהאור הוא הגמול הטוב שהיה ראוי להנתן לצדיקים כמ"ש במדרש בפסוק ויהי אור הוא זרוע לצדיק לעוה"ב כמי שזורע תבואה בכדי להוסיף לו תבואתו ולישרי לב שמחה כלו' שזולת גוף המצוה גם השמחה שהיה להם בפעולתה הוא זרוע להם וקרא לעובדים בשמחה ישרי לב והנה מנו במדרש שבע תארים לצדיקים והמשובח שבכולם הוא ישרים והם העובדים בשמחה שהיא המעלה העליונה:

315ממיני השתוף כו' ולשתף בכונתך שם שמים ודבר אחר וקראו שתוף הנסתר שהוא נסתר בכוונת הלב:

316ששמת נעבדך לנפשך שאתה עובד את עצמך אחר שמגמת כונתך להטיב לך והרי אתה הוא העובד והנעבד:

317ואם תשמע אליו תשמע לטענותיו ותסמוך על דבריו בפועל:

318ממה שאתה משתדל כו' כלומר הדבר הזה נראה ומוכח ממך ממה שאתה משתדל וכו':

319במה שתמשוך בו הנאת עצמך ושמחתך הנאת עצמך בתקות הגמול ושמחתך בהצלתך מן העונש:

320ותדחה כו' הדאגות והיגנות ג"כ נגד ב' חלוקות הנ"ל:

321ולולא תקותך כלו' גלית דעתך שלולא תקותך לשכר היית נמנע מזריזות ורואה את עצמך בלתי מחייב בזה והרי אתה כופר בטובת האלהים:

322עם שעינך רואה כו' כלומר מצורף עם זה גלית ג"כ דעתך בזה שאין אתה יודע רוממותו ית' ושיאות לעבוד לו לגדולתו וכו':

323לגדולתו ועוצם יכלתו ואותות חכמתו כלל בכאן ג' תאריו ית' הגדול הגבור והנורא על הגדול אמר לגדולתו ועל הגבור אמר ועוצם יכלתו ועל הבורא אמר אותות חכמתו שבהתבונן האדם בחכמתו ית' הוא מתפלא מאד ויירא מפניו ית' שכן אמר גם בשלמה המלך ע"ה ויראו כל העם את חכמת שלמה וייראו מפניו:

324בים הפסקות ירבה עליך ספקות כמי הים בענין ההכרח והצדק אם האדם מוכרח במעשיו בלי שום בחירה ולפי הדעת הזאת אין אדם צדיק בארץ כי אין הצדק מיוחס לו או שהוא פועל מעשיו בבחירתו ורצונו ואז מיוחס חליו הצדק:

325היה מכריחך בזה ומזרז כו' על איזה מעשה בעבודה שאתה רוצה להמנע ממנו בהחלט אומר לך שאלו היה הבורא רוצה שתעשה דבר זה היה מכריחך לעשותו ועל איזה עבודה שאתה עושה בעצלה ורפיון אומר שהיה מזרז אותך עליו ואז בודאי לא היית יכול למנוע עצמך או לפעול בעצלה כי בודאי לא היה באופן אחר ממה שהוא גוזר:

326וכי תוכל לעמוד כנגד גזירותיו ולנצח דיניו פרט ב' חלוקות נגד דברים שבין אדם למקום ושבין אדם לחבירו על עבירות שבין אדם למקום אמר לעמוד כנגד גזיריתיו כלומר כי הוא אמר וגזר ויהי הדבר ההוא לכן הוכרחת לעשותו ועל עבירות שבין אדם לחבירו ולנצח דינו שהוא דן את האדם ההוא שיהיה מצר בדבר ההוא על ידך והיית מוכרח להצר לו:

327מן העצלה והרפיון עצלה בלב ורפיון באברים:

328כי הטוב והרע ביכלתך יש ביכלתך להטיב לך ולהציל עצמך מן הרע:

329והמעשה וההנאה בכחך יש בכחך אם לעשות הדבר או להניח מעשותו:

330בהכרח ובגזירה שהוא מוכרח בכללות מעשיו וכל פרטי פעולותיו באים בגזירת הבורא והפך הכלל והפרט הזה הם הצדק והבחירה שיש בו כח הצדק בכלליותו והבחירה בכל פרטיותיו:

331לפתותך ולרפות ידך לפתותך בפועל רע ולרפות ידך בעשות טוב:

332השתדלות מי שנתברר לו כלומר השתדלות המיוחסת למי שנתברר לו וכו':

333כי פועל אדם ישלם לו הוא גמול הטוב על פועל טוב ועל העונש בפועל רע אמר וכאורח איש ימציאנו ומאמר הכתוב פועל אדם וכו' הוא עפ"י מאמרם ז"ל שכר מצוה מצוה וז"א פועל אדם ישלם לו שהפעולה בעצמה היא הגמול ומה שאמר בעונש וכאורח איש בכ"ף להורות שמדה טובה מרובה ממדת פורעניות ששם אמר פועל אדם משמע בשלימותו ובזה אמר כאורח איש ולא כולו והוא ע"פ הכתוב כי אתה חשכת למטה מעוננו ויש לומר בדרך צחות ע"פ מאמרם ז"ל הבא לטהר מסייעין לו בא לטמא פותחין לו וז"א כי פועל אדם כלומר הפועל שהאדם צריך לפעול ישלים יסייע לו הוא ית' כמו שדרש בפסוק וה' ישלם לך ישלימנו לך ועל פועל רע אמר וכאורח איש ימציאנו כלו' עפ"י דרכו שאחז ממציא ומזמין לו כאמרם פותחין לו והבן:

334קשר כל תנועותיו כו' שכל תנועותיו וכל תהפוכות עניניו קשורים בגזירת הבורא יתברך:

335מצד הגאות והגאון הוא לשון הכתוב גאה וגאון ודרך רע כו' (משלי ח):

336מיעוט הענוה אם לא יפתה וישיאך לגאוה ישתדל עכ"פ למעט ענותך:

337יחיד בדורך ואחד באנשי זמנך יחיד באמונתך לדעתה ואחד במעשיך:

338מאוס אותם ובהפחידם מאוס אותם על מיעוט אמונתם נגד אמונתך ולהפחיתם על רוע מעשיהם ושניהם בלב ואחר זה אמר ותזכור רעותיהם כו' תזכור ותספרם בפיך וגם בזה פרט ב' חלוקות הנ"ל תזכור רעותיהם כלומר מעשיהם הרעים ועל מיעוט אמונתם אמר ותפרסם רוע לבבם ולפי שרוע המעשים מגלים על רוע הלבב לכן הקדים בכאן המעשה ללב:

339ותכלימם ותוכיחם כו' תכלימם בכלל באמור להם בושו והכלמו מדרכיכם הרעים ואח"כ תתווכח עמהם בפרטות לברר להם בשכל גנות מעשיהם וז"א ותוכיחם שכל תוכחה הוא לשון ויכוח ובירור דברים:

340איך אמאס ואכלים אמאס בלב ואכלים בדבור:

341שאינני יודע את עניני לבבו גרסי':

342עניני לבבו ומצפונו עניני לבבו בכלל באיזה דרך בחר לו להדריך מחשבותיו ומצפונו הוא בפרט:

343אין בכח חכמתי ודעתי אמר בכח חכמתי על ידיעה כללית ודעתי על הפרטית וע"ז מסיים לדעת מה שיש בלבבות בכלל ומצפוניו בפרט:

344מצפון הנמאס הרבה טוב כו' אולי מצפון של האדם הנמאס אצלי הוא טוב הרבה מגילויו:

345אפשר שגרם לו סכלותו כו' שהוא סכל ואינו יודע לכלכל דבריו עפ"י חיוב העבודה:

346ויש לו טענה כו' יש להמליץ עליו אמתלא יותר ממני:

347יתרון קצורי יתרון גודל עצלותי שאני מתעצל בעבודה אף שאני מכיר ויודע חיובי וז"א עם דעתי אותו ומלת אותו הוא מוסב על החיוב:

348על קצירו כו' מוסב על מלת יתרון קצורי הנ"ל:

349בסכלות ובשגגה על סכלותו ברוממות הבורא אמר בסכלות ועל העדר ידיעת המעשים הנכונים אמר ובשגגה ועל ההפך משניהם אמר ואני ממרה כו' בדעת ובזדון:

350ואפשר שרעתו נראה כו' נראה למראית העין ונגלה לאומד הדעת והפכם צפונה ונסתרת:

351לרחמי האל וכפרתו לרחם עליו בשביל טובתו הצפונה ולכפר רעתו הגלויה:

352ואין משבחים כו' ולא יכובד כו' אין בני אדם השמחים כו' ואמר השבח בדבור והכבוד הוא חלוקת כבוד בפועל כמו קימה והידור:

353ואני בהפך זה שבני אדם משבחים ומכבדים אותי:

354וכן בשער עבירות בעי"ן גרסינן כלומר כשאנו באים לבחון שיעור עבירות שנינו זה כנגד זה:

355ויחסר עונשו על העבירה הוא מקבל עונשו בעוה"ז במה שמגנים אותו ונמצא העונש מתחסר בזה:

356לפקור מומי בני אדם כו' ולעיין כו' לפקוד מומיהם כלומר חסרונם מה שחסר להם בעשה טוב ולעיין היא בחינת רע בפועל:

357מעיין בחסרוני בעשות טוב ומעמוד על מומי בפועל רע:

358שהוא יותר צריך לי לעיין בחליי ואני חייב בו יותר לבקש רפואת עצמי:

359פרי השתדלותך ותחבולותיך וחכמתך לפי שפרנסת האדם נחלק לג' חלוקות אם הוא בעל משא ומתן או חנוני או אומן ועל בעל מו"מ יתכן לומר לשון משתדל שהוא משתדל לאצור הסחורות ולהוליכם ממקום למקום ועל חנוני צודק לומר לשון תחבולה שהוא מתנכל בערמומיות ותחבולות בעניני מכירתו ולכן אמרו מעולם לא ראיתי כו' ולא שועל חנויי לפי שהשועל הוא בעל תחבולה מכל הבע"ח והיה ראוי לכך ועל אומנות צודק לומר חכם שהוא חכם באומנות זו:

360יתמיד לך הענין הזה המדרגה הזאת שאתה בה כהיום הזה ועוד תעלה למעלה ממנה:

361בשמחה והתנעם בה תהיה שמח בלבך והשג בפועל תאות נעימות:

362ויקרא בשמך כו' בשמך יקראוך וע"כ תענה הנני ותלך אל מחשכי הקבר:

363שאין חכמה ולא כו' פרט החלוקות לפי הסדר שבתחלה צריך האדם לידע בחכמתו איזה דרך יכשר לפניו ואח"כ יתנועע להשיג הדבר ההוא וכשהוא משיגו הוא נהנה ממנו או שהוא נכשל ומצטער בו:

364טובת הרשעים והצלחת הכופרים טובת הרשעים איך טוב לרשעים בטובת העצמיות כמו הבריאות והחיים הארוכים והצלחה היינו בעסקם בפרנסתם: הערה עיקר מלת רשעים הונחה על החרדה שהם חרדים לקניני עולם ומחרידים את זולתם בהצרם להם וכמו שפי' הרד"ק שהוא מלשון והוא ישקיט ומי ירשיע הרי שהרשע היפך השקט ומלת הצלחה הונחה על בלי מסטין ומונע להשגת תשוקתו והוא מלשון וצלחו הירדנה שהוא ענין בקוע והעברה בין גלי שבולת הנהר ולזה אמר שעם היות הרשעים שהם המצרים לזולתם כמאמרם ז"ל מאן רשעים גנבי ואעפ"כ הם שרויים בטובה ואין רעתם שבה אל חיקם ועל הכופרים באמונות האלהיות שהם לשטן לדת הקדושה ומונעים דרכם ואעפ"כ צלחו ויעבורו מהלך תשוקתם באין שטן ופגע שימנע דרכם:

365ישליו אוהלים לשודדים כו' שעם היותם שודדים ומצרים ומחרידים את זולתם אעפ"כ שלום בחילם ושלוה בארמנותיהם וז"א ישליו אוהלים וכו' כלומר השלוה באהלם ועל מרגיזי השם שהם הכופרים הממרים את רוחו כביכול אמר שאעפ"כ הם שוכנים באהליהם בלבב בטח ושאנן:

366בעבודת האלהים ובמצותיו נגד מה שבין אדם למקום ומה שבין אדם לחבירו:

367ורוחק תכליתו שאין ביכלתך לעשות כל דבר בשלמות עד תכליתו לפי שהתכלית רחוק הוא להשיגו:

368היית מסיר כו' ותנוח כו' אלו היית מסירו מן הלב ותנוח ממנו באברי גופך:

369שאתה רואה עליו כו' היית עומד על המצב שעומדים עליו הרשעים:

370בקרובי אקדש שהוא ית' מתקדש כשעושה דין בקרוביו:

371רק אתכם ידעתי פי' אהבתי על כן וכו':

372והדומה לזה פסוקים הדומים לזה המורים על הצלחת הרשעים:

373יגדיל עליך ענינו ויפחידך ממנו יגדיל עליך טרחו ויפחידך מהפסדו שיגיעך ממנו:

374ועניני עולמך ואחריתך שגם לא תוכל לעבוד ה' מאין אונים:

375כי השינה טובה לך מחזקת כחותך יותר מן המזון:

376ומדמה בעיניך אבידת ממונך ידמה לך כאלו מהונך לצדקה הוא אבד אף שבאמת אין אדם מעני מן הצדקה כמ"ש הרמב"ם ז"ל ונאמר עשר תעשר:

377ממיני המצות והחסדים מצות שבין אדם למקום וחסדים בין אדם לחבירו:

378להפחידך ולהגדיל הענין בלבך להפחידך מהפסד שיגיע לך על ידו ולהבדיל הענין להגדיל טרחו:

379יחבב לך הנאתה גרסי':

380לעשותה ולנטות אליה לעשותה בפעם הזאת ולהיות לבו נוטה ולהוט אחריה גם לעתיד:

381ולדומה לו ממנו טענות הדומות לזה הבאות לך ממנו:

382חלף מהרה ועבר חלף בפועל ועבר אח"כ גם מזכרונך:

383ושכרו שכר המצוה הבאה לך בצער:

384לא יתם ולא יכלה מלת תם הונח גם על דבר שהלך ממנו לזולת כמו שנאמר כי אם תם הכסף אל אדוני אולם מלת כלה הונח דוקא על דבר הכלה ונאבד מן העולם וז"א לא יתם ממנו וכ"ש שלא יכלה בהחלט:

385חליפות הנאותיך מהרה איך ההנאות שנהנית מהם חלפו ועברו במהרה:

386ותחרץ למעשה הטוב תזדרז:

387להכניס הדאגות בלבך ולהתמיד עליך היגונים דאגה הוא מה שאדם דואג על דבר שיזיק לו בעתיד ויגון הוא נאמר גם על אבידת דבר העבר:

388להכניס השמחה בלבך והששון וכו' תהיה שמח ונהנה בעבירה ושש למפרע במה שהשתדלת עד שהשגת העבירה:

389כדי שתתחזק בדבר שיחזק לבך ולא ירפה:

390ותחרץ פי' ותזדרז באבריך לעשותה בפועל:

391ואם תרגיש לתרמיותו במה שמכניס הדאגות והיגונים בלבך ותשים לבך למיני מצודותיו שהוא צד אותך בשמחו לבך בפועל העבירה:

392תהיה נזהר ותעזר וכו' ג"כ נגד ב' חלוקות הנ"ל:

393יפילך פתאום ממעשה הטוב:

394ויריק חציו בך חציו הם הפעולות הרעות, יריק פירוש יגמור בך כל חציו עד תמם כמו בדברי חז"ל קרצו ומירק אחר או הוא מלשון זירוז כמו וירק את חניכיו וכו':

395מצד חכמתך ישתדל להפסיד חכמתך ולהרפות אותך מלמוד:

396חריצות זריזות:

397מה שמספיק לגדולי דורך כלומר שיש בדורך אנשים שאינם חכמים בתורה רק בכללות דהיינו שיודעים עיקרי האמונה ושורש התורה ואינם יודעים פרטיה ועכ"ז הם נחשבים לאנשים גדולום וזקני עם ע"י ידיעתם בשאר למודים כמו השיר והמקצב:

398והמקצב חיתוך השיר וחלוקו:

399וצפוני הדקדוק הדברים הצפונים בחכמת הדקדוק:

400והחידות הנכריות המליצות הסתומות העמוקות נקראות חידות נכריות:

401שרשי המופת ואיכות כו' עד החכמה הנסתרת ולכל הדברים האלה יש ספרים מיוחדים מהם נקראים ספרי הגיון ומהם בפילוסופיא ואם באתי לבאר המלות האלה יארך הענין ולא יועיל למי שלא עסק בדברים אלה ומי שעסק בהם יבינם מעצמו:

402הלוך העילה עם המעולל פי' הילוך תנועות התהוות המסובב מסבתו שבין כל סבה ומסובב יש אמצעים אם מעט או הרבה:

403החכמה הנראית עם החכמה הנסתרת הכוונה על חכמת הטבע עם האלהות שקראם הרמב"ם ז"ל מעשה בראשית ומעשה מרכבה וקרא לחכמת הטבע נראית שהיא מדברת בדברים שנושאיהם נראים לנו:

404מפני עמקם בחקירה שע"י הצעות הרבה יורדים להבינם:

405ודקות ענינם שסברותיהם דקות מאד:

406במה שתוכל לעמוד כו' כלומר אף במה שתוכל לעמוד אם תתבונן ותכין שכלך אני מיעצך שלא תטריח עצמך בכך וסמוך בהם על הקבלה כמו שאתה מוכרח לסמוך עליה בדברים שלא תוכל וכו':

407ותשתדל בפועל ותתחזק בלבך:

408יורה אותך כמו ויורו המורים ביאשיהו:

409בחצי הקנאה בחצים ממדת הקנאה שתקנא בחבריך:

410ואם יגיעו לחכמה מבלעדיך יגיעו לחכמה יתירה עליך ול' מבלעדיך ר"ל ממעלה שאינה נמצאת בך:

411תטור אותם מלשון לא תקום ולא תטור את בני עמך שהוא לשון משטמה ושמירת שנאה בלב:

412לתלות בהם מומין במעשים ולהפחיתם בחכמה ולדבר בגנותם במדות:

413ותשנאם לסכלותם ידמה לך שהם סכלים וראוי לשנא אותם:

414ותראה זה כו' ותראה התי"ו בפת"ח לשון מפעיל:

415ותתגאה לנפשך בלבך ותתהלל בפיך לפני זולתך:

416עד שתטעון כו' כלומר תתפאר לומר שאתה יודע על דבר שאינך יודעו:

417ויגבה רוחך מלמוד המ"ם הראשונה בחיר"ק והלמ"ד בשו"א כמו מללמוד שידמה לך ע"י גובה רוחך שכבר אתה יודע הכל ואינך צריך ללמוד עוד:

418וירום לבבך כו' בעת שתלמוד ירום לבבך לומר שזולתך לא היה מבין בלמודו כמוך:

419ותקוץ עת כו' בעת שיבואו בני אדם ויקשו לך איזה דבר תקוץ בם ותאמר מה לי לשמוע קושיות הסכלים האלה:

420ותתכבד בסכל חבריך בסכל הסמ"ך בפת"ח והכ"ף בסגו"ל שתשתדל להראות סכלות ושבוש בחביריך ותכוון להתכבד בזה ובדברי חז"ל נקרא מתכבד בקלון חבירו:

421ותזדיין תתפאר:

422ותהיה שולל תהיה נעור וריק כמו מוליד יועצים שולל והוא שם תאר ולא פועל:

423באלהים ובתורתו החכמים בדעת אלהים ובדעת תורתו ואין צורך להגהת הרב יעב"ץ שהוסיף מלת ותכפור ואיני יודע מי הכריחו לתוספת זה:

424יגדלהו וינשאהו כו' יהיה בעיניך גדול הכמות ונשא באיכות:

425ויקצה כו' היו"ד בפת"ח יבזה בעיניך אנשי דורך כמו ארור מקלה אביו ואמו:

426ויקל עליך כו' ויקל היו"ד בקמ"ץ היצר יעשה קל על דעתך למאסם וכו':

427למאסם ולהכלימם ולביישם למאסם בלב ומזה תבא להכלימם וההכלם הוא מניעת משאלותם כמו אל ישוב דך נכלם ומזה תבא גם לביישם בדברים או במעשה:

428בעבודת האל במצות שבין אדם למקום ומעשהו טוב ממעשיך במצות שבין אדם לחבירו:

429והוא משתדל כו' זריז ומכוון יותר ממך:

430כל אשר יראה כו' יראה היו"ד בציר"י הוא חסרון נראה ממך כמ"ש הלל מחייב את העשירים שמה שבן גילו הוא שלם ממילא נראה וניכר חסרונו:

431השיא עליו השיא הה"א בפת"ח ל' צווי ומשמעו כמו לא ישיא אויב בו והוא לשון התגרות:

432על מומיו וגנותו מומיו במעשים מה שחסר לו בקום ועשה ובל"ת וגנותו במדות:

433וארוב למכשוליו תארוב למצוה בו מכשול בעבירה:

434ואיך אמאס כו' ואגנה כו' אמאס בלב ואגנה בפה:

435ולא די לא די לי גנות מה שאני עצל נגדו ואינני מקיים עבודה כמוהו אלא שעוד אשטום אותו:

436לאהבתו בשביל אהבתו: