פת לחם, שער רביעי - שער הביטחון ה

1מתהלל על הטובה מתהלל בעצמו לומר כחו ועוצם ידו וחכמתו עשו לו כו' ואמר נפשו במנוחה על זמן הטובה ולבו שלו על זמן הרעה כמו שמבאר לקמן:

2לדעתו כי הבורא כו' הלמ"ד הוא למ"ד הסיבה כלומר להיותו יודע שהבורא מנהיגו כמנהג שהוא טוב לו לעוה"ז ולעוה"ב:

3להוסיף ולהרבות ולכנוס ונגד זה אמר תחלה בצער וכו' ג' לשונות שהוא מצטער תמיד להוסיף ודאגתו גדולה להרבות והוא מתאבל ועצב לכנוס שנגד אהבת הערב אמר שתמיד כשהוא מתענג באיזה דבר הוא מצטער על תוספת עונג בדבר ההוא ועל אהבת המועיל שהוא ממון ונכסים אמר שהוא דואג תמיד להרבות ממונו ונגד מה שכבר קנה רק שהוא מפוזר הנה והנה וגורם לו פיזור הנפש אמר שהוא עצב לכנוס אותו גם מה שתעלה אדמתו והוא בשדה הוא עצב על היותו בלתי בטוח מאבידה עד שיכניסנו לרשותו וכל זה בזמן הטובה ובזמן הרעה הוא מצטער ומתפעל מאד מפני שהוא קץ בה וכו':

4כנגד תאותו כו' שהאדם מתפעל וקץ בדבר אם מחסרון המותרות ועל זה אמר כנגד תאותו ואם מחסרון ההכרחי וזה נחלק לשתי חלוקות כוללות או שהדבר הוא התפעלות לטבעו כמו מי שהוא קר בטבעו הוא מתפעל בסבלו דברים המחממים וכן להיפך ואם שהוא התפעלות למדותיו כמו מי שהוא רגזן הוא מתפעל מהמעיזים נגדו ולהיפך מי שהוא בעל נחת הוא מתפעל מתברת הרגזנים:

5כל ימי עני רעים שהבלתי בעל בטחון הוא עני תמים בדעתו כנ"ל:

6אם יתעסק בסבות סבות המביאות הטרף או הבריאות:

7לא יסמוך בלבו כו' בהסכמת דעתו להתעסק בהן לא יסמוך בלבו עליהן ואח"כ לא יקוה להשיג מהם תועלת וגם לא יפחד בראותו שאיזה נזק מוכן לבא לו על ידיהן שהוא יודע שבודאי לא יועילוהו או יזיקוהו בלתי רצון האל ויותר נראה בעיני לגרוס ולא להרחקת נזק כמו שפרט לקמן שתי חלוקות אלו באמרו ואם תגיעהו תועלת או ידחה מהם הנזק ונגד זה אמר לקמן ולזיינו לשון כלי זיין כלו' להכין בו דברים המגינים מן הנזק:

8לבחור כו' כלו' שבחירתו בעסק ההוא היא עצמה בחירה בעבודה לפי שכוונתו בעסק ההוא לקיים צוויו ית' וכו':

9לישבו ולזיינו שהוא ית' צוה להתעסק בישובו של עולם כמ"ש לשבת יצרה ולזיינו הוא לשון מלוי המצטרך כמו חנות מזויינת ממולאת בכל הטוב:

10או ידחה מהם הנזק מלת מהם פירושו מסבתם ועל ידיהם:

11אהבה וחיבה כו' נגד שני חלוקות הבאת תועלת והרחקת נזק שנגד הבאת תועלת אמר אהבה וחיבה ונגד דחית הנזק שהוא מנוחת הנפש אמר ולא תנוח נפשו וכו':

12יחזק בטחונו בהבאת תועלת ויסמוך לבו בדחות הנזק כמו סמוך לבו לא יורא וכו':

13מבלעדי הסבות יהיה בטחונו ולבו סמוך באלהים לבדו זולת הסבות:

14כי יבואהו טרפו יבא לו:

15ולא ימאס בהם כו' לא ימאס בסבות ולא יניח מלעסוק בהם:

16לעבודת הבורא לפי שהוא ית' צוה להתעסק בהם ורצונו בכך נמצא העסק הוא עבודתו ית' כנ"ל:

17ישבח אותן כו' הוא משבח הסבות כמו מי שמשבח המשא ומתן באיזה סחורה ידועה:

18וימאס בהן ימאס אותן גם בעיני אוהביו וירחיקם מלהתעסק בהם:

19על כן יזבח כלומר על כן לפי שרואה שעתו מצלחת בעבדו עבודת אלילים ע"כ הוא אוחז בענין העבודה בע"א ההם וההפך מובן ממילא כי ידיעת ההפכים אחד וכמו שזכר למעלה ומתקצף וקלל וכו':

20כי ממך הכל כו' ואחר שהאדם יודע ומבין שממנו ית' הכל ומשלו הוא נותן לו בודאי יתן ברוח נדיבה וטוב לבב:

21די פרנסתו בדברים הנצרכים בהכרח וספוק צרכיו במותרות שהוא משתוקק:

22חובות הבורא במצות שבין אדם למקום:

23ואיננו מרגיש כו' לא ירגיש בסבות נזקים והפסדים שיבאו פתאום על ממונו עד שיאבד ממנו וכו':

24וחושך מיושר כו' שמונע מלתת כפי החיוב הישר וכוונת הכתוב שאף ששתי הקצות הם רעים שגם הפיזור היתר אינו נכון כמאמרם ז"ל המבזבז כו' שלפעמים יתרושש עי"ז אולם יש שלא די יתרושש כי אדרבא נוסף לו עוד יותר ממה שהיה אולם החושך מיושר הוא אך למחסור:

25צידה לאחריתו כו' שלשון צדה נופל על מה שהאדם מסתפק ממנו בלכתו בדרך כמ"ש וגם צדה לא עשו להם הכינו לכם צדה ובלכת הנפש מזה העולם עד הגיעה למקומה תצטרך לצדה וכמ"ש רבי פלוני אורחא רחיקא וזוודין קלילין וכאשר תבא הנפש למקום המיועד לה תסתפק שם במה שהכינה לנצח נצחים ועל זה אמר וסיפוק לבית מועדו:

26ומה שיתברר לו בו הצלחת תורתו ועולמו כו' גרסינן כלומר שאינו מתעסק רק במה שברור לו שיצליח על ידו בעניני תורתו ועולמו:

27הפסד בתורתו שמפסיד לו קיום מצות תורתו וזה נגד עשה טוב ונגד סור מרע אמר או מביא להמרות הבורא:

28בוטח על הסבות בתחלת הסכמתו להתעסק בהם ואח"ז תנוח דעתו עליהם ומתברך בלבבו שבודאי ישיג מהם תשוקתו:

29במשובח ובמגונה מהם ששוה אצלו הסבה המשובחת עפ"י הדת והשכל או המגונה:

30אהוב כו' ודעתם נוחה ממנו שאינם מטרידים דעתם להשמר ממנו לכן הוא אהוב להם:

31על נשיהם ועל ממונם תפס מליצות הכתוב באזהרת לא תחמוד שפרט שם אשה וקנין שבית ועבד ושפחה ושור וחמור הכל נכלל בשם ממון:

32אינם ביד נברא ולא ביכלתו שאינם מוכנים ביד שום נברא בפועל וגם אינם ביכלתו בכח:

33חסד יסובבנו שכל הנבראים אשר מסביב מתחסדים עמו כלומר אוהבים אותו ומשתוקקים להתחסד עמו:

34חומד אותם חומד מה שבידם ומקנא בם פירש משתוקק רעתם:

35סרה ממנו כאלו הטובה ההיא היתה בידו וסרה ממנו אליהם וזה בשאר טובות ועל מזונו אמר שמדמה שטרפיהם וכו':

36הוא בעבורם כלומר בגרמתם ובידם להגיעו וכו' או שנדמה לו שאף שלא גרמו לו מניעת תאותיו אמנם אחר שיש בידם להגיע לו תאותיו ואינם מגיעים לו הוא שונא אותם:

37או פגע רע פתאומית:

38כי הוא מאתם ושבידם כו' הם גם כן שתי חלוקות הנ"ל:

39למאוס אותה כו' פרט ארבעה מיני גנות נגד ארבעה חלוקות הנ"ל נגד המונעים תאותיו כפי דמיונו אמר מואם בהם ועל שאינם רוצים להגיעו עליהם אמר ולדבר בהם שחרה לו עליהם על זה ומדבר בגנותם וקורא עליהם מדת סדום וכיוצא ועל המביאים עליו רעה ופגע אמר ולקלל אותם על שאינם רוצים להציל מרעתו אמר ולשנוא אותם כי לפי דמיונו הם שונאים אותו ושמחים ברעתו לכן גם הוא שונא אותם:

40הנמאס כו' על מה שהוא שונא את הכל אמר הנמאס בשני וכו' ונגד מה שהוא גורם לעצמו שהכל ישנאו אותו אמר והמגונה:

41והמגונה בב' המעונים פירוש בשני המקומות והיינו ג"כ בב' העולמות:

42עקש לב כו' הבלתי בוטח נקרא כן לפי שלבו נוטה מתקות הבורא ית' שהוא ההילוך הישר בהנהגת הטבע והוא מתנכל ברעיוניו לבקש לו נכלי תרמית מכל הצדדין:

43בהמנע בקשה כאשר תמנע ממנו בקשתו:

44בהפקד אהוב כאשר יחסר ממנו דבר האהוב לו ותחלה אמר כאשר ימנע ממנו שלא ישיג בקשתו ואח"כ אמר על דבר שהיה בידו כבר ונעדר ממנו ולכן אמר בזה לשון אהוב שהוא צודק על דבר שהיה כבר בידו והיה אהוב לו:

45ולא יאצר הנמצא שמה שנמצא בידו לא יטריד עצמו לאצור ולשמור אותו:

46ואיננו דורש כו' איננו משתדל להשיג יותר מטרף יום ביומו

47מפני שאיננו יודע כו' כלו' והדין נותן כן שאין לאדם לדאוג דאגת מחר מפני כו':

48ובוטח באלהים כו' ולהזמין טרפו כו' כלו' אחר שאיננו בטוח בחיי יום מחר והוח נצרך לבטוח עליו ית' שיאריך חייו א"כ מה לו לבטוח בחייו או בטרפו:

49ואיננו שמה ולא יאבל כו' איננו שמח בתקות איזו טובה המוכנת לו לעתים וכן איננו מתאבל ודואג על איזו רעה העתידה לבא עליו:

50אל תתהלל כו' וזה על טובת מחר ועל רעת מחר הביא דברי בן סירא:

51מחר יבא ואיננו כו' תחלה דבר בנוכח אל תדאג וכו' וסיים בלשון נסתר מחר יבא ואיננו כי לא יצדק לדבר בנוכח לאדם מחר יבא ואינך משום אל תפתח פה וכו':

52דאגתו ואכלו כו' נגד עשה טוב וסור מרע:

53בנראהו ובנסתרו שיש חובות נראים דהיינו במעשים בפועל ויש חובות נסתרים דהיינו מה שהיה מקצר מחובות הלבבות:

54חושב במיתתו וביום האסיפה מחשבת המיתה הכוונה על מיתת הגוף וביטול תאותיו ומחשבת האסיפה הכוונה על אסיפת הנפש לעולמה ושניהם נצרכים כי בזכרון מיתת הגוף ימאס תאותיו ובזכרון אסיפת הנפש ידאג על עונותיו המעכבים עלות הנפש למקומם:

55ופחדו שיבואהו כו' מלת פחד הפ"א בפת"ח כלומר הפחד שהוא מפחד שיבואהו המות פתאום מוסיף לו השתדלות וכו':

56להתמדת פגעי העולם כו' שפגעי העולם באים בתמידות על האדם ומצוי הוא שיפקדו אוהביו וימנעו ממנו וכו':

57כאלו בטח מן החליפה מלשון חלף הלך לו (שיר השירים ב׳:י״א):

58כאלו הוא בטוח שלא יעבור מן העולם וסרה מעליו כו' כנגד ב' חלוקות הנ"ל שעל שהוא מתאבל על פגעי העולם אמר כאלו הוא בטוח כו' שמי שזוכר שכל הפגעים הם הוראת שעה לאדם אינו מתפעל מהם כ"כ ועל שהוא מזמין מהון העולם אמר וסרה מעולם אימת המות שאז בודאי היה אומר מה יתרון לי בהם כי ערום אשוב שמה ולא יועיל הון ביום עברה:

59כאלו ימיו לא יתמו וחייו לא יכלו ג"כ נגד ב' חלוקות הנ"ל:

60צדתו ובית מועדו פירשתי לעיל:

61יוכיחנו מוכיח ויורנו מורה יבא עמו בויכוח לברר לו גנות עצלותו וקיצורו ויורנו דרך הזריזות ויאמר לו עד מתי כו':

62די פרנסתו בשאר צרכיו וספוקו במזון:

63עד סוף ימינו כשיהיה תחת ידינו מוכן שיעור שיספיק לנו עד סוף ימינו אז תנוח נפשנו כו':

64לפרוע חובותי לבורא בבחינה שאני חייב למלאות רצונו ית' גם בבחינת מחשבת הצדה כו':

65בסבות הצדה כו' הסבות המגיעים לי הצדה והם המעשים טובים: