פת לחם, שער תשיעי - שער הפרישות ב

1עזיבת כל מה שטורד כו' לעזוב כל דבר שהוא מטריד מעבודת אלהים:

2מאוס בעולם וקצר המאויים מאוס המ"ם בקמ"ץ והאל"ף בחול"ם כמו זכור ושמור וקצר הקו"ף בפת"ח והצד"י בציר"י והכוונה למאוס בעולם ולקצר התאות:

3מכל מה שהוא להם למנוחה שרעיוני הנפש שקועים בדברים שהיא משתוקקת ונדמה לה שבהשיגה אותן הדברים תנוח ותשקיט:

4כסות בשר הערוה כסות הכ"ף בפת"ח:

5ומאוס בזולתם למאוס בזולתם:

6להמשיל השכל בכל כו' היינו בתאות ההכרחיות לקיום האדם שבלתי אפשר לבטלם רק צריך האדם להעבידם לשכל כלומר לכוון בהם לשם שמים ונגד אותן התאות שצריך לבטלן לגמרי על ידי תגבורת השכל עליהם אמר ולהגבירו עליהם:

7כי הגברת התאוה הגברת הבי"ת בקמ"ץ:

8ראש כל חטאת במעשים הרעים וסבת כל גנות במדות מגונות:

9ולא נטה עם אל העולם כלומר אל עסקי העולם:

10להניח ישוב עולם הצלתם היצר השיאם והתעה דעתם להניח להם להנחה אמתית שעסקם בישוב העולם הוא הצלתם מכל פגע רע:

11ונטה בהם כו' היצר נטה בהם מדרך אבותיהם שדרכם היה להיות די להם בצורך ההכרחי וז"א דרך די הצורך וכו':

12די הצורך והספק ממנו שלא השתמשו בהנאת העולם רק באותן הדברים שהם נצרכים ושאר מיני הנאות שאינם נצרכים לקיום האדם הרחיקו לגמרי ולא נשתמשו גם באותן הנצרכים להם רק כפי המספיק להם ולא במותרות כמו במאכל ובמשתה ועל זה אמר והספוק ממנו. ממנו פירוש מן העולם:

13ולהסתפק בדבר כו' כלו' לקבל הספק ההוא בסבר פנים יפות ולא כמוכרח:

14ויפה להם התפארה בו להתפאר בו ולהרבות מהונו ולהתעדן במעדנים ולהתנשא בו. ואמר אלה ארבעה לשונות נגד ארבע מדרגות דומם צומח חי מדבר שהאדם מתפאר בכסף וזהב ואבני יקר מתנוססות שהם כלם מין הדומם ועל רבוי תבואות שהם מין הצומח אמר והרבות מהונו שהם נקראים הון כמו שנאמר כבד את ה' מהונך וכו' ונאמר ע"ז וימלאו אסמיך שבע ותירוש וכו' גם נאמר ואש לא אמרה הון ועל החי שהאדם מתעדן באכילת בשרם וחלבם אמר ולהתעדן בו ועל מין המדבר אמר ולהתנשא שההתנשאות הוא על זולתו ממין האדם:

15במצולות ימיו עומק רהבי תענוגיו שתענוגי העולם המסערים לב האדם הם דוגמת הים הסוער כמו שאמר המליץ הבדרשי:

16לסבול צער גליהם שמיני דאגות ומכאובות הבאים לאדם מרבוי תענוגיו הם דוגמת גלי הים:

17ואוטם אזניהם משמוע מוסר:

18ומעצים עיניהם מהביט אל פעולת ה':

19כשישיגנו בהשתדלותו או יזדמן לו מעצמו:

20ומחשבתו עליו כו' נגד ג' חלוקות הקנאה והתאוה והכבוד אמר שלש חלוקות אלו:

21ושניהם בענינו טובעים ושניהם לשון שנותיהם כמו ושניהם בנעימים:

22נגזרים ונלאים שיש דברים שאינם משיגים כלל וע"ז אמר נגזרים ויש דברים שהם משיגים אולם ע"י תלאה רבה שהפסדם מרובה משכרם או שכוונתו שאעפ"י שהם רואים ומבינים שהם נגזרים ומונעים מלהשיגו אעפ"כ לעיצם תשוקתם אליו הם מטריחים עצמם ומשתדלים בתחבולות בכל עוז ותעצומות להשיגו אולי יוכלו ולכן הם נלאים תמיד:

23מפסידים בסחורתם שהם כסוחרים המחליפין סחורה בסחורה כן הם מחליפין עולם עומד בעולם עובר ופרט בכאן ג' האהבות. נגד אהבת המועיל אמר מפסידים סחורתם ועל אהבת הערב אמר ונפשם פחותה ששמו כל מחשבתם וכל מעיניהם בתאות הגשמיות הפחותות ועל אהבת הטוב אמר ובחירתם רעה שנשתבשה דעתם ומה שהם בוחרים לטוב הוא רע כמאמר הנביא הוי האומרים לרע טוב וכו' ובכתוב הוא נדברו ג"כ ג' האהבות שעל אהבת הטוב אמר האומרים לרע טוב ועל אהבת הערב אמר שמים מר למתוק כו':

24סכלים בערך כו' מבאר דבריו שאמר מפסידים בסחורתם וזה לפי שהם סכלים מלהבין ערך התמורה והמומר בה הנה מי שיש לו דרך משל בית והוא ממירו בשדה נקראת השדה תמורה והבית הוא מומר בהשדה והכוונה שאינו מבין ערך שני העולמות זה אל זה:

25ואינם סרים קרואי ההרגל אינם סרים מלהיות קרואי ההרגל כלומר מזדמנים לרגילותם הגובר על הרצון השכלי כידוע שהרגל נעשה טבע:

26ורהבי הסחורות מהות הרהב הוא גודל הלב כמו שהם הרהיבוני והכוונה שלבם מתגדל בסחורותם הנפסדות והם קניני העולם ואמר המפסידות שהם מביאית להפסד שני עולמות:

27וכל אשר התערבו בעניני העולם רחקו מן האמת:

28התאבכה האפלה מלשון ויתאבכו גאות עשן שהוא ענין מבוכה ובלבול:

29יגדל העולם בלבם גדלו תאותיו בלבם:

30ויף חזקו נתיפה ונראה יפה בעיניהם:

31ויושיבו אותו בהחרב שכלם ע"י שהחריבו שכלם הושיבו העולם כמו שמפרש שכל אשר נוסף העולם ישוב כו' ומה שתחלה הוא תולה ישוב העולם בחורבן השכל ואח"כ הוא מהפך ואומר וכל אשר נוסף כו' הוא ע"פ דברי בעל עקידה במשל החולה החוזר לאיתנו שכל אשר יתחזק קרבו לאכול יתחזקו אבריו בתנועה וכל אשר יוסיף בתנועה יוסיף באכילה שהם מהדברים הנתלים זה בזה:

32והעיר עליו משכילם המשכיל שבהם הוא המעיר לבם על העולם ומזרזם עליו:

33וצוו בו המונם וצוו הצד"י בקבו"ץ כלומר ההמון הם כמצווים ועומדים בו:

34עד אשר נתבסם היצר נעשה היצר מבוסם ושמת בהם ויש גורסים נתבסם בשני סמכי"ן כלו' נתישב על בסיס וכן:

35והתקנאו עליו שריהם השרים מתקנאים זה בזה על עסקי תאות העולם או הפירוש שהשרים מתקנאים על הנחת ועזיבת העסק בישוב העולם ומענישים את העוזבים ומתרפים ממנו:

36ונתמלאה החמת לבם מתמלא כחמת מלאה יין המשכר ממחשבת תאותיהם:

37הדבר הנכרי כו' המנהג הזר אצל השכל האמיתי חזר אצלם להיות דבר נודע שהוא היפך זר וכן להיפך הדרך הנכונה אצל השכל שב אצלם להיות לזרה:

38והמספיק ממותריו הרעב הכופר המספיק את הרעב מן מה שהוא מותר אצלו הוא אצלם מתואר בתואר כופר כמו אנשי סדום שהחזיקו המחזיק ביד עני לפשע וכמו שאמר המין לרבי עקיבא אה אלהיכם אוהב עניים למה אינו מפרנסן שהפך מעשה הצדקה לגנאי ולכפירה וכמה שאמר שם במשל לעבד שכעס עליו רבו כו':

39ועשה כל אחד כו' לפי שקפיצת יד מעני הוא מגונה בשכל הישר ולולא שדעתם מתחזקת בהמשך אחד אחר מעשה רעהו היה השכל מעוררם לפעמים לסור מדרך זה כטבע בני אדם שדעת כל אחד מתחזקת בפועל מגונה ע"י פעולת אחרים שעושים כזה:

40מקצר נקרא מקצר שהוא ג"כ לשון עצלות:

41והמסתפק במספיק ממנו חלש נקרא אצלם חלש ואף שכבר אמר והאוחז ממנו די פפוק נקרא עצל שם כוון על אהבת המועיל שתאותו מקניני העולם רק כפי שמשער שיספיק למחיתו ואינו משתדל להרבות ממנו קוראים אותו עצל ואומרים שכבדותו ועצלותו גורמים זה ובכאן מדבר על אהבת הערב שבתאותיו והנאותיו בצרכיו ההכרחים כמו האכילה והשתיה והמשגל הוא מסתפק במה שמספיק להיות בו קוראים אותו חלוש שכחו חלוש ואינו סובל אכילות ובעילות יתירות:

42והעובר אותו משתדל מי שהוא עובר את העולם ומשוטט בו לסחור הוא נקרא ומתואר אצלם בתואר זריז ומשתדל. ולי נראה לגרוס והעובד אותו בדל"ת שכבר נמצא בדבריו שהעוסק בישוב העולם הוא נקרא אצלו עובד העולם:

43משתבחים בו ומתנשאים הם מתפארים ומתנשאים במה שהשיגו מקניניו. גם יש לפרש ששתי הלשונות הם אחד והכוונה שמי שהוא עובר העולם בכל ימי חלדו בהשתדלות יתירה בניו ואחיו וקרוביו משתבחים ומתנשאים בו כדרך בני אדם להשתבח ולהתנשאות במעלות קרוביהם:

44ובעבורו מתחברים וכועסים ורוצים בכדי להשיג אותו הם מתחברים זה עם זה בכדי שאיש את אחיו יעזורו ולפעמים כועסים זה על זה וחוזרים ומתרצים זה לזה הכל כפי הנראה להם שיועיל להשגתם אותו:

45ובעבור הגבול כו' כשעוברים גבול הסיפוק ותאותם מתגברת ביותר אז עושים בטניהם אלהיהם כלומר שתכלית בריאת האדם לעבוד את בוראו ולשום בזה תמיד לבו וכל מעיניו כמ"ש כל מעיני בך הם עובדים את בטנם ומשימים כל מחשבותם ומעינם בו:

46ותורתם מלבושיהם שתחת שצריך האיש הישראלי להתלבש ולהתהדר במצות התורה כמ"ש כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך ואומר כמעיל וצניף משפטי (איוב כ״ט:י״ד) הם מתהדרים במלבושי שש ורקמה:

47ומוסרם חזוק משכניהם שתחת שצריך האדם לפקוד את עצמו לעתים בדברי מוסר ולחפש ולפשפש בדרכיו הם פוקדים לעתים את משכנותיהם בתיהם והיכליהם ומחפשים בהם לחזק בכל אשר ימצא שם בדק:

48שבים במרוצת העצלה כלומר ימים על שנה הם מתנהגים בכבדות בעצלות אחר עצלות ובאמת מלת שבים היא מדוקדקת כפי מנהגנו בעונותינו הרבים שאין לך איש מישראל שלא יחרד לבו ויזדרז בהגיע ימי הדין ויום הצום הגדול ואחר עברם הוא שב לעצלותו ואמרו מרוצת העצלה כוונתו על המשך זמן העצלות בלי הפסק וזירוז כלל כמי שרץ מרוצה עצומה בלי הפסק בעמידה:

49עמוסים טעונים במשא התאות כמו העמוסים מני בטן:

50עם פנות נפשותם כו' כלומר שעם זה תהיה נפשותם כלומר מחשבתם פונה אל התאות כמו שאמרו ז"ל אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר וכו' וההמון מכירים בהם שהם בעלי תאות כמותם וחוסמים תאותם הם למדים מהם ולוקחים מוסר:

51ויהיו רופאים לאמונה שאין פקפוק באמונה רק מחמת התאוה הגוברת:

52גבור יצריהם הגימ"ל בשו"א:

53ואת טרדתם כו' מהדברים כו' שהטרדה במותרות העולם מטריד לבם מן הדברים הנצרכים:

54ומדוי הספיקות שמפקפקים ומסתפקים באיזה דברים מן האמונה:

55ויבטיחוהו יבטיחו לו שיוכל להשיג עבודת אלהים ולא ירפה לבו לאמר כבד ממני הדבר:

56יערבו לו לשון הנאה וערבות. או מלשון אם ערבת לרעך:

57יאשרוהו יאמצו לבו שיחזיק בתומתו ולא ירפהו:

58מן הכוכבים והגרמים שרוב המון הכוכבים הם למעלה מן השמש ויש גם למטה ממנה והם נוגה כוכב לבנה והגרמים הם עצמי הגלגלים כמ"ש וכעצם השמים לטוהר ועצם בארמי גרם:

59בעוה"ז כו' הוא מפרש דבריו בעולם הזה הוא דוגמת שלמטה ממנה ואחר זה הזכיר לעולם הבא:

60עץ חיים ובודאי הכוונה על חיים נצחיים בעוה"ב: