פת לחם, שער רביעי - שער הביטחון ד

1עניני אשתו ובניו כו' בכאן הקדים אשתו לבניו לפי קדימת הזמן שהרי לקוחי האשה וטיפולה קודמין למציאת הבנים וטיפולם:

2מתעברות אל זולתו יוצאות ממנו ועוברת לזולתו כנ"ל:

3מה רב טובך אשר צפנת כו' פעלת כו' ובוודאי הכונה בכפל המליצה על שני מיני גמול הנ"ל:

4פירוש אופני יושר הבטחון כו' לפרש אופני הבטחון שבכל אחד ע"פ מה שמורה השכל הישר וז"א יושר הבטחון:

5מה שקדם בדעת הבורא שהוא הנכון כו' ויותר טוב כו' מה שהבורא יתברך ידע מקודם שזה הדבר הוא הנכון לעניניו וכו' ואף שנראה לעין שאיננו טוב לשעתו בוודאי הוא יותר טוב לאחריתו:

6ושהנהגת הבורא מוסב על מלת וידע שידע שהנהגת הבורא לו בכולם שוה בכל הדברים הנזכרים שוה הנהגת הבורא בזה שרק היא מיוחדת לו שאין לשום בריה כו':

7אלא ברשותו וגזירתו כו' שיתכן שתועיל לו עצת איזה אדם והנהגתו אם תהיה ע"פ רשות הבורא יתברך וגזירתו כו':

8ברשותו וגזירתו ודינו ד"מ ברפואת חולה כבר אמרו שנתן רשות ביד רופא לרפאות והכח הטבעי הנתון בזה הוא רשות הבורא ית' וזה ענין כללי ומצורף לזה גזירת הבורא שגזר שיתרפא חולי זה על ידו כמאמרם ז"ל ע"י איש פלוני וסם פלוני וזה בחלוקת הטוב ועל חלוקת הרע אם יעץ אדם להרע לו ועלתה בידו או הנהיג אותו בדרך רע והכשילו בודאי ממנו ית' נדון בדין זה ולולי כן לא עלתה לו כן:

9עם בירור אמונתו כו' הוא חייב כו' כלומר ואף שהוא מאמין באמונה ברורה בכל מה שאמרנו דהיינו שענינו מסור וכו' ושבחירת הבורא וכו' אעפ"כ הוא חייב להתגלגל לתועלותיו כו' כלומר לגלגל ולסבב סבות לתועלותיו ולבחור לו הסבה הטובה כפי הנראה לו ודקדק באמרו להתגלגל בלשון מתפעל ולא אמר לגלגל לפי שאנו מדברים באדם המאמין שכל תנועותיו מסורים ביד הבורא ואם הוא עושה איזה דבר איננו הוא הפועל רק המתפעל ממנו ית' כגרזן ביד החוצב בו:

10שקצו ומדת ימיו תפס לשון הכתוב הודיעני ה' קצי ומדת ימי וכו' (תהילים ל״ט:ה׳):

11לסבות החיים במאכל כו' לסבב לעצמו חיים ע"י שיאכל וישתה וכו':

12בבקשת הטרף ועמלו על המהדר ומחפש איזה סבה להשיג על ידה טרפו אמר בבקשת הטרף ועל מי שהסבה מוכנת לו כמו אומן במלאכתו אמר ועמלו שהוא עמל ויגע במלאכתו:

13ללא דוחק שבודאי אם פגש דוב שכול באיש או זאבי ערבות כתרוהו והתגרו בו לבלע ולהשחית הוא מוכרח להלחם נגדם להציל עצמו:

14לא תנסו כו' שאם יסכן בעצמו ע"י בטחונו ויפול ברע אולי ח"ו יהרהר אח"ז הוא או אחרים לומר מבלתי יכולת וכו' וא"כ הרי הוא כאלו הוא מנסה ח"ו יכלתו ית':

15והוא נתבע על זה כו' הוא יהיה נתבע על זה בדין שמים:

16אע"פ שמותו על הדרך ההוא כו' כלומר אע"פ שיונח שהיתה גזירת הבורא שימות בזה הזמן אעפ"כ הוא נענש על שסבב מותו בעצמו:

17ולא נחשב לו לחסרון לא נחשב לו יראתו זאת לחסרון במדת הבטחון:

18כי זריזותו בה כו' מה שהוא מזדרז בזה לבקש תחבולה להנצל מן המות היא משובחת שהרי באמת המציא לו תחבולה באמרו עגלת בקר כו':

19כמו שאמר למשה רבינו ע"ה כו' מי שם פה כו' ואם תאמר למה במשה נחשב לקצור ולשמואל לא נחשב התשובה בזה שאחר שצוה הוא ית' למשה לך ודברת בודאי יתן בפיו כח הדבור ויכול לדבר כאמרו מי שם פה לאדם אולם בשמואל אין שאלתו על מניעת הדבר המצווה שהרי יתכן שיעשה צוויו וימשח את דוד אמנם אח"כ ישמע שאול הדבר ויהרגהו כמו שמצאנו באוריהו הנביא ובזכריה ובישעיה כפי קבלת חז"ל ושאל ממנו ית' אם יעשה תחבולה להצלתו:

20בסבה קטנה כו' שבאמת היה הדבר רחוק שיהרגהו שאול שנמשח ממנו למלך והיה איש צדיק גם בודאי היתה יד כל גדולי המלכות עמו להצילו ולא היה בזה רק חשש רחוק:

21שהיה נכנס בה במצות הבורא ויש לומר בזה שלוחי מצוה אינן נזוקין אעפ"כ לא היקל משום דשכיחא היזקא כמו שאמרו ז"ל בזה:

22או שינצל כו' הנה למעלה אמר שהמכניס עצמו בסכנה לא ימלט מאחד משני דברים דהיינו או שימות בסכנה זו או שימלט והמשיך דברו ע"כ בחלוקה ראשונה ועכשיו התחיל בחלוקה שניה:

23ויאבדו זכיותיו ויפסיד שכרו בבחינת פעולת המצות עצמן שעשה אמר שיאבדו ממנו ולא תזכרנה לו עוד ובבחינת הגמול עליהם אמר ויפסיד שכרו:

24שמא אין עושין כו' ואם עושין כו' הרי שדברו בשתי החלוקות:

25קטנתי כו' ואמר המתרגם בפירושו כו' לא כפירוש מפרשים אחרים שפירשו קטן אני נגד כל החסדים והאמת אשר כו' ולכן הביא פירוש המתרגם לשלול הפירושים האחרים:

26בחיוב תביעות סבות כו' שהאדם מחוייב לתבוע כלומר לדרוש ולבקש סבות הבריאות והמזון כו' עם בירור אמונתו כלו' אף שאמונתו ברורה כי הסבות אינם מועילים כו' אעפ"כ הוא מחוייב לסבב הסבות כנ"ל:

27ולשמרה מן הפגעים כמו השדפון והירקון ר"ל:

28ירבה תבואתה ויברך אותה אמר ירבה תבואתה בקמה ואח"כ יברך אותה בכרי כמאמרם ז"ל הנכנס למוד גרנו אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה וכו':

29ושהוא ערב בו כו' שכבר נאמר נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו:

30ומשלימו לו נותנו לו בשלימות סיפוקו כפי הצורך:

31באיזה סבה שירצה הוא ית':

32שלא יבטח כו' וישמח בה כו' שלא יתלה הגעת טרפו בסבה ההיא ושעי"כ ישמח בה ויוסיף להחזיק בה במה שבידו ממנה ויטה לבו אליה להשיג אותה ביתר שאת כי עי"כ יחלש בטחונו וכו':

33כי תועילנו יותר כו' שלא יחשוב שיגיע על ידי הסבה מן הטובה יותר משיעור שקדם בדעתו ית' להטיב לו:

34ולא שם עמלו וטרחו לריק עמלו באיברי גופו וטרחו בטרדת לבבו:

35אשריך וטוב לך ואחר שהוא מאושר בזה צריך להודות לו ית' על זה:

36מה שגזר לו אצל הבורא כו' שמה שהוא נותן להמקבל איננו נותן לו כלום משלו רק הוא מה שגזר הבורא להמקבל והפקידו אצל הנותן הזה וז"א מה שגזר לו אצלו מלת לו סובבת על המקבל ומלת אצלו על הנותן וא"כ איך יזכור לו להמקבל אח"כ טובתו שבאה ממנו עליו בטוב ההוא שהטיב לו:

37ויותר אני תמיה כו' שהתמיה על המקבל יותר מעל הנותן כי הנותן רמות רוחיה הוא דנקיט ליה לומר כחי ועוצם ידי וכו' ומטבע האדם להתגאות על זולתו ולבקש מעטה תהלה אולם למה יודה המקבל בזה כי אין מטבע האדם להכנע בחנם:

38על יד אחד מוכרח כו' חסר מלת שהוא בין אחד למוכרח כדרכו לקצר.

39ויכנע לו בלבו ויפייסהו בדברים רכים וישבחהו לזולתו שלא בפניו:

40כבר קדם אצלו ואולי עוד לא התבונן בזה ואינו יודע ממנו:

41או שבא לו כו' אפשר שיבא לו ע"פ סבות אחרות:

42שלא יעזבהו בחסרון הצורך כמד"א ולא ראיתי צדיק נעזב כו' ולא ירפהו בבריאת גופו ולא יתעלם ממנו באיזה צרה שבאה עליו:

43טוב ה' למעוז ביום צרה וסוף הכתוב ויודע כל חוסי בו וראש הכתוב מורה על שאיננו מתעלם מצערו וסופו כולל שני הדברים שאינו עוזבו ולא מרפהו:

44בסיבות אשר מטבעם זה שיש בכח טבעם זה הדבר דהיינו התמדת הבריאות כמו ד"מ הרקות והקזות לנעצרים ולבעלי הדם ודומיהן:

45במה שנהגו לדחותו לפי שאין בם דברים ברורים כ"כ שנוכל לסמוך שדבר פלוני יועיל בודאי למדוה פלוני רק אחר שנהגו בכך דעתו של אדם סומכת עליהם והוא לקוח מל' רז"ל באמרם הנכנס להקיז דם אומר יהי רצון שיהיה עסק זה כו' שאין דרכם של בני אדם להתרפאות אלא שנהגו עד כאן נוסח הגמרא והכוונה בנוסח זה ליתן טעם על בקשת הרחמים בעסק רפואה ולא כן בשארי דברים כמו בלקיחת המזון שאין מתפללים שיועיל לו המזון לשבר הרעבון אע"פ שגם הרעבון והשבר דומים למחלה ורפואה כמו שכתב הרמב"ם ז"ל לזה אמר שאין דומה זה לזה ששם שם הבורא הדבר ביד האדם שאם יאכל בודאי ישבור רעבונו ולהפך אם לא יקח המזון בודאי ימות ברעב והרי לקיחת המזון היא הדרך הסלולה לשבר הרעבון בודאי והושמה ביד האדם לדבר ברור ויתכן לקרותה דרך בני אדם משא"כ בלקיחת הרפואה שלא יצדק לקרותה דרך בני אדם שאיננה דרך סלולה ובטוחה ולא נתלית בפעילת אדם שהרי כמה פעמים אין פעולת האדם מועלת והרבה פעמים נרפא המחלה בלי שום פעולה וז"א שאין דרך בני אדם להתרפאות אלא שכבר נהגו בני אדם בכך והותר לנו הדבר אולם צריכין אנו לבקש ממי שהוא בעל הדרך הזה והבן:

46ישלח דברו וירפאם הרי שדברו ית' דהיינו גזירתו היא המרפאת ולא הסיבה:

47שריפא היזקם במלח ואין לך דבר המזיק למים ופוסלן משתיית אדם כמלח:

48וימרחו על השחין ואמרו רז"ל שטבע התאנה לעפש גם הבשר הבריא כ"ש השחין:

49והניח בטחונו באלהים הניחו ולא נשתמש בו:

50וסיבת טרפו למעלה דבר בבחינת הבטחון בטרף בעצמו שיבא לו בודאי באיזה סבה שירצה ית' ובכאן מדבר בבטחון בעסק הסבות והבן:

51ומנוי כשמינו אותו לאיזה התמנות:

52ושכירות אם הוא נשכר לאיזה מלאכה:

53וגזברות אם נתמנה להיות סוכן על קניני שר או עשיר:

54וקבלנות שמקבל עליו מלאכת עבודה כקרקע או בשארי דברים ומלאכה שזכר למעלה כשהוא עוסק בשלוה:

55ואמנה הקפת סחורות:

56וספרות מלאכת הכתיבה או הכוונה על מלאכת גלוח שערות הראש:

57לקבץ ממון ולהרבות כו' שיש שכוונתו בעסקיו רק לקבץ ממון רב ואיננו רוצה להוציא ממנו רק מסתפק במעט והוא נקרא אצלם ז"ל עכברא דשכיב אדינרי ועל זה אמר לקבץ ממון ויש אוהב להתעדן בתענוגים מממונו ועל זה אמר ולהרבות מותרי המחיה שאינו רוצה לחיות חיי הצמצום:

58ולהגיע מה שיש בו די כו' שיכוון בעשקיו להשיג על ידם מן עניני העולם מה שיש בו די לקיומו:

59ואם יגזור כו' אם יהיה רצון הבורא יתברך להוסיף לו על די ההכרח יבואהו בודאי ממילא בלי טרדת לבבו ובלי יגיעה באברי גופו:

60כאשר יבטח כו' שבאמת טבע האדם משתוקק לקצת עידון במותר על ההכרח שהרי אנו מברכין על כל מה שבראת להחיות בהם וכו' רק שאין לאדם לבלות זמנו בעסקיו על זה אחר שאיננו מן ההכרח רק יבטח בה' שימצא גם בזה תשוקתו כי רצון יראיו יעשה:

61ולא ירבה לחזור כו' לא ירבה השתדלות להדר להשיג הבות רבות למחיתו:

62ימצא מנוחת לבו מתהפוכות הרעיונים ושלות נפשו מעצבות ודאגה שהשלוה הוא היפך הדאגה:

63כי לא יעברנו חקו אל זולתו חוק טרפו הנגזר לו לא יעבור אותו לילך אל זולתו:

64מעתו הנגזר לו בו שנגזר שיבא לו הטרף בו בעת:

65עבודתו לאלהים כו' לנסות האיש ההוא אם יבחר יותר בעבודתו ית' מהמרותו:

66ואשים את זה כו' הבורא יתברך משים זה הדבר סבה חזקה לנסיונו שהאדם מנוסה בזה יותר מכל הנסיונות שהרי ערך הנסיון בדבר הוא לפי גודל הסתת היצר בו ובודאי הסתת היצר בדבר זה גדול מאד לקפוץ יד מעניים ואביונים ולא לחוש למלאות צרכם ולחסר ממונו כמ"ש השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וכו' וז"א הנסיון וההסתה לו:

67חילו ועבדיו חילו הם אנשי המלחמה ועבדיו הם סריסי ביתו:

68השרים ורואי המלך השרים הם שרי החיל והם שוכנים כל אחד עם גדוד הנמסר לידו במקום מצב הגדוד ושלוחים עמהם למלחמה ורואי המלך הם השוכנים בעיר המלוכה עם המלך במלאכתו לפקח על עסקי הכלל ונקראים סענא"ט והסגנים הם המופקדים מן המלך לשבת איש ואיש במדינה ידוע המופקדת לידו להנהיג אותה על פי חוקי המלך ונקרא אצלו גובערנע"ר:

69ועבדיהם ושמשיהם ופקידיהם עבדיהם הם עבדים העובדים במלאכת עבודה במלאכות שחוץ לבית ושמשיהם הם העובדים לפניו בביתו ומשמשים אותו בשרות גופו ופקידיהם הם גזבריהם המופקדים על קנינם:

70ונשים וקרובים כלו' וכן נשים וקרובים אצל כל בני אדם:

71לחזור על סבת קבוץ הממון להדר להשיג הסבות שאפשר לקבץ על ידם ממון:

72מפנים טובים ורעים אינם מדקדקין אם יזדמנו להם הסבות באופנים טובים או באופנים רעים כגזילה וחמס:

73על פנים מגונים ורעים מוסב על מלות הוא לוקח ואמר מגונים על עסקים המגונים ומבוזים כי מה שאמר רב לרב כהנא נטוש נבלתא וכו' ולא תאמר כהנא אנא וכו' זה נאמר בודאי אחר ההכרח הגדול שלא נמצא לו ריוח אחר בשום פנים וא"א לומר שלא חשש רב כלל לפגם הכבוד שהרי כבר אמרו והתעלמת וכו' פעמים וכו' כגון זקן ואינו לפ"כ הרי שחששה התורה לכבוד הבריות ופטרה בשבילו ממ"ע ועל עסקים באופני איסור אמר ורעים:

74על אופניו ע"י האופנים המיוחדים להשגתו ממנו ית' שהם בודאי אופני היתר:

75המובטח מן האלהים האדם מובטח להשיגו ע"י עסקו באיזה אופנים נאותים:

76מאשה ובנים כו' שיספיק עסקו להטריפם מבלי שיצטרכו הם לטרוח בעצמם באיזה עסק:

77לסגולה מהם אנשים הנבחרים לעילוי מכל ההמון לאיזה דבר שיהיה ע"פ חיוב חכמתו ית' הם נקראים סגולה לענין הדבר ההיא:

78בתנאים מיוחדים כלו' כשימצאו בו איזה פרטים המיוחדים לפי חכמתו ית' שמי שימצאו בו הפרטים ההם ישיג זה הדבר ואם לאו לא ישיג:

79והוא מקרה מזדמן כו' הכוונה שאף שהוא בגזירת הבורא אעפ"כ הוא כמקרה שמזדמן לעת אחת כו' שההזדמנות הוא מסגולת המקרה כמאמר החוקרים המקרה לא יתמיד:

80מן החסר והמשפט שבשתי מדות אלו העולם מתנהג ומתקיים על ידם כי עולם חסד יבנה וחסד ה' מלאה הארץ ונאמר מלך במשפט יעמיד ארץ:

81והוא שומר עליו ונוצר אותו עד אשר כו' הנה השומר איזה דבר יש בו שתי בחינות בחינה אחת שע"י שמירתו הוא נשאר קיים ליהנות ממנו בעליו ובחינה שנית שע"י שמירתו אין אחר שולח בו יד ליהנות ממנו והנה בבחינה הראשונה נקרא שומר ובשניה נקרא נוצר כמד"א מצר תצרני ומזה נאמר נוצר תאנה יאכל פריה שהכוונה שם הנוצר אותה קודם הגעת זמן פריה שלא תפסד מאיזה מזיק או נזק ובכאן דבר בשתי הבחינות שאם יהיה סופו שיורישנו לזולתו א"כ אותו הזולת הוא בעליו והוא היה השומר עליו ואם יאבד ממנו א"כ לא עלתה בידו רק הכוונה שלא יהנה זולתו ממנו ונקרא נוצר והבן:

82וכלכלת גופו סיפוק בדברים אחרים כמו מלבוש ומעון:

83ממהר אליו ומשתדל עליו ממהר הוא מהירות התנועה והשתדלות הוא ההתחכמות בתחבולות להשיג הדבר ההוא:

84לבעל אשתו אחריו ולחורגו שאולי ימות פתאום והממון ישאר צפון תחת יד אשתו והיא תכניסנו לאיש שתנשא לו אחריו והוא יורישנו אחריו לבנו אשר תלד עמו ונקרא חורגו לפי שהוא בן אשתו והנה אמר לבעל אשתו כו' ולגדול שבשונאיו שהם שתי חלוקות כי בעל אשתו וחורגו הם חלוקה אחת כמו שפרשתי והם נגד שני מיני גנות שזכר שהם המהירות וההשתדלות כל אחד קבץ אותו שישאר אחרי מותו לבעל אשתו וחורגו א"כ היתה המהירות אליו כממהר ורץ לשערי מות ואם ישאר לגדול שבשונאיו א"כ ההשתדלות וההתחכמות עליו מגונה מאד והוא היפך טבע העולם שכל אדם מתחכם להרע לשונאו ולנקום ממנו כפי טבע האנושית וזה מתחכם להטיב לו:

85והשלישי הטעות השלישי מן השלשה טעיות הנ"ל מי שהוא נותן הטרפים לבעליהם כלומר למי שראוי ליתן לו שאותו אדם הוא נקרא בעליו והוא מושם בידו בתורת פקדון:

86טובתו להם בהם מה שהטיב להם בתרפים:

87כאלו הוא הטריפם כו' כלומר כאלו הטריפם משלו ואמר הטריפם במזון ואמר וכלכל אותם כלומר הספיקם בשאר דברים:

88ותתחסד בם בטרפים:

89שיודוהו וישבחהו יודהו בפיו בפניו וישבחוהו שלא בפניו:

90ויתגאה ויגבה וירום לבבו ג' לשונות נגד הג' דברים שזכר הודאה ושבח ועבודה והמבין יצרפם אחת לאחת:

91יניח הודאתו עליהם הוא מטיל עליהם עול ההודאה לו:

92שאם היה מונע אותם מהם כצ"ל ויש ספרים שגורסים שאם היה מונע אותם הבורא מהם והוא טעות:

93והוא העני כו' אדם זה הוא עני בדעת אשר יגע כו' לתורתו ולעולמו לצאת ידי חובת תורתו ושייטיב לו בעולם הזה:

94ובטחונו במה שיש ביד האלהים כו' כלו' לבו בטוח ושמת יותר במה שיש ביד האלהים מטרפו וקנינו דהיינו מה שחנן עניים ואביונים שזה נמסר ביד הבורא כמד"א מלוה ה' חונן דל הוא שמח בזה יותר ממה שיש בידו מפני שמה שהוא בידו איננו יודע אם הוא כו' טרף מזון וטרף קנין מבוארים למעלה דהיינו מה שנתן לו שיהנה ממנו הוא עצמו הוא טרף מוון ומה שילך לזולתו הוא טרף קנין:

95במזמור הללויה אשרי איש כו' שנאמר שם טוב איש חונן ומלוה כו' ועל הכבוד בעוה"ז נאמר שם קרנו תרים בכבוד תהלתו עומדת לעד ועל גמול עוה"ב נאמר שם וצדקתו עומדת לעד:

96לאהבת הכבוד מבני אדם שיכבדו אותו בפניהם ולעשות להם שם שיהיה הולך למרחוק:

97וזה סכלות כו' הם סכלים ואינם מבינים הסבות האמיתיות המביאות לכבוד האמיתי בעוה"ז ובעוה"ב:

98וכבודם להם כו' הוא מפרש דברים שאמר מכבוד עמי הארץ כו' וחסר מלת הוא וכן צריך להיות וכבודם להם הוא לתקותם מהם כלומר לפי שהם מקוים שיהנו אותם ממה שיש אצלם ולמשוך מהם מאשר בידם והכוונה שכבוד עמי הארץ לבעלי הממון הוא לשתי סבות סבה הא' לפי שהם מקוים ומצפים ומשתוקקים כל ימיהם להשיג עניני קניני הממון ואחר שהדברים חשובים מאד ברעיוניהם הם מחשיבין בעיניהם גם בעליהם שהם נמצאים אצלם וסבה ב' לפי שהם מקוים למשוך מידם ולהנות מהם ולכן מחניפים להם ואלו השכילו והבינו עמי הארץ ואמר השכילו והבינו שבדבר העמוק צריך שום שכל בדבר עד שיבין לא כן בדברים הקלים שהם מובנים מעצמם במעט בחינה:

99ביכלתם ולא בכחם הנה העשיר נקרא יכיל על בנין בית גדול נפי שיכול לשכור פועלים לבנותו אף שאין הדבר בכחו לבנות בעצמו ומה שהאדם יכול לעשות בעצמו נקרא בכחו:

100שראוי בעבורן לכבוד הבורא יתברך מי שראוי הוא שיכבדהו הבורא ית' בעבור מדותיו המשובחות אותו אדם הוא ראוי שיכבדוהו הבריות ולפי שערך האדם שפל מאד שיהיה ראוי לכבוד הבורא ית' לזה מביא ראיה מפסוק כי מכבדי אכבד:

101ומפני שסכלו כו' בסבות הכבוד כלומר הם מכבדים אותם בכל מיני הכבוד:

102הוסיף להם הבורא כו' הכוונה במליצה זו שלפי שהם מתגדלים ומתרהבים ומשתעשעים בכבוד שהם מקבלים מעמי הארץ מה שהוא שנוי אצלו ית' כי תועבת ה' כל גבה לב גם לפי שזה מורה שהם מדמים שכחם ועוצם ידם כו' שלולי זאת היו מבינים שמשלהם נותנים להם ולא היו מתגדלים עליהם לכן הוסיף להם הבורא ית' סכלות בסבות בקשתם כלומר שלא ידעו מהרה ע"י איזה סבה תגיע טרפם בכדי שיצטרכו לנסות כמה סבות:

103בהשתדלות גדולה ויגיעה רבה השתדלות הכוונה על טורח השכל ויגיעה על יגיעת הגוף:

104מהשלים חובות הבורא כו' מן עסק השלמת חובת הבורא כו':

105על טובותיו אצלם שהם אצלם:

106ותהיינה בקשותם כו' אם היו משלימים חובות הבורא בעשיית מצותיו ומודים לו על טובותיו היו בקשתם כלו' בקשת טרפיהם יותר קרובה לבא:

107אורך ימים כו' ואמרו ז"ל בכוונת הכתוב בימינה אורך ימים וגם עושר וכבוד בשמאלה עושר וכבוד ולא אורך ימים:

108מבלעדי המסבב אינם משבחים את הבורא ית' שהוא המסבב כל הסבות:

109ורוה מהם מלת רוה הונח בעברי על שבר הצמאון כמו שמלת שבע הוא שבר הרעבון ובכתוב למען ספות הרוה וכו':

110ורוותו מהם כלו' אף שאפשר שלא יתכן לו להתחרט לגמרי על שתייתו ממים הראשונים לפי שתקף אז עליו מאד כח הצמא ולא היה לו באפשרי להמתין אמנם עכ"פ הוא מתחרט על שתותו כ"כ בריבוי עד שרוה והיה לשתות רק מעט לשבר התוקף שיוכל לו להמתין עד המים האלה:

111היה משיג אותה בסבה אחרת כו' א"כ כל מרירות היגיעה שיגע עצמו בסבה ההיא היה לריק כי היה בא לו בעסק קל ומתוק וזה דומה למשל:

112בזמן ידוע ועת ידוע זמן נקרא המשך הגדול ועת נקרא הזמן הקצור כמו ההוה והכוונה על דור ידוע ועל שנה ידוע:

113לדעתו מה שהוא טוב לי לפי שהוא יודע מה כו':

114כפי צרכי באותה שעה ודי כלכלתי בבחינת קיומו:

115בטוב ממנו הוא הלחם והמזון שכבר אמרו שאין התינוק יכול לדבר עד שיטעום טעם חטה:

116בואי בצמצום שאין החלב מתאסף בשדי אשה כמות רב בפ"א שיספיק לו לזמן רב רק מה שנצרך לו לאותה שעה:

117לא יזיק לי בו בעולם הנזכר ויותר נכון הגרסא באו באל"ף כלומר מה שהטרף בא לי עתה בצמצום

118עד תכלית ימי אף אם יהיה כן עד תכלית ימי:

119מאומה מוסב על לא יזיק:

120ויהיה נשכר על זה יקבל שכר על הסתפקו בצמצום:

121יאמר הלוך וקראת כו' לכתך אחרי במדבר כו' הרי שנתחבבו אצלו על הסתפקם במן הבא בצמצום רק מדי יום הצריך ליומו וז"א בארץ לא זרועה שבארץ זרועה האדם אוסף בבת אחת תבואה הנצרכת לו לכל השנה:

122בסבה מבלי סבה בסבה זו ולא בסבה אחרת שהיה חפץ בה יותר וכן במקום ובאיש:

123על צורה ותבנית צורה הוא השכל שהוא צורת האדם ותבנית הוא תאר הגוף ותכונה הוא ערך חלקי ההמזגה זה לזה וכלם הם לתקוני וכו':

124על הפנים המפיקים באופנים המוציאים לפועל תיקון עניני:

125שני אישים ידועים הם אביו ואמו:

126בחר לי בו בעולם:

127שם אותו סבה כו' שהוא ית' שם האיש ההוא להיות סבה לטרפי לטובתי:

128ובני ביתו הם משרתיו ומיודעיו הם הידועים לו בתואר חשיבות כמו אלופי ומיודעי ולנעמי מודע לאישה ומכיריו הם בני גילו שהם עמו כמו בעלי ברית ועוזרים לפעמים זה לזה בצרכיהם כמו הביט ימין ואין לי מכיר (תהילים קמ״ב:ה׳):

129צוותו לשון התחברות והוא מלשון חז"ל כל העולם כלו לא נברא אלא לצוות לזה:

130בעת השתוממותו לשון התבודדות שכאשר האדם יושב בדד והוא בלי עסק הוא יושב שומם כמאמר חז"ל הבטלה מביאה לידי שעמום:

131ויבטח עליו בגבורתו כלומר שלא ידאג מזה שהוא נכרי ואולי יקומו עליו מרעים ואין עוזר לו כי יבטח בגבורתו ית' שיושיענו מרבים קמים ויותר נראה לגרום בגרותו במקום בגבורתו:

132גרות הנפש בעוה"ז ובזה יתנחם ולא יקנא בבעלי משפחות בזכרו שגם נפש כל אדם היא גרה וצרת הרבים הוא:

133וכי אנשי הארץ כו' גם יזכור שכל אנשי הארץ אף הבעלי משפחות הם נקראים גרים בפי התורה:

134קרובים כו' בעולם:

135עד זמן מועט ישוב נכרי בודד אין קרבתו רק עד זמן מועט ואחר מותו ישוב אל עפרו ואז יהיה נכרי ממשפחתו ובודד מחביריו ומכיריו ומפרש דבריו ולא יועילהו כו' וא"כ מה תועלת לו אז בקרבתם ועל היותו בודד אמר ולא יתחבר כו':

136בהסתלקות כובד כו' יחשוב שמה שהוא נכרי הוא לו טובה ותועלת שאם היו לו קרובים הי' משאם מוטל עליו והיה מחוייב להעניק להם מברכותיו ואולי לא היה יוצא ידי חובתו נגדם כובד משאם בהנהגה כמו לשום את משא כל העם כו' ונשאו אתך וחובותם בהענקת ממונו:

137וחסרונם מנוחה לו וטובה מה שהוא חסר מאשה ובנים וקרובים הוא מנוחה לו מכובד משאם וטובם מפטור חיובם:

138ריק ופנוי ריק ממחשבת משאם ופנוי ממחשבת חובותם:

139ומתבודדים לחובת הבורא כו' מתבודדים ומפנים לבם לחשוב בתשלום חובות הבורא:

140להתגאות ולהתפאר להתגאות בלבו ולהתפאר באמרי פיו:

141ויבא העני כו' הוא היפך שתי חלוקות הנ"ל שנגד הגאוה בלב אמר שיתבזה העני בלבו אצל עצמו ויהיה עי"ז נכלם ונרפה מעבודת הבורא ונגד התפארות בפה אמר שהעני יהיה נאלם ודומם כמו יורדי דומה שלפי שידמה לו שכמוהו כמת וז"א ויהיה בעיניו ענינו וחייו כשהוא על האדמה כמו אחר מותו כשיהוה תחתיה:

142כדי שנוכח מהם שנקבל מהם תוכחת מוסר:

143ונהיה נכונים למות וזכור בלבנו שאנחנו נכונים ג"כ למות ועי"ז נזמין לנו הצדה שהם מצות הבורא שהוא הצדה המגעת נפש האדם למקום המנוחה:

144מטרדת הלב ורוב ההפסד כו' פרט ד' חלוקות שתים הראשונות הם נזקים הבאים מצד התאוה להן דהיינו שבחבורתן העין רואה אותן והלב חומד וטרוד תמיד בתאותן וע"ז אמר מטרדת הלב ולא ימלט שהתאוה התדירה תרגיל ההזדקקות להם תדיר והוא מפסיד מאד לכח האדם ובריאתו כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות דעות וע"ז אמר וההפסד ושתים האחרונים הם הנזקים הבאים מספוק צרכיהן שע"י קרבתן הן מתחטאות על בעליהן ומתגעגעות ומברשות מותרות ומולידות שתי נזקים דהיינו יגיעת הגוף בהשתדלות צרכיהן וטורח הלב במחשבת עסקי צרכיהן וכבר אמרו יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת:

145לבחור בעניני כו' ולמאוס כו' שבהרחקתן הלב פנוי לחשוב בעניני עוה"ב גם ע"י המיאוש בתאוה הגדולה הזאת לב האדם מתרגל למאוס גם בשאר תאות עוה"ז:

146ויברך אותם בפניהם:

147ויאשר ענינם יהללם שלא בפניהם:

148בהצלתו מהם שיצילהו ממשאת טרחם:

149מה שחייב להם בסיפוק צרכי הכרחיותם ולעשות חפציהם גם בקצת מותרות כפי טבע העולם:

150ולהיות לבו שלם עמהם שיעשה צרכיהם בנפש חפצה ולא כאנוס בדבר:

151וירף ידו מחזקתם לא כדרך קצת בני אדם שמכבידים עול עבודתם על נשיהם וקרוביהם העניים:

152ויסבב על מה כו' יתעסק בסיבות המביאים להם הטוב:

153יורם אופני תועלתם בעניני התורה והעולם כו' יורה אותם וילמדם האופנים המועילים להם בעניני התורה ובעניני העולם לעבודת הבורא כלומר איך יתנהגו בעניני התורה ובעניני העולם שיועיל להם לעבודת הבורא:

154ואהבת לרעך על ההטבות והתועליות להם ועל מ"ש וירף ידו מהזקתם הביא הפסוק לא תשנא את אחיך וכו' והיותה קרוב לו הוא יותר מוזהר ממנו:

155ולא ליחל הגמול ולא לקדם אצלם שלא תהיה כוונתו בהטבתו להם באופני טובות הנ"ל מפני שהוא מיחל לקבל גמול מהם או מפני שכבר גמלהו טובה וז"א או לקדם להם ומלת לקדם הקו"ף בקמ"ץ והדל"ת בפת"ח והלמ"ד הוא למ"ד הסיבה ודו"ק:

156ולא מאהבתו כו' שאוהב לקבל כבוד ושבח כבוד בפועל ושבח בפה:

157ולא להשתרר עליהם שיהיו סרים אל משמעתו:

158לקיים מצות הבורא כו' פרט ג' חלוקות על ההטבה להם במה שהוא חייב להם מצד התורה אמר לקיים מצות הבורא ועל מה שאמר שירף ידו מלהזיק להם אמר ולשמור בריתו שברית שם הבורא בין הברואים שלא יזיקו זה לזה ועיקר הנחת מלת ברית הוא על שלילת ההיזק כמו ברית נח על מניעת מבול וברית לבן עם יעקב אם יעבור אחד אל רעהו לרעה ובברית אבימלך עם יצחק נאמר אם תעשה עמנו רעה כו' ועל מה שאמר שיורה אותם תועלתם בעבודת הבורא אמר ופקודיו שכן פקד אותנו הבורא ית' ולמדתם אותם כו' הוכח תוכיח כו' ונאמר ואת בניהם ילמדון:

159לא ישיג רצונו מהם כו' נגד מה שאמר קודם ליחל הגמול מהם אמר שלא תסתייע מלתא מן השמים שיוכלו לגמול לו כגמול:

160ויגע לריק כו' ונמצא שיגע לריק בעוה"ז ויפסיד שכרו גם בעוה"ב לפי שלא היתה כוונתו לש"ש:

161יעזרם האלהים לגמול כו' נגד יחול הגמול וכל הכבוד והשבח אמר וישים שבחו בפיהם ועל ההשתררות עליהם אמר ויגדל ענינו בעיניהם שיהיה גדול ומאוים בעיניהם וממילא יהיו סרים אל משמעתו ונמצא שבלי כוונה השיג תועלתם בעוה"ז דוגמת מאמרם ז"ל למוד מאהבה וסוף הכבוד לבא ועיקר גמולו יהיה העוה"ב:

162הפנים הישרים לו כשיביא כו' האופנים הישרים לו להתנהג בזה הם אלו שכשיביא כו':

163וישימם סבה כו' שהבטחון יהיה על הבורא ואת האנשים ההם ישים רק לסבה לדבר שעל ידם יושלם לו חפצו מהבורא:

164כאשר ישים כו' כמו שהאדם משים כו' ואם ירצה הבורא להטריפו ממנה יצמח כו':

165יצמח הזרע בתחלת צמיחתו ויפרה כלומר יוגמר צמיחתו עד שיעשה פרי וירבה שמגרעין אחד יולדו הרבה שזה תכלית הזריעה:

166לא תצמיח שיאבד הגרעון והוא נגד מה שאמר ויצמח ונגד מ"ש ויפרה וירבה אמר שיקרה הצמח פגע ולא יעשה פרי:

167וכן כשיבקש מאחד כו' כלומר ועוד יש תנאי בדבר שכשיבקש מאחד מהם פירוש מאחד מבני אדם חפץ שיהיה החזק מהם והחלש שוה כלומר שלא יהיה לבו בטוח יותר שיהיה חפצו נשלם כשהוא מבקש מן החזק מכשיהיה מבקש מן החלש אחר שהוא מאמין שאין האדם רק אמצעי והפועל הוא הבורא ית':

168על לבו הטוב לו ושהבורא כו' שבשני בחינות הוא מחוייב להודות להאדם ההוא הא' על טוב לבבו עמו שנראה מפעולתו שהוא חפץ להטיב לו אע"פ שהפעולה בעצמה תיוחס לו ית' והב' על שהבורא הביא תועלתו על ידו והרי הוא הסבה לתועלתו ומגלגלים זכות ע"י זכאי:

169ואל יתלה בהם קיצור אל יתלה מניעת חפצו בהם לומר שהם נתעצלו וקצרו בהשתדלותם ועסקם בדבר:

170אשר בחר כו' שבודאי הוא ית' בחר למנוע ממנו הדבר:

171במיודעיו ואוהביו ובמי שנושא ונותן כן צריך להיות:

172מסבב לעשותו כו' וישתדל להשלימו יעסוק בסבות לעשות הדבר וישתדל בחכמתו ותחבולותיו במצפונו כלומר שישתדל בכל האפשר לעשות בהצנע בכדי שלא יביאנו היצר לכוונת יוהרא וצביעות כמ"ש והצנע לכת וכו':

173ויהיה מי שמבקשו ראוי כו' שבודאי אם רשע מבקש ממנו איננו מחוייב בדבר:

174ואם ימנע ממנו ע"י איזה מונע או שלא נזדמן לו הדבר ההוא או הסבות הנצרכות לכך:

175אל יאשים נפשו כי ע"י זה ירפו ידיו וימנע מכאן ולהבא מזה:

176שלא קצר שלא נתעצל בדבר:

177אחר שיטרח בגופו וישתדל בשכלו:

178וחומדיו חומדי קנינו:

179ויסבול חרפתם מה שהם מחרפים אותו בדברים:

180ואם יהיו סבה להזיקו אם יהיו האנשים ההם סבה להזיקו כלו' אם יזיקו לו וקראם סבה שלפי האמת אינם רק סבה וממנו ית' היתה לו כמ"ש ה' אמר לו קלל:

181ויחשוד את עצמו ומעשיו כלומר שהוא חוטא בלב ובמעשים שמלת עצמו הכוונה על הלב כי הלב הוא האדם:

182ברוע הקדמותיו שהוא הקדים להתנהג ברע עמו ית' ויתחנן אל האלהים ויבקש מלפניו כו' והוא לשון הכתוב להתחנן לו ולבקש מלפניו על עמה (אסתר ז) שבתחלה צריך האדם לפייס את המלך בדברי רצוי ולעורר ממנו הרחמים והחנינה ואח"כ מפרש בקשתו כמו שעשה מרע"ה בפ' ואתחנן וזהו ולבקש כו':

183בצום ובתפלה כו' הזכיר תחלה צום ותפלה שהם מצות מושכלות והיו נוהגות גם קודם מתן תורה שגם אדם הראשון צם והתפלל על מריו ואח"ז פרט מצות שמעיות והקדים בהם הסוכה שבמצות הנוהגות בזמן הזה היא המזכרת על סוכת ישראל בענני כבוד במדבר והלולב לציצית לפי שקדמו בתורה גם הקדים אותם לשבת ומועדים לפי שהם נעשות בפועל והשבת ומועדיה עיקרם שביתת מלאכה גם פרט ציצית ושבת ולא שאר מצות לפי שציצית ושבת הם שקולים כנגד כל התורה ואגב שבת הזכיר מועדים:

184וכל חובות הלבבות לא תעבורנה כו' כלומר שבמצות מעשיות יש שאינם עוברים אל זולתו והם אלו שזכר ויש עוד הרבה שעוברים אל זולתו אולם חובות הלבבות הם כולם בלתי עוברים אל זולתו:

185הכוונה וההסכמה שיכוון ביחוד אל הדבר ההוא ויסכים לעשיתו:

186ומה שאינו נעלם ממנו כו' הבטחון כו' פירוש הבטחון שיבטח האדם בבחירה והסכמה בדבר שאינו נעלם ממנו שהוא טוב במעשה האלהים:

187הוא סכלות וטעות כו' בחירת עבודתו והמרותו לבחור בעבודה או במרי:

188ולא הניח ברשותנו אבל לא הניח ברשותנו השלמת וכו':

189ולא אבחר ולא אכוון כו' שמתחלה צריך האדם לבחור האופן הטוב כמאמר רבי איזוהי דרך ישרה שיבור לו כו' ואח"כ יעסוק בה בכוונה לשמו ית':

190עד שיבחר לו הטוב ממנה שיבחר לו ממעשה הטוב מה שהוא טוב יותר:

191כבר תעה מדרך הישרה כו' נגד מה שאמר לא אבחר ונגד מה שאמר ולא אכוון אמר ומעדו רגליו מאופני הנכונה:

192בהשתדלות והסכמה כו' על עשה טוב אמר בהשתדלות שישתדל להשיג פעולת הטוב ועל סור מרע אמר והסכמה שיסכים בלבו הסכמה חזקה שלא לשמוע ליצרו ולחדול מן הרע ואח"ז אמר על שניהם ובלב שלם כו' שבשניהם יהיה לבו שלם לשמו ית' ולא לאיזה פניה:

193לא נגלו לנו אופני הטוב והמועיל גרסי' כו' בסבה מן הסבות כו' שאין ידוע לנו איזה סבה היא מיוחדת מכל הסבות לאופני הטובות שבענין זה משאר סבות ואמר הטוב והמועיל נגד שני הפכים שאמר לקמן שהטוב הוא היפך הרע והמועיל הוא היפך ההפסד:

194ההפסד והרע שיש דבר שהוא מזיק לדבר זולתו ומפסידו לגמרי ויש שאינו מפסידו לגמרי אמנם מזיקו במקצת זה נקרא רע לו ד"מ בחלאי האדם יש חולי ממית האדם ויש שאינו ממיתו אולם הוא מחליאו או מחלישו:

195ויותר ראויה ראויה יותר מזולתה:

196הטרף והבריאות כלו' ולבקש הבריאות מי שהוא צריך לבקשה ונגד שאר צרכים אמר והטוב:

197כשנתגלגל בהם העוסק בדבר הרבה פעמים הוא קורא אותו מתגלגל בו:

198ומן הדין עלינו גרסינן:

199שנבטח באלהים בבחירתנו כו' שנבטח בו ית' שיורנו במה לבחור וגם ישלים הדבר בעזרתו:

200אחר שנתגלגל אל ה' שנתגלגל בסבות הראויות להשיג ע"י דבר זה ואחר שנתחנן אליו כו' אחר שני אלה יהיה בלבנו הבטחון הנזכר:

201הטובה והראויה לנו לפי שיש דבר שהוא טוב בעצמותו אולם איננו ראוי בפרטות לזה האדם דוגמת עין השמש שהוא טוב אולם איננו ראוי לחלש הראות:

202ואם נתחנן אליו בבחירתה שיורנו במה לבחור:

203בהראותנו כו' שיראה לנו אופני הטוב:

204נהיה טועים בדברינו גרסינן כלומר בדברי תחנונינו וזה נגד מה שאמר ואם נתחנן וכו' ועל מה שאמר ונבטח עליו כו' אמר וסכלים בבטחוננו:

205קדמה הודעתו אותנו כו' שכבר הודיע אותנו כו':

206יש שתשוב כו' יש לך עת שהמדה שהיתה עד הנה משובחת תשוב עכשיו למגונה וכן להיפך ולכן אין יכולת בדעת האנושית לשער כל דבר לפי העת ההיא:

207לא יעתק מענינו לא יהיה נעתק מענין שהיה עד הנה אם מגונה או משובח ואמר לא יעתק מענינו ולא יתחלף להיות הפכו:

208אחר בחירתה בלב שלם ונאמן אחר שבחר בה בלב שלם ולא בעצלתים ועל העדר פניה אמר ונאמן:

209ואחר הבחירה היא ההסכמה שיחליט בדעתו שלא לזיז ממנה:

210והשתדלות לבקש סבות בבר לבב ולא בפניות ושיכוון לשמו הגדול:

211ובזה אנחנו חייבים כלומר בגמר המעשה:

212ולהורות אותנו כו' להורות לנו איך להשיג הפעולה ההיא:

213שבחירתו היתה כו' שהרי בפסוק הדריכני באמתך מסיים אותך קויתי כל היום ובפסוק הדריכני בנתיב מצותיך מסיים כי בו חפצתי ובפסוק ואל תצל וכו' מסיים כי למשפטיך יחלתי:

214ליחד לבבו שתהיה מחשבתו מיוחדת לעבודתו ית' ולא להבלי תאות העולם ולחזק בחירתו שישאר אצלו למונח קיים ויסוד מוסד:

215גל עיני ואביטה כו' דעת המחבר במלת גל לשון העברה כמו שם בסמוך גל מעלי חרפה ובוז שפירושו העביר ממנו וכן פירש הרד"ק כלומר העבר עיני מטרדות העולם:

216ולמוד החכמה הלמ"ד בשו"א ללמדה לאחרים:

217ולהשיב האמנות להחזיר מה שנתן לו באמינה אם הלואת ממון או הקפת החנות:

218ולהסתיר הסוד כי העדר הפעולה המזקת כפעולה מועלת דמי כמה שאמרו רז"ל ישב אדם ולא עבר עבירה כו':

219ולדבר טוב ולעשות טוב לדבר טוב על זולתו כלו' לשבחו או לעשות לו טובה:

220וכבוד אבות לכבד אב ואם:

221והכנע הרשעים הה"א בפת"ח והנו"ן בציר"י כלומר להוכיח אותם ולהכניס לבבם ליראת האלהים:

222להורות בני אדם דרכי טובתם כלו' ליעץ אותם הטוב בעיניהם:

223ולחמול ענייהם גרסינן:

224ולרחם עליהם לרחם על אדם בעת צרתו:

225ולסבול חרפתם כשמעיר כו' לסבול מה שמחרפים אותם בעת שהם מעירים לבבם לעבודת הבורא ית' ומיחלים אותם בגמול על מעשי הכשרון ומייראים אותם בעונש על פעולת הרע:

226צופן בלבבו כו' כלו' מחשב בהם לעשות אותם כשיגיעו לידו ואח"ז כשיבואו לידו יבחר לעשותה ויסבב סבות בהשתדלות לעשותם:

227ומחיוב הבחירה עלינו אנו מחוייבים לכוון בשעת בחירתנו בדברים אלה רק להתקרב אל האלהים בלבד ולא לקנות וכו':

228שם וכבוד שם הוא פרסום שמו וכבוד הוא חלוקת הכבוד בפועל:

229כפי מה שהוא רוצה כפי רצון הבורא:

230אחר שיסבב עליו שישתדל עליו:

231ומה שלא יוכל להסתירו ולכן הוא ירא שלא יכניס היצר בלבו איזה פניה כנ"ל והתרופה לזה שיזכור השורה כו':

232וכאשר יגלגל הבורא ע"י מצוה שמגלגל לאיזה אדם טובה על ידו:

233ויפסיד מעשהו שלא יהיו מעשיו לרצון לפניו ית' גם יאבד שכרו:

234לבאר זה בשערו בשער המיוחד לזה דהיינו שער הכניעה:

235במעשה הטוב בעולם במעשים טובים שהוא עושה בעוה"ז:

236הוא שהגמול מלת הוא מוסב על מלת פירוש:

237שיהיו ראוים שניהם גמול שני העולמות:

238ולא פורש לנו כו' הפ"א בחול"ם במלת פורש כמו כי לא פורש מה יעשה לו (במקושש) כלומר לא נתפרש לנו בתורה איזה גמול על איזה מעשה:

239על העבודות בעולם שגם בעוה"ז לא חלק הגמול הטוב לפי חלוקות המעשים הטובים להודיע איזה גמול על איזה מעשה אף שבעונשי עוה"ז ביאר החלוקות על איזה מהם מיתת ב"ד ובאיזה מיתה יומת ובאיזה מלקות וכו' שמבאר והולך:

240גמול עוה"ב וענשו כו' שבעוה"ז פירש העונש ולא הגמול אבל בעוה"ב העלים שניהם:

241לא פירש מהם הנביא כו' במלת הנביא כלל משה רבינו ע"ה וכל הנביאים הבאים אחריו:

242בעבור כמה פנים פירש כמה טעמים ואחד מהם לפי שצורת הנפש וכו':

243כי צורת הנפש מהות הנפש שמלת צורה הונח בין החוקרים על מהות עצמות הדבר:

244למי שיהיה מבין כו' למי שחלק לו ה' בינה יתירה להבין במושכלות אלהיות:

245ולא היה זה כו' כלומר בודאי לא נוכל לפרש היעוד הזה על איזה גמול בעוה"ז שהרי באמת לא נתקיים דבר זה ולא מצאנו בו איזה יתרון שהנחילו ה' בעוה"ז שיסבול יעוד המלות האלה וע"כ הכוונה בזה על גמול עולם הנשמות כמו שמבאר:

246אבל רמז הרי"ש במלת רמז היא קמוצה:

247בענין פשיטותה שתהא מופשטת מסבך חומרה:

248ודקותה שיהיה עצמותה דק מאד במהות רוחני:

249ועזבה להשתמש כו' שתעזוב בהחלט מכל וכל מלהשתמש באברי גופה לא די שתהיה מופשטת מהלבשתו אותה כי אף בדרך השתמשות בו כמו בכלי אומנות לא תשמש באבריו:

250שתזדכך ותזהיר ויהיו מעשיה כו' כלומר שכ"ז תשיג ע"י שתזדכך בעוה"ז כו' פרט לשון זוך וזיהר לפי ששתים רעות מגיעים לנפש מסבך החומר ומחלאתו האחד מה שהוא עוכר אותה בפעולות רעות ועבירות והשני עכירות מותרי התאות עם שאין זה מעלה חלודה עליה כ"כ כמו העבירות אעפ"כ לא תמלט מקצת עכירות וזוהמה ששואבת מחומריות ונגד שניהם אמר כשתזדכך ותזהיר או תהיה הכוונה נגד מעשה ומחשבה ועל המעשה אמר כשתזדכך ועל המחשבה במושכלות ולא בדברים גשמיים אמר ותזהיר כמד"א והמשכילים יזהירו כו' ואמר קודם לשון זכוך בדרך לא זו אף זו:

251היה מקבל כו' כלומר שלפי שגמול עוה"ב ועונשו הם עיקרי הגמול והעונש מסרו אותם הנביאים לתלמידיהם והלך הדבר במסורת מדור לדור ולחכמי הדורות הוא ידוע גם במושכל נוסף על הקבלה לכן הניחו מלזכור אותו בפירוש כמו שהניחו מלזכור פירושי המצות:

252והחובות פירוש העבירות:

253מן הסכלות ומיעוט ההבנה סכלים בגנות התאות הגשמיות בראותנו אותם משתוקקים אליהם ומיעוט ההבנה במושכלות האלהיות:

254בענין שאיננו נעלם כו' היתה סכלותם בכמות גדול כ"כ שאין נעלם ממנו ממה שאנו רואים כתוב בתורה המיות לבם לתאות כמו שאלת הבשר ושאר תלונות ומיעוט הבנתם בעניני תכליות נראה ממעשה העגל ומתלונתם במרגלים ועדת קרח:

255כשהוא רוצה ליסרו בנחת ובלאט היא מליצה חסרה והכוונה כשהוא רוצה ליסרו מיסרו בנחת ובלאט בכדי שלא להכביד עליו כן הוא ית' לא רצה ליעד להם עונשי העוה"ב שהם קשים מאד:

256והאב כשרוצה כו' תחלה דבר נגד העונש ועתה מדבר נגד השכר:

257אשר לא יבינם כו' הנער איננו מבין המעלות המוכנות לו להשיג ע"י החכמות ההם:

258יגיעת המוסר והלמוד ששני יגיעות הם לאדם בעסק החכמה האחת שהאדם מוכרח להיות נאסר במאסר בבתי החכמה ולהיות קבוע תמיד בין רגלי החכמים כמאמרם ז"ל לא תמצא בתגרנים ובסחרנים וכן אמר בפסוק לא אהיה חובש לא אהיה מחובשי בית המדרש והיגיעה השניה יגיעת הלמוד בעצמו כמאמרה ז"ל למה נקראת תושיה שמתשת כחו של אדם:

259לא היה סובל את זה כו' נגד יגיעת המוסר אמר לא היה סובל את זה ועל יגיעת הלמוד אמר ולא שומע אליו:

260מפני שאינו כו' פירוש אינו מבין המעלות החמודות שמיעדים לו:

261ויועידהו ויתרה אותו:

262מרעב ועירום כו' פרט כל ההפכים מיעודים הגמוליים שכנגד המאכל הערב אמר רעב ונגד המלבוש הנאה אמר עירום ונגד המרכבה הנאה שהוא ענין מנוחה ותפארת אמר ומלקות שהוא ענין צער ובזיון וזה שלא פרט צמא היפך המשתה שאמר לפי שאין מצוי בטבע העולם שיתיסר אדם בצמא לפי שכל העולם מים במים ומה שייעד זה בגמול הטוב הכוונה על המשתה ממשקים הערבים:

263מן הראיות והמורגשות נגד הדברים הנאים שזכר דהיינו מלבושים נאים ומרכבה נאה אמר מן הראיות כלומר הדברים המושגים בחוש הראות ועל המאכל ומשתה שאין ערבותם בנוי רק מורגש בחוש הטעם אמר המורגשים ולפי שיש דברים שלא ראה אותם זה האדם ולא הרגיש בהם עריבות כי לא נסה רק ששמע מאנשים מעידים שהוא דבר ערב ישתוקק אליו ג"כ ע"י שנתאמת הדבר ע"פ פרסום העדאת עדים בגלוי ובפרסום על הדבר ההוא והוא נקרא אצל הרמב"ם ז"ל אמונת הנמשכות וע"ז אמר העדויות הגלויות האמיתיות שע"י שהעידו עליהם בפרסום נתאמתו:

264ולשאת טרחו טורח הלימוד:

265הענין המכוון אליו שהוא המעלה החמודה כנזכר:

266והיה זה לחמלה ההנהגה הזו שמתנהגים עמו ליעד לו מתחלה בדברים הערבים כנ"ל היא מחמת חמלה שאביו חומל עליו כנ"ל:

267יחל עמו והפחידם בגמול ועונש יחל אותם בגמול על מעשים טובים והפחידם בעונש על העבירות ובשניהם לא פרט רק הממהרים כלומר המוכנים לבא בעוה"ז. יחל היו"ד בחיר"ק:

268כאשר יתקנו כו' התי"ו בקבו"ץ כמו יתוקנו בוי"ו כלומר כאשר יהיו מתוקנים ונכונים כבר בעבודה על מצב חזק אזי תגל מעליהם סכלותם התי"ו במלת תגל בחיר"ק במשקל תמק כמו ולשונו תמק בפיהם כלומר תסור מעליהם הסכלות כמו גל מעלי חרפה ובוז:

269סכלותם בגמול העולם מה שהיו סכלים ועושים עיקר מגמול העוה"ז:

270ויכונו בעבודה אליו אל הבורא ית' ואמר ויכונו בעבודה אליו על הכוונה בפעולות הפרטיות שבכל פעולה אשר יעשו יכוונו לשמו ית' ועל כלל ההנהגה בעבודה אמר ויתנהגו בה עדיו שתהיה כל מגמתם שע"י הנהגתם עצמם בעבודתו ית' עי"ז יגיעו עדיו כלומר יזכו להדבק בו ית' כמו עדיך כל בשר יבואו:

271וכן נאמר בכל מה שבא בספרים כו' נאמר הנו"ן בחול"ם כלומר שכן נפרש בכל מה שאנו מוצאים בספרי תנ"ך מליצות מגשימים הבורא ית' כמו יד ה' הויה עיני ה' אל יראיו ואזניו אל שועתם ועמדו רגליו וכיוצא בזה בכל אלו הכוונה לשבר אוזן אנושית כפי הבנתם:

272שיורה בני אדם כו' וינהיגם כו' על עבודה במעשים טובים אמר שיורה בני אדם כו' ועל ההנהגה במדות טובות אמר וינהיגם כו':

273גמול הצדקתו מה שהוא מצדיק את זולתו:

274גמול צדקתו במעשים בפועל וגמול אמונת לבבו בדעות אמיתיות וסבלו מה לסבל כל הבא עליו יקבלם באהבה ממנו ית':

275חסד מאלהים בבחינת הפעולה ונדבה בבחינת הכוונה בפעולה וטובה בבחינת הגורם זה שהוא מדת טובו ית' וחפצו להטיב:

276והעילה בזה כו' הסיבה בזה כלומר הטעם בזה לפי שכל כו':

277בתביעת הודאת הטובה שיתבע ממנו שיודה לו על הטוב אשר הטיב לו:

278נבחר ונשקע נכחד מלהזכירם כמו יכחידנו תחת לשונו ונשקע כלו' בלתי יכיר גם בציור הדעת:

279הוא באמת כו' שבודאי מה שמודיע מן השמים שהוא חוטא אמת הוא ודין הוא שיענש עליו שהרי האדם הוא חייב בזה שבחר ברע:

280ממנו נסתר כו' חלק אחד ממנו הוא מה שנסתר מבני אדם שאין משקיף כו':

281וממנו נראה כו' חלק השני ממנו הוא מה שנראה ואיננו נסתר וכו':

282הצפון והנסתר הצפון בלב בחובת הלבבות והנסתר מה שנעשה בפועל בהסתר:

283שמורה על הענין במלה כלו' במליצה שמורה השי"ן בסגו"ל:

284מה רב טובך כו' הנה זכר בכאן היראה שהיא צפונה בלב האדם ויעד ע"ז בגמול צפון ואח"ז אמר שהחוסים בו ית' ומתדבקים בו בפעולות הנראות נגד עיני ב"א להם כבר שלם גמולם וז"א פעלת לשון עבר לחוסים בך וכו' והבן:

285ואם העלם יעלימו כו' ושמתי אני וכו' הרי שיעד העונש ממנו ית' על דבר הגלוי לכל:

286על כן הניח הספר פירש גמול עוה"ב לפי שהגמול ההוא הוא בא על העבודה הצפונה ונסתרת לכן הניחו ספרי קודש מלבאר גם הגמול הבא עליה והסתירוה:

287הבאה בספר דברי הנביא כו' שהגמול והעונש הנמצא בספר מספרי הקודש הם דברי הנביא כלו' שהמליצה באה בסגנון שהנביא מדבר עם המון העולם ולא שהוא יתברך מדבר זה שאלו היה בא בסגנון שהוא יתברך המדבר היה מדבר כפי איכות עולמו הרוחני אולם הנביא שהוא בן אדם ומדבר עם בני אדם באים הדברים כפי איכות עולמם הזה ואף שהמליצה באה בפ' בחקתי כאלו הוא ית' מדבר בעדו באמרו הרבה פעמים והלכתי עמכם וכו' ואף אני וכו' והבאתי עליכם וכו' אעפ"כ להיותם נשמעת לאזני ההמון מפי הנביא באה בסגנון אנושי:

288בעולם המלאכים שהיתה נשמתו מופשטת באותה שעה ועומדת בעולם העליון:

289כי כן דרך כו' כן הוא מנהג המדברים ביחול על הגמול או בהפחדה על העונש לדבר כפי הראוי למקום ולזמן:

290שגמול העולם הבא אין תכליתו כו' קשר המליצה הזאת הוא כך שתכלית היעוד בעוה"ב הוא הקירוב אליו ית' והדביקות באורו וזה לא יתכן אלא ברצון הבורא בו והרצון הוא עצמו הגמול כמו שכתוב חיים ברצונו א"כ כבר נמצא בתורה יעוד עוה"ב שהרי נאמר בפ' בחקתי וכו':

291והבטחון על האלהים בודאי יש לנו לבטוח שיקיים יעודו שיעד גמול למי שראוי וכו':

292מן הדין על המאמין אלו ארבעה תיבות מוסבות למלת והבטחון שהתחיל בה שמן הדין הוא על המאמין לבטוח עליו ית' בשלום הגמול כנ"ל:

293מהשלמת האמונה כו' שמי שאינו בוטח בזה אין אמונתו שלמה והבטחון הוא מהשלמת האמונה:

294והאמין בה' במה שיעד לו הזרע:

295ויחשבה לו צדקה הוא ית' חשב האמונה לאברהם לצדקה כן פירשו רוב המפרשים:

296לולא האמנתי כו' הרי לך שהכתוב קורא לבטחון בגמול אמונה:

297ויבטיח נפשו ולהבטיח עצמו:

298יטרח בגופו כמו שנאמר כל עצמותי כו':

299וישתדל כלו' ישתדל להתחבר במושב זקנים לספר להם ולהודות בפניהם כמ"ש ובמושב זקנים יהללוהו:

300לא לתקות גמול כו' שלא יעשה זה בשביל שהוא מקוה להשיג על זה גמול טוב בזמן העתיד שיתחייב לו ממנו ית' על זה:

301אבל בחסד כו' אבל בודאי ישיג האדם גמול ע"פ חסד אלהים:

302בחסד אלהים שהגמול הוא בתורת חסד כנ"ל:

303על בחיריו וסגולתו אמר בחיריו לשון רבים וסגולתו בלשון יחיד לפי שמלת בחיר נמצא במקרא על היחיד כמו שאול בחיר ה' וא"כ יצדק על רבים לומר בחיריו משא"כ תואר סגולה לא נמצא רק על הקבוץ והייתם לי סגולה:

304ולהוציא אהבתו ובחירתו כו' שיגרש מלבו אהבת עצמו ובחירתו בתשוקותיו הגשמיות ויכניס בלבו תמורת זה אהבת הבורא ית' כו':

305ולהמסר אליו שימסור הנהגתו ועניניו אליו ית':

306ולהשתעשע בו שיהיה זכרון הבורא ית' בלבו כל שעשועו:

307ולהשתומם מהעולם כו' שיהיו זכרון עניני עוה"ז ומנהג יושביו שמם ונעדר מלבו או הכוונה שישתומם ויתפלא בלבו מהעולם ויושביו איך הם פונים ללא תכלית וילכו אחרי ההבל כו' וימאס בענינם כמו ואשתומם על המראה:

308שיתחסד עמהם כו' שישיב לו גמול טוב בחסדו בעוה"ב כנ"ל.

309מבלי מצוע מעשה כו' שהעושה מעשים טובים הוא זוכה על ידם לגמול ונמצא המעשה הוא הממוצע בינו לבין הגמול והעצל ואינו עושה ומקוה להשיג גמול עוה"ב מבלי כו':

310הכסיל והפתי הבטחון הזה הוא סכלות ובודאי בא לו מצד פתוי היצר שיפתהו להתרשל במעשים ולא ימלט שעי"ז יבא גם להחטיאו בפועל אם מצד שהוא בטל ואם מצד שאין לו מעשים שיגינו עליו ולזה קרא פתי שנפתה ביצרו:

311עושים מעשה זמרי כו' שבודאי לא ימלט מחטוא לה' כנ"ל:

312ומסימני אנשי כו' להכיר מי שזכה אל המעלה הזאת:

313בעת הנסיון והצרה שיש נסיון שבא לאדם בתגבורת התאוה לאיזה דבר אסור כמעשה דרב עמרם חסידא שהוא סובל וכובש יצרו:

314ושיקל בעיניהם כו' שכל דבר ההוא כבד על טבע האדם לעשותו הוא אצלו קל ומזדרז בהם בכדי לקיים בשלימות מצות הבורא שהאדם המתנהג בכבדות בפעולותיו אין פעולותיו שלמות:

315נסה את אברהם וכבר ידעת מן הזריזות וקלות תנועותיו הנמצא בו ע"ה בפעולה זו כמ"ש וישכם אברהם בבוקר ומכאן למדו חז"ל זריזין מקדימין כו':

316וענין חנניה מישאל ועזריה וגם מהם נראה הרבה מן הזריזות שהרי לא נכנעו מתוכחת נבוכדנצר ולא התחננו אליו לותר להם כי אדרבא העיזו נגדו באמרם לא תשחין אנחנא כו' וכן דניאל לא נכנע ולא ביטל מנהגו להתפלל ג' פעמים בכל יום בשעת הסכנה כמו שנאמר כל קבל די הוה עבד כו':

317ועשרה הרוגי מלכות מצאנו ברבי עקיבא ע"ה שקבל המות בשמחה ואמר כל ימי כו'. ובודאי גם חבריו קבלו הדבר באהבה וזריזות ואומץ הלב:

318ומי שבחר במות כלומר וזולתם גם בשאר הדורות נמצאו הרבה שבחרו למות על קדושת שמו מלחיות ולמרות עיני כבודו ית' ח"ו:

319והריש מן העושר כו' שבדורו של שמד ר"ל נמצאו הרבה מהם שמסרו נפשם ונהרגו ומהם שברחו ועזבו כל רכושם אחריהם ומהם שעמדו בענויים קשים והוחלו ומהם שברחו מבית תענוגיהם ונעו מים אל ים וחיו בנדודם במצור ומצוק זכותם יגן עלינו:

320אשר אמר כו' הביא ג' פסוקים נגד כל ג' סימנים שפרט באנשי המעלה בתחלת דבריו שעל מה שאמר שיורו עבדי הבורא כו' וזה מורה על האהבה שטבע אהבת העבד אל אדוניו לזרז העבדים אחרים אל עבודת רבונו וע"ז הביא פסוק להנחיל אוהבי כו'. ועל הסבל בנסיונות וצרות ומחכים לישועתו כאמרם אם רגע באפו חיים ברצונו הביא פסוק עין לא ראתה כו' יעשה למחכה לו. ועל מה שאמר שיקל בעיניהם כו' שזה בא מתוקף היראה הפנימית כמו שנאמר באברהם עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה הביא פסוק מה רב טובך אשר צפנת ליראיך והבן: